סוד הצמצום של אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק

 "וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז)

 בטחון בעניני גשמיות הוא דבר שהשכל מחייבו, כיוון ש:'הכל בידי שמים' מה הצורך לאדם להשתדל בזה? חלק המגיע לו לא יגרע גם בלי השתדלותו ולא יִתוֹסף עליו בהשתדלותו, ההשתדלות רק עונש היא גזרת: "בְּזֵיעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג יט) בשביל החטא, עונש זה אין לאדם להרבות בו מדעתו ורצונו, ומה שקשה לאדם שלא להרבות בהשתדלות אינו מצד השכל, אלא מצד המידות וחסרון דעת: "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ" (משלי כט כג) לחשוב: 'כי ביכולתו להוסיף טובה לעצמו ולמנוע נזק מנפשו' אבל כשאדם מתבונן בשכלו הוא מבין: כי בטחון בה' היא הדרך הישרה. 

נחזור: דברים שאמרנו אותם מאות פעמים! בטחון בעניני גשמיות השכל מחייב, כיוון ש:'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', אז כיון שהכל בידי שמים אז אין הצורך לאדם להשתדל במה שתלוי בידי שמים, זה לא ביד שלך בלאו - הכי זה בידי שמים, אז מה אתה דוחף את הידיים שלך? חלק המגיע לו: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אבות ד א) אין יותר מחלקו, חלקו זה מה שקצבו לו, חלק המגיע לו לא יגרע ולא יִתוֹסף, אי אפשר להוסיף ואי אפשר לגרוע מה שנקצב לך זה מה שתקבל בדיוק וטיפה לא יותר ולא פחות. 

ואדם לא יכול להוסיף בהשתדלות, מי שחושב: 'כשהוא ישתדל - הוא יוסיף!' - הוא כופר!! ההשתדלות היא רק עונש של גזרת: "בְּזֵיעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" העונש הזה אין לאדם להרבות אותו מדעתו וברצונו, בשביל מה אתה מוסיף לך עונש?! אתה אוהב קללות?! ה' קילל מה אתה רץ לקללה? רוץ לברכות, רוץ לברכות! הברכה - שב תלמד תעשה מצוות שמה הברכות, בעבודה - אין ברכות יש קללות מה אתה רץ? להרבות בקללות?! ומה שקשה לאדם שלא להרבות בהשתדלות...

אומר: 'איך אני אחיה? איך אני יעשה? איך אני זה....?' 

מה שקשה לו הדבר הזה - זה לא מצד השכל, כי השכל מבין: 'שמי שמאכיל את כל העולם כולו יכול להאכיל אותך סנדוויצ'ים בלי סוף...! האספקה לא הפסיקה אין בעיה: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה טז) אין שום בעיה. אז זה לא מצד השכל, מצד מה, מצד מה אתה לא יכול? מצד המידות שלך הגרועות והפסולות ומושחתות ומצד חסרון הדעת שאתה אהבל, כי גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ לחשוב: 'שביכולתו להוסיף טובה לעצמו ולמנוע הזק מנפשו' זה הגאווה הסרוחה שיש לאדם היא גורמת לו השפלה שהוא צריך ללכת ולהתעסק בקללה והוא מצייר את זה כאילו ברכה; 

"ראית איזה עבודה מצאתי עכשיו? פיש... איזה דבר, נתנו לי אוטו ונתנו לי פלאפון, וזה וזה פישששש...' 

אבל כשאדם מתבונן בשכלו ומבין: 'כי בטחון בה' היא הדרך הישרה!' כשאדם מתבונן בשכלו, ולא הרבה מתבוננים, ולא הרבה יש להם שכל... כשאדם מתבונן בשכלו הוא מבין: 'כי בטחון בה' היא הדרך הישרה' אני לא מבין! אנשים שואלים בעניני מס - רואה חשבון, בעניני משפטים - עורכי דין, בעניני רפואה - שואלים רופא, דוקטור פרופסור, בכל תחום שואלים את המומחה. 

