רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקימת | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

תפסיק לדבר, די.

כמה אתם פטפטונים.

נציבי יום

טוביה בן מאלי

ימשיך לגדול

כשומר תורה ומצוות במחיצת אביו,

הצלחה בלימוד התורה ויראת שמיים.

רוברט בן סבטלנה

השם יתברך יהפוך לבבו לטובה, יחזור בתשובה שלמה מתוך בריאות הנפש והגוף, אמן.

רבי חנינא בן דוסא אומר,

כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

וכל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו,

אין חוכמתו מתקיימת.

אומר רשי,

כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

אני שמעתי,

כך אומר רשי,

שמקדים במחשבתו יראת חטאו לחוכמתו.

כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

אומר, אני שמעתי שהוא מקדים במחשבה את יראת החטא

לחוכמה.

שהוא חושב בליבו אלמוד בשביל שיהיה ירי חטא.

למה אני רוצה ללמוד?

רוצה ללמוד בשביל להיות ירי חטא.

על דרך שאמרו,

תחילת המחשבה

היא סוף המעשה.

סוף מחשבה

במחשבה תחילה.

זאת אומרת, תחילת המחשבה היא גם תביא לסוף המעשה. מה הייתה תחילת המחשבה שלו?

שהוא רוצה להגיע ליראת השם,

על ידי זה שהוא ילמד את החוכמה,

הוא יגיע ליראת החטא.

אז חוכמתו מתקיימת,

והחוכמה מביאה תו למה שליבו חפץ,

והוא נהנה בה.

הוא נהנה בלימוד התורה,

כי היא מביאה אותו לידי היראה.

אבל כל שחוכמתו קודמת

ליראת חטאו,

הוא אינו לומד על מנת לעשות.

אצלו החוכמה קודמת.

הוא לא מתכוון לעשות.

הואיל ואין לבבו פונה להיות ירי חטא,

אין חוכמתו מתקיימת.

למה?

מתוך שהיא מונעת אותו מללכת אחרי שרירות ליבו,

הוא קץ בה,

הוא מואסה ומניחה.

כיוון שהוא לומד תורה,

הוא לא מחפש יראת חטא,

ופתאום היא רואה שהיא מגבילה אותו, היא מונעת אותו. זה אסור, וזה אסור, וזה אסור.

אז בסוף הוא קץ בה,

והוא מניח אותה ועוזב את התורה.

אינה מתקיימת.

כל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חוכמתו מתקיימת.

זאת אומרת, הכל תלוי מה אתה רוצה בסוף.

עד שרוצה בסוף את היראת שמיים, את היראת חטא,

אז ודאי כל מה שהוא ילמד הוא ישמח מאוד,

שמה שאומרים לו שאסור, וזה וזה, הוא ירא חטא.

אז הוא לא יעשה חס ושלום.

אבל מי שהחוכמה אצלו היא הקובעת, ולא היראת חטא,

ופתאום הוא רואה שהחוכמה מגבילה אותו, אז הוא לא רוצה.

אז הוא עוזב אותה,

והיא לא מתקיימת.

זה פירוש רשי.

לספר עמודת ישראל,

בערך שהכוונה של המשנה ללמד אותנו שתכלית לימוד התורה

זה שנתדבק בקדוש ברוך הוא נותן התורה. זו התכלית.

בספר תפארת שלמה

פירש בדרך זו

את מאמר התנא, כל השוכח דבר אחד ממשנתו.

כל השוכח דבר אחד.

אחד זה מדבר על יחידו של עולם הקדוש ברוך הוא.

וכיוון שאדם צריך להתדבק בשם יתברך בעת לימוד התורה,

הנה אם הוא לא למד באופן כזה,

זה נחשב שהוא שוכח דבר אחד ממשנתו.

הוא שוכח בעת המשנה שהוא לומד את יחידו של עולם, את האחד.

בדומה לזה,

נאמר בשם הבעל שם טוב הקדוש,

זכותו תגן עלינו אמן,

לפרש את מאמר חכמים זיכרונם לברכה

אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים

לשונה פרקו מאה פעמים באחד.

דהיינו, לא שווה בכלל הלימוד בלי דבקות באחד.

צריך תמיד ללמוד עם האחד.

מאה ואחד. אחד לומד רק מאה.

אחד לומד מאה ואחד.

מה זה מאה אחת?

לא מספר מאה ואחד.

לומד גם כן מאה.

אבל לומד את המאה עם האחד, יחידו של עולם. כשהוא לומד,

הוא דבוק בקדוש ברוך הוא,

שתכלית הלימוד זה דבקות והתחברות בשם יתברך נותן התורה.

אל תשכחו שמי שאומר את הממרה הזאת זה חנינא בן דוסה, שהיה צדיק יסוד העולם.

בת קולה הייתה יוצאת כל יום ואומרת

שכל העולם ניזון

בשביל חנינא בני,

כי הוא היה ירחת.

רבנו יונה אומר,

זה האיש אשר יראת חטאו קודמת לחוכמתו,

הוא משתדל ללמוד לדעת חוכמה

כדי לדעת לשמור את נפשו מן החטא.

