ליצנות - אומנותו של היצר הרע

מה אומנות של יצר הרע? האומנות של יצר הרע הפיתוי שלו, מה הפיתוי שלו? ניקח דוגמה את הפיתוי של הנחש, שהוא יצר הרע, כמו שכתוב בזוהר, "אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן". למה הוא פתח המילה "אף"? הנחש היה מדבר בלשון הקודש. למה הוא פתח ואמר "אף כי אמר אלוהים"? כתוב שהוא פתח "באף" ונאבד מן העולם. החידושי האר"י זכרונו לחיי העולם הבא, אמר, תשמעו את הלשון: "אף כי אמר אלוהים", מה הפירוש? אז מה בכך שהוא אמר? אמר, אז מה אם אמר? אף כי אמר ה', אז מה. אז מה? שמעתם הליצן איך אמר? אף כי אמר ה'. זה ליצנות. הוא החדיר רוח של ליצנות. הייתה לו הוכחה במרכאות הנה הוא דחף את חוה אל העץ, והיא לא מתה. אמר את רואה, לא מתים, מה את מפחדת? מה את מפחדת. לא מתים. הסטייפלר תמה: מה ההוכחה הזאת? ה' אמר "מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל". מה הוא אסר? אכילה. הוא אסר נגיעה? לא אסר נגיעה בעץ. אסר אכילה. מה עשה הליצן? דחף. אומר הנה נגעת את לא מתה. שואל הסטייפלר מה ההוכחה מנגיעה לאכילה?  ומה אם הוכחה אם נדחפה בעל כורחה להאכילה ברצון? נגיד דחף אותה בעל כורחה זה לא דומה אם היא תאכל ברצון. ובכלל הרי הם הוזהרו שביום שהם יאכלו "מות ימותו", תחכה עד הלילה ותראה. זאת אומרת, ההוכחה שהביא לה הנחש, כאילו מה זה שהיא נגעה בעץ ולא קרה לו כלום, זה מופרך מכל צד. אבל הליצנות אין קושיה. לא מקשים על הליצנים. לא מקשים. ועוד אמר לה, תשמעו מה אמר לה החצוף הזה: "כל אומן שונא את בני אומנותו. מן העץ אכל וברא את העולם". ככה אומר. הנחש אומר לה: תשמעי, תשמעי, בואי אני אגלה לך סוד. את יודעת איך הוא ברא את העולם? הוא בעצמו אכל מהעץ הזה, עץ הדעת טוב ורע, וממנו הוא ברא את העולם. והוא לא רוצה שתהיו כמוהו, אז תאכלו אף אתם והייתם כאלוקים. יוצרי עולמות. "ותראה האישה", מה זה "ותראה"?מה היא ראתה? ראתה את דבריו של הנחש והנעו לה. הייתה מבסוטית והאמינה לו, כי טוב בעץ. מה טוב העץ? להיות כאלוקים. ואז אם הם יאכלו הם יהיו כמו אלוקים ויבראו עולמות. ככה הוא מכר לה הליצן. תגידו לי יש שטות גדולה מזו? היש שטות מופרכת מזו? הרי הקב"ה אינו גוף, ואין לו דמות הגוף, ומה שייך מאכל לגביו? אכל מהעץ. ואת העץ עצמו מי ברא. ואיך היה עץ לפני שהיה עולם. וה' שהוא מקור הטוב ברא את העולם מוך רצונו להיטיב, אתה מייחס לו קנאה ושנאה, כאילו הוא מקנא במי שהוא ברא. הרי אנחנו יודעים שאין אב מקנא בבנו, ואין רב מקנא בתלמידו. אז הוא ברא את כולם, הוא מקנא בהם.! אז מה הוא ברא בשביל לקנא בהם? איזה טענות טיפשיות! מי מעלה על הדעת כזה דבר?! אבל בשעה שהליצן ממתיק סוד, כשבאים לך 'אתה יודע מה היה..."יו! איך האוזן קרואיה כאילו הולכים לגלות לך מה שאף אחד בעולם לא יודע. ואם מחליקים את זה ככה וככה ונותנים לך סיבה שנשמעת לך הגיונית, אתה אפילו לא בודק! 'מה אתה אומר? יו! איך לא חשבתי על זה!'. באמת לא חשבת וגם לא תחשוב אחר כך. אכלת אותה ישר כמו חוה. אז הליצנות אין פרחות. מה העצה של שלמה המלך? "גרש לץ". מתקרב אליו מישהו שהוא ליצן, מישהו שאתה יודע שהוא לא בא עם הוכחות ועובדות, אדם שקול, אדם מדוד, אדם שניתן לסמוך עליו שמעולם לא יצא שקר מפיו, אדם שאתה מכיר ויודע וברור, על מה אתה סומך? אמר, אז מה אם אמר? מותר לך להאמין? חובה להאמין? אמר. אז מה אם אמר.

היה מעשה שסיפרתי בזמנו: הודיעו ברדיו שהיה ניסיון חיסול של הרב עובדיה יוסף, זכרונו לחיי העולם הבא. כה הודיעו ברדיו. וצלצלו לחדשות מביתו של הרב, ואמרו שלא היה דבר כזה, לא היה שום דבר. מה פתאום מפרסמים דבר כזה? אומרים אוי! סליחה! קיבלנו ידיעה ופרסמנו, זה באמת טעות, לא בדקנו, לזה זה ולא זה... אחרי כמה ימים צלצלו, אמרו להם היה ניסיון רצח של עזר וייצמן. איפה? מי? מה? מו? התחילו לברר, תמתינו. התחילו לבדוק. צלצלו לבית שלו, שאלו היה משהו? לא היה משהו? למה פה בדקתם? עם מת עוד אחד לא נורא, ניסיון לרצוח חרדי מה הבעיה, לא צריך לבדוק. אבל אם זה עזק וויצמן, צריכם לבדוק. כל מה שאפשר להגיד על חרדים, אפשר להגיד גם בלי בדיקה. אחר כך אפשר להסביר הסברים מה שרוצים, אבל קודם כל לפרסם. למה לפספס את הידיעה. במרכאות. זה ליצנות. כי מישהו אמון על האמת, לא מפרסם שטויות. בודק אותם. מה הבעיה? עוד כמה דקות תבדוק. אבל הוא ליצן, מישהו ליצן הוא לא צריך בדיקה. מה אכפת לו. אם הוא משיג את המטרה, את האג'נדה שלו מה זה מעניין אותו בכלל עובדות, אל תבלבל אותי עם עובדות.