יש אחד שהוא המומחה הכי גדול, המבין הכי גדול, והוא גם קובע את הכל, רק אותו לא שואלים, וגם אם הוא אומר לך מה לעשות 

אומרים: "נו, ברצינות! אני יכול בלי עבודה?!' 

אומר לו: 'כן אני זן ומפרנס' 

- "נו תהיה רציני, מה, אתה באמת תיתן לי כסף אם לא אעבוד בכלל? זה יכול להיות כזה דבר?!" 

וזה נקרא 'חכם' עוד... 

לא כן בטחון בעניני רוחניות, בגשמיות לא צריך לעשות שום השתדלות לבעלי המדרגה הזו. אבל בטחון בעניני רוחניות זה לא כך, זה דבר שהשכל לא מחייב. אחר שנתנה בחירה לאדם מה שייך בטחון בזה? אם נתנה לאדם בחירה לעשות טוב ורע אז איזה בטחון במה אתה בוטח בדיוק שאתה תהיה צדיק? במה? בזה שלא תעשה כלום? במה? איך תהיה צדיק? 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', 'טוב ורע' לא קאמר, זה אתה צריך לפעול בעצמך! בגלל זה נתנה לך בחירה, 

אז מה אתה בוטח: 'יהיה בסדר!' - ???

- 'אתה לומד?' 

- 'יהיה בסדר'

 תגיד: 'אתה מתפלל בזמן?' 

- 'יהיה בסדר' 

והוא בוטח: 'שיהיה בסדר' במה אתה בוטח? לא הבנתי! יש לך בחירה: או שאתה קם או שאתה לא קם, או שאתה עושה או שאתה לא עושה, מה זה 'יהיה בסדר'? במה אתה בוטח? איך שייך בטחון במקום שיש בחירה?! בהשתדלות אין בחירה, תעבוד לא תעבוד מה שגזור תקבל – יותר מזה אין, הבחירה לא תועיל לך; 

"אני רוצה לעבוד יותר - שיהיה לי יותר" 

- אין דבר כזה! יש קצבה: 'מזונותיו קצובים מראש השנה עד אחרית שנה!' אין יותר, זו הקצבה בשנה הבאה נדבר מחדש... 

אז מה? שמה לא צריך השתדלות - עושה השתדלות פה בבחירה צריך השתדלות - לא עושה השתדלות 'בוטח'.... 

- 'אתה עובד?'

- 'בטח'

- 'אתה לומד?'

- 'ה' יעזור' 

מה צריך להיות? 

- 'אתה לומד?' 

- 'בטח!' 

- 'אתה עובד?' 

- 'ה' עוזר'. 

הפוך! והוא קורא לעצמו: 'בעל שכל'... 

לא כן בטחון בעניני רוחניות בדבר זה אין השכל מחייבו, אחר שנתנה בחירה לאדם מה שייך בטחון בזה? דרך הטוב ודרך הרע בידו נמסר, וזה יסוד כל התורה ושכר ועונש שבה כמבואר בהרמב"ם. 

אך נחיצות הבטחון היא: כדי שלא יטעה האדם ב: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח י) ויש במידה הזו מדרגות רבות שאפשר לאדם לעלות בהן ע"י הכרה בחסד השי"ת, כל מה שאדם מתעמק להכיר גודל טובו וחסדו של מקום, מתעלה הוא במידת הבטחון גם בענינים רוחניים. אז יש נחיצות לבטחון גם לענינים רוחניים, אבל באיזה ציור? בציור שלא יטעה האדם "ב: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, ויעלה האדם ע"י הכרה בחסד ה' במדרגות הבטחון, כמה שהאדם מתעמק להכיר את גודל טובו וחסדו של הקב"ה ככה הוא מתעלה במידת הבטחון גם בענינים רוחניים. 

