שטן, שטן, אתה לא תפסיק אותי!

- - - לא מוגה! - - - 

הרב מפונוביץ' סיפר לרבי ינקלה שהוא שמע מהחפץ חיים

שלאחר החתונה הוא שקד על התלמוד.

אשתו הייתה הולכת בצהריים למאפייה.

יש אנשים שחושבים שהמצב שלהם הפיננסי הוא גרוע,

ובאמת כל מי שישמע יגיד שהמצב גרוע, איך אפשר לחיות,

איך אפשר בכלל להתקיים.

זה נכון.

אבל תשמעו באיזה תנאים גדל החפץ חיים,

אחר כך תגידו אם המצב גרוע.

אחרי החתונה הוא שקד על התלמוד,

אשתו הייתה הולכת בצהריים למאפייה,

ובעד כמה פרוטות

היא קיבלה רשות לגרוף את פירורי הלחם

שנשרו מן הקורות.

היא הייתה אוספת את זה, שורה אותם במים,

מלבבת מהם לביבות.

זה מה שהיה אוכל החופץ חיים,

מפירורי לחם לביבות.

הבעיה הייתה שגם הפרוטות הללו כבר לא היו לה,

והיא לקחה בהקפה ופרוטה לפרוטה הצטרפה לחשבון גדול.

יום אחד חזר לביתו

לשבור את רעבונו

והשולחן ריק

והרבנית עומדת

ליד החלון ובוכה

והוא נחרד.

שאל אותה מה קרה

והיא סיפרה לו

הנחתום מסרב להרשות לה ליטול את הפירורים עד שהיא תשלם את החוב ואין לה כסף.

מה עושים?

אולי ללכת לאופה לבקש ארכה?

אך לא.

החפץ חיים היכה בידו על השולחן וקרא.

שטן, שטן,

לא יעלה בידך להפריעני מלימודי.

מי ששומע את התיאור המזוויע של המצב

בבית של החפץ חיים גדול דור,

שהאופה ככה

מתאכזר אליהם, ואת הפירורים שאין לו מה לעשות איתם, גם היה גובה כסף וגם לא רוצה לתת בהקפה,

היה מטיל את כל האשמה על האופה.

אבל החפץ חיים בכלל לא רואה את האופה ולא את הלחם ולא את הפירורים.

הוא יודע שמי שמושך בחוטים זה השטן.

הוא רוצה שהוא לא ילמד.

הוא רוצה שהוא יצא לעבוד, שהוא יחפש כסף, יחפש הלוואות, שיתנתק מהלימוד, כמה דקות אפילו.

שיעסיק לו את הראש!

הוא מבין שזה רק השטן.

איי, איי, איי, אתמול אני אמרתי לכם פה בדרשה,

ברוך אתה ה' אלוהינו מהלך העולם, שהכל נהיו בדבורה.

אמן.

אמרתי לכם אתמול בדרשה,

אני אתן לכם עצה שאתם יוצאים, חלקים בדין וכולי וכולי.

ויצר הרע, גם כן הבטיח לעצמו,

הרס פה את האינטרנט,

לא היה שידור,

הכל התחר באש,

עכשיו מנסים להציל אולי דרך ה...

אנחנו עושים גם גיבוי דרך כרטיסים,

שאולי יצא משהו, כי הדרשה הייתה כל כך חזקה,

והוא הבין שזה הולך להיות משהו רציני, כי כולם כמעט קמו פה וקיבלו עליהם תשובה,

אז מה, הוא ישאיר את זה עם תיעוד שזה יעבוד אחר כך ויחזיר הרבה בתשובה?

אז הוא היה פה בכבודו ובעצמו.

תראו, עד עכשיו המסך לא עובד. תסתכלו, אין, אי אפשר להחזיר אותו.

קלקל הכול,

משהו.

ולא רק זה, גם סידר לי צינון, שאני אהיה מצונן,

והוא עובד, הוא עובד, הוא יודע בדיוק.

אבל החפץ חיים צעק לו, שטן, שטן, אתה לא תפסיק אותי.

איי, איי, איי.

בשביל מה הוא צעק? למה הוא דפק על השולחן?

מה, הוא לא יכול להחליט שהוא לא יפריע לו? למה הוא צריך לצעוק?

והחפץ חיים לא מתאים? צועק על השולחן, דופק.

וואו, כמה שזה מועיל, אתם יודעים?

הוא פשוט הצהיר והכריז שהדרך סלולה ונהירה,

מותווית וקבועה.

זאת הדרך שאני הולך, לא עזור לך שום דבר. הבנת? הבנת?

זהו, כי בדרך שאדם רוצה ללכת,

באמו על יחינתו.

אני לא ידעתי את כל הסיפורים האלה,

אבל אני עשיתי אותו דבר.

מהרגש.

כשאשתי לא רצתה שאני אנלך בדרך הזאת, בהתחלה, כמו שסיפרתי בעבר,

אז אמרתי לה, אין בעיה.

וירכיבם על החמור וישלחם.

אין בעיה. היא הייתה עם שני ילדים, אמרתי, אין לי שום בעיה. אני ממשיך בדרך אל הקדוש ברוך הוא. מי שלא רוצה להצטרף, אני לא מחזיק אותו.

אין שום בעיה.

אם הייתי שומע לה, אם הייתי נכנע,

אה?

אולי הייתי היום במרץ.

מי יודע?

כי ההורים שלי, כשהגיעו לארץ, רצו להכניס אותם לקיבוץ של השומר הצעיר, הם רק ברחו.

סיפור, סיפור.

מכל מקום, בדרך שאדם רוצה ללך, בא מוליכין אותו.

ואיך הוליכו את החפץ חיים אחרי הדפיקות האלה?

בתופים ובמחולות. ומה זכינו?

לחופץ חיים עם המשנה ברורי,

עם שמירת הלשון,

עם כל מה שכתב לנו והותיר אחריו, עם כל המעשים הנפלאים, עם הגדלות שלו.

איי איי איי.

זה הכל שהוא לא נכנע לפירורי הלחם.

אין, אין, לא לחם, לא לחמניות,

לא עם חומר משמר,

לא עם מטפיח.

אין לחם בכלל.

גם פירורים אין. יום אחד גם פירורים אין.

אז מה?

אז עוזבים את הדרך?

אז אומרים לקדוש ברוך הוא, אה, אתה לא נותן, אני עובד ולומד וזה, ואתה לא נותן לי לאכול?

בסדר, אני הולך לחבוד, עזוב אותי.

לא, לא, לא.

הוא יודע, זה לא השם.

זה השטן יודע מה יצא מהאיש הזה.

לכן הוא מתעקש עליו.

אבל מי שחזק

ויודע את הסוד שבדרך שאדם רוצה ללך, במוליכין אותו,

הוא רק יתמיד ללכת והקדוש ברוך הוא יעזור לו, מסייעין אותו, מסייעין אותו.