כח החבורה להצליח ולהתעלות רוחנית

- - - לא מוגה! - - - 

אבל צריך לדעת שאם לא נדע שהוא יותר גרוע מדאעש, דאעש זה אחד מהחיילים שלו

אם לא נבין את זה אז אנחנו בבעיה

אנחנו לא יכולים לצאת נגדו למלחמה עם צעצועים

אנחנו חייבים להמציא נשק קטלני שהוא לא יוכל לעמוד בפניו

אז איך עושים את זה?

זה נקרא כוח החבורה, כוח הציבור

אתם ניצבים היום כולכם

ויעשו כולם אגודה אחת

אם אנחנו מצליחים להתאגד

באופן אמיתי שכל אחד ישמור על עצמו, זאת אומרת

אם נגיד קבוצה של אנשים פה תגיד ככה ביניהם, בינם לבין עצמם

תשמע אנחנו מכריזים שאנחנו לא רוצים לחטוא יותר

לא רוצים לעשות עבירות בואו נעשה תקנון

מה תקנון אומר?

מה עושים? באיזו שעה מתפללים?

אחד דואג לשני להשכים גם את השני שלא יהיה פספוס

אנחנו דואגים שיהיה סדר קבוע של לימוד

אנחנו מחליטים שלא כל רגע קופצים לתה ולקפה

אלא מחליטים שבשעה כך וכך

קמים שותים וכולי וכולי או עושים ככה בשביל שלא להתחיל להתפזר

ואז מתפרקת החברותא ועוד חברותא ועוד זה בית המדרש נהיה כולו קפה וסוכר

אז צריך להחליט

סדר מסוים עכשיו אם אתה רואה

עבירה אני מבקש ומתחנן תוכיח אותי

תוכיח אותי קודם בשקט אם תראה שזה לא עוזר תוכיח אותי בגלוי

ואחד ישמור על חברו באופן כזה

למה הדבר דומה?

מחנה שיודע שיש אויבים מסביב

אז כל אחד תופס פינה של שמירה

ואם לא יישנו בשמירה

ויהיו ערנים יש להם את כלי הנשק המתאימים

כדי לבלום את ההתקפה הצפויה

אז יכולים לבלום וגם אם רואים שההתקפה היא חזקה מצד אחד

מתגבשים כולם לאותו צעד והם מתחילים להשיב אש

אם קבוצה מחליטה אם זה יותר מקבוצה אם זה ציבור אם זה יותר מציבור אם זה יישוב

אם זה כך וכך וכל אחד ידאג

לטובת הכלל כמו שאמורה להיות משפחה שכל אחד דואג לאינטרס של המשפחה

אותו דבר אם יעשו את זה כציבור

יכולים להינצל מהיצר למה

אחד שומר על השני מה שאני לא רואה החבר שלי רואה

מה שהוא לא רואה אני רואה

וכן על זה הדרך

ממילא

אם אדם רוצה באמת להינצל וציבור רוצה להינצל הוא יכול אבל הם צריכים להחליט

שהם רוצים

ולשבת ברצינות לטכס עצות

איך לעשות ואם רואים שאחר כך זה לא הצליח בדיוק

ויש רפיון מה או שינוי מהתוכנית

עוד פעם יושבים ומטכסים עצה איך סותמים את הפרצה

כתוב וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן

ויחרף השם בבני ישראל ויאמר אדוני חטא ישראל

וגם לקחו מן החרם וגם גנבו

וגם כי חשו וגם שמו בכליהם מי עשה את זה?

אחד

מה השם אומר?

כולם עשו

איך יכול להיות כולם עשו?

כתוב במפורש העכן

אז למה השם מאשים את כולם?

השם הרי לא מוציא דבר שקר מפיו אז איך הוא אומר

ויחרב השם בבני ישראל ויאמר אדוני חטא ישראל

וגם לקחו לישון רבים מן החרם וגם גנבו וגם כיחשו וגם שמו בכליהם

צריך עיון

האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף השם

עומד על זה האיבן עזרא

בפרשת העגל

הביאור הוא תקשיבו דבר מדהים הביאור הוא

כי כאשר איזה עניין בתכלית החומרה בדעת הכלל

אי אפשר שיימצא אפילו אחד ביניהם שיעבור עליו

אם אצלנו נגיד הציבור הזה

כל הציבור אצלו דבר חמור חמור חמור בתכלית החומרה

שלא קוראים ספר תורה לא יימצא דבר כזה שמישהו יבוא לבית הכנסת ויקרא ספר תורה לא יימצא כי זה כל כך חמור בדעת הכל

לא יימצא

אבל אם יש משהו שאצלנו הוא רפוי זה לא חמור חמור חמור כל כך אצל

דעת הכלל אז יכול להימצא

מה אתם אומרים?