את המדרגה הגדולה במידה הזו - השיגו דור דעה! בשעה שאמרו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" 

לא הרבה מבינים מה זה: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" בפשטות אדם מבין: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" - אם ה' אומר – נַעֲשֶׂה, מה, אם הוא יגיד, לא נעשה?! יש לנו אפשרות לא לעשות?! אם הוא אומר לא נעשה? אז מה בוער קודם נִשְׁמָע? 

אנחנו נגיד לקב"ה: "רגע, רגע, מה אתה רוצה? מה? נראה אם אני יכול, אני לא יודע, אם אני יכול" מה זה אתה יכול?! אם ה' מצווה - אתה יכול או לא יכול? מה, הוא יצווה מה שאתה לא יכול? ודאי שהוא מצווה מה שאתה יכול. 

אבא יכול להגיד לבן שלו מה שהוא לא יכול?! 'תרים 500 קילו עכשיו! מהר, מהר!' 

הוא יכול להרים? איך הוא יכול להרים?! אז פשוט כאילו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" מה שנאמר, מה שתגיד אנחנו עושים, מה כל כך התפעלות: "מי גילה לבני רז זה? שמלאכי השרת יודעים אותו, מי גילה להם דבר כזה" מה יש פה כאילו, מה?... 

את המדרגה הזו השיגו דור דעה בשעה שאמרו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" ואנחנו רגילים להבין את הגדלות שהקדימו ואמרו: "נַעֲשֶׂה" קודם ששמעו - שהם השלימו את עצמם בטהרת הלב ובשלימות הדעת עד שלא מצאו בעצם שום דבר שיכול להיות מפריע להם בקיום התורה כולה. 

על השלימות הזו אמרו חז"ל: 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, שהיו במדרגת אדם הראשון קודם החטא!' שלמות זו בחינת מלאך היא, 

שעליה אמר הקב"ה: 'מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו!'. 

אז זה כולנו מבינים שכשאמרו זה היתה להם טהרת הלב ושלמות הדעת, ראו שאין שום דבר בעולם שיפריע להם לקיים את התורה וזה נקרא: 'שפסקה זוהמתם' והם היו במדרגה של מלאכים! 

אבל מלבד זה, יש בהקדמה של נַעֲשֶׂה לפני "נִשְׁמָע" עוד דבר גדול! עוד דבר גדול, כי אחרי כל ההכנה שלהם, אחרי כל השלימות שהם השיגו, אבל הלא הם נבראים, ונבראים הם בעלי גבול, יש גבול ליכולת של בן אדם; נברא הוא מוגבל, ואיך הם יכולים לומר: "נַעֲשֶׂה את רצון ה'!" שהוא בלי גבול? אם אתה בעל גבול איך אתה יכול להגיד: "נַעֲשֶׂה כל מה שהוא אומר!" למישהו בלתי גבול?! הרי אתה מוגבל, והוא לא מוגבל, והדרישות שלו יכולות להיות בלתי מוגבלים כי הוא לא מוגבל, ואתה מוגבל! אך איך מוגבל אומר לבלתי מוגבל: 'אני אעשה הכל!' - ??? 

זה כאילו אני אגיד במושגים שלנו: "כל משקל שתגיד לי להרים - אני ארים; טון, 5 טון, 100 טון, 1000 טון! מה בעיה? תגיד - אני אעשה' 

מה 'אני אעשה' - אתה מוגבל! 

