איסורי גזל שבין אדם לחברו ותקנתם לקראת יום הכיפורים

- - - לא מוגה! - - -

לגמרי. אבל עם אותו אדם, עם קשה עורף, לא מוכן להתפייס עם חברו. איך כתוב במשנה על אותם האנשים? שלי שלי ושלך שלי. הוא לא מוכן. לא, אני לא אבקש ממנו מחילה, מה פתאום? הוא לא מוכן. אז גם אם מגיע יום הכיפורים, לא מתכפר לו. זו ההדגשה, לפני השם תטהרו, כיוון שכאן הוא לא ביקש מחילה מחברו, ולכן אפילו יום הכיפורים לא מכפר. לא רק פעם אחת, אפילו אם עברו תריסר שנים. תגיד, היה כאן סך הכל 12 שח. כל יום כיפור יוריד שקל אחד, אז עכשיו 12 שנים יימחק לו. לא, הרמב״ם כותב, לעולם. כיוון שיש כאן עוון גזל, יום הכיפורים לא מכפר. כך גם אם היה איסור ריבית, לא עשה אף פעם שטר עסקה, ולקח מחברו ריבית. או הונאה. במקום למכור את השקית חלב בשתי שקל ושלוש שקל, לקח יותר. הוא שמע שיש מחסור והזדמנות. אמר לאנשים, כל שקית חלב עוד עשרה אגורות. תגיד, מה זה עשרה אגורות? מה, אנשים יהיו מזה עניים? זה לא שאלה אם יהיה עני או לא. יש לזה מחיר קבוע? לקחת עשרה אגורות זה איסור הונאה. הוא עובר על איסור גמור. צריך ללכת לפעס את חברו, לגמור את החשבון קודם כול בינו לבין חברו, יבקש מחילה, ורק לאחר מכן, החצי השני שבינו לבין דורא עולם יימחק לו, עליו אחי לא יימחל לו. גדולי חכמי ירושלים לפני 350 שנה, מרשג רביזן ושאר החכמים דנו. האדם הזה עבר את יום הכיפורים וחזר בתשובה, אבל עדיין לא שילם לחברו. אחרי כיפור ראה את חברו, שילם, הכל נהיה בסדר. מה נהיה עם החצי שבינו לבין בורא עולם? התכפר או לא התכפר? חלק מהחכמים פסקו לו, לא התכפר לו. כיוון שלא שילם לו לפני כיפור, נחתם עוונך לפניי. עכשיו, אחרי כיפור הוא הלך, שילם לו? תחכה עוד שנה, יום הכיפורים שיבוא, כדי שהחצי השני יימחק. אבל יום הכיפורים שעבר לא כיפר לו, כיוון שעדיין לא שילם. הגאון חידה לא מסכים עם המהלך הזה. והגאון רבי יעקב קרנץ, בעל ספר אוהל יעקב. מי חיבר את הספר אוהל יעקב? אתם מכירים? ברוך אתה, אדוני אלוהינו בערך העולם שהכל נהיה בדברו. אמרתי רגע את השם. קוראים לו רבי יעקב קרנץ, המגיד מדובנה. את המגיד מדובנה כולם יודעים, אבל את השם שלו לא כולם יודעים. הוא מביא מדרש, קרנץ. הוא מביא מדרש שממנו הוא מוכיח את ההלכה הזו. במדרש כתוב, אחרי שקין רצח את הבל, עמד במשפט לפני בורא עולם. האדם הראשון היה סקרן לראות מה קרה. אחרי שיצא מהמשפט, שאל אותו אדם הראשון, האבא, מה נעשה בדינך? אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר אדם הראשון, ככה גדול כוחה של תשובה ואני לא ידעתי? פותח ואמר, מזמור שיר ליום השבת. אלה דברי המדרש. מה, אדם הראשון לא ידע שיש תשובה? מה, היה צריך לספר לו קין לבן שלו? הרי הוא ידע את הכל, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. אלא, כשעשה אדם הראשון את החטא, אכל מעץ הדעת. לא רק עליו נקנסה מיתה, עליו ועל כל הדורות הבאים. אפילו אלו הארבעה שמיום שנולדו עד יומם האחרון לא חטאו בשום דבר. ישי אבי דוד, כלאב אבי דוד, בנימין בן יעקב, גם אלה שלא עשו שום עוון. הגיע הזמן, מתו בעטיו של נחש. ולכן אדם הראשון, אחרי שעשה מה שעשה התייאש, אמר לי לא תועיל התשובה. על עוון של נבלה יועיל, עקב לא יועיל, כאן זה בינו לבין חברו. זה מיליארדי מיליארדים של בני אדם שיצטרכו למות בגלל העוון הזה. אז הוא הבין, אין על מה לדבר, הכל אבוד. כשקרה האסון שקין רצח את הבל, גם שם העבירה של בן אדם לחברו. המתין וחיכה האדם הראשון לראות מה יקרה. ועל זה עונה לו קין, אומר לו, עשיתי תשובה, ונתפשרתי. לא כתוב עשיתי תשובה ונמחה לי, לא. אי אפשר למחוא לו, זו עבירה שבין אדם לחברו. איפה הבל שיקום עכשיו ויגיד לו, תבקש ממנו סליחה? אין, אין הבל, הלך. אבל כאן לפחות חצי. החצי שבינו לבין בורא עולם, על זה נמחה לו. על זה הביטוי, עשיתי תשובה ונתפשרתי. ואז אדם הראשון, אורו עיניו. ככה גדול כוחה של תשובה, לפחות חצי, מה שבינו לבין בורא עולם זה כן מתכפר. ולכן פתח ואמר, מזבח שיר ליום השבת. זו הראייה שמביא המגיד מדובנה מדברי המדרש, לסייע את דברי הגאון חידה וסיעתו, וכך ההלכה. ולכן, אם אותו אדם לא פגש את חברו, ראה אותו רק יום אחרי, אחרי כיפור, לא צריך לחכות עד שנה הבאה, כיוון שבכיפור הוא חזר בתשובה שלמה. קיבל עליו, כשאני אראה אותו, אני אשלם לו, אני אבקש ממנו מחילה. אז יום הכיפורים כיפר 50% מה שבינו לבין בורא עולם. נשאר החצי השני, למחרת ראה אותו, שילם לו, הכל הסתדר. אלה הדברים, זו המסקנה של הפוסקים, וכך ההלכה למעשה. רוב האנשים, תשאל אותו, יגיד לך, לי אין לא גזל, לא הונאה. אני, ברוך השם, אדם דתי. אני נולדתי בבית דתי, אף פעם לא גנבתי, אף פעם לא שדדתי. אבל הרבה פעמים יש גם לאנשים דתיים עם כובע וזקן, יש איזה דברים שיש בהם איסור גזל, גנבה וכיוצא וזה. אני אפרט כמה דוגמאות. אני אגיד כמה דוגמאות שלפעמים אנשים נכשלים בהם, ולא עולה על דעתם שיש בדבר הזה איזה איסור. כגון, האדם הזה יש לו רחם. צריך ללכת למוסך, לשלם על רחיצה, זה עולה הרבה כסף. יכול