הלכות יום הכיפורים, מנהגי ערב החג, טבילה ומחזורי גלגולים – השיעור המלא

- - - לא מוגה! - - -

אם לא היה המון עץ הדעת, אז היינו נשארים בגן עדן. הרי האדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, היה בהתחלה בגן עדן, לא היה ברחוב בשוק הבוכרים, אלא היה בגן עדן התחתון, שם היה המקום שלו, היה ממשיך להיות, אם לא היה נכשל, אם לא היה אותו האסון. אני עובר לסעיף ג', תקנת קדמוננו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים. שם נאמר אצל משה רבנו, והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים. הקדוש ברוך הוא העיר למשה רבנו על הביטוי הזה, איך אתה אומר על האבות משפט כזה חמור? האם חלילה אבות תרבות אנשים חטאים? מזה למדו הקדמונים, שדי לנו מה שיש לנו דין ודברים אחד עם חברו, עם החיים. עם המתים לא כדאי להתעסק. גם אם יש לך איזה סיפור יפה עליו או משהו אחר, אל תדבר דברי גנאי, לא רכילות, לא לשון הרע ולא דברים אחרים. מספיק מה שיש לנו עם החיים. יש לא רק תקנה, אלא מרן עומד תקנה וחרם, שלא נדבר על אותם הרשעים. כל זה על אנשים שנכשלו באיזה עוון. באופן כללי האדם הזה היה מאמין בהשם, אלא שהיה לו איזה עוון. אבל אם האדם הזה היה אפיקורוס, לא דת ולא דין, והאנשים נמשכים אחריו. אנשים טועים. ואם יש לו ספרים, הם לומדים הוגים בספרים שלו. אם זה בספר שפינוזה או ספרים אחרים, בזה בוודאי מותר לנו לדבר כדי שאנשים לא יימשכו אחריו, כדי שלא ייכשלו באותן הדעות הכוזבות של אותם האנשים. על כגון זה אין, לא נאמר, לא החרם, ואין כאן שום תקנה. איך? זה ספר של איזה משוגע שכתב ספר פילוסופיה. כן, הוא מת כבר. אני קורא בסימן תר״ו, סעיף ד׳. יכול לטבול וללקוט מתי שירצה, רק כשיהיה קודם הלילה, ואינו מברך על הטבילה. התורה בחומש ויקרא בכמה מקומות נותנת לנו את האפשרות להיות טהורים על ידי טבילה. חלק מהטמאים צריכים דווקא מעיין, חלק מהם מספיק אפילו טבילה על ידי מים מכונסים בלשון המקרא מקווה. אדם שהיה טמא, אם זה בגלל שנגע בשרץ או דברים אחרים, או שהוא בעל קרי, יכול ללכת למקווה, טובן, ובזה הוא פותר את הבעיה לגמרי במאה אחוז. יש טומאות חמורות יותר, כמו אדם שנגע באמת, שם צריך גם אפר פרה אדומה, שם הנושא חמור. אבל אם זה לא היה נגיעה באמת, אם זה לא היה באבי אבות הטומאה, אלא סך הכל היה על ידי טומאת שרץ וכיוצא בזה, טבילה מועילה. היום, בזמן הזה, כולנו, בלי יוצא מן הכלל, כולנו טמאי מתים. ולכן, אין הרבה תועלת במה שאנחנו נלך למקווה, כך שמה שאמרה התורה לא שייך את זה היום, בזמן הזה, כלל ועיקר. מדאורייתא הטבילה הזו אינה קיימת. בא עזרא הסופר, היה לפני כ-2,400 שנה, בא ותיקן טבילה לבעלי קרי. אבל הוא ידע שהטבילה הזו, לא לכולם זה דבר קל. ולכן, הוא נתן את החובה, את התקנה הזו, בינתיים. אם ירצו החכמים באיזה דור לבטל, יכולים לבטל. ואכן, אחרי 400 שנה, בא רבי יהודה בן בטירא וביטל את התקנה של עזרא. שם הגמרא מספרת שהיה תלמיד שהיה בעל קרי, ולכן לא היה קורא בצורה רגילה, אלא היה כמגמגם. אמר לו רבי יהודה בן בטירא, בני, פתח פיך ויעירו דבריך, אין דברי תורה מקבלים טומאה, שנאמר, הלא כו דברי כאש נאום השם. כמו שהאש לא שייך בעניין טומאה וטהרה, כך גם דברי תורה. אלה דברי הגמרא, הסיפור שנאמר בברכות כב. ולכן, בכל ימות השנה, אדם שיאמר, קשה לי ללכת למקווה, לא נוכל לחייב אותו מעיקר הדין, כמו שכתב מרן, למעלה בסימן וחטא. ואף על פי כן, מי שיכול להחמיר, בכל זה המחמיר תבוא עליו ברכה. הדברים אמורים רק לגבי כל ימות השנה, לגבי ערב יום הכיפורים. יש מנהג, מנהג של כל עם ישראל ללכת למקווה, להיטהר. אנחנו באים ביום הכיפורים לפני בורא עולם, כמו שמלאכי השערי