התשובה ע"ז: היא מה שאמרו חז"ל: 'אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו' והם ידעו: שהקב"ה לא ידרוש מהם מה שאין ביכולתם לעשות. טוב, זה נחמד ויפה! אבל דבר זה צריך ביאור: בשביל להיות בטוח שלקב"ה אין לו טרוניא לבוא אל בריותיו, הוא לא יכול לבקש מה שהם לא יכולים לעשות, ודבר כזה צריך להיות לו איזה הכרה נחוצה, איזה הכרה היתה להם שזה באמת יהיה כך? איזה הכרה? נראה: כי נחוץ לזה: 'הכרת החסד של הבריאה עצמה!' הם היו צריכים להכיר דבר שנקרא חסד הבריאה, והם הכירו את הדבר הזה, תראו איזה מדרגה גדולה הם השיגו! הם הכירו את חסד הבריאה עצמה. לא די מה שהאדם מכיר שנמצא חסד בכל חלקי הבריאה. כגון; חסד השמש, שהשמש מאירה, שהשמש מבשלת, שהשמש מלבינה, שהשמש מחממת, זה חסד שהקב"ה ברא דבר כזה! 

חסד המזון, שהקב"ה ברא לנו; שתיה ואכילה, ונתן לנו פירות וירקות ולחם וכל הדברים האלה, זה חסד גדול, ועם ריח ועם צבע ועם צורה, חסד שאין כדוגמתו! חסד שאין כדוגמתו. 

ועל הכל 'חסד החיים' הקב"ה נתן חיים, חסד זה חסד, הקב"ה נותן חיים הוא חייב למישהו משהו? אתה עשית משהו לפני שהוא ברא אותך כדי שהוא יתחייב לך?! אתה לא היית בכלל, חסד החיים! 

אז חוץ מהחסד בחלקי הבריאה שהאדם מכיר אותו, כגון: חסד השמש המאיר, חסד המזון התחיה וכדומה, ועל הכל חסד החיים, הכרת חסד זו עם כל רוחבה ועומקה אינה מספיקה לומר: "נַעֲשֶׂה" קודם ל:נִשְׁמָע. לזה דרושה הכרה של הבריאה עצמה: שבורא העולם שהוא בלי גבול ברא בריאה מוגבלת! זה דבר שאין הדעת תופסת אותו אם לא ראינו זאת בעינינו. כי הבלתי מוגבל לא מגביל, הכל אצלו צריך להיות בלתי מוגבל! והקב"ה עשה חסד: של הגבלה, של צמצום. 

יותר היינו יכולים להבין בריאה של: 'עולם הבא' שזה 'עולם שכולו ארוך!' לא אריכות של צירוף זמנים מוגבלים, אלא עולם הבא רגע ראשון נצחי הוא, כולו ארוך כסופו כן תחילתו כי אין לו סוף ולא גבול 'עולם שכולו טוב' עולם שאין לו גבול, זה ראוי לבורא יתברך שהוא בלתי גבול. אז יש דבר כזה, קוראים לזה: 'עולם הבא'. אבל יש עולם הזה, כשאני אומר: 'הזה' אז אני מצביע על משהו "הזה" כשאני אומר הזה - יש לו גבול, עולם הבא - זה בלי גבול וזה מתאים לבורא עולם שהוא בלתי גבול, אבל להגיד: "עולם הזה!" - ?! 

'עולה הזה' זה גם עולם של הזיות, הזה... הזה אדם הזוי, חושב: 'יחיה פה איך שהוא רוצה יעשה מה שהוא רוצה ואף אחד לא ידבר אתו...' אייייי. 

אבל עולם הזה שכל נברא זמן ומקום, מוגבל בכל הפרטים, עולם כזה שהוא מוגבל בזמן ומקום ובכל הפרטים, איזה שייכות יש לו לבורא שהוא בלתי מוגבל?! אלא: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט ג) עצם בריאת העולם במתכונתו זו - זה חֶסֶד גדול שאין כדוגמתו שהקב"ה הגביל את עולמו, זה חסד שאין כדוגמתו! חֶסֶד של הבריאה, גדול הרבה מכל החסד הנראה אחרי הבריאה; כי החסד הנמצא בחלקי הבריאה מוגבל הוא, אפשר להקיף אותו, או לדון על טובתו, אבל חֶסֶד הבריאה עצמה אי אפשר בשום אופן לעמוד עליו כי צמצם כביכול את ה:"בלי גבול" שלו לברוא בריאה מוגבלת בשביל טובת האדם. כל זה עשה הקב"ה בחסד לטובת האדם. 

