מדוע יוסף הצליח? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חבל.

ויען יוסף את פרעה לאמור בלעדיי אלוהים יענה את שלום פרעה.

מהו ההפרש שבין נס לטבע?

הרי שניהם על ידי הקדוש ברוך הוא.

ויש הרבה מאחינו המאמינים גם שילעגו לנו באומרם בוודאי הכל ממנו יתברך.

אך הטבע הוא אשר נתן השם יתברך חוק בבריאה שתתנהג בהנהגה מוגבלת בדרך סיבה ומסובב.

וכך המציאות כל העולם הזה.

רק לפעמים בשביל הכרח גדול ולמי שיש בידו זכויות גדולות,

הקדוש ברוך הוא יוצא מהגדרה זו שגדר ועושה ניסים גלויים,

שהם בלי שום סיבה טבעית.

וכן היו כל הניסים שבמקרא ושבדברי ריבותינו, זיכרונם לברכה.

אבל האמת היא

כי אין בין נס והטבע כלום.

הכול נס הוא.

כל העולם אין לו סיבה זולת רצונו יתברך,

ורצונו היינו מעשיו והנהגתו.

כל אשר ברצונו של השם מתהווה מאליו,

בזה שאנו קוראים לו נס,

היינו הרצון שיתהווה עניין שלא הורגלנו בו,

וממילא החידוש פועל בנו להתעורר ולראות בו את היד האלוקית.

וזה שאנו קוראים טבע,

הוא שרצונו יתברך שיתמיד באופן אחד שנהיה מורגלים בו,

ויהיה בזה מקום לנסות את האדם.

האם גם בכזה יראה את רצון השם לבד,

או יחשוב כי מסר השם יתברך כוחות לטבע,

ובתוך הטבע יש גם לאדם כוח לפעול בדרך סיבה ומסובב.

זאת אומרת, הטבע,

כמו שלמדנו השבוע,

מטרתו לבדוק את האדם,

האם הוא מאמין שיש לו כוחות לשנות דברים, להזיז דברים, לעשות דברים,

כי יש דברים מוטבעים.

אז אם נלך לפי הטבע, אם אני אעשה א' יהיה ב' ונעשה ב' יהיה ג'.

האם זה כך פועל,

או שהוא צריך להאמין שגם הפעולה הכי פשוטה היא רק

קיום רצונו יתברך בלבד.

טבע גם מלשון תובע,

שהרבה אנשים תובעים בטעות לחשוב שיש חוקים קבועים ואין מה לעשות.

בשבוע גם למדנו שכל הטבע הוא עבד למקיימי התורה.

זאת אומרת, כמו שאנחנו לא נתפעל ואנחנו נאמר, אה, ראית?

העבד השתחווה לאדון שלו. ראית?

מה ראית? זה דבר פשוט, עבד משתחווה לאדון.

אותו דבר אם אתה רואה שהטבע משתחווה לצדיקים ומשתנה לפי רצונם,

זה בדיוק אותו דבר. מה אתה מתפעל?

מה אתה מתפלא?

אם זה לא כך, זה פליאה.

זאת אומרת, טבע ונס זה אחד הוא,

רק יש דברים שהשם החליט ברצונו שיהיו קבועים,

לא תמיד, קבועים בינתיים,

עד לשינוי.

ויש דברים שהוא רוצה לגלותם והוא עושה אותם חוץ לגדרי הטבע.

ואז רואים את יד ההשגחה, ברור שאין מכחיש.

אבל החוכמה היא לחיות ולראות בטבע נס,

ולא להתפתות ולחשוב שאם תתכנן לפי מה שאתה חושב, ככה יתקיים בדרך של סיבה ומסובב.

ולפי זה הטבע אינו במציאות כלל,

אלא רק אחיזת עיניים לאדם,

שיהיה לו מקום לטעות וגם לבחור באמת.

ומי שכבר עמד בניסיון הזה של הטבע,

עד שאיננו עוד ניסיון עבורו כלל,

אין עוד צורך שיתנהגו עמו מן השמיים מתוך ההסתר הזה.