לגנוב זה חמור חמור חמור כמו לשרוף או לקרוע ספר תורה?

לא כזה חמור

איך אנחנו מתייחסים לגנבים?

אה?

שמעת מה קרה?

גנבו לזה, נכנס גנב, וואלכ אני אומר, מה הוא משאיר את החלון פתוח?

זאת אומרת,

יש לנו הסכמה,

אפשר לגנוב,

רק צריך לסגור את החלון בשביל שלא יגנבו, אבל לגנוב זה פשיטה, זה רגיל, מה זה? כל המושב גונבים, זה הכל, מה?

אז זה לא צריך לגנוב דרך חלון,

זה גם שאלה בלי רשות, אתה לוקח עט בלי רשות,

נייר בלי רשות, לוקח כל מיני דברים בלי רשות, זה גזלן.

אתה משתמש בדבר של חברך בלי רשות, גזלן.

אתה משעין

את החפצים שלך על מזוודה של חברך, אתה גזלן.

אתה יושב על אוטו של חברך שהוא מקפיד,

אוטו יפה, חדש,

אתה יושב עליו,

גזלן.

נטלת רשות?

הוא מקפיד על זה.

מה פירוש? הוא רוצה שתעשה לו שריטות באוטו? זה אוטו חדש.

איך אתה נשען?

כי זה לא חמור, חמור, חמור גזלה.

לא למדנו דיני גזלה עד הסוף, הרי בלאו, אחי.

כי זה לא חמור, חמור, חמור.

אם זה היה חמור, חמור, ויודעים שמתגלגלים, יודעים,

שמתגלגלים וחוזרים בשביל קשקוש כזה,

לא היינו עושים. אז אנחנו יודעים,

אבל אנחנו מבינים שגזלה זה בכסף.

אבל דיני גזלה, שזו שאלה שלא ברשות, לא יודעים.

ממילא זה לא חמור, לכן יש גזלנים.

היסוד שאומר אבן עזרא,

דבר שהוא חמור חמור אצל הקהל,

לא יימצא אדם שיעבור עליו.

וכשאחד גנב לאוטו שאיסור גזל,

לא היה בתכלית חומרתו בדעת הכלל.

על כן, כל חיזוק שנעשה על ידי הכלל כולו,

לא בנקל יוכל היחיד לעבור עליו.

לכן,

אם הציבור מקבל על עצמו חיזוק בדבר מסוים,

פה לא יהיו גנבים ביישוב, נגיד. החליטו.

אז מה הבעיה? הנה, בבני ברק

היו פריצות,

פריצות, פריצות, פריצות. כל ליל שבת אנשים הולכים להתפלל, הולכים לזה, מנקים להם את הבית.

לא ניקיון לפסח.

לוקחים את התכשיטים ואת הכסף ואת הכול.

אז עשו,

שומרים, שומרים.

יש פטרולים ועוברים ושוברים להם את העצמות.

תופסים אותם, שוברים.

מי שיודע, גנב שהוא נתפס על ידי השומרים והמשטרה מעלים העין.

שוברים לו את העצמות.

זהו.

זה בהסכמה של בתי דין וכולי וכולי, עשו על זה מה שצריך,

החליטו מה שהחליטו, מה ההוראות, מה מותר, מה אסור, באיזה מצב וכולי, זהו.

אז ברור, פה הציבור מוקיע גנבים.

אם יחליטו ככה על כל דבר ודבר שרוצים להתנקות מן הדבר,

יכולים, אין שום בעיה.

ואז לא בנקל יוכל היחיד לעבור על מה שקיבל עליו הציבור.

הוא יודע עכשיו שלא רק בעל הבית צריך לדאוג והשכן לא יתערב כי מה, אני השתגעתי? מה אכפת לי? מה אני מתערב?

אחר כך הוא יבוא,

ידע שאני אמרתי עליו שהוא פרץ לבית,

יבוא אליי הביתה, יעשה לי ככה וככה וככה.

אם הוא יודע שפה כבר לא מפחדים והחליטו,

וכל אחד, יש פה עיניים, עיניים, עיניים בכל המקומות, שזה יותר ממצלמות,

וכולם מסתכלים, מי זה? מה הוא עושה פה?

אתה מכיר אותו? אתה לא מכיר אותו?

סליחה אדוני, מה אתה עושה פה? את מי אתה מחפש?

אפשר לעזור לך?

דללה דללה הוא נעלם.

אם יחליטו ככה, לא בעיה, אפשר הכול לתקן.

כל דבר אפשר לתקן.

יחיד קשה לו, ציבור קל לו.

אבל אם הציבור אמיתי, הוא מבין

שזה הצלתו.

