משה איש האלהים | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו.

פליאה היא

בכל התורה כולה לא מוזכר משה בתור איש האלוהים.

רק בפרשה זו מוזכר הוא כך.

אמנם כן,

להורות לנו לקח.

משה רבנו שעליו נאמר

רבות בנות עשו חיל

ואת עלית על כולנה נתעלה יותר מכולם.

מהאדם הראשון,

מנוח,

מהאבות הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב

נתעלה מעל כולם.

גם בימיו האחרונים לא פסקה עלייתו,

אפילו בשעות האחרונות לחייו,

עלייה על גבי עלייה עלה,

ולא פסק מהתקרבותו הנוספת להתדבק בשם יתברך

ולהתקדש בהשגות אלוהיות בזו אחר זו.

עד שהגיע לדרגת איש האלוהים,

שהיא הדרגה המובחרה ביותר.

ולכך הגיע בימיו האחרונים,

בהם השיג

מה שלא השיג בכל ימי חייו הנפלאים והרוממים.

כל ימי חייו היו שרשרת

בלתי פוסקת של עלייה והוספה בקדושה.

מיום ליום עלתה גדולתו ונתעצמה.

ולאחר כל זה,

בסוף חייו עלה עוד עלייה על כל העליות שלו.

הצליח ועשה חיל מכל שעשה לפני כן.

ועלה על השיא

אליו הגיע רגע לפני כן.

משה רבנו תמיד ראה עצמו כמתחיל.

אף פעם לא הסתפק במה שיש לו ובמה שהגיע אליו.

בסוף ימיו אמר,

אתה החילות להראות את עבדיך.

אחרי שהשיא כל מה שהגיע,

הוא רואה עדיין עצמו בהתחלה.

נפשו לא שבעה מעונג

אלא תמיד רעבה,

צמאה וכוספת לעלייה.

זהו האות המובהק לבעלי חוכמה עליונה שתמיד שואפים לעלייה.

כמו שאמרו חכמים בברכות מהם,

כלי מלא מחזיק.

כלי ריק אינו מחזיק.

כי ריקנות אינה מקבלת חוכמה.

ואילו כלי מלא היינו בעל מעלה,

נשמתו תמיד שואפת לעלייה ולקדושה נוספת.

הדבר הזה טופח על פני בני דורנו.

בושה וכלימה.

מחזיקים עצמם חכמים בעיניהם.

וטרם פקחו עיניהם.

עוד לפני שראו אור מימיהם.

כבר מרהיבים עוז לעמוד

מללמוד ולהתלמד.

משה רבנו,

עליו הצליח אף בהיותו בן 120 שנה.

רק אז אמר, אתה חילות להראות את עבדיך.

אנחנו עוד רק בהתחלה.

אחרי 120 שנה.

ואילו בדורנו בני עשרים כבר פוסקים מלתעלות.

וכבר צווח

רבנו הרמחל הקדוש

על אלו שהגאווה קבורה בלבם.

אבל, יחשבו בלבבם,

שכבר הם חכמים גדולים,

יודעי הדברים לעמיתם,

ושלא רבים יחכמו כמוהם.

על כן לא ישיתו ליבם אל דברי זולתם,

וחושבם כי מה שקשה להם

לא יהיה נקל לאחרים.

ומה ששכלם מראה להם,

הוא כל כך ברור ופשוט,

עד שלא יחושו לדברי החולקים עליהם,

עם ראשונים

ועם אחרונים,

וספק כאן אצלם על סברתם.

כל אלה תולדות הגאווה המשיבה חכמים אחור.

ואף תלמידים שלא שימשו כל צורכם,

כבר חכמי החכמים,

שווים להם בליבם,

ועל כולם נאמר תועבת אדוני כל גבה לב.

מסילת ישרים יא, כל הציטוט הזה.

בא גאון

אומר כי יש כאלו שמלבד שאינם מוסיפים עלייה על עלייתם,

אלא שעוד יורדים ממדרגתם,

פוחתים והולכים

מטה-מטה,

כי אם אינו עולה מעלה-מעלה,

על כורחנו יורד מטה-מטה.