טהורים, גם אנחנו באים כטהורים לפני בורא עולם. ולכן, כולנו, משום התשובה, משום הכפרה, לכן כולנו הולכים למקווה בערב יום הכיפורים. לפי רב סעדיה הגאון, צריך גם לברך. כמו שאנשים מברכות על הטבילה, גם אנחנו צריכים לברך על הטבילה בערב יום הכיפורים. טעמו, נימוקו, הרי יש לנו את תקנת עזרה. בזמנם, כשהייתה תקנת עזרה, כמו שאתה מברך על כל מצווה דה רבנן, וציוונו על, שאתה אומר, על נטילת ידיים, להדליק נר חנוכה, על מקרא מגילה. גם פה, גם זו מצווה. אלא מאי? רבי יהודה בן ביתרה ביטל, ביטל על כל ימות השנה, חוץ מערב כיפור. ערב כיפור, לפי דעת רב סעדיה גאון, הוא לא ביטל, כך שהתקנה נשארה במקומה, ולכן, לפי דעת רב סעדיה גאון, צריך גם לברך וציוונו על הטבילה. רוב הפוסקים חולקים. פה הפוסקים לומדים מהגמרא במסכת סוכה מ״ד כמו שלא מברכים על חיבוט הערבה. אנחנו חובטים את הערבה ואומרים חבית חבית ולה בריך. למה? כי זה רק מנהג נביאים ולא יסוד נביאים. גם פה זה בגדר מנהג ולא דין. דין היינו מה שכתוב בגמרא. כאן לא כתוב הדבר הזה בגמרא, ולכן אין כאן דין, אין כאן חובה מעיקר הדין, ולכן אין כאן את האפשרות לבוא ולברך. כך דעת רוב הפוסקים. יש רק מיעוט מהפוסקים, השיגולי הלקט ועוד, שהלכו כדעת רב סעדיה גאון. הרוב הגדול לא מברכים, ולכן אנחנו נזהרים לא מברכים גם על הטבילה של ערב יום הכיפורים. לפי הפשט אתה יכול לטבול או בבוקר, יום ראשון בבוקר, או יום ראשון בצהריים. ערב כיפור מתי שאתה רוצה אתה יכול לטבול. אבל שוב, גם בזה לפי הקבלה צריך להמתין דווקא לחצות היום. גם מדובר הרב הייגאון, כשמזכיר את הנושא של הטבילה, גם הוא מזכיר שהטבילה צריכה להיות בשעה השביעית, היינו אחרי חצות. יום ראשון הבא כבר יהיה שעון חורף. חצות היום, 1130, כבר יכול לטבול. זה הזמן שאפשר. כאן, בירושלים עיר הקודש, יש לנו מאות מקוואות טהרה, כך שהדבר קל מאוד. הגדילו לעשות המרכז הארצי לטהרת המשפחה, בנו לנו בירושלים גם מקווה מיוחד לנכים. בכל ימות השנה זה משמש את הנכות, אבל בערב כיפור הם פותחים את המקווה הזה לנכים, כך שגם אדם שהוא על כיסא הגלגלים יכול גם הוא לטבול. המנוף מוריד אותו למים, מעלה אותו, הוא לבד לא מסוגל להיכנס ולצאת, אבל ברוך השם שהמנוף עושה את הכל כך שאפילו האנשים כן... הם מסוגלים להגיע למקווה, וזה דבר טוב וכדאי. כמעט כל עם ישראל מהדרים בדבר הזה, בלי יוצא מן הכלל, ובפרט אותם החזנים. שאלות ותשובות מן השמיים, כשדן בנושא הזה אומר, אם היו החזנים בכל ימות השנה היו קודם הולכים למקווה, אחר כך היו באים להתפלל, התפילה שלהם הייתה מתקבלת לפני בורא עולם, והגאולה הייתה מגיעה. עד כדי כך יש מעלה גדולה לתפילה של אותו האדם שהוא זכה, ברוך השם, והוא גם חזן, שליח ציבור, כדי שיעלה את התפילות של כולנו, יעלה למעלה, לכן נשתדל לפחות להקפיד בדבר הזה. כך גם אותם האנשים שזכו ויש להם ידיים טובות, מלאכתם מלאכת הקודש, כותבים ספרי תורה, תפילין או מזוזות, שגם הם, מן הראוי, שיתפללו מדי יום ביומו. אחרת הוא לא יכול לדרוש תשלום עבור מזוזה מהודרת. גם אם הכתב הוא יצא יפה, אבל אם הוא לא טובל, אם הוא כותב בטומאה, בוודאי שזה מוריד מהמניות שלו. לכן, נשתדל כל אדם בדברים האלה, עד כמה שניתן, נשתדל ללכת למקווה. כמו שאמרתי, יש לנו כאן, ברוך השם, מאות מקוואות. אין מקום בעולם, כמו שיש בירושלים עיר הקודש, כל כך הרבה מקוואות, גם של גברים, ולכן כל אדם ואדם משתדל לקיים את המנהג האמור. תגיד לו, אחרי שתתחתן אני אקח אותך למקרה. גם לא. עדיף, עדיף שלא. עדיף שלא, גם לא. אני חוזר לנושא. יש על פי הקבלה גם כוונות שמכוונים לפני ואחרי הטבילה, אבל במקוואות שלנו, של הגברים, אין אפשרות לקיים את המצווה, מצוות בידוי