לשאוף בקיצוניות אל המטרה! | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זאת התורה, אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל,

בכל אשר באוהל, יטמע שבעת ימים.

מניין שאין דברי תורה מתקיימים,

אלא במי שממית עצמו עליה,

שנאמר זאת התורה, אדם כי ימות באוהל.

מובא בגמרא בברכות סא,

לא אבירי עלמא,

אלא לאחאב בן עמרי ולרבי חנינא בן דוסא,

לאחאב העולם הזה,

ולרבי חנינא בן דוסא, העולם הבא.

מכאן שהאושר שמור רק לזה שמוסר את עצמו למען שאיפתו.

אך הבינוני,

בעל הפשרות,

לא זה ולא זה עולה בידו.

אחאב הרשע מסר נפש בשביל תאוות והנאות העולם הזה,

אז לא נברא העולם הזה,

אלא לאחאב בר עמרי.

לא מעניין אותו, לא מצוות, לא יראת שמיים, לא כלום. אז הוא יכול להתפרע, להשתולל, לעשות כל שעולה על דעתו,

והוא נהנה מהעולם הזה מאה אחוז.

יכול לרצוח, עושה מה שהוא רוצה.

ולא נברא העולם הבא, אלא לרבי חנינא בן דוסא.

גם הוא מסר את הנפש עד הנקודה האחרונה ביותר, לבטל את כל העולם הזה כדי להשיג את העולם הבא.

היה עני מרוד, לא אשיב את העולם הזה כהוא זה, כל העולם ניזון בזכותו,

והוא לא נהנה מן העולם כלום, ודי לו בקו חרובים מערב שבת עד ערב שבת.

אז כל העולם הבא מלא,

מחכה לו. הוא מסר את הנפש בשביל זכותו.

זאת אומרת, מי שמוסר את עצמו למען שאיפתו,

הוא יכול להשיג את המאה אחוז.

אבל הבינוני,

בעל הפשרות, רוצה להיות גם דתי, גם חילוני, גם לענות מהעולם הזה, גם קצת מהעולם הבא,

לא זה ולא זה עולה בידו.

עליו נאמר, אוי לי מייצרי, אוי לי מיוצרי.

למדנו שצריך לשאוף בקיצוניות אל המטרה.

וכן כתב הגאון מוילנה,

זכר צדיק וברכה, בביאורי האגדות בברכות שם.

כי מעשה בראשית,

הכל טוב,

שגם יצר הרע מסייע לצדיקים.

בעיקר עבודתם בו.

מי המקפצה הכי טובה לצדיקים? זה יצר הרע.

מי הקפיץ שמחזק להם את השרירים? זהו.

מי גורם להם את הניסיונות שהתגברו והתעלו? הוא.

בעיקר עבודתם בו.

רשעים יצר הרע, שופטן.

ויש להם עולם הזה.

מה זה שופטן?

מנהיגן.

רשעים, יצר הרע הוא מנהיג אותם.

ויש להם עולם הזה, כי הוא נותן להם עולם הזה. העיקר אל תתקרבו לא לתורה ולא למצוות.

אבל הבינוני, יש לו מלחמה.

אוי לי מי יצרי ואוי לי מיוצרי.

והנה מה שכתב, שגם היצר הרע מסייע לצדיקים.

צריך עיון, שהרי כל הגדול מחברו,

יצרו גדול, הימנו.

הצדיק שמגיע לדרגה עליונה בעבודת השם,

רואה ביצר הרע רק כלי לעבודתו ולדבקותו בשם יתברך.

שכן

אין דבקות אלא כתוצאה מהתגברות על קשיים.

ככל שאתה מתגבר על קשיים למען השם אתה דבק בו יותר,

כי אתה מוכן למסור נפש להתגבר על הקשיים.

אז ממילא אתה דבק יותר בשם.

אנשים שנוסעים ממרחקים להגיע למניין כשר,

ודאי שהם נדבקים בשם יותר.

אנשים שעוברים דירה בשביל שיהיה להם מניין כשר,

ודאי וודאי שהם דבקים יותר בשם.