ויראת חטא גורמת לו לעסוק בחוכמה.

איך הוא יהיה ירחת אם הוא לא יודע מה אסור, מה מותר?

אז בשביל להיות ירא חטא אתה צריך ללמוד.

אז יראת חטאו קודמת לחוכמתו,

זה הרצון שלו, אתה יראת חטא.

ולכן הוא הולך ללמוד בשביל לדעת מה מותר ומה אסור.

ואז חוכמתו ודאי מתקיימת בידו.

והוא יקיים את התורה כפי שלמד והשכיל,

ויפרוש מהעבירות,

ויקיים את כל המצוות.

אך אדם

שאין כוונתו בלימוד

לקיים את ציווי התורה,

אלא רוצה להבין ולהשכיל בתורה, נחמד לו, יפה לו, יש סוגיות יפות, הוא אוהב,

לא תתקיים התורה בידו.

וכך הדין נותן.

מאחר שמטרת הלימוד

היא בכדי לקיים,

והוא לא רוצה בכך,

אז הוא לא ראוי לכתר התורה, והיא לא תתקיים בו.

עוד פרש רבנו יונה,

וכך פרש גם רבנו עובדיה מברטנורה,

כאשר יראת חטאו קודמת לחוכמתו.

וזה גורם לכך שהרצון האמיתי ותשוקת הלב שלו

לזכות לקיים דברי השם ומצוותיו כראוי.

הנה, כאשר הוא לומד את תורת השם,

אז הלימוד משמר אותו ללכת בדרך טובה וישרה,

שהוא מורגל בה כבר זמן בעידן,

שהרי הוא יראה חטא,

זה מה שליבו חפץ.

ולא רק זה, אלא מוסיף אהבה רבה ומתאבה להרבות בתורה כמה שיותר,

כדי להיזהר.

אבל מי שחוכמתו קודמת ליראת חטאו,

והלב שלו לא פונה להיות ירא חטא,

אין חוכמתו מתקיימת, סופו לבעוט בתורה,

כיוון שהתורה מונעת אותו מחטאים ועוונות שהוא רגיל בהם,

והוא לא רוצה להתרחק מהם.

והתורה דומה עליו כמסוי כבד,

לכן הוא ימאס בה ויניח אותה.

בספר דרך חיים תמה.

מה זה יראת חטאו?

כשאומרים יראת חטאו, משמע שיש לו כאילו חטא.

יראת חטאו, לא יראת חטא.

יראת חטאו.

אז יש לו חטאים, כאילו,

אומרים.

לכאורה, היה צריך להגיד, כל שיראתו מן החטא

קודמת לחוכמתו.

למה אומרים שיש לו חטאים, כאילו?

והוא תרץ בתוספות יום טוב,

כיוון שנאמר בפסוק בקהלת זכ,

כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

נמצא שאין אדם שהוא לא מוכן אלא חטא.

אין בן אדם שהוא לא מוכן אל החטא.

זאת אומרת שהוא עלול לחטאים.

ולכן אמר התנא, כל שירת חטאו.

זאת אומרת, החטא שהוא מזומן לו לחטאו.

אי אפשר שאדם יעבור את כל החיים בלי חטא אחד.

כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

אז ממילא מדברים על חטאו שהוא עתיד.

הוא פוחד מזה.

שהוא עתיד.

שמא יגרום החטא.

ועל זה פירש מה שאמרה המשנה.

איזה הוא גיבור?

הכובש את יצרו.

בתנא מייחס את היצר אל האדם.

לומר כי לכל אדם יש יצר הרע

שחפץ לחטיאו.

יצרו.

יצרו שלו.

לכל אחד יש יצרו שלו.

וכאשר יכבוש האדם ויתגבר עליו, הוא נקרא גיבור.

אבל אי אפשר לעבור את העולם בלי שום חטא.

היו ארבעה שמתו שלא,

בגלל שהם חטאו וכו' וכו',

אבל

הם מתו בסוף בעטיו של הנחש, בעצתו של הנחש.

ביניהם ישי וקלאב וראובן.

אז זאת אומרת,

שאומר,

יראת חטאו זה שהוא ירא בגלל שאפילו אם הוא יהיה צדיק, הוא עלול. כי אין צדיק בעצם, זאת אומרת, הוא לא חטא.

אז כיוון שהוא עלול והוא פוחד מזה,

הוא רוצה ללמוד את החוכמה ולדעת הכול, מה אסור, מה מותר, שלא ייקשה.

מדברי המשנה שהשוותה את יראת חטאו לחוכמתו,

מוכח שמידת יראת החטא שצריך אדם להחדיר בנפשו

היא תלויה בגודל חוכמתו.

אם מתרבה חוכמתו בתורה,

אז הוא צריך להגביר בעצמו גם את מידת יראת שמיים ויראת חטא.

הרבה יותר מן האיש ההמוני שלא זכה לתורה.

לדוגמה, בשוחט כתוב הדין

שצריך שיהיה לו יראת שמיים מרבים.