והכוונות שיש בהם שמות הקודש. אין לנו את האפשרות לעשות את הדברים האלה. הסיבה היא, כותב רבנו מנוח, ובא בדברי מרן הכסי משנה, מי קווה שהמים שם הם מים חמים. שם בדרך כלל המקום צובר לכלוך וזוהמה. המקום הזה הוא בחזקת שאינו נקי, ולכן אי אפשר להזכיר שם שמים. לא כשאדם בא לברך מצווה נועל תבילת כלים, ולא כיוצא בזה. אצל הנשים המצב הוא הרבה יותר טוב. המקומות של הנשים יש להן תרבות ניקיון, ובדרך כלל המקום שם הוא בחזקת נקי. אבל לצערנו, אצלנו, אצל הגברים, המקום הוא לא בחזקת נקי, ולכן עדיף להימנע, יגיד את הכוונות שהוא רוצה, יחשוב את הכול לפני כן, לפני שאגיע על המקווה. או אדם שצריך להטביל כלים וצריך לברך וציוונו על תבילת כלים, יש לו פתרון קל, עצה פשוטה מאוד, יברך בחוץ. ייכנס קודם כול לראות אם המקווה מלא מים. אולי המקווה אין בו מים. קודם כול ייכנס, יראה, יש שם מים, הכול בסדר, יברך, ולאחר מכן ייכנס ויטביל את הכלים. בתוך המקווה הוא לא יכול. אבל אם הוא נמצא במשך היום, הבלן נתן לו את המפתח של המקווה של הנשים. מקווה של נשים, כמו שאמרתי, הוא בדרך כלל בחזקת נקי. אז אם הוא קיבל את המפתח והוא מכניס לשם את המחוות או את הסיר, רוצה להטביל, שם יכול גם לברך מיקר הדין, כי שם, כמו שאמרנו, המקום הוא בחזקת נקי. יש תקנון של כל המקוואות בעולם לא להטביל כלים במקוואות. והסיבה היא, הם חוששים, המים שיש בהם קצת סבון גורמים שהכוס יהיה חלק. הכוס מתחלק מידו של האדם, נופל ונשבר. מי שיבוא לטבול אחר כך יפצע את רגליו. אני הייתי פעם במקווה, ראיתי פתק שלט ליד המקווה, שם אותו הטיפש הפיל את הכוס ושבר את הכלי. אז הוא פחד שלא יהיה מישהו, חלילה, שיינזק. אז הוא כתב, נא לטבול עם נעליים. יש שברי זכוכית. טוב, אז כדי שזה לא יקרה, כדי שהמשוגעים לא ישברו שם הכוסות, לכן הם עשו תקנה יפה שלא יטבילו את הכוסות האלה בתוך המקווה, אלא עשו מקווה מיוחד לכלים. יש בחוץ מקווה מיוחד לכלים, הנה חנמה, אם יש דבר כזה אז כדאי שאתביל את זה שם. אבל הבעיה העיקרית היא בכלי זכוכית. אבל אם יש לך מחוות, המחוות הוא כלי מתכת. גם אם הוא ייפול אתה יכול להתכופף להוציא אותו. כך שבעיקר התקנה היא אך ורק על כלי זכוכית. כן, כן. אם אין ליבור רועה את העיובה, כן. אני חוזר לנושא. הנושא של הטבילה, אני מסכם, רצוי וטוב בכל ימות השנה, ובפרט בערב יום הכיפורים, לא רק לגברים אלא גם לנשים. כל זה לנשים טהורות, נשים שבתקופת טהרתן. אבל בחורות שלפני החתונה או אישה בזמן ימות ומטה, אסור להן ללכת ולטבול. כאן זו חומרה דעתן לידי כולה, ולהן הדבר אסור. אדם שיושב שבעה בימים האלה, אם המת נקבר היום, ביום ראשון הבא בבוקר, זה יום השביעי, יוצאים מהשבעה. מגיע הכיפור, כיפור מוציא אותם לדין שלושים. לא רק פסח, שבועות, סוכות, מוציאים לדין שלושים, אלא גם ראש השנה ויום הכיפורים. אז כאן ביום ראשון בבוקר הוא כבר קם מהשבעה. ואז ביום הכיפורים, אחרי הצהריים, הוא מוציא אותו לדין שלושים, יכול ללכת להסתפר. במה דברים אמורים? לגבי אח, אחות שמתו, או שאר הקרובים. אבל אם האסון היה על אבא או אמא, יום הכיפורים לא יכול להוציא אותו לדין שלושים. והסיבה היא, אדם שיושב באבלות על אבא או אמא, לא מספיק שיהיה לו שלושים יום, אלא צריך גם, נוסף לשלושים, צריך שתהיה גם גערה. הגערה היא, אנחנו צועקים עליו, עד מתי אתה מתאבל? מספיק, תלך להסתפר. ולכן, כאן, במקרה הזה, אי אפשר לקיים בו את מצוות הגערה בערב יום כיפור. גערה יכולה להיות רק מיום השלושים והלאה, ולא קודם. כאן זה סך הכל יום השביעי. ולכן, אין אפשרות לגערה. לכן, לפי דעת מרן, בעברי דעה, סימן ש׳ צ׳. גם באורח חיים סימן תקמ״ז. בשני המקומות מרן אומר, אם זה על אב או אמא, אין