פרפראות וחדושים לימי פורים תשפו - חלק ג'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, תמר בת רבקה, תזכה לזרע קודש, חי, בר קיימא, לעבודתו יתברך, בריא בנפשו ובגופו, אמן. אמן. דעילוי נשמת, מובית, בת, מנלוש, תהיה נשמתה צרורה בצרון החיים, בתוך שאר נפטרי עמו ישראל, ותזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו. אמן. ליאל, בת נטלי, בלחש. תזכה לחזרה בתשובה מלאה, לא תיכשל ולא תכשיל במאכלות אסורות לעולם. תזכה לזיווג הגון כפזני, קירש שמיים צדיק בעל מידות טובות. כששומע ארצה אותנו, בריאות הגובה נפש, פרנסה בשפע, עבודה ללא מושב לצים. לעלות לירושלים אצל חברי כפז, ושכל המשפחה תחזור בתשובה שלמה בדרך כפז, אמן.

פרפראות וחידושים לימי הפורים, חלק ג' תשפ"ו,

"עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן" (אסתר ט, י),

בילקוט שמעוני, אסתר, רמז תתרנו. כתוב שהעץ שהמן ביקש לתלות את מרדכי, ולבסוף תלו את המן ואת בניו, היה מהתיבה של נוח. וזה לשונו. והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמישים אמה, ולא מצאה, אלא קורה שהייתה בתוך ביתו, לפי שהיה בנו פרשנדתא, הגמון בקרדוניה. הוא נטל נסר אחד מתיבתו של נוח, שהיה אורכו של הנסר חמישים אמה. בספר מגיד טוב, לחידה הקדוש, כתב שהוא שמע מפורים רוב. שיגשה על ה... גמרא בחולין יא ששואלת מנא לן דאזלינן בתא רוב מביאה הגמרא כמה דוגמאות של מכה אביב ומקלל אביב ומניין אנו יודעים שזה אביב אלא מדין רוב דרוב פעילות מהבעל אז זאת אומרת הגמרא אומרת מכה אביב מי אמר זה אביב? מי זה אמא שלו זה בטוח מאיזה אמא הוא בא כן מאיזה אבא הוא בא מי יודע אלא היות ורוב פעילות הם הבעל אז אז לינן בתא רוב ואז אומרים שזה האבא אותו פורים רוב עיקשה קושייה מדוע לא הוכיחו ממגילת אסתר שתלות עשרת בני המן מאיפה יודעים שהם בני המן? אלא אזלינן בתא רוב בהתם תפה חזינן דאזלינן בתא רוב שם אנחנו יכולים ללמוד יותר שזה רוב למה? כיוון שהם פרוצים הגויים בעריות ואם כל זה אומרים שהם היו הבנים של המן מי אמר שזה הבנים של המן? הם פרוצים בעריות אולי זה לא הבנים אז אם שמה אומרים שזה הבנים של המן והם פרוצים בעריות אז אפשר ללמוד שאזלינן בתא רוב אז משם היה יותר יותר ללמוד מאשר מקלל אביו, מכה אביו. ככה הוא הקשה הפורים רוב. פורים רוב זה רב שדורש בפורים, והוא צריך להיות אחד מלומד בהרבה, בהרבה, בהרבה, והוא בדרך כלל, נגיד בישיבות או בזה, אז הוא מתאר את כל מה שקורה בישיבה ומדבר גם על הראש ישיבה ועל כל מיני נקודות. והיו רבנים ראשי שמות שהיו מקשיבים לראות את ההערות האלה, בשביל לראות מה יש להם לתקן, איך מסתכלים עליהם, בהנהגות שלהם, והוא צריך להיות מישהו מפלפל. טוב, הוא אמר את זה, נחמד, נכון? נחמד. אבל מתרץ החידה על פי הגמרא בסנהדרין כף חי. שהתיבה אינה קולטה מי שנעבד בו עבירה. כמבואר ברש״י פסוק כ׳. ואם כן, היות והנסר הוא מהתיבה. והתיבה לא קולטת מי שנעשה בו עבירה. לא נכנסו לתיבה כאלה ששימשו ועשו דברים שהם לא כסדר. אז אם היו הבנים שלו ממזריים, אז היא לא הייתה מכניסה אותם, אז הם לא יכולים לתלות על הקורה. הקורה לא הייתה מקבלת אותם. כל פעם שהיו בהם לתלות הוא היה נופל, לא נתפס. אלא אם כן אין ראייה משם, מזה מהמעשה הזה של בני המן אי אפשר ללמוד שהולכים אחרי רוב. למה? כי שמה העץ קבע אם הם קולטים או לא קולטים. אז ממילא, אם הוא קלט אותם, אז זה אומר שהם לא היו ממזרים והם היו בני המן. וי, יצלו עוד המון ותבונו על העץ הזה בסדר. זה אומר אחידה. טוב. עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו. בפסוק כב כתוב בחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. בספר המאור