ועל כן מצויים הניסים אצלו.

אדם שיודע את הדברים האלה, ברור שטבע זה נס, וזה הכל רצונו יתברך.

אצלו הניסים גלויים יותר ומצויים תחת ידו.

היינו דאמר רבי חנינא בן דוסא.

מי שאמר לה שמן וידלוק, הוא יאמר לה חומץ וידלוק.

אין לו שום בעיה, כי מי שאמר הוא שיאמר.

מי אמר לה שמן שידלוק?

הוא יאמר לה חומץ וידלוק.

זה אותו אחד, הקדוש ברוך הוא.

אין טבע.

מי שאמר לזה יכול להגיד לזה מה הבעיה.

פירוש הוא לא רואה שום הפרש עוד בלבו בין הנס והטבע,

וממילא שווים הם להדלקה, השמן והחומץ.

והנה אלה שמרבים לעיין בענייניהם בדרך סיבה ומסובב,

וחושבים חשבונות למרחוק לדעת באיזה סיבה ישתמשו,

יוכלו להבחין

אשר אם גם תהיה ברכה במעשי ידיהם,

מכל מקום ברוב הפעמים אין העניין מתפתח בדרך הסיבות אשר חשבו מראש,

אלא באופן וסיבה שהייתה סמויה מעינינו מתחילה,

להראות לנו

כי סדר ההשתדלות בדרך סיבה ומסובב לא יועיל,

שהרי אנו משתדלים בצד אחד,

והשם יתברך נותן מצד אחר לגמרי.

בהקמת בית הכנסת הזה ראיתי את זה כל יום.

אין סיבה ואין מסובב והכול ניסי ניסים,

והקדוש ברוך הוא מזמן את האנשים ואת המתנדבים,

ופעם את זה כן ופעם את זה לא ופעם זה עם

תירוץ ופעם זה עם התחמקות ופעם זה בא מרצון ופעם ככה וזה בא והולך ככה והוא הולך ככה והוא רץ ככה,

וכל מיני דברים כאלה,

משהו מעלף, אם הייתי כותב על זה ספר יאבה ביי.

לא הייתה פה תוכנית אפילו, לא הייתה תוכנית,

לא הייתה תוכנית, כל הזמן זה בתהליך של התפתחות, מה שהקדוש ברוך הוא נותן רעיון,

ככה זה הולך.

אין שום תוכנית,

עושים תוכנית, מגבילים,

בדרך של סיבה ומסובב, נעשה ככה, זה יהיה ככה, זה יהיה ככה, אין.

חשבנו שיהיה ככה, נתפתח ככה, נהיה יותר גדול ככה, נהיה ככה, התקרה עלתה, הרצפה ירדה,

נהיה ככה, פה, שם, זה נישה, פה, ככה, פה, באיזה דברים,

ברעיונות והזדמנויות, פתאום מישהו זורק רעיון, מישהו אומר ככה, ואומר אפשר לעשות ככה, ואומר ככה.

נפלאות הבורא,

ניסי ניסים,

ניסי ניסים.

לכן ראוי מאוד בחנוכה דווקא לפתוח את הבית כנסת

ובערב ראש חודש ולעשות בעזרת השם יתברך קידוש השם גדול.

אז לכן מי שחושב שהכל הולך בדרך של סיבות מסובב וחושב איך הוא ישתמש בסיבות,

יוכל להבחין שגם אם תהיה ברכה מעשה ידיו אבל זה לא מתפתח כמו שהוא תכנן.

ובסוף זה בא מכיוון אחר וכו' וכו'.

היה פה רצף שקראנו לו הרצף אפילו שהוא מעולם לא היה רצף.

והיה בא ולא בא ותמיד יש לו כל מיני הסברים מפה ומשם. עכשיו הוא לא מודיע בכלל שהוא בא או לא בא.

אז בא רצף אחר ונהיו החבר'ה פה רצפים וכולם נהיו רצפים ואנשי גבס והאנשים שעובדים פה קבוע נהיו כל בעלי המלאכה.

משהו מדהים לא יאומן כי יסופר.

