חוויות בדרך לבית קברות

- - - לא מוגה! - - - 

כל אחד צריך להבין שכל רגע שעובר בחיים,

או שאתה ממלא את החיים שלך תוכן

או שאתה מאבד את החיים.

כי רגע שעבר בלי תוכן, הוא לא נשאר.

אבל רגע שאדם לומד, לדוגמה, עכשיו אתם יושבים פה, כל רגע שאתם יושבים פה אתם ממלאים ומטחינים את הנשמה שלכם

בדברי תורה,

שדברי תורה זה שקול כנגד כל מצוות התורה.

זאת אומרת, כל אות שאני מוציא מפי,

אתם מקבלים תרי״ג מצוות.

כמה שאני אדבר יותר ותחזיקו מעמד,

ככה אתם זוכים כפול תרי״ג מצוות.

זה השכר שמקבלים על לימוד תורה.

זאת אומרת, כל בן-אדם

שממלא כל רגע מחייו, אשריו אשרה חלקו,

הוא יצא מפה בימים מלאים ושלמים.

אבל מי יכול לעשות את זה?

מי יכול באמת למלא כל רגע?

הרי רוב האנשים, רוב היממה שלהם

זה הבל וריק.

כמה אנשים לומדים תורה ביום?

כמה מצוות הם כבר עושים ביום?

תאסוף, תאסוף, תאסוף, תטחן הכול ביחד. כמה? אם תגיע לארבע השעות, אתה מאושר.

למה הם עוד עשרים?

לא חבל?

זאת אומרת, אם אתה חי 60 שנה,

אז רק עשר שנים ניצלת ו-50 שנה זרקת.

אם אתה לומד רק שעה ביום ואתה חי 70 שנה,

אז אתה שלוש שנים ניצלת

והשאר זרקת.

אז בשביל מה קיבלת חיים?

סתם, להיות זקן עם קמטים?

אדם צריך להבין, יש ערך לחיים. כולם מבינים שיש ערך לחיים. מתי? כשהם הולכים למות.

אז הם נזכרים, הם רוצים לחיות,

פתאום הם מבקשים חיים בכל מחיר.

אבל אז כבר אין מאיפה לתת לך.

מאוחר אתה כבר זקן, כמה יתנו לך עוד?

אז אדם צריך לנצל את החיים,

שלא החיים ינצלו אותו? לא חבל?

אבל אדם רואה את כל מה שיש בעולם וצדיק מט בפני רשע.

מה הוא רואה?

תפאורה גדולה,

אורות, בניינים, גורדי שחקים, מכוניות פאר, סלבריטי.

מה הוא רואה?

טמבלוויזיה.

מה הוא רואה?

אינטרנט, פייסבוק, טוויטר, חרטות, הכול יש לו.

בפלאפון, דור 4. חביבי הוא מחובר.

לאן?

לגיהנעם.

עם זה לא בונים עולם הבא, עם זה מפסידים עולם הבא, עם זה מבזבזים חיים,

כי מזה לא יישאר לך שום דבר.

לא יישאר.

איך אני יודע?

ראית תוכניות לפני שבועיים, אתה זוכר מה היה? לא.

לפני חודשיים בטח לא.

קראת עיתון, אתה זוכר מה היה כתוב? לא.

שמעת חדשות לפני כמה ימים, מה היה? לא זוכר.

אז מה נשאר מכל מה שהיה? כלום.

אכלת? כן. איפה זה?

יצא.

מה נשאר? כלום.

אז מה אתה עושה? אתה מתקדם כל יום, כל יום לבית קברות.

זה הכול.

בדרך אתה הולך חף לפה, חף לשם,

שומע זה, רואה זה,

וזהו. אבל אתה בדרך לבית קברות, אין הפסקה.

אפילו כשאתה ישנת בדרך.

אבל עם מה אתה תגיע לשם?

עם כלום?

עם חוויות?