לעשות את זה בחינם. איך? יש לו בכניסה לבניין צינור של מכבש. יש שם צינור ארוך מאוד, לוקח את הצינור, פותח, זה מזרים עליו. אוטו, כל האבק יורד, וזהו, בחמש דקות הוא חסך את הכסף, הוא שמח, שישו בין המעיים. מי משלם את הכסף עבור המים? כל האנשים ביחד. עכשיו, אלה המסכנים שאין להם אוטו, הם צריכים לשלם על זה שיש לו את המכונית, אז אני, שאין לי רכב, אני צריך לשלם על המים האלה שהוא מבזבז? מי יתיר לו? זה גזל גמור. אלא אם כן אתה הולך ושלם. אתה אומר לכל האנשים, יש כאן עשרה דיירים, תראו, בשנה אני לוקח כך וכך מים, זה עולה כך וכך, אתה משלם לכל שכן 100 שקל. אמרת לו, זה המים שאני לוקח במשך השנה, שילמת לו 100 שקל, וכל השכנים הסכימו, אין בעיה, תרחץ את האוטו, ואתה משלם לו. אם שילמת לו, אין שום בעיה. איפה זה מופיע בחשבונית? בחשבונית של חברת הגיחון כתוב קודם כל כמה אתה צריך לשלם. אחר כך יש עוד שורה. צריכה משותפת. מה זה הצריכה המשותפת? זה המים שלקח אותו האדם בשביל האוטו. זה נקרא צריכה משותפת. המים של הגינה זה לכולם. כולנו נהנים מהגינה. אבל כאן, אם האוטו שלו יהיה עם אבק או בלי אבק, מה זה נוגע לי? ולכן, כאן צריך להאיר את תשומת ליבו של אותו האדם, תשמע, כל הכבוד שאתה רוצה שהאוטו שלך יהיה נקי ומצוחצח, אבל, האבל הגדול, אם תחבר יוריד מהמונה שלו, מהצינור שלו יוציא צינור מים, משם ייקח וישטוף את האוטו, לא צריך לשלם לאף אחד. אם אתה רוצה לקחת מהצינור מכבי אש, שזה, כמו שאמרתי, צריכה משותפת, אם לא ישלם, חלילה, זה אבק גזל, אולי הוא לא יודע, הוא לא שם לב, הוא עשה את זה בשוגג. אבל עשר שנים הוא עושה את זה כבר. תלך לכל אחד מהשכנים, תיקח קודם כל כסף בכיס, וכל אחד תיתן את האלף לך, שלמה, תגיד לו, זה על הצריכה המשותפת ששילמת כל השנים, תשלם לו, אחר כך תבקש ממנו מחילה על מה שהיה, ורק לאחר מכן יגיע יום הכיפורים, יום הכיפורים מחפה. זו הבעיה. הבעיה, איך כתוב שם, קשה להשיב גזל הנאחד. אם הדיירים יתחלפו, צריך לחפש את הדייר הקודם, לחפש איפה הוא, אני לא יודע. אולי במרשם התושבים במשרד הפנים, שם תוכל לאתר אותו לאן הוא עבר, צריך יהיה ללכת לשלם לו. אפילו אם אותו אדם לא דתי, אסור לגנוב גם מאדם חילוני, יחיד רשע ולבש צדיק. אולי בן שלו יחזור בתשובה. ולכן, אין ספק שהבעיה היא בעיה קשה, כמו שאתה ממחיש, אבל אדם שכבר נכשל צריך להתמודד ולפתור את הבעיה בצורה הטובה ביותר. הנה דוגמה שאני אומר, שגם אנשים דתיים לפעמים לא עולה בדעתו. אתה אומר לו, אתה גנב. הוא אמר לך, אני גנב, אני אתבע אותך להוצאת ליבה. תגיד לו, אם תתבע אותי, אני אגיד כך וכך. אני אגיד, הצינור ממך באש, אתה צודק. זהו, הוא מקבל את האמת, ואם הוא רוצה כעת שהכל יימחק לו לקראת יום הכיפה. צריך ללכת ולשלם לכל אחד מהחברים. דוגמה נוספת, שאלו אותי לא פעם אנשים, קרה לו תקלה, לא סגר את האוטו וגנבו לו את האוטו. עכשיו הוא צריך לדווח לחברת הביטוח. מה עושים אנשים שאין להם יראת שמיים? אם תגיד את האמת, לא ייתנו לך את הביטוח, לא ישלמו לך. אם כך, מה הוא עושה? הוא משקר. אני נעלתי הכול, גנבו לי, כך הוא אומר. הוא לא אומר את האמת, שהוא ירד לקנות קופסת סיגריות והאוטו היה דולק, המפתחות בפנים והערבי גנב, וזה הוא לא מספר. ואז אם הביטוח נתן לו על מה שהיה, הביטוח שילם לו 100,000 שקל על המכונית, ה-100,000 שקל האלה, גניבה, האדם הזה גנב. האם רק החילונים עושים את התרגיל הזה? האם כל הדתיים, כולם אומרים אמת? לא תמיד. לפעמים האדם הזה, היה לו איזו תאונה קטנה. יש ביטוח. הוא הולך למוסך. גם במוסכים, גם שם יש בעיה. הרבה פעמים בעל המוסך, יהודי טוב, הוא מרחם עליך וגם מרחם על עצמו, שיהיה לו הרבה עבודה. אז הוא אומר, תראה, יש לך כאן עוד כמה מכות. אתה אומר לו, אבל המכות האלה זה לא מהתאונה. הוא אומר, לא נורא. תראה, אני אתקן לך את הכול. במקום 1,000 שקל אני ארשם 5,000 שקל ואני אתקן לך את כל האוטו. ואת כל ה-5,000 ניקח מהביטוח. זה מה שעושים הרבה אנשים. אבל לפי הדין, הייתה לי תאונה, המכות האחרות זה לא היה מתאונה. כשנכנסתי לחנייה קיבלתי מכה וכיוצא בזה, זה לא היה תאונה. על זה לא מגיע לי מהביטוח. מה מגיע לי? רק מהתאונה. אם מהתאונה רק 1,000 שקל, איך אתה לוקח את ה-5,000? זו גניבה גמורה לכל דבר. אנשים טועים וחושבים שכל הביטוח הזה, כל זה מהממשלה. ואם זו מדינה, אין דינא דמלכותא דינא. צריך לקחת מהם, לגנוב מהם, למצוץ אותם. כך אומרים לך אנשים תמימים, אהבלים. וזה לא נכון. חברות הביטוח הן אנשים פרטיים. יש שניים מתוך חברות הביטוח שייכים לאנשים מראי שמים. חברת הביטוח מנורה ועוד. מי יתיר לך לגנוב? זו גניבה גמורה, אליבדיה כולה עלמא. אין שום פוסק בעולם שיגיד לך שהדבר הזה מותר. אם כן, מה עושים? אומרים את האמת. היה לי מקרה כזה שבא מישהו לשאול. אמרתי לו בהתחלה, אני לא רוצה לענות לך. אמרתי לו, כשם שמצווה נאמר דבר הנשמר, כך מצווה שלא נאמר דבר שאינו נשמע. אז הוא עמד ואמר לי, לא, אני מתחייב. מה שכבודו יאמר אני עושה. אמרתי לו, תגיד