הרי זה פשוט, כל בן אדם שהיה בוחר דירה,

לא היה הולך לקנות בקיבוץ דירה.

אפילו אם ייתנו לו שם חלקת אדמה גדולה,

יהיה לו שם נוף טבעי, משהו עולמי.

אבל הוא לא יודע שאין מניין.

אם אין מניין, איך הוא יגור שם?

מה יעשה?

אז ודאי שאדם קודם כל קובע את זה מקום,

דירתו במקום שיש מניין.

והיום אנשים לא אכפת להם אם יש מניין, לא מניין, מצאו להם פטנט, מתפללים בבית.

אבל אדם מחויב לנסוע 18 דקות לפחות

בשביל להגיע למניין.

צריך מסירות נפש.

ככל שמוסר את נפשו, כך נדבק יותר בשם.

ככל שמוותר,

ככה הוא מתרחק מהשם.

והשם אומר, אם תעזבני יום,

יומיים אחזבק.

קדעית בירושלמי בברכות

שאברהם אבינו עליו השלום

זכה להפוך את יצר הרע לטוב

והשלים עימו.

היצר הרע השלים עימו.

נמצא שחייו של צדיק כזה

אינם חיי אושר ונחת,

שאין לשער.

והרשעים,

ייתכן שיקבלו עולם הזה לפי שעה.

אך זאת מכוחות הטומאה.

בהיותם חילותיו של השטן,

לנסות בהם בני אדם.

אבל הבינונים נמצאים תמיד בחזית המלחמה.

גרסינן בירושלמי

ריבי ברכיה ורבי חיה דכפר רחומין.

חד אמר,

אפילו כל העולם כולו

אינו שווה לדבר אחת של תורה.

אם תיקח את כל העולם כולו ואת כל חלל העולם, עם כל הזהב והכסף והמרגליות,

כל הטובות שיש, כל הרכוש, כל ההנאות, הכול,

הם אינם שווים

לדיבור אחד של תורה. דהיינו,

למילה אחת מן התורה.

ואחד אמר,

אפילו כל מצוותיה של התורה אינן שוות

לדבר אחד מן התורה.

על זה אומר הגאון מווילנה שם,

שדיבור אחת של תורה,

תיבה אחת של תורה, שקולה כנגד תרי״ג מצוות.

זאת אומרת, מה שכתוב פה, אחד אמר,

אפילו כל מצוותיה של תורה,

כל תרי״ג מצוות של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה, דהיינו דיבור אחד מן התורה, תיבה אחת.

כתוב אחד אומר,

וכל חפצים לא ישבו בה.

כל חפצים שבעולם

לא ישבו בה בתורה.

וכתוב אחד אומר,

וכל חפציך לא ישבו בה.

חפצים

זה אבנים טובות ומרגליות.

כל חפצים שתמצא בעולם הזה לא ישבו לתורה.

כל חפציך אלו דברי תורה,

ככתוב, כי באלה חפצתי נאום אדוני.

אז חפציך זה חפצי שמיים.

זה אומר שזה דברי תורה.

אז כל המצוות כולן לא ישבו לדבר אחד מן התורה.

וצריך עיון.

הרי לימוד התורה הוא למען קיום המצוות.

כל מה שלומדים תורה,

בשביל שנוכל לקיים את המצוות,

נדע ונקיים.

ואם כן, מה פירוש?

שכל מצוותיה אינן שוות לדבר אחד מן התורה.

איך זה מסתדר?

אז הנה יש שני ערכים למצוות.

אחד, ערך אחד זה מצד עצמן של המצוות.

ודבר שני זה מצד הקושי לעשות אותן.

מצד עצמן

הטביע הקדוש ברוך הוא כוח השפעת קדושה בכל מצווה. כל מצווה שאדם עושה,

מתקדש, יש בה קדושה.

מצד עצמן, אשר קידשנו במצוותיו.

כל אחת ואחת כעניינה. כל אחת יש לה רמת הקדושה שבה.

הערך השני זה מצד הקושי של עשייתן,

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

יפה פעם אחת בצער

ממאה פעמים שלא בצער.

זאת אומרת, העושה מצווה עם קושי,

על כל קושי קטן מקבל, על אותה מצווה בדיוק,

פי מאה משכרה.