ובשביל לגמור את הספרייה אז אין עבודה בדיוק לזה שצריך לעשות אותה בשביל שיוכל להיות פנוי, לבוא מהבוקר.

פלאי פלאות, משהו, תוכניות שהקדוש ברוך הוא מתכנן אם ירצו או לא ירצו, ככה זה הולך.

ואם כן, הבל הבלים הוא כל עיקר מחשבתו אשר ישקול בשכלו בעניין הסיבות.

מאחר שנעלה ממנו פי רבבות מאת אשר ידמה לו שידע,

האם אין זו שכלות גדולה למעל הראש?

הרי בן אדם רואה דרך מסוימת, אני חייב לעשות כך.

ואם אני אעשה כך זה יצלח, ואם לא, זה לא יצלח.

אתמול הייתי עם מישהו למעלה, היינו צריכים לשים איזה פאנל כזה מעל המראה,

ואין חריץ להכניס. אמרתי לו, אין דבר כזה, זה חייב להיכנס.

אין דבר כזה. הוא אומר לי, אין, הנה אני מנסה וניסה לדחוף עם זה.

אין.

בסוף אמרתי לו, תביאי של סנטים על סנטים.

בול, הכל הצטדם.

איי, איי, איי, איי, דברים מדהימים. אתה צריך להתעקש לקדוש ברוך הוא, יש פתרונות. לי אין, אבל לא יש.

ואם הוא ירצה, הוא ייתן את הרעיון, את הפתרון.

מה זה אכפת לך?

אני רוצה ככה, וככה זה יהיה.

איך? לא משנה, מה זה משנה?

למה אני צריך להגביל את עצמי לצורה אחת,

אם אפשר, בכמה צורות?

רציתי לעשות פה ספרייה.

נגר נוכל ורמאי החליט שהוא לא רוצה לעשות, לקח את הכסף, הכול, לא רוצה לעשות ספרייה.

נו, אז מה עושים?

אז נשארנו בלי ספרייה, והיינו עוד בן אדם, והבן אדם הבטיח שיעשה ספרייה בתקיעת קו, וגם לא עשה.

מסוע בא מישהו בכלל מכיוון אחר, ואמרת, רוצה שאני אעשה לך ספרייה מהאלומיניום וגבס?

אמרתי לה, וולקאם,

הנה הספרייה מתחילה לרקום עור וגידים.

ומי חלם ספרייה בגבס?

כולם עושים מעט.

אז הנה, אתם רואים, אתה מתכנן ויכול לחשוב, ופה, ופתאום הקדוש ברוך הוא מביא לך מכיוון החומר, מה אתה, מה אתה דואג? אני אסתדר לך, אתה רוצה ספרייה?

אה, ספרייה.

אבל צריך גם להיות בעלי זכויות להקים את הספרייה. למה? ספרייה זה כל הספרים שילמדו פה.

איי, איי, איי, איי, איי.

ואם כן, הבל הבלים, הכל הבלים, כל עיקר המחשבה ששוקל בשכלו בעניין הסיבות,

מאחר שנעלם ממנו פי רבבות ממה שהוא מדמה לו, שהוא יודע.

והאם אין זו סיכלות גדולה למעל הראש?

מאחר כל אלה, כאשר השם מצליח בידו,

ואם גם באופן אחר הרבה לגמרי ממה שהוא תכנן,

מכל מקום, אם בכל אשר התפתח,

יש איזה נקודות קטנות דומות במקצת למה שהוא חשב,

הוא כבר מדמה בנפשו איזה חכם הוא,

וכוחו ועוצם ידו עשה לי את החיל הזה.

הכל קשקוש בגרוש,

והכל מאיתו יתברך וסייעתא דשמיא, והכל רעיונות מאת השם יתברך,

ואין שום דבר מה שהאדם בעצמו חולם חלומות.

גם הצדיק הגדול ביותר יכול ליפול בפח הזה

ולחשוב שיש בכוחו והוא עושה והוא פועל והכל מסור בידו.

ועל כן יוסף הצדיק, שבא לפני פרעה,

הקדים להודיע לו ראשית דבר,

בלעדיי,

שלא תטעה,

אין פה אני בתמונה,

בלעדיי.