אז זהו, בתשובת ציבור יש להם גם קיום חזק, חזק לקבלות.

שאדם מקבל על עצמו קבלה.

נגיד, אני רוצה לקום בנץ.

יופי, אתה רוצה לקום בנץ?

יופי.

ולא קם.

מי יכול לעזור לו לחזק את הקבלה?

הוא לא קם. הוא אומר, לא שמעתי את השעון, ישנתי מאוחר,

אשתי לא העירה אותי,

שכחתי ללחוץ עליו,

שמתי אותו על השתק, זה היה על רטט,

כל מיני חרטט.

בקיצור, לא קם.

אבל אם בן אדם באמת רוצה,

תשמעו מה אני עשיתי.

אני החלטתי יום אחד שאני רוצה לקום בנץ.

קשה לי.

אני פטור גם מתפילות למי שלא יודע.

מי שעוסק בצורכי רבים פטור.

כל העוסק במצווה פטור ממצווה, ומי שעוסק בצורכי רבים פטור.

אבל אני אף פעם לא ניצלתי את הפטור הזה, ואני תמיד מתפלל.

אבל היה קשה,

חוזרים מההרצאה בשעה אחת, שתיים,

עולים לישון שלוש, אתה יכול לקום בנץ חמש,

כבר להיות על הרגליים,

לפעמים ארבע וחצי,

ואחר כך מחר עוד הרצאה.

והיום זה ברכסים,

ומחר זה שם, ופה ושם, וזה כל הזמן ריצות ונסיעות וכו' וכו', וזה עייף, עייף, אדם נהיה עייף.

חוץ מהעבודה היומית,

זה קשה.

אבל החלטתי לא.

אין דבר כזה שאני אקום,

ואני אתפלל מאוחר יותר.

אני רוצה להתפלל בנץ, ואני אכניע את הגוף.

זהו.

ככה החלטתי.

אבל היות ואני מכיר את יצר הרע, אני קצת מבוגר כבר,

ואני מכיר אותו מה עשה לי במשך החיים.

אז ישר אני אמרתי לעוד עשרה אנשים, חבר'ה,

אתם באים נקום בנץ.

הצלחתי לשכנע אותם, אמרו כן.

אמרתי, אני מעיר אתכם.

ואם לא קיבלתם טלפון, אתם מצלצלים בחזרה.

וככה אני משכים, משכים, משכים. חודש ימים, הלך לי על הכיפאק.

יום אחד לא התעוררתי.

לא התעוררתי.

וכשהתעוררתי ראיתי ששלחו לי הודעה, ובהודעה מה כתוב?

אתה בא?

כבר עבר הזמן.

אז עניתי תשובה,

זה יעלה לו ביוקר.

זהו.

נהיה צררה, יעלה לו ביוקר.

זה שהושאיר אותי לישון עוד,

יעלה לו ביוקר.

מה עשיתי? אמרתי להם, חבר'ה,

בגלל מה שהוא עשה לי, אני קובע עכשיו שיעור, שעה לפני הנץ.

והשיעור אצלי בבית.

אז אי אפשר שאני לא אקום.

דופקים בדלת.

גו, יש שיעור.

וככה, ברוך השם, כבר כמה שנים

התחבולה הזאת הועילה, כי כוח הציבור הוא גדול.

אם ציבור מחליטים,

אחד שומר על השני.

אז זאת אומרת,

אחד שיחליט לקבל על עצמו קבלה,

יכול להיות שהוא יעמוד,

יכול להיות שלא,

סביר שהוא לא יעמוד לאורך הזמן ותמיד.

אבל אם הוא יחבר איתו עוד לקבלה,

ויקבלו קבלה על הקבלה,

שאם לא יעמדו בקבלה הם ייכנסו קנס,

קנס מוסכם,

ודאי שזה יועיל.

אני לימדתי את התלמידים,

שאם בן אדם לא קם בנץ,

הוא מקבל על עצמו עונש מוסכם,

שהוא יושן בבית המדרש שבוע ימים.

אז אם הוא לא קם,

מהיום הוא יודע,

הוא בלילה יושן פה בבית המדרש,

ואז גם אם הוא לא קם, אז אנחנו שם מקימים אותו.

נו, אז מה כדאי? לישון בבית או בבית המדרש? אם הוא אוהב את הבית,

אז הוא יקום לבד.

אם לא, יעירו אותו בבית המדרש.

חייב לעשות אדם קבלה, וקבלה על הקבלה. מה הקנס?

לא הסיפורים, אין, לא יצא, אתה יודע, אז רציתי מאוד, אבל זה פה, שם. אין סיפורים, אין סיפורים.

קבלות צריך שיהיה להן

חזקה,

חיזוק ותחזוק.

ולכן, אם מחברים כמה,

זה הצלה והצלחה.