ליל שבת במחיצת החפץ חיים והרוצח אל קפונה...

- - - לא מוגה! - - - 

בזמן החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה

העלילו עליו עלילות והכניסו אותו לבית האסורים.

כמה שנים טובות היה צריך להיות החפץ חיים בתוך בית האסורים.

באותה העת

נתפס גם

אחד מהפושעים הגדולים המפורסמים באמריקה,

אל קפונה.

רוצח מבעית

שהפיל חיתיתו על כל אמריקה.

ואיפה שמו אותו?

בתא של החפץ חיים.

עכשיו אתם מתארים לכם ציור כזה?

נמצא חפץ חיים יהודי זקן וקדוש,

בתא קטן,

מכניסים לו גורילה

לבפנים, רוצח מבעית,

כתובות קעקע כל הגוף.

משהו מפחיד.

וסוגרים את הדלת ושניהם בפנים.

שני ציורים יש.

אחד,

שאל קפונה בוחן את התא ולא מוצא חן בעיניו

ששמו אותו עם זקן

ועוד יהודי.

אז הוא ניגש אליו,

פח, נותן לו אחת

ומעלף אותו.

ציור שני.

איך שנכנס אל קפונה,

החפץ חיים אומר לו,

יש לי קושייה ברמב״ם.

אל קפונה מסתכל מה הזקן רוצה ממנו,

שומע את הקושייה ואומר לו, תירוץ,

יש לי תירוץ מהרשב״א.

אז הוא אומר לו, זוהר הקדוש, הוא עונה לו,

מכתבי הארי.

יכול להיות ציור כזה?

יכול להיות ציור כזה?

לא יכול להיות ציור כזה, נכון?

יש ציור כזה.

כל יהודי ויהודייה פה,

יש להם ציור כזה.

אנחנו מורכבים

מהחפץ חיים ומאל קפונה,

ואנחנו במאסר,

ביחד.

וגודלים ביחד

עד היום האחרון.

חפץ חיים ואל קפונה.

החפץ חיים זה הנשמה,

אל קפונה זה הגוף.

הגוף,

בעל תאוות,

רוצה

עוד ועוד, כוחני,

מתאבה לענייני החומר והגשמיות.

הגוף כל הזמן דוחף כמו עבריין.

עוד.

עוד. עוד.

לא מסתפק.

החפץ חיים

רוצה רק רוחניות, שכל,

חוכמה,

דברים גבוהים,

רוחניים.

שנינו דרים ביחד.

אל קפונה והחפץ חיים.

אני אראה לכם ציור שאתם מכירים אותו.

ציור

של החפץ חיים ואל קפונה שלכם.

יהודי מתפלל בליל שבת,

חוזר הביתה,

אל קפונה עולה מהר במדרגות כי הוא רעב,

ואז החפץ חיים מתחיל לשיר

שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון

ממלך מלאכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

מה עושה אל קפונה בינתיים?

בוחן את השולחן, את הסלטים, את הכול,

וחפץ חיים ממשיך.

שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי העליון

החפץ חיים עם המלאכים ואל קפונה עם המאכלים.

אותם אותיות.

כן, ואחרי זה אל קפונה מתחיל למהר.

וצייתכם לשלום מלאכי השלום מלאכי...

אז החפץ חיים מרגיע רגע.

אשת חיל מי ימצא ורחוק מפני נימי מכירה

וככה הם רבים ממהר מלאט מגיע הקידוש.

קידוש.

מברך, בורא פרי הגפן מי? החפץ חיים.

מי שותה אל קפונה? כמה שותה?

רביעית פלוס.

לצאת ידי חובה על בטוח.

הולכים לעשות נטילת ידיים,

החפץ חיים מרים את הידיים,

על נטילת ידיים, מי רץ לשולחן? אל קפונה.

מי בוצע? אל קפונה. כמה הוא לוקח? יותר מכזית.

חותך חתיכה,

תוקע בטחינה ועוד רוב.

זה בפנים.

אחר כך מחלק לכולם ומתחיל לאכול.

טוב, אז החפץ חיים אומר, די, אכלנו משהו, עכשיו בואו נשאיר זנירות לשבת.

כי יש ימי רעשם, ואל קפונה מחפש את הבשר. איפה הבשר? הוא לא רואה את הבשר.

וככה הסעודה מתארכת,

ובסוף מה קורה?

ברכת המזון. מי ממהר לברכת המזון?

אל קפונה, חלאס.

הוא רוצה ללכת לישון. הוא מעלה מפוצץ.

מפוצץ.

אז החפץ חיים אומר לו, רגע, צריך ללמוד. לא ניתנו שבתות,

אלא לעסוק בתורה.

נשב ללמוד.

אומר אל קפונה, לא יכול, לא יכול.

אני מת, אני הולך להעלף. לא יכול, די.

לא יכול. מחר, מחר.

החפץ חיים אומר, דחילק, חיכינו כל השבוע לשבת.

תן ללמוד.

בסוף עושים פשרה,

ואל קפונה יושב על הכורסה וקורא עיתון של שבת.

ככה זה פחות או יותר נראה,

בשונה אצל כל אחד,

אבל שני כוחות יש בנו.

חפץ חיים ואל קפונה.

עכשיו,

החפץ חיים הפך את אל קפונה לחפץ חיים.

החפץ חיים

היה מאה אחוז אחוז החפץ חיים.

גם אל קפונה שלו היה חפץ חיים.

כשהוא אמר

קושייה ברמב״ם, אל קפונה באמת תירץ מהרשב״א.

כשהוא אמר מאזור הקדוש, אל קפונה באמת אמר תירוצים מכתבי הארי.

כי אל קפונה והחפץ חיים היו אחד.

אנחנו יכולים להפוך את עצמנו לחפץ חיים מאה אחוז?

אתם יודעים איזה נוקאאוט

שם החפץ חיים לאל קפונה?

הוא לא נתן לו לשמוע כל ימי חייו לשון הרע.

כמה שאל קפונה רצה לשמוע על לשון הרע, חפץ חיים לא נתן לו.

הוא גם לא נתן לו לדבר לשון הרע.

בחיים שלו הוא לא דיבר ולא שמע חפץ חיים לשון הרע.

אתם יודעים מה זה להכניע אל קפונה שרוצה לדבר ולדבר על כולם ולמחוק ולטעון את כולם?

לא לתת לו לדבר?

אתם יודעים מה זה קדש עצמך במותר לך?

זה הכוח שהקדוש ברוך הוא נתן לכל יהודי,

זה הכוח שנמצא בכל אחד מכם.

כל אחד מכם יש לו את הכוחות האלה.

שני כוחות.

כוח של החפץ חיים וכוח של אל קפונה.

אתם צריכים להחליט רק מי אתם רוצים להיות.

אבל לדעת שהקדוש ברוך הוא שמיזג אותנו בזה,

בזה אנחנו יותר גדולים מהמלאכים,

והם משרתים שלנו.

לכן הם מלווים אותנו בליל שבת.

הם מלווים אותנו.

כי מלאכה וצווה לך, נשמורך בכל דרכך עד הבית.

ולכן אנחנו אומרים להם,

שלום עליכם מלאכי השלום,

ואנחנו גם משחררים אותם בסוף.

בצאתכם לשלום מלאכי השלום.

שאלה מי זוכה להבין שזה כך?

להרגיש שזה כך?

ואולי גם לראות שזה כך.