אם שכרה איקס, מקבל מאה פעמים איקס.

ופירש אדוננו מורנו ורבנו, זיכרונו לברכה,

שאפילו הדרגה הקטנה שבצער

מגדילה את ערך המצווה מאה פעמים.

לא תגיד צער גדול, גם צער קטן.

כל צער.

כל צער,

פי מאה.

כשמתפללים במזג אוויר כזה חם,

והולכים לבית הכנסת ברגל,

אפילו שחם ומזיעים,

כדי להתפלל במניין,

זה פי מאה על כל צער שיש בדרך.

אז אתם מבינים, היה יכול אדם לצבור זכויות בפעם אחת של בית כנסת שהוא הולך.

ובכל מדרגה נוספת של צער כלשהו, מוכפל השכר במאה פעמים נוספות,

וכך לעולם.

יוצא לפי זה שעיקר השפעת הקדושה,

שהיא שכר המצווה,

באה על ידי ריבוי הצער שכרוך

בקיום המצווה.

אז יש שני ערכים למצוות.

ערך עצמן מצד עצמן, שזה קדושתן,

וערך קושי עשייתן,

שעל הקושי של העשייה אתה מקבל פי מאה, פי מאה, פי מאה, על כל צער קל שיש לך.

הירושלמי גילה לנו סוד גדול,

שאין הכבדת היצר על קיום כל המצוות כולן יחד ככבדתו על תלמוד תורה.

על מה משקיע היצר הרע יותר להכביד עלינו מאוד שלא נעשה?

על לימוד תורה.

זה הוא מחפש כל תצדקה לבטל אותנו, כל רגע בשבילו זה אוצר,

שהוא מבטל אותנו מלימוד התורה.

למה?

כי דבר אחד של תורה שווה כמו תרי״ג, אז מה הוא יתעסק?

לבטל אותך ממצוות תפילין נגיד?

לבטל אותך ממצוות ציצית, ברכת המזון? ממה הוא יבטל אותך?

כמה הוא יצטרך לעבוד?

פה כל מילה שאתה מוציא מהפה,

תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג,

תרי״ג, ואם זה עם קושי,

פי מאה תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, פי מא״ג, פי מא״ג, פי מא״ג.

אז מה, איפה הוא ישקיע?

יותר טוב לא לבטל אותך מתורה,

ממילא את כל הרווחים הגדולים של הקדושה שתתווסף בך בגין קיום המצוות עוד יותר בקושי,

אז שם הרווח הגדול שלו.

מה, הוא ילך לתפוס אותך על אחד, אחד, אחד, מה, הוא טיפש?

הוא כבר ותיק במקצוע.

כן, 5,700. אז הירושלמי גילה לנו את הסוד

שאין הכבדת היצר על קיום כל המצוות כולן יחד,

כמו שהוא מכביד על תלמוד תורה,

כי הוא יודע שתלמוד תורה הוא שורש התיקון,

והשם בעצמו אמר,

הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו,

שמה אור שבא מחזירם למותר.

ירושלמי בחגיגה, פרק א'.

לכן אין אושר ואין הנאה בכל העולם

שישבו לאושרו ושכרו

והנאתו

של מי שמתגבר על הקשיים

ומוסר את כל עצמו לתורה וממית עצמו עליה.

זוהי כוונת הירושלמי,

שכל המצוות אינן שוות

ללמוד דבר אחד מן התורה.

מי שאינו לומד במסירות נפש,

אינו מצליח לעלות.

אוקראין תלביש נומה,

רצף, רצף, התמדה, שקידה, זה סוד גדול בלימוד התורה.

מי שאינו לומד במסירות נפש,

אינו מצליח לעלות,

ולבסוף ירגיש את חולשתו ויתעצב ויפול חלילה.

ואז במקום לחפש את טעותו בתוך עצמו ולחזור בתשובה,

ימלא ליבו תרעומת,

בעל הכלים יזעף ליבו.

