אין משתנים מניסים

בפרקי דרבי אליעזר מב, אנחנו רואים דבר פלא שאמרו חכמים: רבי נחוניא בן הקנה אומר: תדע לך כח התשובה בוא הראה פרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאוד, שנאמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו", ובלשון שחטא בו שעה תשובה. שנאמר: "מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקודש". והצילו הקב"ה מבין המתים. מניין שלא מת? שנאמר: "כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך". "ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ". והלך ומלך בנינוה.

נו, פרעה שרד ונשאר בשביל לספר את שם ה' בכל הארץ. כוחה של תשובה. כתב בעל הטורים. שזה עניין המסורה. כתוב: "ויאמינו בה' בקריעת ים סוף". "ויאמינו אנשי נינוה באלוהים", שאמרו בפרקי דאליעזר: שהמצרים לא נשאר בהם עד אחד. אבל אחד נשאר והוא פרעה. והלך לנינוה ומלך שם. וזהו שהוא האמינו אנשי נינוה באלוהים משום שפרעה נזכר במה שראה במצרים ועל הים.

נתבונן: עצם העובדה שפרעה מלך על מצרים זה מפלאי השגחה העליונה. שהרי אמרו במועד קטן יח: פרעה שהיה בימי משה(פרעה זה שם המלכות, כולם נקראו פרעה. פרעונים) גובהו היה אמה וזקנו אמה. משהו מגעיל. לקיים מה שנאמר בדניאל ד: "ושפל אנשים יקים עלה". הקב"ה העמיד על מצרים אדם שפל מאוד. ולאחר שהביא את עמו לאבדון ונחלץ בניסים, ופחד לחזור לארצו, אחרי שכולם מתו בים, עוד התקבל ננס זה כמלך בנינוה. הרי זה פלא פלאות! וזכה לעוד 600 שנות חיים. עד שלאחר 40 יום לאחר תשובתם, אנשי נינוה, חזרו לסורם ובלעו חיים ומלכם בראשם. הוא פרעה, הננס.

הלא דבר הוא מה ביקשו ללמדנו בזאת. זה פלא פלאות! שאדם יוצא למלחמה ומפיל את העם שלו, ישר מעיפים אותו. פעם שנייה הוא מפיל את העם שלו. מי משאיר אותו? פעם שלישית אם לא מורדים, מחסלים אותו. תראו כמה מהפכות יש בעולם. וזה עשר פעמים הפיל את האומה שלו עד הטביע את כולם. לא יאומן כי יספור! זה פלא פלאות! אז מה בקשו ללמד אותנו?

אומר רבי יענקלה גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא, אומר לכם: אחד הלקחים החשובים ביותר בחיינו ואקדים שאלה: פרעה ששאל בתחילה "מי ה' אשר אשמע בקולו", הוא אמר לבסוף "ה' הצדיק", ונוכח בכוחו של ה', ומקרא מפורש הוא: ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה". אז פרעה זה עמוס לקחים. במצרים לקו 50 מכות, ועל הים לקו 250 מכות. והגיע לנינוה והיה מלך עליה, איך לא הנהיג אותם בדרך הישר? איך הניח את נינוה להידרדר? עד אובדן זכות חיים. שנשלח יונה הנביא לומר להם שעוד 40 יום ונינוה נהפכת. כולם ימותו. יותר מ-12 ריבו. איך זה? ובא יונה מזהיר אותם ואז שבו וצפו בזכרונו של פרעה לקחי המכות שהיו במצרים. והחזיר אותם בתשובה. ואיך זה לא החזיק רק 40 יום? יש מאן דאמר 40 שנה. פרקי דרבי אליעזר.

אלא יסוד גדול שנינו כאן: אנשים אינם פועלים, אלא לשעה. אם האדם לא מעורר את נפשו, מה יועילו לו המוסרים והיסורים. מה יועילו?! כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שומעו ואפילו החלטה הוא מחליט, ישכחם היצר ויעברם מליבו, כעניין שנאמר: "וחסדכם כענן בוקר". יש ענן בבוקר, רואים ענן, אחרי כמה נעלם. שמש. איפה ענן? "בחסדכם", ככה זה עובד, "כענן בוקר". התלהבות. יום, יומיים, שלושה החזיק מעמד, נגמר!