את האמת. כך היה. טלפני חברת הביטוח, מה להם את האמת? האוטו לא היה נעול, ירדתי לקנות וכולי וכולי, וגנבו את האוטו. אז ענה לו שם פקיד מחברת הביטוח, תראה, אמרת את האמת, יש לנו ועדה, ועדת חריגים, שדנה בנושא הזה, אנחנו נדון ואחר כך נחזיר, נענה לך תשובה. אחרי שבוע, מטלפנים לו, אישרנו לך 70%. אז הוא עונה להם, מה? אדם אומר את האמת רק 70% זה מעט, אני לא מסכים. אחרי השבוע נתנו... הוא קיבל את השמונים אחוז, הכל היה בהיתר, כל אגורה הכל היה כשר, הכל היה מאה אחוז. אנשים חושבים שהם ישקרו ויצליחו, לא תמיד זה כך. יש להם באופן קבוע, לכל חברות הביטוח יש להם על הטלפון מכשיר הקלטה. של מה הם מקליטים? את כל ההקלטות האלה מעבירים לאדם מומחה. יש אנשים מומחים שיודעים לפצח אם הדבר הזה אמת או שקר. כשאדם אומר שקר, הקול שלו רועד, לא אומר את זה בצורה בהירה ושוטפת. ברגע שהם רואים שהאדם הזה קצת, הקול שלו רעד, מעבירים את זה מיד לחברה, יש חברת חקירות מיוחדת לנושא הזה, והרבה פעמים תופסים אותו על חם. אוי לאותה בושה. לפעמים האדם הזה לא רק דתי, דתי עם זקן. ואוי לאותה בושה, משקר, מנסה לגנוב, הייתכן? ודאי שלא. אותו האדם שמע לי, קיבל את ה-80% בהיתר. הכל היה כסף כשר. יש להם חברה, כמו שאמרתי, יודעים לעשות גם פרסומת יפה. הם השתמשו בדבר הזה כפרסומת, היה להם אינטרס לעשות איתו לפנים משורת הדין. כיוון שהוא אמר אמת, כנראה שאין דברים כאלה. בשבילם כנראה זה היה פעם ראשונה בחיים. הוא אמר להם, אני שאלתי רב, והרב שלי אמר כך וכך. כנראה בשבילם זה היה חידוש, ונתנו לו את ה-80% לסוף. זה חידוש של שמיים. כן, בהחלט. אבל לפעמים אנשים מסכנים נופלים בפח, נופלים בפח של העץ הרע ונכשלים בעוון שקר, בעוון גנבה, וכן כיוצא בזרם. יכול להיות סיבה, כעת, אנחנו ברכתי את זה. כן. כתובים על זו, ברוכי השבוע, בסוף זה היה שם מעשה, אנחנו מעלים לו, זה היה מעשה, טוב, נו, ברוך השם. שם לא 80% שם, מאה אחוז נתנו. שאלה, יכול להיות שאנחנו מעלים את הביטוח בסכום מסוים על דעת. אם היו מודעים לדבר הזה, למה הם מצמידים מכשיר הקלטה? למה הם מצמידים חברת חקירות? הרי חברת החקירות עולה ממון. בגלל הגנבים האלה אתה משלם על הביטוח יותר, כדי שהביטוח הזה ישלם גם על חברת החקירות. בגלל, בגלל, אילו לא היו אנשים משקרים, כולם היו דוברי אמת, הם לא היו צריכים לזכור את חברת החקירות. חברת החקירות לא עובדת בהתנדבות בחינם. הם עובדים, הם מקבלים כסף. מי משלם על הכסף הזה? אני ואתה. כל אדם שיש לו רכב, הוא משלם גם על זה, לא רק על הביטוח, אלא נוסף גם על חברת החקירות. אז אתה משלם גם על הגנבים האלה. זו התוצאה שיש. וכל זה איסור גמור. צריך להבהיר את זה לאנשים, אנשים מיראי שמים, שנזהרים מעוון גזל, נזהרים מעוון גניבה, שלא יעשו כדבר הזה. וכן כל כיוצא וזה. אני אומר דוגמאות שמצויות קרוב לנו, למציאות. יש עוד הרבה דוגמאות שאנשים גם נכשלים בהן ולא שמים לב. הרבה פעמים הקבלן לא הולך לחבר את קומת המחסנים. כל אחד ואחד עם המונה שלו, אלא עבודה קלה יותר, כל קומת המחסנים מחוברת לחדר המדרגות. אם במחסן שלך אין סך הכל מנורה, חצי שעה ביום, רבע שעה ביום אתה מדליק את המנורה, להוציא, להכניס משהו, כמה עולה הכסף הזה שהדלקת את המנורה? חמישה אגורות, עשרה אגורות? ולכל אחד יש את החשמל הזה, איך אומרים פיט פיט? על זה כולנו מוחלים, זה בסדר. אבל יש אדם, יש שם חשמל, לא? הזדמנות, אם הוא קונה מקפיא, הוא לא מביא את המקפיא לבית, מכניס את זה למחסן. במקום שישלם 100 שקל כל חודש עבור המקפיא, כאן זה על הכיסח בו. ומי משלם את זה? ועד הבית. שוב, גם זה גניבה גמורה לכל דבר. אין לו יותר להכניס את המקפיא לאותו מחסן, גם שם יש את הבעיה האמורה. לפעמים יש לו בעיה, הוא אומר, תראה, אין לי מקום בבית, אני מכניס את זה למחסן, אבל מודיע לכולם, מודיע לכל השכנים. כך וכך העניין, יש לי מקפיא במחסן, אין לי מקום בבית, אבל אני משלם. הוא משלם לכל דייר ודייר. כמה זה עולה כל חודש? 100 שקל לחשמל? יש שם עשרה דיירים נוסף, הוא משלם לכל אחד עשרה שקלים כל חודש, אין לי שום בעיה. אמרת את האמת, אתה משלם, כולם מסכימים, אף אחד לא מתנגד, אין לי שום בעיה. אבל כשהאדם הזה לא מודיע וצורך את החשמל על חשבון השכנים, גם זה דומה לצינור מכבה שדיברנו קודם, גם בזה יש איסור גמור של גזל. גם על זה האדם הזה ייתבע בבוא היום. ואם לא שילם לא על השנה ולא על השנתיים הקודמות, אלא זה כבר בעיה של עשר שנים, נעשה חשבון עם כל דייר ודייר, יושב עם כל אחד ואחד, ייקח איתו פנקס צ'קים, לפעמים אין לו לשלם בבת אחת לכולה. שיעשה בתשלומין, יפרוס את זה בתשלומין וכן הלאה. אבל להתעלם מזה, בוודאי שהוא לא יכול להתעלם, יש בזה איסור גמור מדאורייתא. עוד בעיה שיכולה להיות בעיקר אצל החיילים, גם לנו אבל לחיילים זה יותר קורה, עושים את האימון, ולפעמים העוקב מים ששלחו להם, היה שם נקב או בברז או במקום אחר, וכל הדרך שהוא נוסע טפטף עד שהגיע לשם כמעט ואין מים. חם מאוד. והחיילים כולם צמאים, עוד מעט יהרגו