לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ - לא לפתוח פתח ליצר הרע! [לימוד חשוב]

נחזור לעניינו. עשירי בטבת היה היום. זה לא בכדי, היה פתח.

דוגמה נוספת: יוסף סלסל בשערו, וגירה בעצמו את הדוב. מי זה הדוב? אשת פוטיפר. הסלסול בשיער זה היה פתח לגירוי הדוב. יוסף היה דואג לחיצוניות שלו. וכתוב שהיצר הרע רואה אדם שמתקשט בשערו, אומר "הדן דלי". זה, זה שלי, זה אני כבר יודע מה לעשות איתו, אני אוציא אותו לרחוב, מסדר לו את הכל, איך להחטיא אותו. צריך פתח. את העומד מול המראה, תדע שאתה מכשיר את עצמך ליצר הרע שיפיל אותך ויחטיא אותך בעריות, בכל הדברים הכי קשים שלא תוכל לצאת מהם. והוא אלוף העולם. אלוף העולם. קוראים לזה "להראות טוב".  

עוד דוגמה: "הבה נתחכמה לו". פירש המקובל האלוקי הרב עלי ברית אברהם, זצ"ל, ש"הבה נתחכמה לו", זה ליצר הרע. פרעה רצה להתחכם ליצר הרע. בוא נסתום לו את הפרצה הקטנה מבעוד מועד פן ירבה. אם ניתן לעם ישראל להתרבות, אז ונוסף גם הוא למלחמה עלינו. יבואו אויבים והם העבדים מבפנים, אז בוא, פן ירבה, בוא נסתום את הפרצה. אז "הבה נתחכמה לו", ליצר הרע, אומר המקובל. לו לא היו ישראל מתפתים לפה הרך של פרעה, לא היו יוצאים ליום עבוד הראשון. מה עשה פרעה? אמר ייאלה יוצאים לעבודה, כולם! גם אני! גם אני! אם המלך יוצא כולם יוצאים. המלך עושה עבודה, כולם עושים, כל אחד רוצה להראות לו איך הוא אלוף, איך עושים בזריזות. התפתו. זה התחיל ככה, התחיל בחומר ובלבנים, אח"כ זה המשיך בכל עבודה בשדה.עינו אותם לכו תביאו גם תבן אתה בעצמכם. וזה הסתיים בכל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, עינו אותם עינוי על עינוי. הכל התחיל בפה רך. בפרך, "בפה רך". בואו כדאי להם! יהיה מלגות. מלגות יהיה. שבט לוי לא התפתו, נשארו בגושן, למדו תורה, אמרו עזוב אותי! לא רוצה מדובשיך ולא מעוקצך. ולא התענו במשך כל ה-210 שנה. אבל אלו שהתפתו, נתנו פתח, מהפתח נהיה להם עינוי ושעבוד שאין כדוגמתו.

כותב רבנו האלשיך הקדוש, זצ"ל: בביאור הפסוק "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות". פותח להגיד לנו ככה: "יש דרך", לשון יחיד. "ואחריתה דרכי", לשון רבים. מתחיל ביחיד מסיים ברבים. דרך אחת נהיו דרכים. פתח בלשון זכר וסיים בנקבה. לומר לך: אדם פותח בצעד אחד ונקלע לסבך של דרכים מסתעפות שמהן יולדו דרכים רבות נוספות. אתה דרכת את הדריכה הראשונה, אתה עשית את הפתח הראשון, חשבת שזה רק דרך אחת, ואתה יודע לקראת מה אתה הולך, אבל תדע לך שיצפו לך עוד דרכים אח"כ. יש דרך ישר. בעינייך זה ישר. יש דרך ישר לפני איש, אבל תדע שאחריתה דרכי מוות. מה זה "דרכי מות"? על פי קבלה מסובר: אדם בא בשביל לעבור את העולם פעם אחת. יש דרך ישר. האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים. מי זה? אדם וחוה. "המה". הוא ברא את אדם ראשון ישר. בלי יצר הרע. אבל המה ביקשו חשבונות רבים ומזה יצא כל ה-6,000 שנה האלה, של הצרות, מחלות, מלחמות, הכל. אבל מה זה גורם? גורם שאדם לא גמר את התיקון שלו בדרך אחת. הוא צריך להתגלגל עוד פעם לתקן. לכן כיוון שהדרך ישר, לפני איש, אחריתה דרכי מוות. הוא יצטרך למות פעם ופעמיים ושלוש ולחזור. כל פעם למות מחדש בשביל לתקן ולהשלים את התיקון. אבל הכל מתחיל בפתח הלא נכון. אז לכן, צריך לשים לב כל הזמן על ההתחלות. על הפתח. על קיר חלק לא מטפים אם אין אחיזה. אבל אם נתת בית אחיזה, יטפסו עלייך. אם תפתח פתח הוא ייכנס. "לפתח חטאת רובץ". לכן עשרה בטבת הוא היה הפתח, הוא יום המצור הראשון. מאז זה רק לספור שלוש שנים עד שכולם מתים שמה ומחריבים את העיר ואת הכל. אבל זה התחיל באותו יום. באותו יום לא הורגש כלום. לא הורגש כלום! אבל זה האסון. האסון זה שנפתח הפתח באותו היום! לכן בעצם היום הזה, אפילו אם היה חל בשבת, לא מאחרים אותו. כי היום הזה היה הפתח. וזה מלמדת אותנו התורה להיזהר לפתוח פתח, כי לפתח חטאת רובץ.