אפשרות לעשות את הדבר הזה, לגעור בו ושילך להסתפר, אלא חייב להמתין עד שיגמור את השלושים. רק אז נוכל לגעור בו ויוכל להסתפר. אבל אם זה אפשר, רק קובעים כאלה. אם קרה אסון ביום ד' או ה' ב' תשרי, יום הכיפורים מוציא אותו מדין שבעה. להוציא מדין שבעה, אין הבדל אם זה על אבא ואמא או שאר הקרובים. גם אם האסון היה על אבא או אמא, גם כן מוציא אותו מדין שבעה. אפילו אם היה אסון ביום ראשון. יום ראשון, ט' בתשרי, קרה האסון וקברו את אותו... בשעה 1600 אחר הצהריים, מיד אחרי הגבורה קרעו את הבגד והתחילו לשבת. אפילו שישבו סך הכל כמה דקות, הם לא ישבו הרבה, ויום הכיפורים מוציא אותם מדין שיבה. ולכן, מן הראוי שאנשי חברה קדישה, כמו שבכל ערב שבת הם משתדלים להזדרז ולקבור עד כמה שאפשר מוקדם לפני כניסת השבת, קל וחומר בהתר שאת צריכים להשתדל בדבר הזה כדי לא לענות את אותה המשפחה, אלא לאפשר להם שיום הכיפורים יוציא אותם מדין שיבה. לפעמים השעה מאוחרת יותר, עד שיגיעו לבית כבר יהיה לילה. כדאי שאנשי חברה קדישה יגידו להם לשבת שם, ליד הקבר, איך שנסתם הגולל, עדיין מובילים את העפר, עדיין מוסיפים עוד עפר, אבל סיימו את כל הנחת הלווינים, סיימו את סתימת הגולן, כדאי מייד שישבו שם על הקרקע, יקרעו את החולצה ואז ברגע שישבו כמה דקות שם, ברגע שחזרו לביתם יכולים לקום מאה שבעה, יכולים לומר להם את הפסוקים ולא יבוא עוד שימשך, ובזה הם מסיימים את עניין השבעה. אדם שישב שבעה עד ערב כיפור, אתה אומר שיום הכיפורים מוציא אותו מדין שבעה. באיזה שעה ביום הכיפורים זה מוציא אותו מדין שבעה? מחלוקת בפוסקים ולהלכה. כשיגיע זמן מנחה קטנה, זה הזמן שאפשר לומר לו את הפסוקים, לא יבוא עוד שימשך, ואז הוא יוכל לקום מהשבעה. זמן מנחה קטנה ביום ראשון הבא יהיה בשעה 1515. זאת אומרת, כדאי שיתפלל תפילת מנחה לפני כן, יבוא מניין לביתו ב-1515, מסיימים את תפילת המנחה, יגידו לו את הפסוקים, ואז ב-1515 יוכל כבר ללכת למקווה, אחרי שאמרו לו את הפסוקים לא יבוא עוד שימשך, ובזה נסיים את השבעה. לגבי ערב פסח, הקלנו יותר. ערב פסח יש שם את החובה, את המצווה, להקריב קורבן פסח, ואדם שמקריב קורבן זה יום טוב שלו, ולכן הזמן של הקורבן מחצות היום, ולכן שם כבר אפשר להקים אותם, את האבלים, בחצות. כאן לא, כאן אין לנו את הקולה הזו מחצות, לכן אמרתי שיחכו עד 1515, הגיע הזמן מנחה קטנה, ואז יכולים להקים את אותם האבלים, נאמר להם את הפסוקים, לא יבוא עוד שימשך, ואחרי זה יוכל ללכת לטבול במקווה, גם במקווה של מים חמים. אחינו בני ישראל, האשכנזים, לא כולם מקינים בדבר הזה. יש חלק מהאשכנזים שמחמירים, יש להם חומרה מיוחדת לגבי אבא ואמא, שגם אחרי השבעה עד 30 לא מתרחצים במים חמים, אלא כל ה-30 יום רק במים קרים. לנו אין את החומרה הזו. אנחנו הספרדים נהגנו להקל עיקר דינא דגמרא, כמו שכותב גם רבי יצחקי בן-גיאה. הוא מספר שהמנהג בבבל היה שביום השביעי, מייד אחרי שהיו קמים מהשבעה, היו החברים לוקחים אותו מייד לבית המרחץ וכו', אז גם אנחנו מקינים בדבר הזה, כך שגם לגבי הנושא של הטבילה. אם הוא רוצה לזכות גם לטבול לפני יום הכיפורים, הוא יכול ללכת ולטבול גם במים חמים, גם כן הדבר אפשרי. אמא שואל אותנו, אשכנזי, יש גם מקוואות של מים קרים. הוא יכול לטבול בקלות במקווה של המים הקרים, זה יותר נקי ויותר בריא ויותר טוב. אבל לנו, לספרדים, הנה את ההגבלה הזו, לא רק במקווה אלא גם כשהוא מתקלח, מתרחץ בביתו אחרי השבעה, יכול כבר להקל ולהתרחץ גם במים חמים. מרן ממשיך, החובה שיש לנו ביום הכיפורים לא רק לשוב בתשובה אלא גם להתוודות. אדם שלא מתוודה, יום הכיפורים לא מכפר עבורו. נאמר שם, בחומש ויקרא, בפרשת ויקרא איש או אישה כי עשו