יזכור לו יום המיתה

- - - לא מוגה! - - - 

אם עדיין ניצחונו על יצר הרע ממנו והלאה, יש עצה אחרונה.

יזכור לו יום המיתה.

שנאמר בדומוס אלה.

אחרי שאמרו חכמים שיזכור לו את יום המיתה, לא אמרו בי אמלף.

כי אין פה ספק

שוודאי זה יועיל.

כי כשיגיע ויזכור לו יום המיתה,

יסורו ממנו כל המניעות, כל הכישלונות,

כנגד יצרו, ויגיע לחוף מבטחים בלי שום פגע ונגע, אשרה ואשרה חלקו.

מה זה יזכור לו יום המיתה?

יש פה מישהו שלא זוכר שהוא ימות?

יש מישהו שחושב שהוא יחיה לעד?

אז איזה מין העצה הזאת יזכור לו יום המיתה וזה יועיל?

כולם יודעים שהם הולכים למיתה,

אז איך זה לא מועיל?

חכמים דייקו בלשונם ואמרו יזכור לו יום המיתה, לא יזכיר לו,

יזכור לו לעצמו יום המיתה.

מה זה יזכור?

שהוא יושב פתאום באיזשהו מקום

ופתאום הוא חש בלבו

והוא, נופל.

וכולם מסביבו, וואו, צוחקים, וואו, הוא מת, הוא מת, וואו.

ונהיה לחץ, הוא שוכב, וטלפונים, ומגן דוד, ותזמינו, וזה, והצולה, וזה.

והוא שוכב, דומא ודומו סלע, הוא שוכב, הוא זר,

שומע ורואה, רוצה להגיב, לא יכול.

ובאים,

ועושים לו עיסוי, וזה, ומכות, חשמל,

וכולי, וזה.

שום דבר לא עוד.

ואז הוא מוכרז כמת,

שוכב על הרצפה,

בפישוט איברים,

אוספים אותו לאלונקה,

מעלים אותו לאלמבולנס,

לוקחים אותו אל בית החיים,

שם חביבי שוטפים אותו,

וזה לא כל כך נעים.

הוא לא הספיק להיפרד מאף אחד, לא להגיד כלום,

לא השאיר צוואה, ולא ירושה, ולא שום דבר.

היה לו עוד מה לעשות,

היו לו תוכניות,

היו לו פגישות,

היה לו הכול, הכול הלך.

כל מה שעשה, כל ימי חייו התאדה,

נשאר עכשיו ללא כלום,

ועכשיו הוא יועמד לדין.

לוקחים אותו מבית החיים, ושם הם מספידים ובוכים,

והוא רואה את כל המחריטים שבאו,

ששמחים שהוא מת, ויש כאלה שלא, ויש כאלה שככה.

ויש לו מה להגיד.

יש לו מה להגיד,

הוא לא יכול להגיד.

הוא לא יכול יותר להגיד. הוא רואה, שומע,

הוא לא יכול לזוז, לא יכול להגיד.

ואז אומרים מה שאומרים, אומרים על הפסוקים וכו', ומוציאים אותו לכיוון בית הקברות,

וכולם מאחורה צועקים וזה, וחלק מדברים על דולרים, וחלק על יורו, וחלק על פה, ורגע שם.

ומגיעים עד לבית הקברות,

ושם משלשלים אותו ככה לאט-לאט לתוך הקבר,

שמים עליו את הבלוקים, מכסים בחול.

עושך וצל מוות הוא נשאר שם, מושכים מעליו את הטלית והוא נשאר להנחות והם הולכים לשמחות.

עכשיו הם הולכים לאכול ארוחה

והוא יהיה עכשיו ארוחה לתולעים.

משאירים אותו שמה.

צריך אדם לזכור לעצמו את הסוף שלו.

אם יזכור לעצמו את יום המיטה שלו,

זה צריך להספיק לזעזע אותו שהעולם הזה הבל.

הרי זה יכול לקרות בכל רגע נתון,

ואין שליטה על זה. וזה לא, רגע, רגע, רגע, רגע, רק שנייה, שנייה, חכה רגע.

אין, חכה.

אין רגע.

ברגע הוא מאבד את הכול.

ברגע הוא עומד לדין.

ברגע הוא מאושם.

אין לו מה להגיד.

אין מי שיעזור לו. יודעים בדיוק מה הוא עשה, מה הוא חשב, מה, הכול.

והוא לא הכין צדה לדרך.

ואם כן, לא מספיק.

מה יגיד?

כך וכך שנים חי בעולם

ולא עשה את מה שהשם שלח אותו.

מעל באמון שקיבל.

אם אדם יזכור, ואני אומר בקצרה, כן? אם אדם יזכור את יום המיטה,

אחרי זה לא אמרו חכמים. ואם לאו?

אין כבר ואם לאו. אם לאו, כבר לא יעשה לך שום דבר. תאבוי.

תאביל הבלים. תאביל את ההבלים, כי לא יישאר לך מזה כלום.

הרי יזכור לו יום המיטה, ביארתי לכם בדיוק איך התהליך יהיה.

שמעתם מכמה שנפטרו, נכון?

מישהו נפטר בזמן שהוא חשב שמתאים לו למות?

אף אחד.

אתם יודעים שמיום שנולדנו אנחנו בדרך לבית קברות?

חשבתם על זה?

שאנחנו רק בדרך לבית קברות? רק בדרך הולכים לחתונה פה, בר מצווה שם, הולכים לעבודה, חוזרים הביתה.

אבל זה הכל בדרך לבית קברות.

