הלכות ברכות ויין נסך: מדין יין שהתאדה או עורבב בשיכר ועד זהירות מיין של גויים ומלצרים באולמות

- - - לא מוגה! - - -

היין משמח אלוהים והאנשים שיש בו גם את האלכוהול וכו'. ברגע שאני מאדה אותו, במקום ליטר הוא הופך להיות רק 20 אחוז מתוך זה, היינו 200 גרם ריבה. על זה מחדש האורחות חיים ואומר, פקע מעל זה דין יין, היינו. היין שמשמח אלוהים והאנשים זה לא הריבה. נכון שזה בא מהיין, אפילו אחי זה ירד דרגה. אתה לוקח את הקוניאק, גם הקוניאק הוא עשוי מיין. אפילו אחי, פנים חדשות באו לכאן, זה לא היין, זה לא טעם של יין. ולכן אתה לא יכול לברך לך תחילה על הקוניאק, בורא פרי הגפן. כך גם לגבי הדבר הזה. אדרבה, הוא עוד יותר גרוע מאשר הקוניאק. הקוניאק עדיין יש בו סגולות, הוא עדיין משקר וכו', אבל כאן זה ריבה. ולכן על הריבה הזו, על היין הקפוא הזה, אין לך הכוח והרשות לבוא ולברך עליו את ברכת בורא פרי הגפן, אלא זה ירד דרגה, ולא דרגה אחת אלא שתיים. הוא יורד מהגפן לא להעט, אלא שהכול, כמו שכתב מרן בשם ארוחות-חיים כאן בבית-היסף. אתה אוהב לאכול ריבה, בשבילך זה יותר טוב ריבה. אנחנו עכשיו מדברים על יין. אם אתה רוצה לדעת מה יותר טוב ביין, אז תשאל בעל מקצוע וזה. השתיינים הם בעלי מקצוע. תיתן לו מהריבה הזו, אתה חושב שהוא ייגע בה? הוא ייתן לך את זה בחזרה, הוא לא ייגע מזה. זה ברכת הגפן, זה ברכת הנאנין? כן, בוודאי. אומנם ברכת הגפן היא ברכת הנאנין, אבל בדרך כלל היא באה על מצוות. קידוש, הבדלה, שבע הברכות, כוס מילה וכן הלאה, היא מצויה מאוד, או כוס ברכת המזון. בכל הדוגמאות האלה, כשאדם מברך, יש אחרים ששומעים ועונים אמן. אדם לא שותה את היין לבד. בדרך כלל יש עוד ששומעים ולכן הולכים אחרי הרוב. ברוב הדוגמאות, ברוב המקרים, יש אחר שעונה אמן, נמצא שהגפן היא לא סוף הברכה אלא היא האמצע עדיין, ולכן לא נהגנו לומר הגפן. לכן אנחנו עוברים את ברכת הגפן. איך? השמפניה. השמפניה היא יין, ולכן צריך לברך עליו בורא פפרי הגפן, למרות שיש בו קצת גזים, זה לא משנה. אמרנו קודם שגם על יין תוסס אפשר לברך הגפן. דבר שני, צריך להיזהר מאוד גם בדיני יין נסך, לא רק ביין רגיל, אלא להיזהר גם מהשמפניה. דפקא מינר, אדם הולך, מתארח באחת האולמות, והמלצר מביא שם כוסות יין. מן הראוי שאדם מראשמים ימשוך את ידו ולא ייקח מי היין. הבעיה היא, רוב ככל המלצרים ברוב ככל האולמות בארץ, לצערנו הם או גויים או מחללי שבת בפרהסיה שדינם כגויים. אפילו אם אתה רואה, יש לו למלצר הזה שם של יהודי, הוא עונה לשם יוסי. מי אומר לך שהוא יהודי? אולי הוא מוחמד, אולי הוא מוסטפא. אלא כהסוואה, שלא ידעו שיש כאן גויים, לכן יש הסכם פנימי בין הצוות לא לקרוא לו מוחמד, אלא קוראים לו יוסי, או השני קוראים לו איציק, וכן הלאה, מחפשים שמות מצלצלים כאלה, אבל האמת שהם גויים. תבדוק ותראה, בדרך כלל, לצערנו הרב, הם גויים. בהיכל דוד אין שם גויים. הוא משתדל, יוסי גברא, משתדל