את הקצין שלהם. מה עושה הקצין? לפעמים הם עשו את האימון בשדה, יש שם אבטחים או תפוזים או אשכוליות או דבר אחר. אז הקצין הזה רואה שיש בעיה עם השתייה, אומר להם, יש פה אבטחים, האבטיח זה 95% מים. יגידו לו, אין לנו סכין לפתוח? תזרוק אחד על השני, הוא מלמד אותם איך, מראה להם, אחד שואל אותו, אבל לא שילמנו על זה. הוא אומר, אני אחראי, אני אחראי. כך אומר להם אותו המ״פ, וכולם אוכלים אבטחים על הכיסח בור. האם אותו המ״פ, האם הסרן הזה הלך ושילם לבעל מקשת האבטחים? פשוט מאוד זה גניבה. אם הגנב אומר לך, תגנוב על אחריותי. זה רק בגן ילדים אומרים, אני אחראי על... על אחריותי, זה שפה של גן ילדים. אדם עושה עבירה, הוא גונב, אין דבר כזה שמישהו אחר יגיד לו על אחריותי. אם אותו הקצין היה משלם, אני מסכים, היה הולך לבעל המקשה של האבטחים, תראה כך וככה הבעיה של החיילים שלי, כמה עולה לך 200 שקל האבטחים, קח 200 שקל שהחיילים יאכלו אבטיח. בסדר, אין בעיה. בדרך כלל זה לא קורה. בדרך כלל אותו הקצין, איזה אדם חסר דעת, קל דעת, הוא שאומר להם כך וכך. אז מה, ואם הוא אמר לך, אתה צריך להאמין לו, ותאמין לכל דבר. אם כך, האדם הזה שאכל את האבטיח או את התפוזים אכל דבר שהוא גזל. עברו 20 שנה, מאז שאני הייתי בצבא, בסדיר, זה קרה לפני 20 שנה. לא התכפר לו. עד היום נחתם עבונך לפניי. מה עושים? תבדוק. למי היה שייך אותו מקום, אותו שטח. תבדוק, תיגש אליו ותגיד לו. את חטאיי אני מזכיר היום. כך וכך היה. אכלתי את האבטיחים שלך בחינם, וכו' וכו'. תנסה לשלם לו. יש כאלה ששמחים מאוד לשמוע את הסיפור. אני אומר לך, כל הכבוד שאתה בא היום ואתה חוזר בתשובה. יש כאלה שאומרים, חשבתי לחזור בתשובה, זה לשים כיפה, זקן, משהו. אני רואה שלחזור בתשובה זה משהו אמיתי. אני רואה שאתה משנה את החיים, אתה בא לשלם לי. כל הכבוד, אני מוחה לך. אמר לך, מחלתי, תגיד לו תודה רבה, תעשה לו מישהו דרך אבותינו. זהו, סגרת העניין. אבל להתעלם, לסגור את העיניים ולשכוח מזה, אי אפשר לשכוח. נחתם עוונך לפניי, כך אמר הנביא, וכיוצא בזה. ולכן, כל אדם שהיה לו עבר, עבר, הווה, צריך לבדוק את הדברים האלה, לא להתעלם ולהשתדל עוד לפני יום הכיפורים לעשות כאלה. היה אדם ששאל אותי, והוא אמר לי, אני, כך וכך היה לי עבר, היה לו קופה של שרצים, אולי רכבת של שרצים. אמרתי לו, צריך לשלם. הוא לא התבייש. הוא לקח כסף, היה לו ממון, והוא הלך ועשה סיור כתובות, כמו שאומרים. דלת דלת דפק. רואים אותו יהודי, מגבעת, פנים חדשות באו לכאן, כן, מה אתה רוצה? צריך לדבר עם בעל הבית שתי דקות. הוא מספר לו, כך וכך היה לך לפני כך וכך שנים, גנבתי ממך כך וכך כסף, הנה הכסף, אני חזרתי בתשובה. הוא אמר לי, עם אותו כסף שיצאתי, אותו כסף חזרתי. הוא אומר, אף אחד לא רצה לקחת ממני. הוא אומר, גם יהודים שאינם חובשי כיפה, ראית את הלב טוב של עם ישראל בדבר הזה? הוא אומר, כולם בירכו אותי, תבורך, ברוך השם, חזרת בתשובה, הרבו כמותך בישראל. הוא אומר, לא רצו לקבל את הכסף חזרה. זה כסף שלהם, הוא גנב להם, שדד מהם. אפילו אחי, לא רצו לקחת. בסדר, הם ויתרו, האדם הזה נקי. סגר חשבון, כמו שאומרים, לפני כיפור, מגיע יום הכיפורים, יום הכיפורים אוכל לו. אבל אדם שמתעלם, כמו הבת יענה, סוגר את העיניים שלו וכו', אותו האדם אנוש יענש, בין אם היה הדבר הזה בשוגג ובמזיד. אדם שהזיק את חברו, לא רק אם היה במזיד, אדם מועד לעולם גם על מה שהיה בשוגג. באתי לצאת מהחנייה וגירדתי משהו מהרכב של השני. לא עשיתי את זה בכוונה, לא התכוונתי להזיק. במציאות קרה, אתה צריך לשלם לו. כמה הגירוד הזה, 200 שקל, 500 שקל, תשאיר לו פתק על השמשה, תודיע לא כך וכך היה, אחר כך תשבו יחד, תשלם לו, תסגור חשבון. האם בגלל שזה היה שוגג את הפטור? אין דבר כזה. ולכן בכל הדברים האלה, אדם ירא שמיים, אדם בן תורה, צריך לסגור את החשבונות האלה עוד לפני יום הכיפורים. אני מסכים איתך שלא תמיד הדבר קל. אחרי עשרים שנה לחפש את בעל המקשה של האבטחים, אולי הוא מכר את השדה כבר למישהו אחר. זה כאברוש גדול למצוא את בעל אותו האדם. אדם שניסה, אומר לך את האמת, ניסיתי ולא הצלחתי. לא מצאתי דבר על מקשת אהבת אחי. מה עושים? טוב, הגמרא אומרת, גזל ולא יודע מי מי גזל. בדיעבד יעשה בהם צורכי רבים. נניח כאן, אתה קונה משנה ברורה, שולחן ערוך, כדי שכל אחד ואחד ששומע את השיעור יוכל לתפוס ספר ביד. אולי אותו אדם שנגנב ממנו, אולי פעם אותו בעל המקשה של האבטחים, במקום אבטיח תהיה לו משנה ברורה ביד. בסדר, יכול להיות, זה ההיגיון שנאמר בגמרא, זה הפתרון, תקנת השבים שעשו. אבל למחוק את הדבר מהשכל, להגיד לא קרה שום דבר, זה לא נכון. אלא צריך לחפש פתרון. אם לא מצא את הדרך הראשונה שאמרנו, לא הצליח לבצע, כשנעשה את הדרך השנייה, אולי יש תקווה. לפעמים, לפעמים גם הדרך שאתה אומר יכולה להועיל. כן. אמרת, זה לא אוהב את העניין, ולפעמים קורה כשאדם נותן לאדם אחר ומתי קטנה באוטו, ומתי לא מוכן להם. הוא אומר לו, בוא תתן לי את האוטו, אני אומר לו, תן לי את