חובת ומעלת לימוד המוסר לפחות שעה ביום!

- - - לא מוגה! - - - 

אתם יודעים, אונקלוס הגר שרצה להתגייר,

אז הוא בדק את התורה והכול, ובסוף הוא עשה עוד בדיקה אחת.

הוא העלה באוב את בלעם הרשע,

העלה אותו באוב,

ושאל אותו, תגיד לי, אתה נמצא שם,

מי הכי חשוב שם למעלה, מי הכי חשוב?

אמר לו, ישראל.

אמר לו, מה אתה אומר, אני אדבק בהם? אני אתגייר?

אמר לו, לא תדרוש שלומם בטובתם כל הימים.

אל תתקרב אליהם.

איך אתה יכול להגיד כזה דבר אם אתה בעצמך נמצא בעולם האמת,

ואומר את האמת,

שישראל הכי חשובים בעולם העליון,

אז איך אתה נותן עצה מטומטמת כזאת לא לדרוש שלומם בטובתם ולא להתדבק בהם?

כי בלעם הוא רשע, ורשע נשאר רשע,

אפילו כשהוא נמצא בתוך הגיהינום. ובמה הוא נדון?

בשכבת זרע רותחת.

וכשדיבר אתו אונקלוס הגר,

אתם יודעים כמה זמן עבר מאז שהוא כבר נמצא בגיהינום?

1,200 שנה.

והוא שמה בתוך הבלה-בלה-בלה-בלה,

1,200 שנה, ומה הוא אומר?

לא תדרוש שלומם בטובתם. כי אדם, כשקנה מידות רעות,

זה הוא, זה הוא, הוא הופך להיות חתיכה של איסור,

חתיכה של רשע,

והוא ימות ככה.

הגוף ייפרד,

אבל הנשמה שלו היא נשמה של רשע, בלעם הרשע.

והוא נשאר בתוך הגיהינום,

בתוך הג'יפה,

הוא נשאר רשע, בדיוק כמו שהיה כאן.

אז זה מפחיד, אם אדם לא מתקן את המידות שלו,

אם אדם לא דואג ללמוד מוסר ולתקן את מידותיו,

אוי ואבוי מהמחכה לו, לא רק בעולם הזה,

גם לעולם הבא.

לכן חובה על כל יהודי ויהודייה לשמוע מוסר, ללמוד מוסר,

שלא יעבור יום אחד בלי שעה אחת לפחות מוסר.

זה לפחות יחזיק לאותו יום.

איך שאתה קם מהספר,

לפחות אתה תזכור את זה לכמה שעות, עד שתלך לישון,

הרווחת את היום.

מחר תלמד עוד משהו,

עוד מוסר,

יצטרף לקודם,

יהיה לך עוד חיזוק להחזיק, שלא ליפול, לא להתמוטט, לא להימשך אחרי היצר הרע.

כי יש לו הצעות מפתות,

כל רגע באים רעיונות.

בדרך כלל הוא לא מגשים אותם,

הוא רק נותן את הרעיונות בשביל שתימשך אחריו.

בסוף הוא מבטל לך את התוכניות ואתה חוזר בחזרה קירח,

אין לך שום דבר.

אבל אם אדם יהיה פיקח ויקפיד שעה אחת ביום ללמוד מוסר,

אשריו ואשרי חלקו,

אפשר שהוא יצא מן העולם הזה ולא ייקרא רשע ולא יצטרך להיות חס ושלום בגיהינום.

לכן מהפרשה הזאת של בלעם יש המון המון המון מה ללמוד.

יש עוד דבר אחד,

שאנשים יש להם מידות רעות. מה המידה הרעה?

שהם תמיד מחשיבים את עצמם יותר מאחרים.

לא נראה לכם נכון?

אבל תסתכלו איך אתם מביטים על כל בן-אדם.

אם אתה גבוה, אתה מסתכל על השני, אה, הוא נמוך ממני.

אם אתה לבוש יפה, אתה אומר, הוא לבוש סמרטוטים.

אם אתה נראה טוב והוא נראה ככה, אתה אומר, אה, הוא מכוער קצת.