הגדול מביא מהגויין, שיש לדקדק. בכתוב הראשון לא נזכר מתנות לאביונים. בכתוב השני נאמר ומתנות לאביונים. אז אומרים בשם הגאון, במסכת מגילה ה', הספד בתענית קבילו עלי הוא. מלאכה לא קבילו עלי הוא. דמעיקרא כתוב שמחה ומשתה ויום טוב. בסוף כתוב לעשות אותם ימי משתה. בשמחה. אבל יום טוב לא כתוב. לפי זה יש לומר שמעיקרה מההתחלה רצו לעשות יום טוב, וביום טוב אסור לטלטל מעות. לפיכך לא תקנו מתנות לאביונים. אבל לבסוף כשלא עשו אותו יום טוב, אז תקנו מתנות לאביונים. אז לכן בפסוק הראשון לא כתוב מתנות, כי אסור לטלטל, כי חשבו לעשותו יום טוב. בסוף הוחלט לא לעשותו יום טוב, אז ממילא אפשר כבר לטלטל, אז יש מתנות לאביונים. ורצוי לרוב אחיו, כותב רשי, ולא לכל אחיו, מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו. זאת אומרת, אם הוא נמצא בשער המלך וכל הזמן דואג לראות מה קורה, מסתר, וזה, ופה ושם, אז הוא היה בטל מתלמודו. אז פרשו ממנו מקצת הסנהדרין. הוא היה ראש הסנהדרין, ופרשו ממנו קצת מהסנהדרין, למה הוא נעשה קרוב למלכות. כאילו, נהיה אסקן, מה זה נהיה אסקן? בשם הגאון רבי חיים פרחס שיינברג, זכר צדיק וברכה מובא, את המגילה עצמה, מי כתב? מרדכי היהודי. הוא כותב על עצמו שהוא רצוי לרוב אחיו. רשי אומר לא לכל אחיו. וכי כתב זאת בדמע כאשכחן במשה רבנו בסוף התורה? ודאי שלא. אדרבה, רצה מרדכי הצדיק ללמד את בני ישראל, דעו לכם. גמרתם לקרוא את כל המגילה עם כל הניסים שנעשו על ידי, אבל תדעו לכם שהתורה מעל הכול. ולכן פרשו ממני חלק מהסנהדרין. ומרדכי בעצמו כתב זאת, ללמד אותנו עד כמה התורה חשובה. מדהים. אבל אתם רואים, אפילו בן אדם מציל את עם ישראל, ובלעדיו לא היינו פה היום. ותראו, לא כולם מבצעות היום. אנחנו רואים את זה, כן, גם עכשיו בכל מקום, וזה לא משנה מה שתעשה, מה שלא תעשה. להיות מקובל על כולם זה כמעט בלתי אפשרי. בלתי אפשרי. אצל היהודים כמובן. דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. מרדכי הוא היה הפוך מהעסקונים שיש היום. דבר ראשון הם דורשים טוב לכל זרעם, מסדרים להם ג'ובים בתפקידים וברבנות ובמועצות הדתיות, והם מסדרים הכל לפי המפלגה, ואחר כך הם דוברים שלום לעמם. דהיינו, מה זה דוברים שלום לעמם? יוצאים ידי חובה בשלום, שלום, שלום, שלום, שלום. בפרט לפני הבחירות, שלום, שלום, מחנה יהודה וזה, ואחרי זה תמין שולם עליך, תשכח ממני לעוד כמה שנים. אבל מרדכי היה הפוך. הוא היה דורש טוב לכל עמו, ורק לזרעו דורש שלום. אז יש אומרים שהוא היה דורש טוב לעמו, לכל עמו, ודובר שלום לכל זרעו, כי הוא היה בא מאוחר בלילה, וזה, אז היה מנסה ליישב את ליבם ולדבר שלום אליהם. מה לעשות? יש גזירה, וצריך להציל את עם ישראל, אז צריכים לפעול, וצריכים לעשות, וזה מה שהוא עושה. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים, ודובר שלום לכל זרעו. מובא בפניני רבנו הגריז, שהוא אמר על דרך צחות, מה שכתוב במגילת אסתר על מרדכי יהודי ודובר שלום לכל זרעו, שיש לומר שאפילו כאשר מרדכי היהודי נעשה מקורב למלכות, ולא סתם מקורב למלכות, אלא כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים, אם כל זה היה ודובר שלום. היה אומר שלום, גוד מרגן, גוטיור, שלום, שלום, לכל זרעו. צוידן אינגלה, אפילו לכל ילד היה אומר שלום, ולא הרגיש בזה שום פחיתות כבוד, אלא מדבר שלום לכל זרעו. לא מחזיק מעצמו משנה למלך. זה לא כמו דוקטור שאתה בא לדבר איתו ותיגש לאחות. דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. יש מבארים שהחידוש כאן הוא שלמרות שהיה רצוי רק, רק לרוב אחד, שפרשו ממנו מקצת סנהדרין, אבל עדיין הוא מצידו דובר שלום לכל זרעו, לא עושה חשבונות, ואוהב