האוטו, ואיך אני אגיד לך איתי במוסף. הוא אומר לו, לא, אז זה חברת ביטוח. זה חברת ביטוח חמש, שש אלים, שיגדלו לעשות את זה ב-300 דבר ראשון. למה שאני אכנס? אני לא מאמין לזה אקטנה. טוב, במקרה שהאדם השני, הניזוק, אדם משונה עם ראש עקום. אל תירוף. אל תוציא לעזה על כל ישראל. זה אבק לשון רע. אלא, אם האדם הזה מוכר לי, אני יודע שאם אני אגיד לו את האמת, אני מסתבך איתו. במקום 300 שקל אני צריך לשלם 5,000. מה אני עושה? אני לא אומר לו שום דבר, אלא אני לוקח כסף במעטפה, 300 שקל. לפני שאני הולך לסליחות בשעה שלוש, הוא הולך, שם לו את זה מתחת לדלת. הוא קם בבוקר 300 שקל ונגמר, זהו. שילמתי לו, אין ברירה. או לפעמים יש אנשים עם ראש עקום, אתה בא ומספר לו את האמת. תשמע, אני גנבתי לך לפני כך וכך זמן. אז הוא שומע את הסיפור. אה, אתה גנבת? מיד הוא מרים טלפון למשטרה, מיד מתחילים לסבך אותו. ולא רק את התיק הזה יעפילו עליו, עוד כמה תיקים. תגידו, כל התיקים שהיה להם, המשטרה יש לה אינטרס להראות כאילו הם עובדים, כאילו הם מצאו את הגנב. יפילו עליו כל מיני תיקים, כל יומיים שלוש ידפקו לו בדלת, כל גניבה שיש, אתה הגנב. ואין אדם, לפעמים יש התיישנות, יש לפעמים שלא, תלוי במה. אם זה פשע אין התיישנות, וכן על זה הדרך. אז האדם הזה יהיה נרדף מהמשטרה כל החיים. וזה כותב פתחי חושן, לא צריך, לא חייב לבוא ולומר לו, אלא תכניסו את הכסף, או, אתה יודע, את החשבון בנק שלו, תכניס לו את זה לתוך החשבון. הבנק מקבל, אתה כותב שם בדוי, תכתוב הרצל בן יצחק, הרצל כהן, תכתוב שם כזה בדוי ותכניס את זה לחשבון שלו. נכנס לו כסף, זהו, אז הוא קיבל את הכסף שמגיע לו, ואין לך את הכאב ראש הזה מהמשטרה. אז אם האדם הזה יודע שהצד השני הוא אדם משונה מן הבריות, אדם שלא ישמע לדברי חכמים, אלא חברה, תנהג בדרך הזו. אבל להתעלם לגמרי, לא לשלם לו כלום, לא בא בחשבון, אין על מה לדבר. אני יכול להתפשר שיכניס לו את הכסף ולא יבקש ממנו בינתיים את הסליחה היום. אבל מה שאין כן, שלא ישלם בכלל, אין הווה אמנה, זה נקרא גם עבירות שבין אדם לחברו, שאפילו יום הכיפורים אין בכוחו לכפר. נכון כמו שהרב נתן, שאדם משתמש במחסן נגיד ימכרם. יש שם עוד 20 דיירים שמשתמשים ככה במחסנים. רגע אחד יצחק, אני שמעתי כאן את השאלה, נענה לו. אם בבניין הזה שגרים יש עשרה דיירים ולכולם יש מכוניות וכולם שוטפים בברז מכבי אש, פיט פיט, קומת המחסנים מחוברת לחשמל של חדר המדרגות, ולכולם יש מקפיא, גם כן, פיט פיט, אין בעיה. כל הבעיה היא שחלק יש, חלק אין. בדרך כלל, מתוך עשרה דיירים, חלק יש להם רכב, חלק לא, לא לכולם יש להם. ולכן הבאתי דוגמה מה שמצוי. אין לכם נאמה, אם לכולם יש להם רכב וכולם משתמשים, אז כמו שאמרנו, פיט פיט, בזה כולם מסכימים, אין בעיה. עכשיו יצחק, מה שואל? כן. כן, הוא צודק. הטענה שאני יכול לתקן את זה ב-400 שקל היא טענה צודקת. אבל הוא לא בגידה שהמסכור לא יצחק. בסדר, אז לא הוא ייקח, אלא הוא פוחד שתהיה פצצה, תיתן את זה למזיק. המזיק ייקח את האוטו, הוא ייקח את הסיכון שילך לשם. אבל בסדר, אז ככה הוא יפתח לו מה? שיחליף. יחליף את המנעול. כמה יעלה לך עוד 100 שקל להחליף מנעול? אם כדאי לו, אם ישתלם לו, אז שיעשה את הפתרון שאמרנו, הניזק, אין לו אפשרות לתבוע מחיר מלא ממה שהביטוח לוקח, אלא נהיה שריטה, צריך לתקן. אז בוואדי ג'ו-אז מתקנים את זה בזול, ילך על המזיק. אלא מה, הוא פוחד ללכת? בסדר, המזיק מוכן. הוא ייקח את האוטו, ילך לשם, יתקן. יעמוד עם האוטו. כן, יעמוד עם האוטו. כן, לפעמים זה חמש דקות תיקון. הוא הולך לשם בבוקר, אין אף אחד בבוקר, מתקנים לו את זה מיד. והוא לא נותן את המפתח לאף אחד. נשאר עם האוטו, עם המפתח. גמרו לתקן את השריטה, הכל חזר להיות חדש כמו שהיה. אז ממל הניזק, אין לו שום טענה בדבר הזה, הוא לא יכול להגיד לך אני רוצה דווקא במוסך שלי, הוא לא יכול להכתיב איזה מוסך, אלא למזיק יש את הזכות להתערב בדבר הזה, אבל כמו שאמרתי עוד פעם, עקרונית חייב לשלם, אין דבר כזה שישכח, יסגור את העיניים, יתעלם מכל מה שקרה ויברח, אלא בכל מקרה חייב לשלם, אלא אם כן, אדם שחנה כאן בצומת. אני באתי עם המשאית, אני רוצה להסתובב, לא מצליח, הרכב הזה מפריע. אני מנסה לשבור ימינה, שמאלה, כמה פעמים ניסיתי, עד שבסוף עם הגלגל גילחתי לו את הכנף. במקרה הזה פטור, לא צריך לשלם. לא רק פטור בדיעבד, בין לכתחילה. הגמרא מדברת על אדם שמילא קנקנים בחצר חברו, הגמרא אומרת, משבר ונכנס, משבר ויוצא, אתה אשם, מה אתה מחניק כאן את הרכב באמצע הצומת? בוודאי שהוא אשם, זה שהחנא, על דעת זה הוא החנא שאם יהיה דבר כזה שישפשפו לו את הכנף. אז במקרה הזה יוצא מן הכלל, החכם יגיד לו את הפטור. אבל חוץ מהמקרה הזה, כשהוא נכנס לחנייה, יוצא מהחנייה וכיוצא בזה, צריך להיזהר מאוד, ואם קרה מה שקרה, צריך לשלם. תסתדרו, תתפשרו ביניכם, תשאל אותו מה המספר חשבון שלו בבנק, והוא ייתן לך את מספר החשבון, ותזרים את זה דרך הבנק אם הוא גר בתל אביב. אתה רוצה שהוא ייסע מתל אביב