תורה ניתנה במתנה, אז מדוע נקנת ביסורים?

- - - לא מוגה! - - - 

הרי נתתי לכם את החיים ואת הטוב

וממתנה נחלי אל

נחלו אל

כמו שאמרו ריבותינו בחסד לאברהם עיין בית נהריות ומתנה היא בלי תמורה

אז מה זה שנאמר שלא ניתנה אלא על ידי איסורים?

המגיד מדובנה זכר צדיק לברכה הסביר זאת במשל נפלא,

נפלא.

אדם זה משל שמתאים לכל אחד מאיתנו, זה לא יאומן כי יסופר, איזה משל.

זה משל שקוראים לו מזוודת השוטים,

הטיפישים.

אדם

מצא עצמו מחוסר פרנסה.

במכולת פסקו,

פסקו, הפסיקו לתת לו בהקפה.

הילדים בכו מרעב.

הלב נחמץ.

וכשהמחסור בא,

מתנחלת לה תגרה ושלום הבית מופר.

אוי לו מכל צד.

אז אמר לי אשתו, הרזי לי במזוודה קלה הדברים הנחוצים

בגדי חול ושבת.

ואלך לעיר הגדולה לחפש פרנסה.

נפרדה ממנו בתפילות ובברכות.

ושם פעמיו אל היער לחצותו בדרכו לעיר המחוז.

השמש עמדה לערוב

והוא בלב היער.

נהמות חיות הטרף

משחררות לציד.

העבירו צמרמורת בבשרו.

חיפש מקלט ללילה.

מקום מוגן

מחיות הטרף.

ומצא מערה בנקיק סלע.

נדחק לתוכה.

ונוכח שבפנים התרחבה ורצפתה ישרה ונוחה.

חסמת פתח בכמה אבנים.

שלא יופתע בשנתו.

התפלל ערבית.

שכב לישון.

בבוקר פינת האבנים.

אור השמש חדר למערה.

והנה

הוא מבחין בניצוצות אור בירכתיה.

פנה לבחון

ונשימתו נעתקה.

כמו באגדות.

הוא מצא עצמו במערת מסתור של שודדי דרכים.

ערימת אבנים טובות ומרגליות.

שלחה נגוהות בשלל צבעים.

תכריכי שטרות סדורים.

לפי כל הערכים.

בצד נערמו דינרי זהב.

מטבעות כסף.

פרוטות נחושת.

ולבו החל לפעום בחוזקה.

נוקש בו ככורנס.

עליו להימלט על נפשו.

אם ימצאוהו כאן השודדים, כאן יהיה סופו.

אבל עושר קורה בהישג יד.

הוא יוכל לשוב לביתו, לכסות את החובות,

לרכוש דירה מרווחת, להקים עסק גדוש בסחורה.

אך, במה ייקח את האוצר הרב?

נזכר.

יש לו מזוודה.

נטל.

פתח אותה.

אבל התחרקמו פניו.

המזוודה מלאה.

אין בה מקום.

יש שם בגדים להחלפה.

והוא צריך אותם בגדי שבת, בלי ספק.

איי, איי, איי, בהנחה סגרת מזוודה, כמה חבל שהיא מלאה.

אין ברירה.

חפן בידו ומילא שני כיסיו.

באחד שם יהלומים,

בשני דינרי זהב.

נו, גם זה משהו.

השתופף ויצא.

טיפש!

מבול!

איזה שוייטה.

אוצר לפניך.

הזדמנות נדירה להתעשר תוך שעה.

זרוק את החולצה והגרביים המסריחות.

פנה את הבגדים.

כמה שהם יקרים וחשובים ונצרכים.

אבל כשהם תופסים מקום של יהלומים ודינרים,

זה לא מאבד תחרות.

מדינה רכה תקנה תריסר כמותם.

מי זה השוייטה הזה?

זה כל אחד שיושב פה.

כל אחד ששומע.

יש לו מזוודה של הבלה,

של שטויות והבלים של העולם הזה.

אומרים לו, טמבל, תפנה את זה ותכניס עוד צרות של תורה, מצוות, יהלומים,

לנצח נמצאים, עולמות, נבראים מזה.

תפנה את ההבלה,

תפנה את שעות היום שלך.

לא, מה, אני חייב לעשות זה ואני חייב זה? יש לי סידורים, יש לי פה, יש לי ככה.

אני לא יכול, ואיך אני יכול?

איך אני, הלוואי שהייתי יכול. הלוואי איזה מזוודה קטנה, כאילו אין לי מקום.

יש לי רק 24 שעות ביממה,

זה הכל. איפה נדחף את התורה? איפה יש לי מקום ב-24 שעות?

אני יכול לדחף תורה? איפה אני יכול?

צריך לישון שמונה שעות, לעבוד שמונה שעות,

להסתלבט שמונה שעות, איפה יש לי זמן?

איזה טיפש מטופש.

שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

לא צריך להיכנס למערה של שודדים.

מלא בית מדרש, תראה כמה ספרים.

כל זה אוצרות בלומים של שכר לנצח נצחים.

תמלא את הזמן.

מזוודה שלך מרופטת, דהויה ומהואה.

מה אתה מכניס בפנים? איזה דברים אתה מכניס בפנים? מה יש לך בתוך ה-24 שעות שלך?

אמרנו אתמול, יעבירו אותך בביקורת לעולם הבא, כשתגיע לבני הבורא יתברך.

מה תראה לו? מה יש שם? מה יש שם?

אי, איזה טיפשות. מזוודת שוטים.

לא יאומן כי יסופר. לא מבטרים על זה. לא מבטרים על זה. לא מבטרים על זה.

אז אחד אמר לי, תשמע, אבל אני חשבתי שאפשר לשלב.

אפשר לשלב גם תורה וגם קצת עבודה.

זה כאילו אומר, תשמע,

תפנה חצי מזוודה, תשאיר שם את הגרביים בזה ופה ושם.

חבל, אבל תאמין, נוציא את הגרביים וזה, פה ושם.

אז נכניס רק חצי מהאוצר,

והשאר נשאיר שיהיה לנו להחלפות.

איזה טמבלולו.

הרי בפרוטה אחת אתה יכול לקנות עולם ומלואו.

מצווה אחת,

כל חללו של עולם לתת לך לא יספיק על מצווה אחת. אין, בעיה עלמא ליקא אגרא.

ובן אדם מתווכח, לא, אבל אני חייב.

תראה, אני חייב, אני חייב, אני חייב. מי חייב אותך? יצר רע רוכב עליך דן דגידן.

יא באביי, איזה טמבלולו.

לא יאומן כי יסופר.

מי שמוצא שלל רב לא ידאב ליבו אם יזרוק גרוטאות ויפנה זוטות כדי לאחסן את זה.

אז זה הכוונה.

אתם שומעים? תשמעו מה כתוב פה, אתם לא תאמינו.

התורה ניתנה במתנה.

היא אוצר רב.

והיא בחינם, בחינם, הנה ספרים בחינם, הכל בחינם.

אבל כדי לאחסן את התורה אתה צריך לפנות מקום.

נו, אז האם יכאב הלב על כך שאתה צריך לפנות מקום ביום?

האם יצר לו וידאב ליבו שהוא מוותר על תענוגות של הבלים ושטויות?