האלוהים יענה, אני לא שום דבר, מה אני?

פירוש,

לא שייך בשום פנים שיוכל אדם לחשוב חשבונות ולשער השערות ולבוא לידי מסקנות,

אלא רק השם יענה.

ומה יעשה אדם ויינצל מפח המוקש לטעויות הללו שהוא מייחס כל דבר לעצמו?

ומה יקרב אותו שהכל בא לו ישר ממנו יתברך?

ומה יכריח אותו שאין כוח ומציאות כלל בסיבות כלל?

העצה היותר ברורה לזה זו התפילה.

התפילה קובעת בנפשו של האדם את ההכרה,

כי רק בבקשה שהוא מבקש ממנו יתברך,

יוכל להשיג את משאלות לבו,

ורק ממנו יגיע הכול.

אם הייתם רואים כמה פעמים התפללתי שלכבוד ראש השנה לפחות יהיה גמור בית הכנסת, שנוכל להתפלל בית ראש השנה,

הרי יום לפני אף אחד לא האמין שמחר נתפלל.

מי שהיה פה וראה מה עוד צריך לעשות לא יכול לשער שאפשר בחצי יממה להספיק מה שלוקח משך שבועיים בערך לפחות עם 30 מתנדבים לפחות.

וכל הפינישים והכול והכול הסתדר, אפילו כיסאות לא היו.

כלום.

וברגע האחרון ישבו פה אנשים ולמדו את מלאכת הנגרות בשביל לעשות, כי החברה שהבטיחה לא קיימה ולא עמדה בזמן.

אז הקדוש ברוך הוא עזר שזה בא בדרך כזאת ואחרת.

לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר.

מה יכול לעזור לאדם לברוח מכל מחשבה של כוחי ועוצם ידי?

התפילה

שאפשר להשיג הכל, אבל רק מאיתו יתברך.

אמרו זיכרונם לברכה בגמרא בפסחים קייח,

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

פרש רשבם,

כלומר, נס גדול.

כמו שקריעת ים סוף הייתה נס גדול,

אז מזונותיו של האדם נס גדול.

למה אתם חושבים שלחשמלאי שלנו אין כל יום עבודה? אם היה לו, איך הוא יכול להתנדב פה?

אז לכן הוא יכול להתנדב פה.

אבל זה לא מספיק.

זה גם צריך שיהיה לו לב שהוא רוצה להתנדב.

כי יש הרבה אנשים שאין להם עבודה סתם,

והם לא מתנדבים ולא עושים כלום.

אבל פה לפחות מה שהוא עושה בהתנדבות זה הרבה יותר מה שהוא מרוויח בפרוטות. מה זה פרוטות?

מזונות קצובים, גם אם לא תעבוד.

גם אם יהיה אדם חולה בבית-חולים, גם כן יהיה לו מה לאכול.

אבל את הזכויות, מאיפה יביא? זכויות צריך.

אם יש זכויות, שווה לעבוד. אם אין זכויות, בשביל מה לעבוד?

בשביל כסף?

אפשר לשבת בכולל וללמוד, והכסף יגיע גם כן.

אף אחד לא מת מרעב.

אוכלים יותר, אוכלים פחות, אבל אוכלים.

ומי שאוכל פחות, זה יותר בריא.

אמרו, זיכרונם לברכה,

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

פירש רשב״ם, כלומר נס גדול.

ואין הכוונה שהנס גדול וקשה לפני הקדוש ברוך הוא, חס ושלום, לעשות נס גדול.

כי אצל הקדוש ברוך הוא הכל שווה. לברוא את העולם זה במאמר אחד, בעיה בשבילו.

מה זה נס?

אז מה זה נס גדול?

מה זה נס גדול?

אלא הפירוש שמצדנו צריכים אנחנו להתבונן ולהכיר את הפלא הנפלא והנס הגדול על פי השגתנו.

זאת אומרת, אצלנו זה פלא, נפלא ונס גדול.

על פי ההשגה שלנו אנחנו צריכים להתבונן לראות.