בזה אפשר לנו להבין מה שאמרו חז"ל: 'כיון שאמר ה': "יְהִי רָקִיעַ" (בראשית א ו) היה הרקיע נמתח והולך!' 

אבל קשה לנו להבין מה שאמרו: 'מיד אמר: "די!" למה נקרא שמו "שדי"? שאמר לעולמו: 'די'. הגביל אותו. אז כשאמר: "יְהִי רָקִיעַ" נמתח, כל הרקיעים בגלקסיות שאנחנו רואים זה מהאמירה: "יְהִי רָקִיעַ" - טרררררררר! מיליארדים שנות אור! זה טרררררר! 

– 'די!!' הגביל אותו. 

אבל קשה לנו להבין: מה שאמר מיד: "די!" ה' שהוא בלי גבול יאמר לעולמו: 'שיהיה מוגבל' בשביל מה? בשביל בחירת האדם, כדי שיוכל לבחור באיזה דרך שירצה, למה? כי בלי גבול - אין בחירה, כי אין דבר המקיף אותה, בחירה; זה על דבר מסוים, מוקף, מוגבל, ואם זה עולם שהוא בלי גבול -איך תבחר?! אין הגבלה! בחירה זו שהיא לטוב הנצחי של האדם כדי שלא יהנה מ'נהמא דכיסופא' מלחם חינם, מלחם שיש בו בושה. 

כדי שיהיה האדם היוצר את חיי הנצח שלו, כדי שיהיו לאדם אותם החיים ש:'יפה שעה אחת בהם מכל חיי העולם הבא!' בשביל החסד הזה צמצם כביכול את יכולתו, וברא בריאה גדולה ורחבה של נבראים רבים ביבשה ובים, אבל כולם, כולם בעלי גבול המה. גם האדם שהוא פאר היצורים מוגבל הוא בכל פרטיו, מוגבל ביכולתו, מוגבל במושגיו, מוגבל בשכלו, מוגבל בשלמותו, הכל בגבול, זוהי הכרת חסד שאין כמוהו בבריאה עצמה. זה להכיר את החסד של הבריאה עצמה, כדי שתהיה לנו בחירה לתוצאות שאמרנו. 

גדולה מזה... אוּ אַה! יש עוד גדולה מזה?! יא בא בי... הכרת החסד של נתינת התורה! התורה הלא היא גילוי חכמתו יתברך, התורה מגלה... מגלה: חכמתו יתברך, גדלות הבריאה וכל טובה וחכמתה. כל גדלות הבריאה וכל הטוב וכל החכמות וכל מה שאתם רואים המדעים גילו וזה... וזה... וזה.... שזה לא כלום אפילו, כל זה כנקודה קטנה שבתורה היא! זה רק נקודה קטנה שבתורה. למה? 

שהרי אמרו חכמים: 'איך הקב"ה ברא את עולמו? באות ה'א, הא'! נברא העולם: "כִּי בְּיָ-הּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו ד) הקב"ה צר את העולמים ב:יו'ד וה'א, העולם הזה נברא בה'א, העולם הבא נברא ביו'ד. אז זאת אומרת ה'א! מה זה ה'א? אות אחת, באות אחת ברא הקב"ה ברא את כל הבריאה הזו על כל מרכיביה! כל הבריאה וכל מה שיש בה – זה הכל נקודה קטנה בתורה. אז איך אפשר לאדם שהוא בעל גבול להבין תורה שהיא בלי גבול?! איך אפשר? 

האם אין צדק במה שהמלאכים אמרו: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" (תהלים ח ה) הרי אין לו שייכות לקבל תורה שהיא רצונו יתברך הבלתי מוגבל! 

