מדרגת משה רבנו | הרב אמנון יצחק

נציב יום: איילה בת אריאלה ומשה, הקדוש ברוך הוא ירפא אותה רפואת הנפש ורפואת הגוף מעל הטבע, בתוך שאר חולי עמו ישראל הזקוקים לרפואה וישועה, בזכות נציב יום, אמן ואמן. 

"וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה'" (דברים לד, ה)

האבות הקדושים זכו שהקדוש ברוך הוא יְיַחֵד שמו עליהם ונקרא: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (שמות ג, טו) ומזה זכינו ל: "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (תהלים מא, יד) אבל לא כן משה רבנו עליו השלום התואר שלו: "עֶבֶד ה'" (דברים לד, ה) ברור שאלו הן מדרגות שונות האבות הקדושים בין הוראות צדקתם וטהרת ליבם היו מדבקים מחשבתם לרצונו יתברך כל ימיהם בלי הפסק רגע וביטלו ברצונם כל הכוחות שבעולם וּלְאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ אצלם ולכן התייחד שמו יתברך עליהם להיקרא : "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" לזה אמרו זכרונם לברכה: 'האבות הן המרכבה' (בראשית רבה פב, ו).

אמרו חכמים זכרונם לברכה: 'גדול מה שנאמר במשה ואהרון יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתוב: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז) ואילו במשה ואהרון כתוב: "וְנַחְנוּ מָה?!" (שמות טז, ז) (חולין פט). 

ב: "עָפָר וָאֵפֶר" על כל פנים מתראה עדיין מציאות של עפר שעדיין נמצא איזה יש, אבל משה רבנו עליו השלום אמר: "וְנַחְנוּ מָה?!" כאילו אין שום מציאות בעולם כלל. הרי מי שקראו הקדוש ברוך הוא : "עֶבֶד ה'" הוא מי שהתבטל לפניו לגמרי בלי שום ישות עצמית ובכל פעולותיו של משה הוא רק היה כגרזן ביד הַחֹצֵב בּוֹ וזהו ה: "עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג) כי אין אדם בעולם שהצליח לבטל עצמו לפני הקדוש ברוך הוא כמוהו ודווקא משה רבנו עליו השלום זכה להנהגה של ניסים גלויים ולנבואה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה (יבמות מט, ב) מדרגה שאף אדם לא זכה לה, לא לפניו ולא לאחריו. 

יש שתי תמיהות אצל הגויים. אחת (1), איך ייתכן שהבורא ידבר עם האדם והאדם ישמע אותו מדבר אליו?! שתיים (2), איך ייתכן לבטל טבע מוצק כמו צור שיהפך לאגם מים?! - הם לא קולטים את הדברים האלה. 

אבל יש להם עוד תמיהה שלישית (3). אין לה קשר לתמיהות הראשונות, אבל היא דווקא מתרצת אותן. הם אינם מאמינים שאדם מסוגל להפוך את הטבעים שלו על ידי עבודת השם. הם לא מאמינים שאפשר להתקדש בקדושה עליונה כל כך, עד שאין היצר עוקץ ושאין שום מידה רעה שולטת בו?! 

הרי הפילוסוף הגדול שלהם, אריסטו, עשה מעשים מתועבים. 

אך זאת היא דרכם של כל השלמים בתורתנו הקדושה שהם מצליחים שיצר הרע לא ייגע בהם. והפוך: "גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי טז, ז) עד שהוא הופך להיות אוהב שלו, כמו אברהם אבינו, האבות הקדושים, דוד המלך וכן הלאה. ומשה רבנו התעלה על כולם. 

אז הם לא מאמינים בשני דברים; אחד, איך השם מדבר עם אדם והוא שומע אותו?! ודבר שני, איך יכולים לבטל מוצק, להפוך אותו לנוזל?! אבל הקושייה השלישית שלהם, שהם לא מאמינים שאדם יכול לבטל את טבעיו - מתרצת את שתי הקושיות הראשונות: מי שמבטל את טבעו, הטבע מתבטל אצלו. 

והנה כלל גדול, אין נס בלי בעל נס. מי זוכה לנס? - בעל נס זה מי שתיקן מידותיו וביטל את יצרו לגמרי. מי שהגיע למדרגה זו יכול להפוך גם את חוקי הטבע של העולם ברצון השם יתברך. וכיוון שהגיע משה רבנו עליו השלום למעלה עליונה זאת, לכן הוא נבחר להיות שליח ההשגחה ליציאת מצרים על כל מוראותיה. הוא קרע את הים, הוריד את המן, בקע את הסלע, הוריד את התורה. 

טהרתו של משה רבנו עליו השלום, חכמים זיכרונם לברכה מתארים אותה במילים נרגשות, כך מופיע במדרש "וְזֹאת הַבְּרָכָה": 'סוף רגע' - כבר משה צריך להיפטר מן העולם. 