לירושלים בשביל 100 השקל שלך שיבוא לכאן? גם לך לא משתלם לנסוע? שאל אותו מה המספר חשבון, הוא ייתן לך את המספר החשבון, תכניס את זה דרך החשבון, תגמור את העניין, או מחאת דואר. אתה יכול לשלוח לו בדואר מחאה דואר. אם אתה שולח צ'ק, תעשה על זה קרוס, תכתוב על עמותה בלבד. יש דרכים כדי שלא יגנבו את זה בדואר. יש דרכים, אבל צריך לשלם. איך לשלם? אז חכם יודע איך לשלם כדי שלא יגנבו את זה באמצע. אבל להתעלם לגמרי ולהגיד, הוא עבר דירה לתל אביב. אם הוא עבר דירה אז גמרנו, החוב נמחק. אין דבר כזה. אלא נחתם עבונך לפניי וצריך לשלם עד סוף פרוטה אחרונה. כמו שאמרו לסיפור הזה, הוא קיבל את כל הכסף שלו עד השקל האחרון מרמת הביטוח. עכשיו, לאותו אחת זה נתן את המכה שלך עם חברת הביטוח. המציאות, לא בדיוק כמו שאתה אומר, תמיד יש חלק מהכסף השתתפות עצמית. את הכסף הזה בוודאי שחייב לשלם המזיק. על היותר מזה יש שאלה, אבל על ההשתתפות העצמית, על האלף שקל הראשון, בוודאי שחייב לשלם. אדם שהזיק לחברו, אבל הוא היה אז בגיל עשר. הוא זוכר? בגיל עשר, נסעתי עם האופניים מהר, לא הצלחתי לעצור, כך וכך קרה, והוא שרד את האוטו של השכן. השכן לא יודע. עד היום, היום האדם הזה כבר גבר וגוברין, הוא בא לשאול. האם אני צריך ללכת לשכן ולשלם לו, או לא? המסקנה היא שלא. המשנה אומרת, חירש, שוטה וקטן, פגיעתן רעה. הם שחבלו באחרים פטורים, ולכן לפי דיני אדם אינו חייב. דיני שמיים לפי המקובלים כן, המחמיר תבוא עליו ברכה מצד הדין אין בעיה בדבר תראו בחושן משפט סימן ש״מ״ט שם הרמאי הביא את המחלוקת הביא את ההלכה הזו והמסקנה היא שפטור אבל בכל אופן לפי דעת רבנו ארי לפי דעת המקובלים גם בזה צריך לשלם לפי המקובלים אין דבר כזה אין הבדל אם הוא קטן או גדול מרגע שאדם נולד על הכל צריך לתת דין וחשבון לפני בורא עולם איך ידמה כגון האימא נרדמה הגיע הזמן היה צריך להעניק את התינוק בשעה שש והיא נרדמה היא קמה בשמונה מיד לקחה את התינוק והתחילה להאכיל אותו אבל התינוק הזה רעב כל כך הוא פוחד שאמא תברח לו והוא צובט אותה בשד ושהוא נושך אותה בחני חיים גם על זה התינוק הזה כשיגדל צריך תיקון צריך לתת דין וחשבון לפני בורא עולם תגידו תינוק מה אתה רוצה ממנו בן חודש בן חודשיים אבל זהו זה גרמת צער גרם משהו צער לאימא עד כדי כך הדבר חמור לפי דעת המקובלים קל וחומר אם בגיל עשר עשה מה שעשה שצריך לשלם את הכל ולכן כדאי שילך לאותו השכן לפעמים הילדים מים גנובים ימתקו אצל השכן יש עץ של אשכוליות או עץ של תפוזים והם רואים שהוא הלך והיום הוא לא נמצא הוא יצא לבית הבראה אז הם מטפסים על הגדר וגונבים ייגש אליו ויגיד לו את חטאי אני מזכיר היום כשהייתי ילד הייתי עושה כך וכך וכמה זה היה התפוזים שהוא גנב האשכוליות זה היה עשרה שקלים עשרים שקל תבוא תשלם לו יגיד לך לא אני לא רוצה לקחת אני מוחה לך מחלתי מחילה גמורה אשריו אשרי חלקו לב טהור בראה לי אלוקים תעשנו מי שבירך אבותינו אבל לפתרו בלא כלום אי אפשר לבוא ולהגיד להתעלם מזה להגיד לפי דברי המקובלים אין היתר אין דרך לנהוג ולעשות כן כן שיש הרבה שעושים קביעות בסופרמנטר, תודה כן, כן, כן, ולוקחים את השגיות נעים מאוד אחרי שסיימנו לעצור נצביע אני חושב שזה שהם נותנים לעשרה מהאלוהים נתחיל ב-1 עד ה-15 האם זה גזל? ודאי, גם זה גזל מגיע לך נניח שקית אחת, שתיים או שלוש מה הוא לוקח עשרה? מה הוא לוקח חמישה עשר? גם מנהלון הזה עולה כסף? גם לסופר זה עולה כסף אין להם איזה מקום שמקבלים את זה בחינם. ולכן גם על זה צריך לשלם. אם הוא יודע שהוא עשה כך וכך פעמים, שוב, יצטרך לבוא ולשלם לסופר. לפעמים בעל הסופרמרקט לא נמצא שם, הבעלים לא נמצאים. תגיד לפקיד, אגיד לך כן, תביא. אולי הפקיד הזה לא דתי יכניס את זה לכיס שלו. מי אמר לך שהוא יכניס את זה לקופה? הוא רוצה לראות שאלה. ולכן תעשה דבר אחר. אתה משלם לו. נניח אתה אומר לו לקחתי חמישה בקבוקים שמן זית. כמה זה עולה אתה משלם לו. איפה עוד לא לקחת את הבקבוקים? זה נשאר על המדף, בדרך הזו הכנסת לחשבון, שילמת עד סוף פרוטה אחרונה וכן כל כיוצא בזה. הבאת דוגמה נכונה לגבי הסופרים אבל לאו דווקא זה, יש עוד, כל אחד ששם לב על ההנהגה בחיים יכול לשים לב, יש הרבה דברים שאינם תואמים את ההלכה. כל אדם ילמד חושן משפט מסימן א' והלאה יראה הרבה דברים שאנחנו נתקלים בהם ולא תמיד אנחנו נוהגים על פי הדין, הרבה פעמים האנשים עושים דברים, איך אומרים בערבית? עושים עוונתה ונדמה לו שאני פיקח, אני חכם, אני יודע להסתדר, ככה אנשים אומרים. אם זה הכול בהיתר, למה לא? תהיה פיקח וחכם ותדע איך להסתדר לבריאות, אבל הרבה פעמים זה לא תואם את ההלכה ולכן מן הראוי שכל אדם ואדם ישים לב, ישנן וילמד את כל הדברים האלה מההתחלה ועד הסוף, וינהג, על פי כללי ההלכה, מה שההלכה אומרת, כך ינהג ויעשה בכל דבר ודבר. גם בדיני הירושה יש לנו בעיה קשה. לצערנו החוק במדינה לא תואם את ההלכה, וגם שם יש הרבה פעמים בעיה של גזל. כגון, האישה הזו חזרה בתשובה, ברוך השם מכסה את הראש, הולכת לשיעורי