הפלא הוא מה שאמרו: "תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תהלים ח ב) לכן תשאיר את התורה פה אצלנו המלאכים!' 

אבל גם אתם נבראים, גם אתם מוגבלים לעומת הבורא יתברך?! 

אלא, שהשי"ת בגודל טובו וחסדו כיון שרצה: לתת תורה לעם ישראל, צמצם כביכול את ה:"בלי גבול של תורה" ועשאה בעל גבול. כדי להתאימה ליכולת של האדם ולבחירתו, כי מעשה האדם מוגבלים המה. וכל כך הגביל השי"ת את התורה, עד שאמרו: 'דברה התורה כלשון בני אדם!' חסד זה של המקום הכירו דור דעה בשעה שאמרו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". 

התורה כאילו יש בה תרי"ג מצוות, זה ההגבלה, אבל באמת התרי"ג מצוות זה רק שורשים! ולזה יש ענפים בלי גבול...! 

ה'שולחן ערוך' של הגאון מווילנה היה הרבה יותר גדול מהשולחן ערוך שלנו! הוא ראה מעבר למה שכתוב במצוות האלה גם אלפי-אלפי פרטים והתפתחויות מכל הלכה והלכה. 

אז זה הכירו דור דעה, והבינו: את החסד של הבריאה והכירו את החסד של מתן תורה שהקב"ה כביכול בלי גבול צמצם כדי שנוכל לבחור ונַעֲשֶׂה את רצונו, לכן ידעו שהוא לא יבוא בטרוניא על בני אדם כי עצם הבריאה נבראה בצורה כזאת בשביל לאפשר לבן אדם את הבחירה. 

נו, באמת אין הדעת מחייבת שיקבל אדם תורה מן השמים, באמת אין הדעת מחייבת, למה הדעת מחייבת שיקבל אדם תורה מן השמים? כל מה שהשיגו יותר גדלות ה', כמה שהעמיקו לעמוד על ה"בלי גבול" של המקום, ש:'הקב"ה אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף' אז כמו כן היה להם להירתע ולא לקבל את התורה, כי הדעת לא מחייבת שיקבל אדם תורה, כי כמה שאתה מכיר את גדלות ה', כמה שאתה עומד: כמה הוא בלי גבול! ומשיגי הגוף לא יכולים להשיג אותו והיו צריכים להירתע: כי איך ילמדו אותה?! איך ילמדו דבריה? איך יקיימו את מצוותיה?! 

אם יודעים מה שכתוב בה - היה אפשר לדון: על היכולת והתאמה אליה אם היו יודעים מה כתוב, אבל כיוון שלא שמעו את דבריה, אך יודעים: כי רצון ה' הבלתי מוגבל מתגלה בה, איך אפשר לקבל תורה שה' הוא בלתי מוגבל יתן תורה בלתי מוגבלת?! 

אלא שעמדו על יסוד הצמצום הזה שלמדנו, הסתכלו בחסד הגדול של הבריאה שאמר לעולמו: "די!" לטובת האדם, התבוננו עוד יותר בחפץ הזה התורה שנתנה לישראל, והכירו חסד ה' כביכול רצונו לצמצם את תורתו, לצמצם את תורתו! כדי להיטיב עם בריותיו. ובכן יכולים המה לקבל אותם לומר: "נַעֲשֶׂה" טרם שישמעו ויראו את מהותה, כיוון שהם יודעים שה' צמצם אותה כדי שיוכלו לבחור ולקיים אותה. 

על ההכרה הזו אמר הקב"ה: 'מי... מי גילה רז זה לבניי שמלאכי השרת משתמשים בו?" זוהי ההכרה של דור דעה! 

"דור דעה" - לא היה כמוהו ולא יהיה דור כמוהו!' אומר רשב"י. 

הכרה זו הביאה אותם למידת הבטחון גמור שתתאים התורה לאלה שיקבלוה. 