את כל היהודים בשווה. הם לא מחזיקים ממנו, הוא מחזיק מהם. אתם יהודים שווים, וזה שלום שלום שלום שלום. במסכת מגילה מסופר, כאשר בא המן לקיים את ציווי המלך להרכיב את מרדכי על הסוס, מצא את מרדכי לומד עם ילדי ישראל מסכת קמיצה, והוא, המן, אמר להם שהלימוד הזה הקדים את עשרת האלפים השקלים שלו. דהיינו, שמלבד מכך שהלימוד בתורת קמיצה נחשב כמי שמקריב מנחה, הייתה זו הזכות הגדולה של היהודים באותה תקופה לנצל מגזירה איומה, ולכאורה, אם היינו שואלים אותם, בזכות מה ניצל העם? היו אומרים, בגלל הצום של שלושה ימים של כל העם היהודי זה עמד לזכותם. אומר הרב שטיינמן, דווקא המן אמר דעסטיירא אמיתית, והוא גילה שהנס היה בזכות לימוד התורה של תינוקות של בית רבן, ושואל הרב שטיינמן, זכר צדיק ברכה, איך ניתן להבין זאת שהמן הרשע, הצורט של כל היהודים, מוציא מפי דברים שהם בגדר דעת תורה? הוא טרץ. הביקור אצל מרדכי, ביקור, עשה להמן שמזלו התהפך, ליבו נשבל לרסיסים, ואחרי שבירה כזאת גם גוי גמור ורשע מנוול, כי המן יכול לראות את האמת הצרופה. ברגע כזה, כשאדם נופל מגאוותו, אז הוא מבחין בבירור באותה אמת שרק לפני זמן קצר ניסה להילחם נגדה בשצף קצף, בחירופין ובגידופין. אבל תראו את המנהיגים האלה של האויבים שלנו עכשיו, איזה גאווה שרוחה יש להם, כאילו באמת הם מסוגלים לעשות. מחסלים אותם בכמויות. והטמבלים האלה מסכימים למלא את המקום של הקודם, ומחסלים גם אותם, ועומדים בתור. זה לא יאומן כי יסופר. והליצן הזה מלבנון, נעים קסאם, שקיבל את הקסאם בנעימות, עד לפני כמה שעות הוא עוד דיבר. היה מתפלסף וזה, ואתה לא יודע מה עשו נסראללה, בחייאת אתה, מה? תהיה רציני, נו, לפחות תהיה כמו המן. הוא הבין דבר. אתה לא מבין? חבל, טוב. אז תצטרף לחבר'ה שם, ותעשו שם סיעור מוחות, איפה הייתה הטעות שלכם? הם לא באים בחלום לאחרים, אל תיקח את התפקיד. לא באים. הוא אומר, אם אני אלבתי, גם הוא ילך. למה יש להם, אתה מבין, פטנט כזה, כן? אתה מבין, שלא להגיד שהוא מת. אז אומרים שהוא שהיד. זה לא נקרא מת, זה שהיד. שהיד זה דבר טוב, אתה מבין? אז לכן אין להם בעיה למות. בסדר. האדמו״ר הפני מנחם, זכר צדיק וברכה, אמר למקורבו דברי התעוררות בשם אחד מגדולי האדמו״רים, נווה בויין. הגמרא אומרת, בשלושה דברים אדם ניכר, בכוסו, בכיסו ובכעסו. שלושה. שלושה הדברים האלה שייכים לפורים. בכוסו, אפשר להכיר את הבן אדם, איך הוא שותה, איך הוא משתכר. אז הוא ניכר בכוסו. ככה רואים מי זה הבן אדם. בכיסו, רואים כמה הוא נותן. בפורים אנשים נותנים, פושטים יד ומקבלים. אז גם בחיסוב ניכר בפורים. ובכעסוב, או ביום הזה יש הרבה בלבול, משלוח מנות, וזה צריך לתפוס ראש, והתלבושת והתחפושת לא התלבשו בדיוק על הילד, שכחו לו את הכובע ולא מצאו את הזה, ואיפה שמתם ומה היה, וצריך לשלוח, וכבר הזמן עובר, וצריך לנסוע, ואיפה האוטו, מי הכנע אותו, איפה שמו את המפתחות, ואיפה, ונכנסים בקטנות, ומתרגזים, ושוכחים את העיקר, ונופלים בכעסים, ובשאר מרחים בישי, זה בכעסו. אז ביום הזה יכול אדם להיבחן בשלושת הדברים האלה, ובזה הוא יהיה ניכר. אבל אנחנו זוכרים שמעבר לפורים, שזה שמח, והשנה בכלל שאנחנו רואים ממש השמדת המן מעמלק בעינינו, זה לא יאומן שישראל באדום נלחמים בישמעאל? זה משהו, זה דבר אחרית הימים, אנחנו מתקרבים. בחודש אדר, בתוקפו עכשיו, אז מי שמי שמי שמי שמי שמי מי שנכנס אדר, וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו מי שנכנס אדם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פ נכנס עד מרבי בשמחה. חזק וברוך הרי נמכוון. כבד את אביך ואת אמך דארית על אסונא אטרו אריה דארית ברוך ועל אסונא אריה. תנא הקדוש שפתו תארדו בקבע.