כך מביא הגאון באבן שלמה פרק ד',

אין עמידה בחיים,

אין פילוג בכוחות הרוחניים,

אין תחומים ואין גבולות בעלייה.

אור העליון נמשך תמיד לעליונים.

למעלה למעלה בלי עמידה ומעצור.

חיי החכם

הם תפילה ארוכה

עד שמגעת לכיסא הכבוד.

ואם הוא מפסיק ועומד מעלייתו,

הרי הוא מפסיק מן האור הנצחי.

אז אם כן, אנחנו רואים שמשה רבנו

רק עלה ועלה ועלה

ללא הפוגה, וזוהי הדרך בהמשך לדרשה שנתנו בבוקר,

אדם צריך להיות בגדר עולה.

הוא התחיל כאיש מצרי וסיים כאיש האלוקים,

מעוד שנוח התחיל כאיש צדיק וסיים

כאיש האדמה.

מפרש אספורנו,

כשיראהו האל יתברך את כל הארץ לפני מותו

כדי שיברך את הארץ ואת ישראל בה,

כמו שהייתה כוונתו באומרו,

אעברנא ואראה את הארץ.

זאת אומרת, אספורנו אומר שהקדוש ברוך הוא אלינו את הארץ בשביל שיברך אותה ואת ישראל,

כמו שהוא התכוון, משה, כשרצה לעבור ולראות את הארץ.

וכן כוונת האל יתברך כאשר אמר לו וראה את הארץ

וזאת היא הברכה שבירך.

ובפרשת האזינו כתוב וידבר אדוני אל משה בעצם היום הזה לאמור

עלי אל הר העברים הזה, הר נבו,

אשר בארץ מואב,

אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה.

פרשם אספורנו לתת שם ברכתך.

באוצרות ליבו של משה

חבויה מידה כה גדולה של טובה וברכה.

עיניו כה מלאות אהבה.

ומעיינות ברכה שופעים ממנו

עד שאפילו הארץ

שהתקדשה ונתברכה עוד מתחילת הבריאה לפני שכל העולם נברא,

מכל מקום כדאי הוא

שתתברך הארץ גם ממשה עבד השם

מפני שעינו יפה

וסגולה היא שיהיו הארץ וישראל מבורכים ממנו.