נו, ולמרות זה, זה מראה את דור דעה, 

אבל בדורות האלה אתם יודעים מה אומרים: "איך אפשר, מי יכול, פשש.. כל התורה, מה אני...'

 מה זה? אם ה' ציווה - זה רק מה שאתה יכול, מה שאתה לא יכול - הוא לא יצווה. רק אתה לא רוצה - כי אתה בהמי! אתה רוצה: לחיות חיי בהמה, אתה לא רוצה להיות צדיק, אתה לא רוצה להיות גם רשע אבל אתה לא רוצה להיות צדיק. כי צדיק זה מחייב כאילו לעשות כל מה שכתוב, הוא לא רוצה להיות צדיק, ככה הוא כאילו 'חופשי' לעשות מה שהוא רוצה. מאיפה קיבלת את החופש הזה? "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" (תהלים פח ו) רק כשתהיה מת תהיה חָפְשִׁי ממצוות, אין חָפְשִׁי. 

לכן החילונים קראו לעצמם בהתחלה: "החופשיים" אתם לא זוכרים את המושג הזה, אבל פעם לא היו קוראים להם: 'חילונים' קראו להם: 'חופשיים, אני חופשי, החופשיים, הדתיים והחופשיים...' חופשיים ממה? חופשיים ממצוות, חָפְשִׁי, כתוב רק בַּמֵּתִים חָפְשִׁי. באמת: 'הרשעים נקראים: 'מתים!' "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל לג יא) אז הם נקראים מתים, אז "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" רק אצלהם יכול להיות חָפְשִׁי... 

אז החסד הזה של צמצום לטובת אחרים - נהג בו... מי? החסד הזה של צמצום לטובת אחרים - נהג בו... מי? החסד הזה של צמצום, כמו שה' התנהג בצמצום אתנו ועשה אתנו חסד, כדי שנוכל לעשות את רצונו ולקיים את מצוותיו, החסד הזה של צמצום - נהג בו... מי? אברהם אבינו. אברהם אבינו נהג בסוד הזה של הצמצום לטובת אחרים תמיד! כי איך אפשר לאברהם אבינו לגייר גרים? איך אפשר? איך אפשר לאברהם אבינו לגייר גרים? אברהם אבינו זה היה ים של חכמה! ים של חכמה!! כל שעה אצלו - זה ש"ס שלם! בלי לראות את הש"ס. ים חכמה!! 

לעזוב את חכמתו הגדולה ולטפל עם 'ערביים המשתחווים לאבק רגליהם' לא רק מצד הענווה של אברהם אבינו! לא רק מצד הסבלנות רוח שהיתה לו לטפל באנשים כאלה, אלא גם מצד החכמה עצמה!! שהוא הפקיר אותה לטובתם! איך וויתר על ה:'מעין הנובע' שלו והתעסק ללמד אל'ף בי'ת עם האורחים שלו? הלא ברגע זה שלומד עמהם אל'ף בי'ת, יכול ללמוד ש"ס שלם! איך זה? אלא שצמצם את תורתו, סַתם את מעינות החכמה כדי להיטיב לבריות! כדי ללמד אותה כפי מה שאפשר להם לקבל, לא הכל! רק מה שהיה אפשר להם לקבל, זה היה החסד של אברהם כעין החסד של בורא עולם!! 

איך אמר עליו הקב"ה? "אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו" 

גדלות זו של חסד לצמצם את התורה בשביל טובת חברו - קיבלנו מאברהם אבינו. זה מה שאמרו חז"ל: 'עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם!!' (אבות ה ב) למה הוא קיבל שְׂכַר כֻּלָּם? מפני שהדריכם בתשובה כמו שנאמר: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב ה) כי מה שגייר את הגרים זוהי מידת החסד יותר גדולה אברהם אבינו. 

'סוד הצמצום של אברהם אבינו'. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".