שכולם יהיו רק יהודים מרעי שמים. שם אין דבר כזה. אבל לא כולם עומדים בניסיון. הרוב הגדול לוקחים גויים. ולכן, אם מזגו גויים כוס יין או שמפניה לכוס, אין לך היתר לשתות מזה, כמו שכתב בעל הלכות גדולות, העתיק אותו מרן בירי דעה בהלכות יין נסך, שאסור מדרבנן לשתות יין כזה, דינו כדין יין נסך, ולכן מן הראוי שהאדם הזה יהיה זהיר. כל שכן, אם יש להם איזו מסיבה ופותחים לכבוד המסיבה בקבוק שמפניה, השאלה היא, מי שפותח את הבקבוק, אם הפותח הזה הוא בעצמו אדם בלי כובע, בלי ראש, מחלל שבת בפרהסיה, בוודאי שאי-אפשר יהיה ליהנות מזה, אי-אפשר לנגוע. אפילו אם טעית או בירכת על זה הגפן, תאמר מייד ברוך השם ואין לך היתר לטעום, משום שכל זה יין נסך גמור. בעיה נוספת יש בימים האלה, בקיץ, כמו שבחורף בעלי החנויות, בעלי הקיוסקים, סוחטים תפוזים, מוכרים מיץ תפוזים חי. פעמים רבות בקיץ, בימים האלה, כשמגיע העונה והענבים בשפע, יש כמויות עצומות, ואת השאריות הם לוקחים ועושים מזה מיץ. אז יש אנשים שצמאים... עוברים ברחוב, הוא אומר לו, יש כאן מיץ ענבים טבעי, אני אסחט לך. טוב, והוא רואה את הענבים לפניו, הוא לא חושב שהענבים האלה עוד דקה יהיו יין נסך. הרי אמרנו קודם, ברגע שזה נהיה מיץ, יש איזה דין, המיץ ענבים הזה, דין יין גמור. וממילא, אם הסוחט לו היה יהודי רשע, ממילא זה הפך להיות יין נסך. כל שכן אם האדם הזה הלך לטייל בעיר העתיקה, ושם איזה ערבי, איזה פלאח, סוחט שם, בוודאי שצריך להיזהר מאוד בדברים האלה, לפני שאדם לוקח להכניס לפה, יחשוב קודם כול מה הוא לוקח ומה הוא אוכל. הטוב ביותר, אם אתה רוצה חברת ביטוח בעניינים האלה, זה דבר פשוט מאוד. אל תקנה, אל תכניס לפה שום דבר, אלא אם כן יש על זה הכשר. אתה רואה, כתוב על הבקבוק, הכשר הבדץ, או פירמה אחרת, זה הטוב ביותר. ואז יש לך כעין חברת ביטוח שלא תבוא לידי תקלה ומכשול. אותם האנשים שלא הולכים בדרך זו, בשיטה זו, בדרך כלל נכשלים, ואז באים לחכם, כבוד הרב, אני נכשלתי, שתיתי אי-נסך, מה התיקון? שתיתי אי-נסך, מה התיקון? הכי טוב שמעיקרה יקדים רפואה למכה, ירגיל את עצמו, ירגיל את בני ביתו, את הבנים, את אשתו. אנחנו לא קונים כלום, אלא אם כן יהיה על זה הכשר טוב, ואז הדבר יעיל מאוד, יבוא, בעזרת השם, לעולם הבא, הכול היה בסדר, לא הייתה לו חלילה בעיה אם ההאכלות אסורות. אגב, אחי, מי יודע אם במשך החיים הוא לא הקפיד על ההכשרים, יגיע לעולם הבא, יראו לו איזה חזיר קטן שהוא הספיק לאכול במשך החיים. אולי לא חזיר קטן, אולי חזיר גדול, אני לא יודע כמה הוא אכל. זה דבר שהוא קרוב לוודאי. בחיים של ימינו, במציאות הנוראה שיש היום בימינו, כי לצערנו בארץ יש 30% מהבשר שמשווק ברחבי הארץ, הוא בשר מסוג זה. חזיר, נבלות וטרפות וכיוצא בזה. והרמאות בדברים האלה היא גדולה. כמובן, הם לא כותבים על זה, זה בשר חזיר. אף אחד לא הולך לומר את האמת הפשוטה הזו, אלא הם מסבים את עצמם כדי שיצליחו