ונאמר: "כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט". הפירוש הוא, אומר רבנו יונה: "מוסר הצדיק זך בלי סיג ולשונו נבחר, אבל לב הרשעים השומעים מוסרו, רגע אחד". זה רק מחזיק אצלהם רגע. מלשון כמעט "אויביהם אכניע". שעניינו כרגע, אויביהם אכניע. אז שכתוב "לב רשעים כמעט", זה רק לרגע. באותו רגע אתה אומר "איזה דרשה!" מקבל SMS "חזק!". אח"כ מה? נשאר אותו הדבר. חזק אני אומר לך, אתה חזק. תודה. ומה איתך? בעזרת ה'.

ומוכח שרשום העונשים מתפוגג אינו בר קימא, רק אם יעשו מעשים רצופים שיזכירו, יש תקווה שהרשום יחקק ויזכר. יש תקווה. תקווה יש. אבל אם זה יהי תהליך רציף. וזה העניין:

למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. הנה חכמים אמרנו לנו מפורש מה העצה. גמרא בברכות סג, בסוטה ב. ורש"י מפרש "הרואה בסוטה בקלקולה", מה זה "בקלקולה"? בנבולה ובבושתה. שמעמידים אותה לעיני כל, נשים מתאספות סביבה ושמה קורעים לה את הבגד ופורעים לה את השערות. ביזיון לפני כולם. ואומרים לה כל מיני טקסטים. ואח"כ משקים אותה ואם חלילה היא חרטטה, אז היא מתה. לעיני כולם. אז מנבלין אותה.

"כל הראוה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". למה יזיר עצמו מן היין? שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה. איך היא איבדה ראשה? איך היא קלקלה? איך היא נסתרה למרות שבעלה הזהיר אותה? איך היא מגיעה לזה? ולכאורה היש דבר מרתיע יותר מראית עונשה? שאדם רואה דבר כזה, את הביזיון הזה לעיני כל וזה נשמע קול בכל מקום, אומר פלונית, אומרים פלונית, כולם מדברים, מדברים, מדברים. יש לך יותר בושה מזה? זה לא מרתיע העונש? הנבול, הבושה. אז למה צריך מי שראה אותה בקלקולה להזיר את עצמו מן היין לחודש ימים? כי נזיר, דין נזיר זה חודש.

התשובה זה שרושם העונש זמני וחולף. אנחנו שומעים כל יום חדשות. אסונות, בעיות. "ושמעת מה היה אתמול? תפסו אותו, כן. וההוא גם, ראית?". חדשה דוחפת חדשה ומההיא לא נשאר שום רושם. סה"כ ידיעות. שאתה יודע שהדור מקולקל ויש דברים כאלה. כן... נו, ומה זה משפיע עלייך? גורנישט.

היצרים שהתעוררו שארית אותם בקלקולה, הולכים וגוברים. והאמצעי היחיד לשמר את הלקח הוא רק במעשים רצופים. כמו נזירות מן היין. זה הלקח עבורנו, דברי המדרש. שלאחר כל המכות וכל הפורענויות, עמד פרעה בראש הממשלה המסתאבת עד כלות. הוא החריב עם שלם, את מצרים, הוא החריב גם את נינוה. שבא יונה והזכיר את המאורעות, לא פעלה ההזכרה, אלא לשעה, עוד פעם. ומיד שבו לדרכם הרעה ואבדו מן העולם. לא יאמון כי יספור!

ומה לנו יותר מעם ישראל. אלפי שנים מקבלים חבטות על חבטות על חבטות, נרדפים, נרדפים, גלויות על דלויות, שנאת חינם, הכל. לא מתעוררים! לא מתעוררים! לא מתעוררים! אבל תראו איזה פלא, שלושה חודשים, שעתיים תענית דיבור, כמה ניסים, כמה מופתים, כמה דברים. למה? הרציפות. רק פעולה שחוזרת ונשנית, חוזרת ונשנית, שאתה מחייב את עצמך, לזה יש השפעה! זה לא רק פועל בארץ, זה גם פועל בשמים.

"אדם כי יפליא לנזור", להיות נזיר, אדם שהופך להיות נזיר חודש אפילו, שמונע את עצמו, פלא פלאות! פלא פלאות! כי רוב בני אדם עבדי התאוות. בן אדם שיכול להזיר את עצמו מן היין, חודש? פששש! אדם שיכול ללמוד שעתיים ברציפות בתענית דיבור, זה פלאי פלאות! בשמים מה זה! "מה אתה צריך? מה אתה צריך? אין בעיה!". רציפות.