יצתה בת קול ואמרה: 'הגיע סוף מיתתך' 

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: 'בבקשה ממך! אל תמסרני ביד מלאך המוות'. 

אתם שומעים? משה רבנו לא רוצה להתעסק איתו... שלא יתעסק בו. 

יצאה בת קול ואמרה לו: 'אל תתיירא! אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך'. - הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ" (דברים לד, ו). 

באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים ליטול את נשמתו של משה. 

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'השקף עיניך זה על גב זה' תעצום את העיניים. 

אמר לו: 'הנח ידיך על החזה'.

אמר לו: 'הקף רגליך זה על גב זה'. 

באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לנשמה מתוך גופו, 

אמר לה: 'בתי! מאה עשרים (120) שנה, קצבתיך להיות בגופו של משה. עכשיו הגיע קיצך לצאת, צאי ואל תאחרי'. 

אמרה לפניו: 'ריבונו של עולם! יודעת אני שאתה אלוה כל הָרוּחֹת וכל הנפשות. נפש החיים והמתים מסורים בידך. ואתה בראתני ואתה נתתני בגופו של משה, מאה עשרים שנה. ועכשיו, יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה?! שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם ולא רִמָּה וְתוֹלֵעָה. לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו'. 

אז מי זה 'ממנו?' - מהגוף של משה. 

אמר לה הקדוש ברוך הוא: 'נשמה! צאי ואל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי שמים העליונים ואני מושיבך תחת כיסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים'. 

אמרה לפניו: 'ריבונו של עולם! מאצל שכינתך ממרום ירדו זוגי מלאכים, עוזא ועוזיאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ, עד שתלית אותם בין הארץ ולרקיע. אבל בן עמרם, מיום שנגלית עליו - לא בא אל אשתו. בבקשה ממך! תניחני בגופו של משה'. 

באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה'. 

בוא וראה, הנשמה של כל אדם בכל שעה היא עולה ויורדת ומבקשת לצאת ממנו כי אינה סובלת את הגוף! והיא עומדת בתוך הגוף רק מפני שכשהיא יוצאת היא רואה את יוצרה וחוזרת לאחוריה. ונשמתו של משה רבנו עליו השלום לא רצתה לצאת מגופו עד שנשקו הקדוש ברוך הוא בנשיקת פה! עד כדי כך היתה טהרת גופו של משה רבנו עליו השלום. 

כאשר משה רבנו עליו השלום יצא לראשונה אֶל אֶחָיו (שמות ב, יא) לתת לב, להתבונן בצרתם, כדברי רש״י, הרג את המצרי המכה אִישׁ עִבְרִי (שמות ב, יב) ביום השני הוכיח את היהודי שהרים ידו על אחיו "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?" (שמות ב, יג) שני אחים, אתם יודעים מי הם היו? - דָּתָן וַאֲבִירָם. במדיין הציל רועות נוכריות מִיַּד הָרֹעִים. בנות יתרו (שמות ב, יט) שלושת (3) המעשים האלה הם הביוגרפיה של משה רבנו עליו השלום. 

אמר רבנו הסבא מקלם, נשמתו עדן: 'משה רבנו היה 'נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ' (אבות ו, ו) ושונא עוול בתכלית. אלה המידות הנדרשות. 

והנה נתגלה עליו הקדוש ברוך הוא ושולח אותו למצרים להוציא את ישראל, בתור גואלם ומושיען. והוא עם המידות האלה, היה צריך להזדרז! לא?! 'נוֹשֵׂא בְעֹל' ושונא עוול בתכלית, מה שעושים המצרים. היה צריך להזדרז מיד ללכת בשליחות זו, כי אין לך נשיאה בעול עם חברו והצלה מעוול גדולה מזו. והוא מסרב! שבוע ימים!! הקדוש ברוך הוא טורח לפרק את כל הטענות שהוא טוען והוא מסרב. 

עד שחרה אף השם בו (שמות ד, יד) והוכרח ללכת. ולמה הוא סרב? - כי ייתכן שתהיה פגיעה באחיו הגדול. אחיו נשאר במצרים והוא היה המנהיג של הדור. והוא היה נביא. ועכשיו האח הקטן יקבל את התפקיד וכאילו אחיו צריך לזוז... 

ואיך הוא דחה חשש זה? את הדבר הגדול של הוצאת ישראל ממצרים, איך הוא יכול?! הרי יש לו מידות שבוערות בו, נכון? מה הן? - 'נוֹשֵׂא בְעֹל'. הוא יודע: שמה כולם סובלים. הרי הוא ראה את זה כשהוא בא עוד לפני שברח. והוא יודע מה עושים להם המצרים וזה כבר ארבעים (40) שנה שהוא מנותק מהם. 