מכל חטאות האדם. כל אדם שנכשל בזמנם היה בית-המקדש קיים, היה צריך להביא קורבן. נוסף להבאת הקורבן והתוודה אשר חטא עליה. צריך גם וידוי. לא מועיל שאחשוב במחשבה בלבד ואני חוזר בתשובה, אלא צריך גם להתוודות. חטאתי, עוויתי, פשעתי, זה הדבר המינימום שצריך לומר. רק על-ידי הווידוי אז הקורבן יכול להועיל. היום אין לנו קורבן אבל יש לנו את יום הכיפורים. יום הכיפורים מכפר אך ורק לאותם האנשים שנתוודים וחוזרים בתשובה שלמה. אדם שלא התוודה, לא חזר בתשובה, אלא אותו אדם צם. הוא לא אכל ביום הכיפורים, הגיע לנעילה, צעק יחד איתנו, אין נורא עלילה, ניגן קצת, וזהו, הלך הביתה. אפילו שהאדם הזה צם, עדיין יום הכיפורים אין בכוחו לכפר, כנאי בל יעבור הקברה של יום הכיפורים צמודה לחזרה בתשובה ולווידוי. בעיקר הדין היה מספיק להתוודות ביום כיפור עצמו, אבל הגמרא מוסיפה לנו עוד תקנה להתוודות גם בערב כיפור בתפילת המנחה. ולמה? שלא יאירע דבר כלכלה בסעודה, ולכן מן הראוי להוסיף כבר במנחה בתפילת הלחש. החזן לא אומר, אבל אנחנו בתפילת הלחש אומרים את הווידוי, אחרי שגומרים השם צורי וגואלים, אומרים את הווידוי, ישמנו, בגדנו, ואחרי זה את הסדר על חטא לפי סדר א'-ב', אחרי זה בצורה הפוכה, בסדר ת'רשת תשרק תשרק והלאה, ובסוף על חטא על חטאים, אנחנו מסיימים את הכול, בזה אנחנו יוצאים מידי חובה. באמצע אלוקי נצור לשוני מרע בכל ימות השנה יכול לענות לקדיש וקדושה. גם פה, כשהוא נמצא באמצע על חטא או על חטאים, הן לגבי ערב כיפור במנחה והן בתפילות של יום הכיפורים, יכול באמצע לענות קדושה, קדוש קדוש, או לענות את הקדיש, אין בעיה בדבר. אמנם הלשון של הפוסקים באמצע צריך להפסיק פוסק כמו בקריאת שמע, שואל מפני היראה ושם מפני הכבוד, אבל לאו דווקא קריאת שמע, כאן זה דומה יותר לפסוקי דזמרה, ולכן רוב האחרונים התירו אפילו המינים של ברכות שרשאי לענות שם. כאן וחומר, אמירת אה שמר הבא, קדוש קדוש, וכיוצא בזה. הוא עדין גם, אותם האנשים שלא חוזרים בתשובה. אתה מדבר איתו, אתה מדובב אותו, יש לו ביטחון עצמי, לא יקרה לי כלום. למה? אתה אומר לו, הרי עדיין לא חזרת בתשובה. הוא אומר, אבל אני נתנתי פדיון כפרות. לקחתי תרנגול ואמרתי, זה חליפתי, הכול בסדר. כך הוא חושב. לא. הפדיון כפרות, לא הפדיון ולא התרנגול יכול לעזור לו. כל מה שכן יכול לעזור, שוב, אם האדם הזה זכה, חזר בתשובה שלמה, כדי להגן מעליו, מעל האיסורים שלא יבוא עליו, זה מקדים רפואה למכה, זה יכול לעזור לו. אבל כפרות לבד, כמו שאמרנו, הדבר הזה לא יכול להועיל. פעם, בזמנם היו רגילים לעשות כפרות בפועל. בזמן הגאונים היו עושים כפרות על כבש או ראשי בשבת פה א', אומר על עציץ, והמקובלים הדגישו שיותר מתאים לעשות את הכפרות על תרנגולים. בשבוע האחרון החכמים ביטלו את התקנה הזו והסיבה היא למה ביטלו את זה בגלל התקלות שזה גרם עד לפני חמישים שנה רוב הישיבות היו מלמדים בתוך הישיבה את הלכות שחיטה ומדי שנה בשנה היו מוציאים לנו מאות שוחטים היה שפע של שוחטים אני זוכר כילד ברחוב שהייתי גר היו שם שלושה שוחטים וכל שוחט היה יותר מעולה מהשני כולם היו מצוינים הן בהרגש של הסכין והן בבדיקת צומת הגידים או דברים אחרים לצערנו היום בישיבות הפסיקו ללמד את המקצוע הזה ולכן התמעטו השוחטים יש לנו מעט מאוד שוחטים טובים אין לנו שוחטים מעולים אז אם האדם הזה יעשה כפרות חלילה וחס התקלה תהיה שהסכין הפגומה עשתה איתה עוף נבלה והוא אוכל נבלות בערב כיפור אין לך פשע אין לך מכשול ותקלה גדול מזה ולכן עדיף יותר שאדם לא יעשה בפועל את אותן הכפרות אלא ייתן פדיון כפרות כמה שווה עוף? עשרים שקל? ייתן על כל נפש מנפשות ביתו ייתן עשרים שקלים וזה בעזרת השם הכפרה הזו תועיל