תורה, קוראה כל יום תהילים, אבל היא באה ושואלת את החכם, את חטאיי אני מזכירה היום. לפני עשר שנים אבא שלה מת, ואבא שלה היה עשיר גדול, חילקו את הירושה, היא כבת לקחה מיליון שקל, והאחים שלה כך וכך. אתה אומר לה, הבת לא יורשת, המיליון שקל שלקחת זה לא שלך, אז מה לעשות? תגיד לה, תזמיני את האחים שלך למוצאי שבת, תגידי להם, יש סעודת מלוי מלכה, כולם צריכים לבוא. יבואו כל ארבעה אחים, תכיני לכל אח 250,000 שקל ותתני להם. תגידי להם, מה שלקחתי מכם מרושע היה גזל גמור. עכשיו אני מקיים את מצוות עשה והאשיב את הגזלה אשר גזל. הבת לא יורשת, לי לא היה מגיע אף פרוטה, ואני מבקש מחילה שלא ידעתי אז, היום אני, ברוך השם, חזרתי בתשובה, שתחזיר להם את הכול. לפעמים אחד האחים, יש לו לב טוב, יש לו עין טובה, מסתכל על הצ'ק, אומר לה, מאוד יפה מה שאת עושה, אבל אחותנו, את תהיי לאלפי רבבה, אני לא רוצה את הצ'ק, לקח וקרא את זה. תודה רבה. תעשינו מי שבירך אבותינו, שיברך וישמור את האח הזה שאוהב את אחותו. יש כאלה שאומרים בפה, אבל זה רק מס שפתיים. כאן הלכה למעשה, לקח וקרע את הצ'ק. אין בעיה. אם האדם הזה עשה את שלו והשני קרע את הצ'ק, מחל לו, אמרנו קודם שהכול בסדר, אבל היא את שלה חייבת לעשות. היא רוצה לעשות את זה בצורה יפה, בצורה מכובדת, כמו שאמרתי, תזמיני את האחים שלה, כוס קפה, מוצאי שבת. יכול להיות שהאחים שלה לא דתיים, לא היה להם הווה אמנה שהיא גונבת מהם. הם חושבים שהיה מגיע לה מיליון שקל, כך היה נדמה להם, זה היה הראש שלהם. עכשיו הם מודיעים את האמת, עכשיו היא לימדה אותם את ההלכה, יש לך קידוש השם גדול מזה, ולא שזה קידוש השם, ומה שהיא חייבת היא צריכה. לשלם. גם זה דבר שלצערנו הרבה דתיות, נשים דתיות שמכסות את הראש, קוראות כל יום תהילים, כשמגיעים לניסיון הזה, לא, אני לא אוותר על המיליון, גם אני בת, אבא שלי אהב אותי, כך היא אומרת, והיא אומרת, לא קחת את המיליון הזה. היא גנבת, האישה הזו גנבת. גנב, אתה לא מצרף אותו לעדות. האישה, בלאו הכי לא שייך הדבר הזה, אתה לא יכול לסמן אותה, כמו שאומרים. אבל מבחינת ההלכה היא גנבת, אפילו שעברו עשר שנים מאז. תגיד, עברו עשר שנים מיום כיפור, והיא צמה בכל אותם ימי כיפור. כל הכבוד ממה שהיא צמה, זה לא מוחק את העוון, צריכה ללכת לשלם. לפעמים היא קיבלה דירה, במקום מיליון שקל במזומן היא קיבלה דירה. עכשיו אני רוצה לקנות את הדירה, מרן כותב בחושן משפט, אסור לקנות דבר גזול, אין יותר. או יצחק עמאר דיבר על וודי ג'וז, האוטו שלי התקלקל, במקום להחליף גיר, ללכת אצל מוסכניק יהודי, במקום ללכת ליגה על חממה, הולך בוודי ג'וז. שם מחליפים לך בחצי מחיר, במקום 5,000, 2,000 שקל. למה הם עושים את זה בזול? יש להם כל כך לב זהב, הם אוהבים את היהודים ונותנים להם בזול? לא, פשוט מאוד, כולנו יודעים את הסוד. כולם גנבים, יש להם משחטה, במשחטה מפרקים את הכול, יש להם חלקי חילוף כמעט בחינם, ולכן הם מוכרים לך את זה יותר בזול. אבל אם זה גנוב, אסור לי ללכת ולתקן את הגיר, אין הבדל אם זה נזק או שזה רכב פרטי שלי, זה לא משנה. אם זה רק עבודת פחחות, קצת הכנף נסרט. עבודת הפחחות אצל היהודי יותר ביוקר, שם יותר בזול, אני מבין, שם מותר. אבל מה שאין כן, כשזה חלקי חילוף, שם זה בוודאי חזקתו גנוב, ואין יותר ללכת לשם, כך גם אם מציעים לי את הדירה הזאת, בא מתווך ואומר לי, הגברת הזאת מוכרת בזול, היא צריכה כסף, במקום מיליון ומאתיים היא מוכרת את הדירה הזאת במיליון. אסור לי לקנות. לפי הדין, זה רכוש גנוב, אין הבדל אם זה רכוש גנוב, שזה דירה או שזה חלקי חילוף של אוטו או דברים אחרים. כל הדברים שאני אומר, דברים שנפסקו בגמרא, בשולחן ערוך, אין בהם שום ספק, שום מחלוקת, דבר שהוא מוסכם לכל הדעות. רק האנשים, כשמגיעים למעשה, לא שמים לב לדברים האלה, והרבה אנשים, גם אלה שיש להם כיפה וזקן, גם אותם האנשים הרבה פעמים נכשלים בדברים האלה. צריך להעיר את תשומת ליבם בדברים האלה. ואם קרה מה שקרה, הוא תיקן בוואדי ג'וז, החליף את הגיר, את המהלכים, עוד דבר אחר. עכשיו, אתה יודע ממי הם גנבו את חלקי החילוף האלה? אתה לא יודע. כאן זה נקרא גנב, ואינו יודע ממי גנב יעשה בהם צורכי רבים. זהו, זה מה שנשאר לו לעשות. אבל מלכתחילה צריך אדם להיזהר בכל הדברים האלה. הסיבה, מדוע אסור לקנות מגנב. האדם הזה הולך וגונב אלף שעונים. מה הוא יעשה באלף? הוא ילבש שני שעונים, ישים אחד ביד ימין ואחד ביד צמוד. מה הוא יעשה באלף? הוא יודע שהוא יכול למכור. אם הוא היה יודע שאף אחד לא יקנה את זה ממנו, הוא לא יוכל למכור, הוא לא היה גונב. בלשון הגמרא, לאו עכברה גנב חורה גנב. האדם הזה שקונה הוא שמ... לאפשר לו הוא שמדרבן אותו להמשיך ולגנוב ולכן התורה אסרה לנו ולפני יבנו את המכשול הרי גם הגוי שבע מצוות בני נח איסור גנבה וגזל גם הגוי מצווה ולכן בחי גוונה אין יותר ללכת ולתקן שם לא במדי ג'וז ולא ברמאללה ולא במקומות אחרים אין שום היתר כל הדברים האלה הם דברים שהתורה אסרה אותם ולכן גם בחי גוונה גם בדוגמאות