ועכשיו אומרים לו, שתלך בשליחות לגאול אותם, איזה שמחה צריכה להיות. צריך לרוץ. זה מתאים בדיוק למידות שלו. אז איך הוא מסרב?! 

יש חשש פגיעה באחיו. זה טהרת המידות. 

יש מישהו שימנו אותו לאיזה תפקיד והוא יחשוש: 'אולי השני ייפגע, אולי יקרה משהו...?' - ישר הוא קופץ, מרפקים. 

היה ויכוח היום בין טראמפ לבין ביידן (נשיאי ארצות הברית...) אחד קילל את השני, ישתבח הבורא! כל אחד רואה את הלקויות והחסרונות של השני. אף אחד לא משבח את השני בכלום. ככה זה. 

אבל פה, המנהיג היהודי: 'לא! אני לא ראוי, מה פתאום?...' אלף (1,000) תירוצים. שבוע (7), אתם יודעים מה זה שבוע? הקדוש ברוך הוא עונה מהר, הוא לא לוקח לו זמן לענות. הוא אומר לו זה, אבל מסיבה זאת... ומסיבה זאת... ומסיבה זאת... ומסיבה זאת. בשבוע הקדוש ברוך הוא סבלן, עונה לו אחת לאחת. ומה הסיפור בסוף, מאחורי כל זה? 0 שאח שלו לא ייפגע. 

אז הקדוש ברוך הוא הודיע לו: "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד, יד) מה אתה מדבר?! אח שלך, מה זה, שמח שמחה שאין כדוגמתה!! 

אבל איך זה, איך יכול להיות בן אדם לשלוט בזה? טהרת המידות. אם הוא לא בטוח בטהרת מידותיו, הוא לא ראוי לשליחות של הגאולה. 

וטהרה זו, בגוף ובמידות, זכה משה רבנו, עליו השלום, למדרגה העליונה של הנבואה, הסתכל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. 

יש מן הנביאים מי שראה את הקדוש ברוך הוא מאחורי מחיצות רבות. יש כאלה שראו אחרי מחיצות מועטות. כל פחיתות בשכל או במידות זה מחיצה. מיעוט חוכמה, או מיעוט הבנה בשכל, אם יש לנביא איזה תאווה, גאווה, כעס, עזות, אהבת ממון, במידות זה מחיצות. אז הוא לא יכול לראות את הנבואה בבהירות. נביא צריך להיות מושלם בכל המידות השכליות וברוב מעלות המידות. אם יש לנביא קצת מידות שעדיין לא תיקן לגמרי, כל מידה שאינה מושלמת היא מחיצה למחזה הנבואה. 

למשה רבנו היתה רק מחיצה אחת (1). וגם היא היתה זכוכית נקייה, זכוכית נקייה! המחיצה שלו היתה שהוא "יְלוּד אִשָּׁה" (איוב יד, א) מה לעשות?! הוא נולד מאשה. 

הפסוק אומר: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת" (במדבר יב, ו-ח)

אדם שאין מחיצה מפסקת בינו לבין קונו, רק חיסרון אחד - הוא "יְלוּד אִשָּׁה" זה מה שהמלאכים אמרו למעלה: 'מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ?!' (שבת פח, ב) אדם שהוא קרוץ מחומר, מה הוא עושה פה?! 

אבל כתוב שהוא: "אִישׁ הָאֱלֹהִים" (דברים לג, א) מצד הולדתו "אִישׁ" מצד מעשיו - אלוקי. אבל גם המחיצה הזאת שהיתה בו היתה שקופה לגמרי. גוף טהור ומצוחצח. 

שמעתם את המעלות של הגוף? - אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה! 

ורק מי שזכה למדרגה עליונה כזו, יכול להוריד תורה משכינה מלמעלה למטה. זה גדלות האדם שאנחנו לומדים ממשה רבנו עליו השלום "אִישׁ הָאֱלֹהִים". 

אז מה שהגויים לא מצליחים להבין, זה בגלל שאפילו הכי טוב שבהם, בלעם שהיה נביא במדרגה גבוהה ביותר, לכבודן של ישראל, לא בסיבתו, היה חי עם האתון שלו... אז איך הם יכולים להאמין שאפשר לשנות את הטבע?! כי זה 'חמר אבן חמר...' אז ככה זה עובד. 

רק בעבודת השם, מי ששואף לשלמות, מי שילמד מסילת ישרים על מנת לקיים, יש שם את המדרגות עד להגיע לרוח הקודש ותחיית המתים (עבודה זרה כ, ב) אפשרי, כל אחד יכול, אבל צריך להיות רציני. אם אתם רוצים, Welcome (ברוכים הבאים), יום טוב. 

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"' (מכות ג, טז).