לכולם ייתן אותם לאותם מוסדות התורה והחסד אלה שזכו ברוך השם לעשות את מה שהפסוק אומר יגדיל תורה ויאדיר אותם האנשים שדואגים שהרבה רבים מעם ישראל ישבו וילמדו ויעסקו בתורה ולכן מן הראוי שאדם יעשה את הדברים האלה ויפה שעה אחת קודם ישתדל להזדרז אבל אלה שעושים את הכפרות על התרנגונים בדרך כלל אין רוח חכמים נוחה מהם. הוא יגיד לך אבל אבות אבותינו נהגו נכון אבות אבותינו נהגו כי להם היו שוחטים טובים ולא היה חשש של תקלה אבל היום אנחנו בדור הזה בזמן הזה שלצערנו אין הרבה שוחטים טובים ממילא אנחנו חוששים מאוד לתקלות האלה שיהיו אדם יבוא להגיד קל נדרה ובבטן שלו יש עוף נבלה אכל נבלה עבר עליו דאורייתא בשוגג במזיד זה לא משנה גם על עבירה בשוגג גם על זה יש עונש וגם לזה צריך תיקון ולכן מן הראוי לא לעשות את הדבר הזה אלה שכן עושים את זה מתעקשים לעשות את זה תלך ותראה את הלולים של התרנגונים שהם מביאים זורקים את העופות האלה יומיים בשמש בלי אוכל בלי שתייה האם צער בעלי חיים זה לא עוון? האם העוון הזה יהיה לו לזכות יהפך להיות לזכות ביום הכיפורים? אלה שמארגנים את זה בוודאי שעושים שלא כהוגן אין רוח חכמים נוחה מהם ולכן אדם לא יחפש את הסגונות האלה אלא כמו שאמרתי יניח בקופה של הישיבה יניח את הפדיון כפרות זה הדבר הטוב ביותר המעולה ביותר אם תסיג כן אנחנו מתוודים לא רק בתפילת הלחש אלא גם החזן מתוודה בתפילת החזרה וגם אנחנו עומדים ואומרים יחד עימו כך שבסך הכל יש לנו עשרה פעמים וידוי ביום הכיפורים יש לנו חמישה תפילות ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה ולכן אנחנו כופלים פעמיים שאם חלילה היה לו עוד איזה תקלה בינתיים בין תפילה לתפילה עשה איזה עוון הנה ברוך השם הוא התוודה והכל בא על מקומו בשלום על הפסוק שאמר משה רבנו אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב על הפסוק הזה נחלקו רבי יהודה בן בבר רבי עקבה ושאר התנאים כשאדם בא להתוודות האם צריך להזכיר את החטא שעשה האם צריך לומר מה היה או שאין צורך להזכיר את החטא והמסקנה היא מעיקר הדין דעת מרן כעריף והראש שאין חובה להזכיר את החטא. מספיק מה שאנחנו אומרים את הווידוי או על חטא ועל חטאים לפי סדר אלף-בית שעברנו על חלק מהתורה שניתנה באלף-בית זה לבד מספיק אדם רוצה להחמיר על עצמו אם העוון שהוא עשה לא כתוב בתוך אותם על חטא על חטאים לא כתוב באותם העבירות הנה כנמר אין צורך למנוע בעדו יכול לכתחילה לומר את זה ובלבד שלא יאמר את זה בקול רם קול רם זה לא טוב כמו שהגמרא אומרת בברכות ל״ד אדם שמזכיר את העוונות שלו בקול רם זו חוצפה חציף עלי מן דפריש חטא עדיף יותר שלא יאמר בקול רם אבל בלחש בינו לבין בורא עולם בינו לבין בוראו כדאי מאוד שיפרט את החטא כי הרמב״ם הלך בדין זה לחומרה הרמב״ם אמר שכן צריך לפרט את החטא ולכן כדאי ישים לב לעבירות שהוא עשה יעשה חשבון נפש בימים האלה ואם אותו עוון לא מופיע בסדר של הווידוי לא מופיע בסדרה שעל חטא על חטאים אז כדאי שיוסיף אותו כדי שאותו רעבון בעזרת השם יימחק גם אם הוא התוודה שנה שעברה חוזר ומתוודה עוד פעם על הדבר הזה זאת משום מי אומר לך שאותו החטא נמחק לגמרי צא ולמד מדוד המלך תראה כמה שנים דוד המלך היה חוזר ומתוודה על העניין של בת שבע קל וחומר אנחנו וחטאתי נגדי תמיד לכן כדאי שיכפול ויחזור עוד הפעם אין הבדל בהנחות האלה בין איש לבין אישה נכון שהחובה להתוודות ביום הכיפורים היא מצווה שהזמן גרמה אבל כמו שהנשים מצוות מוזהרות על מצוות התענית מצוות התשובה כך גם מצוות על הדבר הזה ולכן מן הראוי ולכתחילה שגם האישה יהיה בידה סידור יהיה בידה מחזור וגם היא תאמר את כל אותם הדברים כדי שגם לה בעזרת השם תהיה כפרה שלמה מי דאורייתא