זאת אומרת, במקום למצוא את האשם בעצמו,

הוא יגיד שבעצם התורה מתישה אותו יותר מדי, אין לי כוח כבר ללמוד כמה אני יכול ללמוד וזה, ויטפיל את התיק

על הכלים.

הירושלמי אומר, אמר רב מנא,

כי לא דבר ריק הוא מכם,

ואם הוא ריק,

מכם הוא.

למה?

שאין אתם מגיעים בתורה.

כי היא חייכם.

אימתי היא חייכם?

כשאתם מגיעים בו.

אם כן תהיו עמלים ויגיעים בעיון ובהתמדה כאחת,

אז התורה תהיה לכם למקור של חיים ואושר.

אמר הכתוב,

אשרי האיש,

ככה פותח דוד המלך, תהילים, אשרי האיש.

מה זה אשרי איש?

אשרי זה מאושר.

הוא יזכה לרוב אושר ולהצלחות.

אבל הוא לא יבוא להיות מאושר

אלא על ידי קיצוניות ומסירות נפש.

מה הוא צריך למסור נפש?

אשר לא הלך בעצת רשעים.

אפילו במילי דה עלמא.

לא נגד התורה, חלילה, אפילו בדברים שהרשעים אומרים, בוא תעשה זה, בוא תענה, בוא תמלה, בוא תיקח, בוא תקנה, בוא תטעם, בוא.

לא שומע להם, לא הולך בעצתם של הרשעים,

אפילו במילי דה עלמא.

ואפילו שהרשע הוא בעל המקצוע,

בכל זאת לא ישמע לו.

תשמע לתורה ותשמע לחכמים.

דבר נוסף, ובדרך חטאים לא עמד.

אפילו בלי עסק עמהם.

אתה רואה קיבוץ של חטאים, אנשים חוטאים.

אתה רואה קיבוץ כזה, חתונה כזאת, שיש תערובת, אנשים ונשים, אוכלים מילות וטרפות והכול.

חטאים אפילו. נגיד שהם רק חטאים, הם שוגגים, נגיד.

ובדרך חטאים לא עמד. אפילו בלי עסק עמהם.

לא להיות במחיצתם, לא קרוב אליהם ולא שום דבר.

ומושב לצים לא ישב אפילו כשאין הלץ שם.

גם אם הלץ היה פה והוא כבר עזב,

מקום שהוא ישב, מקום שמיוחד ללצים,

אל תשב שם. למה?

כל אלה עלולים לעורר בך התעניינות.

עצם זה שאתה נמצא במקום כזה, אז אתה מעלה שאלות.

אה, פה הם יושבים, פה הם צוחקים, פה הם עושים, פה זה. אתה כבר תתחיל להתעורר ככה.

יש אומרים שיש סגולה של המושב שלהם,

שכבר נדבק בו מטומאתם, וזה משפיע על האדם. כמו שאם אדם יושב

על כיסאו של אדם קדוש,

ישפיע עליו מאותה רוח שהייתה בו.

כי אם בתורת השם חפצו לבדה ממש,

אתה רוצה להיות מאושר,

אומר דוד המלך, תשמע לי,

אשרי האיש, אתה רוצה לזכות לרוב אושר והצלחות?

אז אל תלך בעצת רשעים,

בדרך חטאים אל תעמוד,

ואל תשב במושב שישבו בו לצים,

כי אם בתורת השם חפצו לבד, רק בזה.

ואז בתורתו יהגה יומם בלילה,

ויהיה דבק בתורה בלי הפסק.

זה הבטחה שמבטיח דוד, וככה פותח את ספרו תהילים,

אם אתה רוצה להיות מוצלח בכול.

קיים עוד עיקר גדול שטועים בו רבים,

זה שאנשים אומרים שעלייה בתורה ועלייה ביראת שמיים זה שני דברים נפרדים.

וזו טעות גדולה ונוראה.

זאת אומרת, יש אנשים שיושבים ללמוד

ולומדים לומדים שטייגן, שטייגן, שטייגן, תורה, תורה, תורה,

אבל לא עוסקים בירא,

לא לומדים מוסר.

ואם כן, אז רבע שעה, חצי שעה.

זה לא מספיק.

בשביל להרחיק את יצר הרע הגדול,

צריך הרבה יותר מזה.