זה מה שכתב שם רשב״ם,

ונפקמינא, אז מה אם זה נס גדול? מה נפקמינא?

למבעי רחמא.

כיוון שזה נס גדול אנחנו צריכים לבקש רחמים,

שיהיה לנו נס גדול, שיהיו מזונות.

כי בבקשת הרחמים אנחנו מכירים את הנס הגדול שבמזונות, איך הקדוש ברוך הוא מסובב סיבי סיבות.

אתם רואים את הפלפלדלת הזאת ככה, היא כנראית גועל נפש,

לא יפה,

הכול כבר דהוי ומלוכלך,

מה לעשות.

אז לקנות טפט עולה מאות שקלים, להתקין אותו ולהביא מתקין, בסוף עולה לך כמעט חצי דלת.

פתאום ניגש אליי בן אדם ואומר, אתה יודע, יש ציפוי לדלתות מפח וזה ופה ושם.

טוב.

הלכתי לראות.

אתם לא תאמינו.

הבאתי מהנדס, אמרתי לו, בכמה קניתי את זה?

ציפוי לדלת מפח, מילימטר וחצי עם ריקועים.

כמה זה?

אמר לי, מינימום 2,000 שקל.

אמרתי לו, וכמה,

אם אני קונה פלדלת עם ריקועים כאלה,

משני צדדים, ריקועים, כמה עולה? הוא אומר, 7,000-8,000 שקל.

אמרתי לו, קניתי את זה ב-350 שקל.

לא צריך טפט ולא צריך להדביק ולא צריך מיומנות

ולא צריך בטיח בה, הכל מוכן, אתה רק שם את זה לפי מידה שנתת להם

על חמות קטנות בצד, שלום, יש לך דלת חדשה.

מדהים. נו, מי יכול לחשוב על דבר כזה? חיסכון של עשרות אלפי שקלים לדלתות וכו',

בעבודה קלה ובמהירות וכו'. נו, יש לך שכל בשביל דבקה? אתה יכול לתכנן דבר כזה? מי יכול לחלום בכיוון בכלל לחשוב שאפשר להביא כזה דבר

מפח עמיד ואתה יכול לצבוע אותו איך שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה.

אי אפשר לשרוט את זה ולחתוך את הטפט ואי אפשר לקלקל אותו, ולא שום דבר.

מה?

רק השם יתברך.

בבקשת הרחמים אנחנו מכירים את גדולת הנס בדבר המזונות.

ורוב בני האדם טועים וחושבים שזה עניין טבעי, תעבוד, תרוויח, לא תעבוד, לא תרוויח, מה פירוש?

וענידי זה מבררים בתפילות לעצמנו שאין טבע כל עיקר.

אין טבע כל עיקר, אין טבע, אין מושג טבע. טבע זה טבע, הטבע זה אלוהים,

גימטרי האלוהים. הכוזרי אומר,

הטבע זה גימטרי האלוהים. מה הוא רוצה להגיד? סתם גימטרי, שזה יוצא כאילו החשבון? הוא אומר, לא,

הטבע זה אלוהים.

אין טבע, יש רק אלוהים.

אין דבר כזה הטבע.

זה אלוהים, זה האלוקות עצמה.

זה רצונו יתברך, שיהיה כך, זה הכול.

אין פה משהו אחר.

אין פה משהו שעומד בזכות עצמו.

אין דבר כזה.

וכל זה ממנו יתברך בא לנו מבלי סיבה זולתו.

ועל כן אך ממנו נבקש ונשיג.

אם תבקש מהקדוש ברוך הוא, תוכל להשיג.

אם הבקשה האמיתית והתבטלות אמיתית, ואתה יודע שבאמת אין הטבע ואין כוח בטבע,

לא להועיל ולא להזיק ולא שום דבר,

אלא לפעמים מראים לבן אדם איזה סימן של בעיה, של צרה, של חולי,

זה רק איתות.

הקדוש ברוך הוא מאותת לבן אדם, יש בעיה איתך.