והנה כשנתבונן ונשים לב לתאר את צדקתו ומידותיו הטובות,

של משה

רבן של ישראל

בבואו לברך את ארץ הטובה והנבחרה שאור השם מאיר בה

אותו האור ואותה נעימות מעין העולם הבא

הייתה ארץ זו סגורה לפניו

ונמנע ממנו לבוא ליהנות מזיבה ואורה

הארץ שהותרה לכל איש ואישה מקטן וגדול

לכולם יש זכות ורשות להיכנס לתוכה

ליהנות מזיבה ואורה ולטעום ממחמדיה

רק למשה רבנו היא סגורה וחתומה

וזאת אחרי שהוא מסר את נפשו

עבור כלל ישראל

לשאת ולסבול את צרתם

ושפך דמעות כנחל

והתפלל עבורם

רץ לפניהם כסוס בבצעי המים

נוסע עמהם בסבלותם

כשרעם כך היה בוכה ואומר מי ייתן מותי עליכם

שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטית כמו שעבדו ישראל במצרים

היה נותן כתפו וסייע לכל אחד מהם

ובזמן שפרעה אמר לו בן בתי אתה נקרא

כל גדולה שאתה מבקש לי קח

קח לך

אמר לו משה מבקש אני לעשות מפקח

על מלאכתן של ישראל

משה מכוון

להיות איתם לראות בשעבודן של ישראל

שיהיה קרוב אצלם כדי לסייעם ולעודדם

וויתר על הכבוד הגדול שהציע לו פרעה

הוציאם ממצרים

העבירם את הים

הוליכם וטיפל בהם במדבר ארבעים שנה

סבל תלונותיהם וטרדותיהם

סרבנים וטרחנים היו

ועל ידם נקנס ונענש

שלא להיכנס לארץ חמדה

הוא יצא והם נכנסו

ומה שזכו הם

הוא לא זכה

וכי יש שיעור ומידה לצער הזה של נפש וגוף גם יחד

לא די בכל זה

אלא שעתה עוד נצטווה מהקדוש ברוך הוא לעלות

ולראות את הארץ הטובה

בעיניו

ושם לא ייכנס

וראה בעיניך

בעיניך תראה

ומשם לא תאכל

זה עינוי נפש הכי גדול

מוטב היה לא לעורר את התשוקה והגעגועים

מוטב היה לעצום את עיניו שלא לראות את הארץ

הארץ כאילו מזמינה אותו לבוא

אבל באותו זמן מתרחקת ממנו

ימין מקרבת

ושמאל דוחה

זהו עינוי ובושה למשתוקק הגדול משה

אם היה קורה דבר כזה לאדם בינוני

בורח היה כמתחווה קשת

ואומר אל אראה בצערי ובבושתי

והשם מבקש ממשה

עלה אל הר העמרי

ותן עיניך לברך את הארץ ואת ישראל הנכנסים בה

והרי כדי לברך

צריך להיות בשמחה ובדעת רחבה כמו שכתוב אצל יצחק אבינו

כוונתו בשאלת המטעמים הייתה

כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת

שעל ידי זה יתעוררו כוחות הנפש

ומתוך שמחת הנפש

תחול עליו רוח הקודש

שהשכינה שורה מתוך שמחה

וכאן נאמר

והיה כנגן המנגן

בתהי עליו יד אדוני

אבל איך אפשר לומר כל זה על משה?

איך הוא יכול להיות בשמחה ולברך

את הארץ ואת ישראל

בשעה שהוא שרוי בצער?

אבל בכל זאת

הקדוש ברוך הוא מצווה עליו

שיראה ויסתכל

בארץ הקדושה

אין זה אלא שהקדוש ברוך הוא יודע תעלומות וסתרי כל חי

ובוחן כליות ולב

יודע השם את הנפש העליונה של משה

שיש לו לב שמימי טהור ומזוכח

מעיינות של אהבה שופעים ממנו

אף לאחר כל הייסורים והבושה

ומלא רחמים משמחה

הוא יברך את הארץ

הוא יברך את ישראל

את אלו שעל ידם נגזרה עליו הגזירה הרעה

והברכה תהיה מעומק הלב

מתוך שמחה ועין טובה

השם ידע שברכתו תהא בוקעת

מתוך קירות ליבו

מעומק האהבה

ממעיינות הברכה והשמחה

באופן כזה שתשכח את שערו

כל גופו ונשמתו יהפכו לאש בוערת

של אהבה

מעיינו יהיה נובע עד שיזרמו ממנו ברכות מאליפות

המעיין יהיה כה חזק

שיוכל לשטוף את כל הארץ

לאורכה ולרוחבה שתספיק

לארץ הברכה

לעוליה וליושביה ולעם ישראל כולו.

וזאת הברכה אשר בירך משה יש האלוהים את בני ישראל

לפני מותו.

ושמחה גדולה למצוא בבעל אור החיים הקדוש על הפסוק וזאת הברכה עידוד לרעיון הזה

מזה לשונו.

נראה שנתכוון הכתוב לשבח את איש האלוהים

מה גדלו מעשיו.

הנה בפרשה הקודמת לזה סמוך למאמר וזאת הברכה

מספר לנו הכתוב על החלט הגזרה על משה למות

הנה קרבו ימיך למות

באומרו עלה אל הר העברים ומות

אם כן יאמר האומר

כי זה האיש משה טיינה בלבו על מיתתו

שהסיבה לזה זה עם ישראל

שאחרי שהוא רץ אחריהם כסוס

גרמו לו מיתה בחוץ לארץ

ומנעו אותו מעבור לארץ

אשר נחשפה וגם קלטה נפשו לה וטבע אנוש

ירחיק הסובב רע.