ובפרט מי שאף פעם לא מתעסק בזה,

ובכלל לא מודע עד כמה יצר הרע שולט עליו,

וכמה מרים את גבהות ליבו שיפסיד את כל מצוותיו ואת כל תורתו.

כי הוא מחשיב את עצמו, בן תורה.

זה נכון, יכול להיות שאתה בן תוירא, שאתה לומד תוירא, אבל אם אין לך יראה,

תכף נראה מה כתוב.

תכף נראה מה כתוב, כבר למדנו את זה.

אז מי שחושב

שזה צווי דינים, שני דברים שונים,

להתעלות בתורה זה לחוד ולהתעלות ביראה זה לחוד, טועה.

ומי שאומר שהן סותרות זו את זו,

כי אי אפשר להתמסר לשתיהן ביחד.

אדם כזה בכלל מחריב את הכול.

חכמים, זיכרונם לברכה, הורו לנו את ההפך בשבת ל״א.

שאפשר ללמוד את כל התורה,

ככה כתוב בגמרא,

ואפילו האחר,

ואפילו אם כך אתה זכית ללמוד את כל התורה,

אם אין יראת השם,

היא אוצרו,

אם התורה לא נכנסה לאוצר

של יראת שמיים, מחסן

שבו מתאחסנים כל דברי התורה שאתה לומד במחסן של יראת שמיים,

אז מוטב, אם לא העלית,

מוטב שלא למדת בכלל.

יותר טוב שהיית בור ועם הארץ,

ולא היית לומד בכלל,

כי יחייבו אותך על כל התורה שלמדת.

מוטב אם לא העלית.

משל למה?

למשל לאחד שאמר

תעלה לי קו חיתים למעלה,

כור חיתים.

ואמר לו,

אחרי שהוא ירד, אמר לו נתת בהם קו חומתין?

מה זה קו חומתין?

זה חומר משמר מפני התולעים בחיתים.

אז הוא אמר לו, לא, לא נתתי.

הוא אומר לו, אם כך, מוטב שלא העלית.

עכשיו, כשהעלית את הכל, הכל יירקב.

למה?

כי אם אין את החומר המשמר,

תשלוט בזה התולעה,

ויהרוס את כל החיתים.

זאת אומרת, גם אם תלמד תורה ולא יהיה לך את החומר המשמר,

שזה יראת שמיים,

שזה בחינה של קו חומתין,

לא יהיה לך, אז כל התורה שלך תירקב.

הכל להשתמש בזה יצר הרע,

זה התולעים שלו, כל המחנות שלו, שהוא יודע.

והוא יתליע את הכל,

הוא יבאיש את הכל,

הוא ידאג שתהיה לך גאווה שרוחה,

והוא יפיל לך את כל התורה,

ואתה עוד תתחייב עליה.

לכן כתוב, מוטב שלא העלית.

אם למדת תורה ולא הייתה יראת השם היא עוצרו,

מוטב שלא העלית, פירושו של דבר.

יותר טוב היה לך שלא למדת כלל.

כל כך למה?

למה?

כי חוכמה ויראה באמת אחת הן.

לדעת חוכמה ומוסר, אומר שלמה המלך.

כי חוכמה ויראה באמת אחת הן.

וזו בלא זו אינה כלום.

זו בלא זו אינה כלום. גם אם תהיה לך יראת שמיים ולא תעשה מצוות,

מה זה מועיל? איזה יראת שמיים?

ואם אין לך תורה ולא יהיה לך יראת שמיים,

מה מועיל?

לא מועיל, צריך זה וזה.

ביחד.

הן יראת השם היא חוכמה.

אחת יראת השם היא חוכמה.

ושנינו באבות.

אם אין חוכמה, אין יראה.

ואם אין יראה, אין חוכמה.

וצריך עיון.

איך אפשר לעלות

אם רכישת האחת

היא תנאי

לרכישת חברתה?

אז במה נתחיל?

אמרנו אם אין חוכמה,

אין יראה.

אם אין יראה, אין חוכמה.

ואי אפשר אחת בלא השנייה.

אז במה נתחיל?