עכשיו תשמעו מה היה, מספר רבי יענקלה: הכל יודעים על נס ההצלה המופלא, למעשה זה שרשרת של ניסים מופלאים, שאפשרו להציל את ישיבת מיר מעמק הבכא בסערת מלחמת העולם השנייה. ישיב שלמה ניצלה והגיעה לשנחאי. ממש מקום להתבצר להם בגהנום. כמו שכתוב על בני קרח. ושהו בשנחאי הכבושה בידי היפנים שהיו בעלי בריתם של הגרמנים. אבל לא הכל יודעים, בנוסף לבני ישיבת מיר, היו שם עוד בני ישיבות לרוב. גם הרבי מאמשינוב, זצ"ל, היה בין הניצולים, והשיא שם את בתו עם אחד מבחירי הישיבה, הגאון רבי חיים מיליקובסקי, זצ"ל, אביו של הרבי מאמשינוב, שליט"א. הואיל והיה שם לבדו, נכתב בשטר התנאים שהעומד מצד החתן הוא המשגיח הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין, זצ"ל, בפגישתם הזכירו את העולם שחלף ואיננו. שש מיליון יהודים נרצחו ונטבחו בשואה. והזכירו את חמת הזעם שנדחה מן השמים בדם, באש, בתמרות עשן, וגם את ניסי ההצלה שלהם וקיומם בצאתם מעמק הבכא. נענה אחד הנוכחים ואמר: "שרואים כזו מידת דין מצד אחד וכאלו חסדים מהצד השני, צריך להפך לאיש אחר. וכמה גדולה תביעה תהיה עלינו אם לא נשתנה".

בדור כזה, דור שמצד אחד חורבן עם כל הקדמה ומצד שני התעוררות גדולה שלא הייתה מיני אז, כל אחד יתבע. הייתה בדור שאנשים זכו לעשות תשובה, למה לא עשית? ראית את ההפרשים וההבדלים, למה לא עשית. תהיה עליו תביעה. תביעה גדולה. תהיה תביעה גדולה על החרדים. ראיתם בעלי תשובה, ראיתם איך הם עובדים את ה' ביחס למה שאתם רגילים, "מצות אנשים מלומדה", לא כולם, אבל ראיתם, התפעלתם אפילו. למה לא השתניתם לטובה? למה לא עקפתם אותם? התביעה היא תמיד שרואים את שתי הקצוות. אז זה ברור. ברור.

ואז אחרי שהוא אמר שחייבים להשתנות ולהפך לאיש אחר ותהיה תביעה גדולה עליהם אם לא ישתנו, האיר אליו הרבי מאמשינוב ואמר לו: "שושלת אמשינוב מקורה ברבי יצחק מוורקא, זצ"ל שנמנה על גדולי תלמידיו של הרב מפשיסחא, זצ"ל, והרבי מפשיסחא אמר :"אילו הייתי סבור שניסים יחזירו בתשובה, הייתי עוקר במאמרי", היה לו כח בתור צדיק, "הייתי עוקר במאמרי את עצי השדרה הראשית בדנציג ושותל אותם העיר בפשיסחא והייתי מראה לכל העולם". נסים. מוציא את העצים משמה במאמר, מעביר אותם לכאן. אם הייתי יודע שזה מחזיר בתשובה, ניסים.

אבל ניסים אינם משנים את האדם. אחרי כל נסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, באו לרפדים ורפו ידיהם מן התורה. אחרי כל ניסי מתן תורה עשו את העגל. אחרי הורדת האש מן השמים, בזמן אליהו בהר הכרמל והצעקה "ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים". מה אמר אליהו? "עזבו בריתך בני ישראל". כאלה ניסים ראו, דברים שמשאירים רושם שלא ימחה. איך זה לא משפיע? ניסים לא משפיעים. יצר הרע אלוף העולם להחזיר אותך לשגרה שהוא הכין לך. השינוי חייב לבוא מהכרה מבפנים. ועמל עצמי. לא מבחוץ. לא השפעה חיצונית, לא עונשים ולא ניסים. צריך לעבוד על זה, להגיע להכרה.

ואז התפעל המשגיח, רבי יחזקאל לוינשטיין ששמע אותו, את הרבי מאמשינוב שסיפר איך נוצרה שושלת ומה אמר הרבי מפשיסחא, שניסים לא משנים את האדם. אז הוא התפעל ואמר לו: הרי זה מה שתמיד אמרו בקלם. מי ראה יותר את יד ה' מאשר פרעה? חווה עשר מכות, טבע בים, מקום נתבצר לו, נשאר האחד, ניצל ואפילו שב למלוך! ננס, גמד מגעיל! חי עוד 600 שנה ומה? חריט בריט!

ניסים לא משנים, עונשים לא משנים. צריך הכרה פנימית ועמל ורצף מעשים חוזרים ונשנים ואז יש תקווה.