אדם אומר את המילים חטאתי עוויתי פשעתי שלושה המילים האלה מעיקר הדין זהו עיקר התוכן של הווידוי אבל כמו שאמרנו עדיף לפרט וזה מה שכל עם ישראל עושה אנחנו מוסיפים בווידוי לא רק על עצמנו אנחנו מבקשים אלא אנחנו ואבותינו יבוא אדם וישאל אותך אתה לא מתבייש להוציא לעז על האבא שלך? אתה לא מתבייש לומר דבר כזה? אתה חטאתנו מילא אני יכול להאמין לך אבל אני הכרתי את אבא שלך היה צדיק יסוד העולם איך אתה אומר דברים כאלה? תענה לו שהכוונה במילה הזו, במשפט הזה לא לאבא הביולוגי שהביא אותו לאוויר העולם בלבד אלא בעיקר לגלגול הקודם שהיה לנו רוב ככל עם ישראל בדור הזה זה לא נשמה חדשה שירדה פעם ראשונה לעולם בדרך כלל אדם שהיה פעם לא הצליח לתקן לא הצליח לסיים את הכל, מחזירים אותו סיבוב שני, אולי בסיבוב השני או השלישי יצליח לתקן. וזה למעשה מה שיש היום כמעט כל עם ישראל הם גלגולים של נשמות קודמים. אז אני עכשיו מתוודה ואני רוצה לתקן לא רק את מה שאני עשיתי במו ידיי אלא גם מה שעשה הגלגול הקודם גם על זה אנחנו מבקשים והביטוי אבותינו הביטוי הכוונה היא לגלגול הקודם שהיה ולכן כל עם ישראל אומרים את הנוסח הזה אף אחד מאיתנו לא משמיט את המילים האלה וכך ראוי לא בכל הווידויים שאנחנו אומרים. מרן כתב את הנושא של וידוי בעוד מקום, ביוראי דעה סימן ש״ל״ז. שם מרן מדבר אדם שהוא חלילה חולם מסוכן. הגיע סמוך לפטירתו, יש קונה עולמו בשעה אחת. כמו אותו רבי אלעזר בן דורדיה, שגאה בבחייה ויצאה נשמתו, אמרה בת קול, אשריך רבי אלעזר בן דורדיה שאתה מזומן לחיי העולם הבא. בכה רבנו הקדוש ואמר, לא דיין לרשעים שנותנים להם את הגן עדן, אלא יותר מזה גם קוראים להם ריבי. על מה ולמה קראו לו ריבי? זה לא סתם מחלקים תוארים בחינם, אלא רבי אלעזר בן דורדיה לימד אותנו שאפשר לחזור בתשובה מאהבה ולהגיע בשניות מן הקצה אל הקצה, להגיע לשלמות בנושא הזה. ולכן כל אדם שנמצא על ערש דווי, מן הראוי שיאמר את הווידוי כדי שיגיע לגן עדן בעזרת השם מתוך תשובה שלמה. גם אם היה לו איזה פשלות, היה לו איזה דברים בחיים חיותו, על ידי אמירת הווידוי, על ידי זה יהיה נקי לגמרי. לפעמים אותו אדם לא עולה בדעתו הדבר הזה, אולי הוא לא מודע למצב שלו. אנחנו שמענו מהרופאים שיש לו סך הכל יומיים שלוש. הוא לא יודע, הוא חושב, אני בבית חולים, עוד יום אני אשתחרר, יחזור לעבודה, יחזור ללימוד התורה, הוא לא מודע אולי לחומרת המצב שלו. ולכן אנחנו, החברים, כשהולכים לבקר אותו, מן הראוי לדרבן אותו כדי שיחזור בתשובה שלמה. אל תלך בידיים ריקות, אלא תיקח עמך את המחזור. מחזור של יום הכיפורים. שם יש את כל הווידואים. לפעמים אתה אומר לו דבר כזה, הוא ייכנס לפחד. יכול להיות שהוא יקבל שבץ, ימות במקום. יחשוב זהו זה, מלאך המוות כבר בא, אומרים לו להגיד וידואי. ולכן, לא לנסח לו את הדברים בסגנון הזה. אלא מי שבא אליו בצורה חכמה, ינסח לו כך. יכול להיות, כל מה שאתה סובל, כל מה שקורה לך, אולי היה איזה עוון, היה איזה תקלה, ולכן יש לך את כל הבעיות האלה. בוא ונאמר את הווידוי ביחד. תסביר לו גם את מה שאמרנו, מה זה אנחנו ואבותינו. תגיד לו, אם לא בגלגול הזה, אולי בגלגול הקודם היה לך משהו. בוא ונאמר את הכל ביחד, תחזור בתשובה שלמה, הכל יימחק, ואז תהיה בריא, תוכל לחזור הביתה במהרה. קח תנסח לו את הדברים, ואז הוא יאמר יחד איתך. לפעמים הוא לא מסוגל לעמוד, הוא אומר לך, אבל בווידוי צריך לעמוד, אני לא יכול. אפילו שהוא לא יכול, גם כשהוא שוכב, יאמר יחד איתך מילה במילה, גם זה יכול להועיל. יש שם בווידוי של יום הכיפורים בשחרית, הווידוי של רבנו ניסים גאון בתפילת החזרה. זה הווידוי הארוך שמפורט בו יותר מכל וידוי אחר. הכל מסודן לפי סדר