תקן את עצמך,

אז אני אסלק לך את כל הבלאגן ואת כל העניינים,

זה רק איתות.

זה כמו שיש איזה כתם בדלת, אז יש טינר,

לוקחים ומנקים את זה, ושלום על ישראל. אבל צריך לדעת שיש טינר.

אם לא יודעים, אז זה נשאר,

כי אם עושים סבון זה לא ירד.

צריך לדעת מה צריך בדיוק לעשות בשביל לתקן.

זאת אומרת,

הכל, רבותיי, תלוי בתפילה של האדם ובהכרה שהכל מאיתו יתברך.

אין שום סיבה ושום מסובה ושום דבר אחר כלל.

מי ידע את זה? יוסף הצדיק.

מה הוא אמר? בלעדיי.

האלוהים יענה.

אני לא בתמונה.

גם זה שאני פותר חלומות, זה לא אני. השם נותן לי את הפתרון ואני אומר, זה הכול.

אז זאת אומרת,

יוסף זה שלא תלה בעצמו שום דבר.

השם תלה בו את כל העולם כולו.

מסר לו את השלטון על כל העולם. הוא מלך במצרים 80 שנה, לא היה עוד מלך כזה בעולם שמלך 80 שנה רצוף,

על כל העולם.

אברך צעיר,

הכלכלן הגדול מספר אחת בעולם.

לא סטנלי פישר ולא אובמבה ולא בטיח ולא כלום.

והוא נער.

איי, איי, איי, איי, איי.

אבל היה לו חינוך מהבית.

הוא למד אצל יעקב אבינו שם, אמונה.

הוא למד שם מה שצריך.

הוא בא מבית טוב.

וזה הקטן שבאים. אתם מבינים? זה הקטן שבאים.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להבין,

תלוי הכול בשם יתברך, ומי שתולה עצמו בשם יתברך, מסתייע מהשם יתברך. כמו שהוא אומר, חובת הלבבות ושער הביטחון בפתיחה.

שאם אדם בוטח בשם,

נפלא מאוד, אבל אם השם מסיר את ביטחונו מהקדוש ברוך הוא ותולהו בזולתו,

הקדוש ברוך הוא מניחו ביד מי שפתח עליו,

ומסיר השגחתו ממנו.

אם אתה מאמין שמישהו אחר יעזור לך,

אז תסתדרו.

אני כבר לא בתמונה,

כי אתה יודע להסתדר.

אבל אם אתה יודע שרק השם יתברך, הוא קובע.

אז הוא יעזור לך, הוא משגיח עליך ויסתדר לך את הכול.

אבל אם אתה תולה בעצמך או בזולתך,

תדע לך שהשם מסיר את ההשגחה ממך.

אז מה כדאי?

אשליך על השם יהבך,

והוא יכלכל לך, יש יותר טוב.

אם אומרים לך, עלה לאוטו,

אני לוקח אותך לאן שאתה רוצה. מה אתה דואג?

אומר הכדוש ברוך הוא, עלה.

אני מסיע אותך לאן שאתה צריך.

ויש לך ספק שתגיע למקום שאתה צריך?

אין שום ספק.

אז לכן יהודים יקרים צריך לדעת,

אין טבע,

הכל נס.

ומי שלא מאמין בזה, אומר הרמב״ן,

אין לו חלק בתורת משה רבנו.

ואלה שאומרים אני, אני, אני, זה כופרים.

זה כפירה. אדם שתולה בכוחי ועוצם ידי, זה כופר.

זה כפירה.

כאילו כוח עצמאי בבריאה,

בלתי נתון להשגחתו, הנהגתו ויכולתו של הקדוש ברוך הוא. כאילו רשות בפני עצמה.

זו עבודה זרה.

רשות בפני עצמה.

אין דבר כזה.

בעזר השם,

בעזר השם, בסייעתא דשמיא. תמיד, בעזר השם. אני לא עושה כלום. בעזר השם, בסייעתא דשמיא.

הבנתי אוכם?

אני אומר לך שאומר, עשו הקדוש ברוך הוא זו קדוש ישראל, בלי קולטור שמות, שנה אמור אדונו.