אולם השואף באמת לשניהם,

אם...

ימצא כי אחת הן ולא שתיים.

הן יראת השם היא חוכמה.

יראת השם היא חוכמה.

הן, בלשון יווני, זה אחת.

אחת,

יראת השם, היא חוכמה, זה אחת.

השואף באמת לשניהם,

ימצא כי אחת הן ולא שתיים.

הלומד בכל המרץ ממיט עצמו עליה,

עבודתו המסורה תהיה בתורה ומוסר ותפילה גם יחד.

שלושה דברים.

תורה,

מוסר זה תורת היראה,

ותפילה, להתפלל, שיעלה בידו.

כי בלי התעוררות של מוסר

ובלי תפילה אמיתית לסייעתא דשמיא,

כיצד יזכה ללמוד בכל המרץ.

מה,

יצר הרע מת?

הוא לא מת.

הוא מתחדש,

הוא מתגבר,

הוא לא נח.

אתה ישן לו והוא ער לך.

אז איך אתה רוצה להתגבר עליו?

אתה חייב ללמוד מוסר,

כי המוסר מעמיד אותך באור נכון לדעת את כל הלקויות שיש במידותיך,

ולא להיכשל בזחיחות הדעת שכאילו אתה כבר למדון.

צריך תפילה,

להתפטר ממנו,

לא לגמרי,

אבל בשעה שאתה עובד את השם שלא יטריד אותך,

כי בלי התעוררות המוסר ובלי תפילה,

ותפילה אמיתית,

לסיעתא דשמיא,

איך יזכה

ללמוד בכל המרץ?

האם יצר הרע מת?

אלא מי שבאמת שואף ללמוד תורה,

הוא גם יאהב ללמוד מוסר.

ביודעו כי זה רק מקור מרצו.

מי ייתן לך מרץ?

מי ייתן לך את האדרנלין?

ככל שיתעורר יותר ביראה,

יתדבק יותר בתורה וחוזר חלילה.

וזה ייתן לו ללמוד עוד פעם מוסר,

כי זה נתן לו חיזוק, ועוד פעם, ועוד פעם.

כשלומדים מוסר גם מקבלים

את המושגים עד כמה טומן יצר הרע לאדם מלכודות.

לכן אדם צריך להיות חכם.

ללמוד מוסר בכל יום.

ובתפילתנו,

השם יתברך, יסייענו.

וכך יוכל אדם להגיע לכי הם חיינו ואורך ימינו.

נסכם.

אז התורה הזאת צריך אדם למות באוהל של התורה.

אם הוא רוצה לחיות,

הוא צריך למות.

אמרו חכמים, רצונך שלא תמות,

מות

עד שלא תמות.

אם אתה רוצה שלא למות

לעולם הבא,

מות.

תמיד את הגשמיות בעולם הזה ותחיה פה ברוחניות,

בתורה,

עד שלא תמות.

אתה תעבור מעולם של תורה לעולם של תורה.

מגן עדן בעולם הזה לגן עדן בעולם הבא.

אם רצונך שלא תמות,

מות.

בבחירה.

מרצון.

תמית את עצמך באוהלה של תורה.

תמית את עצמך, את התאוות שלך,

את המשיכה לחומר ולגשמיות.

אם רצונך שלא למות שם,

מות.

בידיים שלך אתה יכול. אדם כי ימות באוהל.

תמית את עצמך פה.

אתה תחיה לעולם הבא עד שלא תמות.

אז זאת אומרת,

צריך אבל מסירות נפש

ולשאוף בקיצוניות אל המטרה הזאת.

אם אתה לא תשאף בקיצוניות עד הקצה האחרון של ההשתדלות שלך

בשביל להשיג את המטרה, אתה לא תשיג אותה.

כי לא נברא העולם אלא או לאחאב בר עומרי

או לרבי חנינא בן דוסא.

אחאב בן עומרי רשע גמור, הוא קיבל את כל העולם הזה מלא.

רבי חנינא בן דוסא ביטל את כל העולם הזה, כמו שאמרנו, רצונך שלא תמות, מות. הוא המית את העולם הזה ולכן הוא זוכה לעולם הבא מלא.