מי שעשה לאדם רע הוא מרחיק אותו

מרחיק אותו ממנו אפשר עוד לברך אותו

אפשר עוד לברך אותו באהבה

אפשר להגדיל עוד בברכה

והגם שידוע שהוא הצדיק

לסבול

אחרי היכולת

זה יועיל

שלא לשנוא אותם

אבל קרבת הלב נמנעת

אז גם אם הצדיק הוא סבלן כמו משה רבנו

נו

אז זה מונע שהוא לא ישנא אותם

אבל

שתהיה לו קרבת לב לאלה שגרמו לו כזה צער

שהוא צריך להתפלל 515 תפילות והוא לא נענה

לזה בא דבר השם בתורתו והעיד על הצדיק ואמר

כי מלבד שלא שנא אותם

ולא הרחיקם מלבו

עוד לא וזאת הברכה אשר ברך

וגמר אומר לפני מותו

לפני מותו ברך אותם

להעיד עוד על הפלגת צדקותו

למה?

דאגם דזמנא הרגש

שהוא פרק הנסיעה

שהדבר יחייב לשנוא

אף על פי כן ברך אותם

זאת אומרת

מתי שאדם עומד להיפטר מן העולם.

הוא יודע שהוא עומד להיפטר והוא לא מצליח להגשים את הרצון הגדול ביותר להיכנס לארץ.

והוא זוכר שזה בסיבתם של ישראל.

אז בזמן הזה הדבר מחייב לשנוא כי הם מנעו ממנו עכשיו להיכנס.

אף על פי כן ברך אותם.

ועיד הכתוב על הברכה

היותה מעולה ושלמה בכל ליבו

במה שכתב

ו' בתחילת הברכה.

וזאת הברכה

אשר בירך

להעיר על מה רב גודלה וגדולתה של הברכה.

זה נקרא איש האלוהים.

זה לא אנושי.

התנהגות כזאת,

רגשות כאלה, זה לא אנושי. אין באדם כזה דבר.

בטבע הוא לא יכול לדבר כזה.

אפילו אם הוא יעבוד על עצמו אז יכול להיות שחיצונית הוא יכול להיראות

כמי שלא שונא, כמי שאומר כן, מלחייך,

אבל בפנים הוא נשרף.

אין דבר כזה שהוא לא ירגיש כלום.

ואפילו אם הוא לא ירגיש כלום זה מדרגה שאין כדוגמתה.

אבל גם לברך עד שהשם מעיד וזאת הברכה.

אשר ברך משה ועוד לפני מותו כמו שהשם מעיד על אהרון

ורעך ושמח בלבו מעיד הקדוש ברוך הוא על משה וזאת הברכה

אשר ברך משה את בני ישראל לא סתם

אלה שגרמו למיתתו בחוץ לארץ

ושלא ייכנס. הם ייכנסו

והוא לא ייכנס

והוא מברך אותם.

זה איש האלוהים.

זה אלוהי.

זה לא אנושי.

וגם מה שאמרנו בתחילה

שהוא היה במצב של עלייה כל הזמן ובגיל 120 הוא אומר להשם אכילותה

להראות את עבדיך אנחנו רק

שיעור בכיתה א'.

צריך להמשיך הלאה.

עוד.

זה אחרי שהוא לימד אותו את כל התורה וסודותיה והכל עדיין הוא אומר לו עכשיו אנחנו רק התחלנו.

שומעים?

זה איש האלוהים משה רבנו ואמרנו קצת מן הקצת ככה נגיעה

מפסוק אחד.

ויש עוד להעריך בזה הרבה דרשות רק על הפסוק הזה אבל היום נסתפק.

רבי יחנן יאמר אנגשיוא אומר עושו הכל

שבכל זאת כל ישראל להביא כוח רמנטרוסות.