למכור, ולצערנו, הרבה אנשים תמימים נלכדים ברשת. אני אומר דוגמה על בשר, אבל גם במשקאות. בכל דבר ודבר יש בעיות, יש צרות. לכן, הטוב ביותר, שאדם ירגיל את עצמו לקנות רק דברים בהכשר. פעם לא היה שפע, היום יש שפע של מצרכים שיש עליהם הכשר, בפרט כאן, בשכונות האלה, האספקה הזו מגיעה. אז קל מאוד שאדם ייתן הנחיה בבית לאשתו לקנות רק מהדברים האלה, ואז יינצל, לא יבוא לידי חשש מהאכלות אסורות וברכה לבטלן. אני אענה לך, אבל אני רוצה קודם לקרוא את דברי הרמה, כי זה שייך לדברי הרמה כאן. לכן, קצת סבלנות. אני אקרא ואענה. הגה, ואם יתערב יין בשיכר, אז נהיה מחר רוב. אם הרוב יין, מברך בורא פרי הגפן. ואם הרוב שיכר, מברך שהכול. התשבית דן בתערובת, מה הדין? הוא אומר שהולכים אחרי הרוב. הוא ממשיך ואומר, לא רק פה בעניין ברכה, אלא גם בדין יין נסך. לקחתי 40% יין, האספתי על זה גם 60% מים, זה לא יין, זה נקרא מים. אם יבוא עכשיו גוי ויגע בזה, מותר, אין שום איסור. למה? פקע מעל זה דין יין, כך שאין כאן חשש יין נסך. וכך פוסק הרמה על המקום, ככה העתיקו גם שאר האחרונים. המגן אברהם שואל סתירה בדברי הרמה. הרמה לכמן, בסימן רד, אומר שאפילו אם יש לך 18% יין, שישית, גם זה טוב. אם כן, איך כאן הרמה מצריך שיהיה 51%. מתרסים, השח, המגן-אברהם ושאר הפוסקים, יש הבדל מה עירבת עם היין. אם יש לך תערובת מים ויין, מספיק שיהיה ביין שישית. למה? כי המים, אין בו טעם לדחות את היין, ולכן הוא מתערב. המוביל זה היין, והוא גורר אחריו את המים. אבל פה התשבץ מדבר בשיכר. נניח אם אני לוקח ערק ומערב עם היין. אז הערק עצמו הוא חריף מאוד, והוא דוחה את היין, ולכן רק אם יהיה הרוב יין אתה יכול לברך הגפן, אבל אם יהיה לך 51% מהשיכר, ולא חשוב איזה שיכר, אם זה מתאנים, אם זה מתמרים או דבר אחר, כל סוגי השיכר למיניהם, ההלכה היא שצריך שיהיה רוב יין, עליו הכי לאור. ההגדרה לגבי רוב, כאן כותב התשבץ, וכמו שאמרנו, העתיקו את זה גם חלק מהפוסקים ביורי דעה, גם בסימן קי'-ד', קכ'-ג', אבל יש חולקים. שוב, הרמב״ם שם כתב שתערובת של יין נסך עם דברים אחרים צריך שיהיה פי שישים. אפילו אם לא נגע בזה נוצרי, אלא רק מוסלמי-שמעאלי, השאלה הכי בטל רק בשישים. איך אנחנו אומרים? בשישה או ברוב. שוב, התירוץ הוא, אם מעיקרה זה נעשה יין נסך, מזג איזה גוי, עכשיו, אז שפכת את זה לתוך האוכל, אפילו אם יש באוכל פי שישה או פי עשרים, זה לא מספיק. כבר חל על זה יין נסך, יין נסך רק בשישים בטל. אבל מה שאין כן אם היה תערובת מים ויין, והרוב היה מים, אם כן מעיקרה זה כבר לא יין. אחר כך בא הגוי ונגע, לא אוסר את זה, כי הגוי שנוגע בכוס פטל, בכוס מים, לא אוסר כלל ועיקר. יש אומנם חולקים, אבל יש לנו כאן ספק ספקא בדרבנן להקל. הספק השני הוא, רבנו יונה אומר בדעת עריף, שהשמיד את הסוגיה בב״ו בטרצצ״ז, הוא אומר שכל זה היה בזמנם, היין היה חזק מאוד. היום בזמננו האדמה נחלשה, ולכן למרות שבגמרא נאמר, יש