אם יש לך חגורה עור אמיתי והוא יש לו מפלסטיק,

אתה קולט את זה ישר.

אם הנעליים שלו מרופטות ושלך די חדשות, אתה כבר מרגיש שאתה מעליו.

בקיצור, אדם בוחן את השני תמיד

והוא מעביר עליו סריקה.

במה הוא יותר טוב ממנו? קודם כול, שהוא מביט עליו.

כל הנתונים נכנסים למאגר,

ואז הוא מתחיל לחשיב את עצמו איזה יתרון יש לו וכו' וכו'.

איי, איי, איי.

פעם אחת היתה אספה של גבירים, גבירים, אנשים חשובים.

והיה שם ויכוח,

הרב היה שם, והם מתווכחים.

ואחד אומר, אני מיוחס יותר ממך,

אבא שלי היה אינסטלטור חשוב.

והשני אומר לו, אבא שלי היה רב גדול,

וזה אומר, אבא שלי היה ככה, וזה אומר, סבא שלי היה ככה, ואתה יודע מי המשפחה שלי.

וכל אחד אומר מה שאומר.

נו,

אחרי שגמרו לומר כל מה שאמרו, הרב אמר להם, תפסיקו, די, עד כאן.

עד כאן.

אני רוצה להגיד לכם דבר תורה, אני רוצה להגיד לכם.

אמר להם, תשמעו,

יום אחד הסוס והחמור באו בטענות

לקדוש-ברוך-הוא, אמרו לו, ריבונו של עולם,

למה אנחנו שונים מכל הבהמות?

לנו יש אדון.

לבהמות אחרות, לחיות האחרות אין אדון.

אנחנו, מתי שרוצה האדון, באמצע הלילה, רוצה לרכוב,

מוציא אותי הסוס,

רוכב עלי והכול. החמור אומר,

מתי שאדון רוצה, שם עלי מסע,

יאללה, סע, ותוקע אותי עם המסע, לא מוריד, לא פורק מעלי, לא שום דבר.

ומתי שהוא רוצה, עושה במה שהוא רוצה. וגם לא נתת לנו פה לדבר, לפחות תן לנו פה לדבר,

שנוכל להגיד לו שכואב לנו, שהוא מענה אותנו,

שייתן לישון קצת, רק עכשיו עוד לא נרדמנו, הוא כבר לוקח אותנו.

תן לדבר.

ולפעמים הוא מצליף לנו על הגב,

בדיוק איפה שהמסע היה קודם,

שזה עוד יותר כואב,

ואנחנו לא יכולים להגיד לו ממה הוא לא מבין, אין לנו דיבור.

תן לדבר.

נו, והקדוש-ברוך-הוא הסכים ואמר, יאללה, חמור,

אני אתן לך לדבר.

ופתח את פי האתון,

והאתון דיברה.

ומה היא דיברה ישר?

במקום להגיד מה כואב לה, ומה היא רוצה, ומה היא לא רוצה שיעשו לה,

במקום כל הטענות שהיא טענה, מה היא אמרה?

אמרה אל בלעם,

הלא אנוכי אתונך אשר רכבת עלי מעדי.

היא התחילה לדבר על הייחוס שלה.

אתה יודע מי אני?

אני אתון שאתה רכבת עלי מעדי.

אמר, טוב, די,

אני סותם את הפה לכל החמורים, לכל הסוסים,

חבל על הדיבורים.

רק נתנו להם לדבר, כל אחד התחיל לדבר על הייחוס שלו.

וככה הוא הסביר לטיפשים האלה, הגבירים, שדיברו על הייחוס שלהם,

שהם בדיוק כמו הסוסים והחמורים שמדברים על ייחוס.

זאת אומרת, המידות, המידות, הבעיה של בני אדם זה המידות. אם בן אדם לא מתקן את המידות,

הוא לא מבין אפילו שהוא דומה לבהמות.

אז צריך לעבוד על זה, ובשביל לעבוד על זה צריך ללמוד הרבה הרבה מוסר.

הרבה הרבה מוסר.