אם אדם ממלא את עצמו רוחניות,

הרוחניות נשארת לנצח.

הגוף נגוף, זה ברור לנו.

הדבר היחידי

זה האני, הנשמה.

זה הדבר היחידי.

אז כדאי להשקיע במה שנשאר,

לא במה שלא נשאר.

וזאת הטעות של בני-האדם.

הם מתפתים, מתפתים.

מתפתים.

אני אתן לכם רק משל על זה, לדוגמה.

היה אחד

ששמע שהמלך מכריז

שמי שעושה כך וכך, עד כך וכך, יקבל כך וכך

כסף וזהב.

במשך חמש דקות יפתחו לו את אוצר המלך,

וכמה שייקח, ייקח, אם יעשה כך וכך.

והוא עשה כך וכך,

והיה מגיע לו.

והמלך אמר, מגיע לו, תביאו אותו.

אבל שר האוצר

חמל על הכסף ואמר, חרב, ניתן לבן-אדם, עכשיו יאסוף לנו, יביא שקים,

ימלא זהב, זהב, זהב, זהב,

וילך.

לא, חבל.

אמר לו המלך, אבל אני לא יכול לשנות בדיבורי,

איך אני אשנה בדיבורי?

אני אמרתי, אני מלך, אני לא יכול לשקר.

אמר לו, יש לי עצה.

אמר לו, מה העצה?

אמר לו, אל תדאג,

תזמינו אותו.

חקר עליו, ראה מה המומי,

הבין שהבן-אדם הזה אוהב מוזיקה, חבל על הזמן.

סידר לו תזמורות,

מכל הגוונים, מכל הסוגים, את כל הזמרים הפסולים הוא הזמין.

שם את כולם,

ואיך שהוא נכנס,

ישר התחילה המנגינה.

והוא שומע את המנגינה, נדהם, משתוקק,

מביט, מתלהם,

וממנגינה למנגינה ומנגינה למנגינה, והבן-אדם לא שם לב, ופה תזמורת ושם תזמורת, זאת מפסיקה, זאת מתחילה, וואו,

ושואו, ועשן, ורוקדים.

וההשתגע, הבן-אדם, לא יכול להעתיק את עיניו, מסתכל,

מסתכל, מסתכל, מסתכל, ופתאום הוא נזכר.

יא חביבי, אני צריך לקחת כסף.

רץ לכיוון האוצר,

בא אליו בן-אדם, תפס אותו בגב ואומר, עבר זמנך,

חמש דקות הועברו החוצה.

היתה לו הזדמנות להיות עשיר אדיר, היה קונה את כל הלהקות והיו מנגנים לו כל החיים.

אבל הוא התפתה.

פשוט מאוד שמו לו את מה שהוא אוהב,

ומרגע שהוא שמע את מה שהוא אוהב, לא יכול היה להפסיק.

מה עושה אצל הרע? אותו דבר.

איך שאתה בא לעולם,

ישר מתחיל להרגיל אותך.

כבר כשאתה קטן, סקייטים,

אחר כך אופניים,

אחר כך אופנוע,

אחר כך מכונית,

אחר כך זה,

אחר כך יאכטה,

אחר כך חרטה,

אחר כך בוכתה,

אחר כך שחטה,

אחר כך זה,

וואו,

כל הזמן מוביל אותך, אתה יודע, מעניין לעניין, מעניין לעניין, הופ, אומרים לך החוצה, נגמר הזמן.

לא חבל?

יצר רע נותן לך להנות, להנות,

hold time, ואתה עובר מהנאה להנאה, מה נעשה הערב?

לאן נלך?

מה נעשה?

כל הזמן אתה מחפש ריגושים, הנאות וכו',

והחיים עוברים, עוברים, עוברים את המתבגר עוד שנה, עוד שנה,

עוד ספרה, עוד ספרה, עוד ספרה,

ביי ביי,

ויוצא מהעולם, בלי כלום.