שם מחלוקת חכמים ורבי יהודה, כל יין דדרי הלכת להט, אם יתבטל או לא, אז לפי דינא דגמרא משמע, אם יהיה עשרים וחמישה אחוזי עין זה בסדר. אומר רבנו יונה, זה היה בזמנם, לפני 1,700 שנה, 25% יין, אם אתה מערב אותו עם מים, זה היה המוביל, אפשר לברך על זה הגפן. היום בזמננו הקרקע נחלשה. ככה העתיקו גם נימוקי יוסף והריטבע להלכה, פוסק את זה מרן נקמן בסימן רד. האחרונים באו והגדירו, באו מחצית השקל פרי מגדים, אליה רבה, ואמרו לנו, ההגדרה המדויקת, היום בזמן הזה, שהענבים חלשים, היין חלש, 51% יין זה יין, אם יש 49% יין והרוב זה מים, גמרנו. זה לא שווה כלום. הברכה היא שהכול נהיה בדברו, ממילא לפי זה גם לדיד הוא יוצא, שגם לעניין יין נסך לא צריכים לחשוש. זאת אומרת, אם יבוא גוי ויגע בין אצילים של האחים שור, יוצא לפי זה שזה לא נקרא יין נסך. הסיבה היא היינות האלה של שור, היינות הפשוטים, יש בהן שביעית יין, והשאר סוכר, אלכוהול, תמציות, מים וכו'. היין הוא רק שביעית, יין נמלכים, אצילים, חצילים, כל היינות הפשוטים האלה. היין ישן-נושן, יש שם יותר קצת, שם יש 25% יין, ושוב, השאר, תערבות אחרות. שוב, בין זה ובין זה, אסור לברך על זה בורא פרי הגפן, אלא רק שהכול נהיה בדברו. למה? אילו הייתה התערובת רק מים, אז תגיד, למאן דאמר, לפי המגן אברהם בדעת הרמה, אולי זה עדיין טוב, יש כאן שישית, אבל התערובת כאן, הם מערבבים שם אלכוהול, סוכר, אלה הם דברים שכתב כאן התשבץ, שיכר וכיוצא בו, שהם חייבים להישאר תמיד מיעוט, והם שם הרוב, הם המובילים. ולכן, אין הבדל בזה בין ספרדים לאשכנזים. גם אחינו בני ישראל לאשכנזים חייבים לברך על דבר כזה, על פטל כזה, שהכול נהיה בדברו. אם הוא שותה רביעית בבת אחת, יברך על זה בורא נפשות. אין לו היתר לקדש על זה. גם בשעת הדחק זה פסול לקידוש ולהבדלה. מה תאמר לי? שהבדלה אפשר לעשות על חמר מדינה. זה שור מדינה, זה לא חמור מדינה. אבל רק אם אין יין בעיר אפשר להבדיל על חמר מדינה. פה יש יין בעיר, ברוך השם יש בשפע, ולכן אין היתר לקנות דבר שכזה, אפילו בדיעבד, אם אדם קנה, שישתה את זה במקום פטל בארוחת צהריים. אבל אין היתר לקדש על זה או להבדיל, כלל ועיקר מהטעם האמור. אפילו לעניין יין נסך, אם נגע בעינות האלה נגע גוי, יש צד לומר, ספק ספקה בידי רבנני כולה. אולי ההלכה כהתשבץ שבטל ברוב. אפילו אם תאמר, אין ההלכה כהתשבץ שבטל ברוב, אלא צריך שיהיה שישית, אולי בעין-המלכים הזה אין גם שישית, אולי יש שם רק שביעית. ואולי ההלכה כעלייה רבה ועולה תמיד, שהעינות שלנו נחלשו, וכולם מודים שבזמן הזה חייב להיות רוב. נמצא שיש לנו ספק ספקה בדברים האלה, כדי להתיר בנעבד אם נגע בזה גוי. לכן, אם הגוי הביא לך מהמטבח, המלצר הזה הביא לך יין של שור, טוב, בזה לא נורא, תיקח, תברך שהכול, ותשתה. אין איסור מעיקר הדין. שם אין לך חשש יין נסך. זה באמת, הוא מציל את העם. שלא יהיה חלילה חשש שאין נסך, זה זכות הרבים תלויה בו.