שהבאנו על הירושה וכיוצא בזה צריך לתקן עוד לפני יום הכיפורים. לגבי ירושה היום הוציאו דבר אחר אומרת בנהלי ממונות ואתם עפים מנהג המדינה זהו מנהג המדינה שכל אחד מקבל חלק מה אתה רוצה? כן הרשב״א נשאל בדוגמה שלך שם הסיפור שלו הרבה יותר קשה ממה שאתה שאלת והמסקנה שלו אין מנהג המדינה תופס בזה זה אפס תראה תשובה בחווי דעת חלק ד' שם אב העריך הביא את כל הפוסקים שהלכו בשיטת הרשב״א שבכגון זה אין דינא דמלכותא דינא דינא יש לגבי פיצויים אדם פוטר מגיע לו פיצויים בדברים כאלה אדם בדין עובד ומעביד כמו שהגמרא אמרה במציאה פג שולחים לפי מנהג המדינה אבל בדברים האלה לא שייך ולכן עוון גזל בידה של הגברת הנכבדה אם היא באמת חזרה בתשובה אם זה לא כלפי חוץ צריך כמו שאמרתי לפרוע את כל החור. הוא אומר אני אקבל בשביל החתימה, אני אקבל בשביל, בסדר שישאל שאלת רב בסדר מה שהוא מגיע לה מה שהוא שכר חתימה כמו שאתה אומר שכר טרחה משהו בסדר שתסתדר לפי מה שהרב יפסוק לה אבל מעבר לזה אם היא לקחה יותר זה גזל בידה ואת זה צריך להחזיר וכן כל כך יוצא בזה אם אני לא יודע את ההלכה לא למדתי חושן משפט אני הולך לשאול את הרב בדבר זה וזה יכול להיות שלא הכול שלי חלק שלי חלק לא מה ששלי שלי החלק העודף שלא שלי את זה אני חייב להחזיר כך גם לגבי הנושא של הירושה שאמרת וכן כל כיוצא בזה אבל בדרך כלל בדברים האלה לא שייך את הכלל דינא דמלכותא דינא יש דברים בודדים שנהגו ועל דעת זה המנהג אבל בדרך כלל בדברים האלה מה שהתורה אמרה אמת ויציב ונכון גם בהווה ולא רק בעבר. אני יכול להגיד לו אני לא רוצה תיקון ככה אבל אני רוצה דרך אחר כך לשם. לא אתה לא יכול התורה לא אמרה כך אלא הניזק צריך להסכים שיתקנו לו את הדלת. כן. אבל אם אתה עושה את זה לא יותר מספיק מהסופר אתה מוכן להסתמש לה כפי שלא לקח אותה עבודה? למה לא? אתה משלם על זה למה לא? אתה ניגש לקופה אתה אומר לו נוסף לשקיות לקחתי עוד עשרה כמה עשרה שקיות עולה? הוא אומר לו עוד שקל אחד עוד שניים אתה משלם אין בעיה מותר לקחת יותר אם אתה משלם אם אדם לא משלם בזה כמו שאמרנו יש כאן עוון גנבה לכל דבר כן נכון שוב הוא ייתן לך גם לך יהיה אסור להשתמש הבעת עלייה אלה הדינים שכולנו אמורים להישמר מהם. יש תקנה, למה לא? הכי קל, הכי פשוט, למה לא? קל מאוד. אתה הולך עכשיו לאימא. אימא, מיום שנולדתי עד היום. היו הרבה דברים, תסביר לה מה אומרים המקובלים, פעם אחת נרדם, פעם אני נרדמתי, פעם היה כך. תגידי מילה אחת, אני מוחלת לך, זהו, מחלה לך על הכול. עשתה לך מי שבירך אבותינו, בירכה אותך, מלאך הגול תהיי מכל רע. זהו, נגמר, קל מאוד. כשההורים חיים וקיימים, קל מאוד לבקש את המחילה. לגמור את הסיפור, ילך לבקש מהם מחילה בערב יום הכיפורים, זה הדבר הכי קל, הכי פשוט, ינצל מכל הדברים האלה, גם לפי המקובלים, הכל יהיה בסדר. אברהם, קיבלה כלא גם עכשיו, רבי זאב. אדם שגנב ובזבז את הכסף, עכשיו אין לו כסף. מה הוא עושה? קודם כול ילך לנגנב ויגיד לו את האמת. אין לי כסף, אני אתן לך בתשלומים. ייתן לו צ'קים וידאג שהצ'קים יהיו בסדר, שלא יחזרו, שלא יהיו בושות. זהו, שישלם. אין הבדל בין איש לאישה. האם האיסור גנבה וגזל זה מצוות עשה שהזמן גרמה שנשים קטורות? רק לך אסור לגנוב? לנשים מותר לגנוב? מה ההבדל? בסדר, שתסתדר איך להחזיר. אבל עקרונית אנחנו אומרים, האישה הזו גם חייבת וגם היא צריכה להשיב את הגזלה אשר גזל. גם לה יש את כל הבעיות האמורות. הוא אומר הערה, הוא אומר רפאיה, שיש שרון משותף לכל המדינה, לא לכל קריאה וקריאה, אבל אחד משתמש יותר, אחד משתמש פחות והם עושים את זה בחנוכה לפי כל כך. תראה, אין ספק שמי שגר בקומה העשירית משתמש במעלית יותר מזה שגר בקומה השנייה. אפילו, אחי, תגיד, בדבר הזה כך הנהיגו, על דעת זה אתה קונה דירה, על דעת זה. שם אני מבין את המחלוקת, אני מבין את הצעד שהוא לא צריך לשלם כלום. אבל בדוגמאות הקודמות שהבאתי אין שום מחלוקת. בכל הדוגמאות שהבאתי, הבאתי דברים שקרובים למציאות שלנו, שבהם אין מחלוקת בפוסקים, אדם לא יכול לטעון קימלי בדברים האלה. ולכן אדם צריך להיזהר מאוד בכל אותם הדברים בכל ימות השנה. הרבה פעמים בחורף אדם נוסע עם הרכב שלו ונוסע יותר מדי מהר, בפראות. האנשים שאין להם אוטו מחכים בסבלנות בתחנה. וזה, ביום גשום הכביש כולו מלא שלוליות מים, נוסע בפראות ומתיז מים. המסכן הזה, לא רק שאין לו אוטו, אלא כל הבגדים שלו, מכף רגל ועד ראש, הכול נרטע והוא רועד מקור, גם מתלכלך וגם, אתה יודע שכל הדברים האלה הם דברים שאינם הוגנים, כשאדם נוסע במקום כזה, מקום מיושב. יש שם אנשים בתחנה, תאט, תיסע לאט, תיכנס ותצא מהשלולית, אבל בצורה שלא תטיז מים. וכן הסדר, אדם צריך להיות זהיר. היי דבעלם מהווה חסידה לקיים מילי דנזיקין. אלה הדברים שהם מוסר השכל גם לפני יום הכיפורים. בכבוד כבוד הרב יעלה ויבוא, אין צורך לומר קדיש. הרב ממשיך את השיעור. כן יגאל, מה שואל? יש שם חסר שאנשים מסתובבים עותיקים והם לא משלמים את הכסף, לא מכבד בכלל, לא מכבד בכלל, לא מכבד בכלל.