אבל הבינונים אין להם לא עולם הזה ולא עולם הבא.

הם כל הזמן במלחמה אוהלים יצריים ואוהלים יוצריים.

היצר דוחף אותו. מה, אתה לא תאכל טחינה? לא תאכל חומוס? לא תאכל זה?

מה, אתה תוותר על הבמבה? אתה תוותר על זה? מה קרה לך? אתה השתגעת? אז איזה חיים יהיו לך?

וכולי וכולי.

מצד שני, אוי לי מיוצרי.

הבורא אומר, שמע, יש פה דברים שהם בעייתיים,

יש פה תולעים,

יש פה טחינה,

איסור לך תחילה, יש פה גם מרכיבים,

כל מיני דברים מסוכנים גם, בעיה של בריאות, מנשמרציה מאוד נפשותיכם,

ועוד כהנה וכהנה.

אז מה עושים?

איך, איך,

איך,

מה עושים? יש לו מלחמה,

כל הזמן מלחמה, אוי לי מייצרי, אוי לי מיוצרי.

אבל אם הולכים בקיצוניות להשיג את המטרה, זורקים את הכול, עושים לבד.

כמו כל המתכונים שיש באתר שופר, עושים לבד.

אין שום בעיה,

אנחנו לא ניראה בעוד חודש-חודשיים פחות בריאים,

לא ניראה כחושים ודלים.

מישהו רואה פה איזה הבדל באנשים?

אנשים, ברוך השם, שמחים ומאושרים,

עושים עשייה נקייה בבית, תחת שליטה בזיל הזול, בזיל הזול, בזיל הזול.

גם לא הולכים לסופר, פששש, ממלאים, ממלאים, עגלות, עגלות. מה זה, מה?

חביבי, הכול תחת ביקורת ושליטה בבית, עושים הכול, תענוג, מה שאתה איש אתה רוצה,

טרי על המקום.

אבל צריך קיצוניות.

זה לא מילה שלילית. הטיפשים חושבים שקיצוניות זה מילה שלילית. קיצוניות

זה שלמות, שלמות, שאיפה לשלמות.

כשאדם רוצה לשאוף לשלמות,

אז הוא צריך להיות קיצוני,

ללכת עד הסוף להשיג את המטרה.

אז אמרנו שאדרבא, כשיצר רע בא,

לצדיקים זה המקפצה.

אדרבא,

כי הקדוש ברוך הוא שברא את כל הבריאה, בששת ימי בראשית אמר על כל מה שברא, והנה טוב מאוד, הכל טוב מאוד, זה יצר רע.

יצר רע זה מצוין, זה מקפצה.

מי שלא נכנע לו, מי שלא שומע בקולו.

על זה אמר דוד המלך, אשרי. אתה רוצה להיות מאושר?

מאושר גמור?

אל תלך.

לא עם רשעים, לא עם חטאים,

לא עם לצים,

שום קרבה אליהם.

כי אם בתורת השם חפצו,

רק תורה, תוירה, תוירה, תוירה, תוירה.

וכל דיבור של תורה שקול כנגד כל המצוות, תרייג מצוות.

ואם זה עוד בקושי,

הולך לך בקושי,

פי מאה, פי מאה, פי מאה, ואתה מתקדש יותר ויותר ויותר.

איזה אושר שאדם יכול לזכות.

העולם הזה הוא בר חלוף, צ'יק צ'ק יוצאים מפה.

עוברים עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, שישים,

שישים, עף,

חיש גז,

מנע עופה.

עם מה יוצאים אבל?

עם מה? מה אספת?

מה אספת? במבה?

ביזלי?

שקיות?

לא.

אסף מצוות.

תורה ומצוות.

תורה ומצוות.

אבל בשביל שיהיה לזה קיום, צריך תורה ויראת שמיים.

עם תורה ומוסר ותפילה יחדיו ישיגו בעבורנו את המטרה.

רביחת. אני אומר למה שאומר.

עשו הקודש בחודש כל ישראל וכל כך.

הרבו עולם תורה ומשכות שונה אמור אדמו ושמה צדקו, יגביל תורה ויעדיו.