נו, ומה אנחנו מצטיידים לחיי העולם הבא? מה ניקח מפה?

מה ניקח מפה? ראו אנשים, כן?

טומנים בן אדם, לקח משהו?

נתנו לו מפרשת שיניים?

מה נתנו לו?

כלום, תכריכים כמו כולם.

קשרו אותו, שמו אותו למטה, סגרו ולהתראות.

אז מה הועיל בכל מה שהיה לו?

כל מה שהוא טרח ושמר והכיל,

ועשה ועשה ועשה,

בסוף יבוא מישהו שלא טרח ולא יגע ולא כלום, וייקח הכל מוכן.

הכל. הוא עבד 70-80 שנה,

הכין את הכל למישהו שיבוא, אחר כך ייקח.

לא, לא נשאר שום דבר.

אז אני אספר לכם סיפור שאולי חלק מכם כבר יודעים אותו, רבנו בחייה מביא אותו.

והסיפור הזה זה מלך לשנה.

הייתה מדינה אחת שהיו ממליכים מלך לשנה.

בכל שנה מחליפים את המלך.

ולא לוקחים מלך מהמדינה,

לוקחים מלך שעובר מחוץ למדינה.

ביום מסוים הם מחליטים ויוצאים בשעה מסוימת, ומי שתופסים ראשון אומרים לו, אתה המלך של המדינה.

והנה יום אחד הם יוצאים,

ובחרו אחד, והכניסו אותו לעגלה, וקראו לו אדוני נועם המלך.

והמלך הזה לא האמין שהוא מלך, וחשב שרוצים לעשות בו לינץ',

ולא שיתף פעולה, ולקחו אותו, ובסוף הוא הבין שבאמת הוא מלך.

ואחרי שהוא הבין שהוא באמת שהוא מלך,

אז הוא החליט לענות כמו שצריך.

התחיל לאכול ולשתות ולטייל ולשמוע מוזיקה,

ותיאטרון, והצגות, וסרטים, וללכת לפה ולשם, ונוף, ומטוסים, ואוניות ביאכטות, ובוכטות, ושחטות, והכול.

ונגמרה השנה.

נגמרה השנה, לקחו אותו, בעטו אותו החוצה,

בשלום על ישראל, תפסו מישהו אחר.

הכניסו אותו לעגלה, ואמרו לו, אתה המלך, והוא היה חכם יותר מהראשון.

והוא שאל, אני באמת המלך? אמרו לו, כן. אז הוא אמר להם, תשמעו, אם ככה אני מבקש, תקנו לי אי.

ואת האי הזה תכתבו על השם שלי.

ואחרי זה תעבירו את כל הבנקים לאי,

ואת כל האנשים הכי טובים, לאי, ואת כל הזמרים,

לאי, ואת כל האופים, לאי,

ואת כל הדברים הטובים, לאי, ואת כל המפגרים השאיר.

אחרי תשעה חודשים, גמר לנקות את כל המדינה, הכל עבר לאי.

חיכה שלושה חודשים, נתנו לו שתי בעיטות, זרקו אותו החוצה, לאן הוא הלך?

לאי.

מי חכם הראשון שאכל ושבע ודשן

אבל העיף אותו אחר כך בלא כלום?

או השני שהכין הכל והכין שם,

שיזרקו אותו, הוא יגיע לשם והכל יהיה לו מוכן. מי הכי חכם?

השני.

נו, ועכשיו אנחנו למי דומים, לראשון או לשני?

אם אדם רק בונה פה בתים ומשקיע והכול והכול והכול והכול, ונהנה ואוכל ושותה יום,

אחד יקבל שתי בעיטות לקבר ולא לקח כלום.

אבל מי שהיה חכם העביר, העביר, העביר, העביר לעולם הבא. עוד תורה, עוד מצוות, עוד מצוות, עוד תורה, עוד תורה, עוד תורה, עוד תורה.

כשיעיפו אותו לאן הוא ילך לגן העדר, איפה שהוא הכין?

כל מה שהוא הכין זה שלא הוא טרח, הוא יגע,

הוא יגיע לסעודה שהוא הכין במו ידיו.

זה חכם.

אתם יודעים,

אם אני הייתי רוצה,

אני הייתי יכול להיות מיליארדר.

עם הכישרונות שהקדוש ברוך הוא נתן לי,

מיליארדר.

אבל ברוך השם אני לא כזה.

הפוך, עזרתי לאנשים להתעשר,

בירכתי אנשים שהתעשרו,

נתתי עצות לאנשים,

אבל אני הכי עשיר בעולם.

אין יותר עשיר ממני, לא תמצאו בעולם יותר עשיר ממני.

אין.

מאז שעמדתי על דעתי,

מה השם רוצה,

מאז אני רק אוסף אין סוף, אין סוף מצוות.

אין סוף.

לא תוכלו להגיד כמה מצוות יש לי.

אין סוף.

זאת אומרת, זה אין סוף.

לא רק שאין סוף, גם לא יהיה להם סוף.

גם אחרי 120 שנה לא יהיה סוף.

למה לא יהיה סוף?

אומר רבי שמעון בר יוחאי, מאן דמזכה לחייביה,

אין קץ לסחרו.

מי שמזכה את החוטאים,

אין קץ לסחרו, כי אם אתה עושה בעל תשובה אחת,

כל הזכויות שלו ושל צאצאיו עד סוף הדורות שלך,

אז הם מייצרים לך זכויות בלי סוף.

זה מאחד.

מי שניים?

מי עשר?

מאלף?

מי מאה אלף?

ממיליון?

יא בבא.

אין סוף!

אין סוף.