אלף-בית, ולכן יקרא עמו את אותו הווידוי מההתחלה עד הסוף, יקרא בנחת מילה במילה עם אותו האדם, כדי שבעזרת השם באמת אותו אדם יזכה להגיע לגן עדן. ואם באמת כך היה, שבגלל הווידוי חזר בתשובה שלמה, מחקו לו בשמיים את הכל ונהיה בריא, עוד יותר טוב. יחזור אלינו בריא ושלם, וימשיך הלאה בעבודת הקודש לפני בורא עולם, עוד יותר טוב. אבל ממה נפשך אתה מזכה את האדם הזה, ולכן כשהולכים לחולה מסוכן, מן הראוי ללכת עם המחזור ליום הכיפורים, כדי לזכות אותו, אין הבדל אם זה איש, אם זה אישה. לפעמים האדם הזה אין לו מחזור ליום הכיפורים, הגיע לשם ואין לו. אבל לפחות תגיד את הווידוי הרגיל. גם הווידוי הרגיל, חטאנו, עווינו, פשענו, אשמנו, בגדנו, גם זה יהיה טוב, גם זה יכול להועיל, גם זה יכול להציל את אותו האדם. מדינה של גיהינם, בבחינת איש קונה עולמו בשעה אחת, ולכן כדאי מאוד שישתדל לזרז את אותו האדם שאומר יחד עמו לאט לאט מההתחלה ועד הסוף. אם אותו האדם, תוך כדי וידוי, אומר לך אותו החולה, תראה, כך וכך היה, אני הזקתי את פלוני, נתתי לו מכה באוטו ועדיין לא שילמתי, וכן, אז זה הדרך. אז יכול להגיד לו, אין בעיה, תרשום פתק, הוראה למשפחה לשלם לפלוני אלמוני. פה אין לך פנקס צ'קים, אתה לא יכול לרשום, אז תיתן הוראה. ייתן הוראה כדי שישלם עוד לפני שאגיע לעולם האמת. לכל בעיה כזו ניתן עדיין, יש פתרון. או אם הוא צער את פלוני אלמוני, תגיד לו, אני אהיה השליח שלך, אני אפנה בשמך לבקש ממנו מחילה. אתה פונה לאותו האדם בטלפון, אתה אומר לו, כך וכך העניין, פלוני אלמוני שוכב על ערש דווי, ובוכה ומצטער על מה שהוא עשה לך, מתחנן, מבקש מחילה, סליחה וכפרה. בוודאי שישראל רחמנים בני רחמנים, מן הסתם שאותו אדם ימחל לו, אולי הוא יבוא בעצמו לבקר אותו, אותו האדם, כדי לשמוע באוזן שהוא מבקש ממנו מחילה. יכול להיות. העיקר הוא, כמו שאמרתי, לסגור חשבון. אדם מגיע, איך אומרים היום, לפני שיחזיר ציוד, לפני שיגיע לגן עדן, כדאי שימחק את כל אותם הדברים שהיו לו תקלות בהם במשך החיים, כדי שבעזרת השם לא יחשוב לו השם עוון, יגיע לעולם האמת, שהכל יהיה נקי לגמרי מכל וכול. הגמרא במסכת קידושים, בדף פה, הגמרא מספרת על אחד מהתנאים, שמו היה פלימו, שתמיד כשהשטן היה מנסה להחטיא אותו, היה מקלל אותו. היה אומר, חץ בעיניו של השטן. ולכן השטן לא שתק לו, נקם בו בערב יום הכיפורים. הגמרא שם מספרת באריכות את המעשה, הוא התחפש כמו איזה אדם עני מוכה שחין, דפק בדלת. מיד הוציאו לו, נתנו לו מיד לחם, נתנו לו לאכול. אז הוא אמר להם, כולם יושבים ליד השולחן כמו בני אדם בערב כיפור, והוא יעמוד, יאכל כמו כלב בחוץ? טוב, הכניסו אותו בפנים. הכניסו אותו בפנים והיה מגעיל את כולם. שוב, כולם שתו יין? גם הוא ביקש, גם אני רוצה יין. ובסוף הקיא לתוך הכוס יין. אז פלימו גער בו. מספיק, עד כמה ימאיס אותם? הוא עשה את עצמו, אותו מלאך המוות עשה את עצמו כאילו הוא מת? הלוואי שהיה מת, אבל זה היה רק הצגה. ואז כולם נבהלו. פלימו הלך לשירותים, ואותו השטן משמיע קולות, כאילו כבר אנשים יודעים. אתם יודעים? פלימו הרג איש. ואז פלימו היה במתח נורא, בצער נורא. עד שבסוף השטן התגלה. אמר לו, זה הוא, כל זה הצגה, אין כאן לא אני, לא מת ולא, אלא כל זה השטן בכבודו ובעצמו. אמר לו, למה עשית את זה? אמר לו, כדי שלא תגיד לי את המילים, חץ בעינו של השטן. אמר לו, אם כן, מה אני כן אומר? אמר, תגיד את הפסוק, יגער השם בך השטן. כל זה היה בערב כיפור, ועל זה רמזו בגמרא, למה אנחנו אומרים כבר במנחה את הווידוי? כדי שלא יהיה דבר כלכלה בסעודה כמו מעין מה שהיה עם פלימו. אנחנו מקדמים בברכה את מורנו ורבנו, ראש ישיבת כף החיים, רבנו יעקב חיים סופר. אחי דלדלו