לא יראת שמיים רגילה,

שזה יראת שמיים,

אלא יראת שמיים מרבים, כי זה סכנה.

הוא יכול להכשיל

אלפים ורבבות.

צריך שיהיה לו רמה של יראת שמיים מרבים, יותר מרבים אחרים.

בעניין זה מסופר שהרב הקדוש, בעל נועם אלימלך מלז'ינסק,

זכר צדיק וברכה,

ואותו תגן עלינו אמן,

דרכו היה להוכיח את עצמו בדברים קשים כגידים,

והיה אומר על עצמו תמיד שהוא חוטא והוא פושע.

פעם אחת שמע אחד מהתלמידים את דבריו ואמר לרב,

איך רבנו אומר כדברים הללו?

והרי גם הרבי יודע שאין חטאיו מרובים כל כך.

אמר לו הרב הקדוש,

אני אמשול לך משל מה הדבר דומה.

מעשה במלך

שחפץ לבנות לעצמו פלטרין חדש גדול ומפואר עד מאוד,

ואחד מן הפועלים,

שהיה בליבו על המלך,

מחוות סיבה כלשהי,

החליט לגרום לו נזק,

ולכן הסיט את החפירה של היסוד של הארמון

בעשר רמות מהמקום שהיה צריך להיות.

ואז אתם יודעים,

יכול הבניין ככה לעשות מתיחה לצדדים.

וכשנודע הדבר למשרתים של המלך,

הענישו אותו בעשר מלכות עם רצועת עור,

והורו לו למלות שוב את החפירה שחפר.

כעבור תקופה,

חפץ המלך שעשו עבורו כתר מלכות חדש,

מיופה בכל מיני יופי כראוי למלכותו.

זה מלך מתחדש כזה.

וכשהושלמה מלאכת הכתר,

והוצלחו לקבוע בראשו מרגלית גדולה בערך רב ועצום,

נתנו את האבן לאומן,

ידוע במומחיות נפלאה,

שיקבע אותה בראש הכתר.

הוא לא נזהר כל כך במלאכה,

וטעה בעת שהכין את האבן,

וחתך במרחק קטן מאוד,

כמו מילימטר, מהמקום שהיה צריך לחתוך,

ובזה נתקלקלה מרגלית,

ולא יכלו לקבוע אותו יותר בכתר המלך.

כשבא הדבר לפני השופטים,

פסקו את דינו לבית האסורים לשנים ארוכות.

אדם אחד

תמה

על המשפט שנעשה,

ואמר, זה לא צודק.

איך ייתכן שפועל

שחפר חפירה מרחק עשר אמות,

יצא בעונש עשר מלקות,

ואומן שטעה במילימטר,

הענישו אותו בעונש כבד,

והוא צריך לנמק

בתוך הכלא זמן רב.

זה עשה חריגה מילימטר, זה עשה עשר מטר,

זה קיבל רק עשר מלקות, וזה קיבל יותר מעשר שנים. מה זה?

אמרו לו, שומעים שוייטה,

עליך להבין שיש חילוק כבר עצום בין שני אנשים.

זה שהסיט את החפירה של היסוד,

לא הזיק אפילו אחד מאלף

ממה שהזיקה, אמר.

האבן הזאת

הייתה עתידה לעטר את כתר המלך,

והיא שווה לאין ערוך מיסוד בבניין.

וכשהוטל עליו להתעסק בה,

היה חייב להתנהג בזהירות יתרה מאוד מאוד.

וכל שינוי הקל ביותר הוא עוון גדול,

ולכן החונש גדול.

והמשיך הרב הקדוש ואמר,

ויש חילוק ביני

לבין שאר בני אדם.

אדם שעומד במדרגה רוחנית נמוכה,

התביעה עליו היא רק אם הוא חוטא בחטאים גדולים גדולים גדולים.

אבל צדיק,

שעומד במדרגה גבוהה, והנשמה שלו מזוככת,

אם הוא משנה ממצוות השם יתברך, שינוי קל ביותר,

נחשב לו לחטא גדול,

למעלה למעלה לראשו.

ואני אתן דוגמה.

נגיד, אם בן אדם יגיד דבר לא יפה למלך,

לא הגון,

כמה אפשר להעניש אותו?

לא ביזה אותו, לא קילל אותו, לא,

פשוט לא הגון.

כמה אפשר לתת לו?

מה?

אתם לא יודעים.

לא הכרתם מלך.

נגיד אם בן אדם ישאל שאלה מיותרת מלך.

שאלה.

כמה אפשר להעניש אותו?

שלושה חודשים.

יש אחד גדול ומפורסם, קראו לו אברהם אבינו.

הוא ישאל שאלה

עם ארבע מילים.

במה אדע כי ירשנה,

קיבל עונש ארבע מאות שנה,

שכל צאצאיו

יהיו עבדים לפרעה ארבע מאות שנה,

על שאלה

של ארבע מילים.

עם כוונה טובה, לא שאלה חוצפתית או משהו.

אמר לו, ידוע תדע. שאלת, במה תדע? הנה, אני אומר לך,

ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,

ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

הנה, קיבלת תשובה, רצית לדעת.

אז ככה הסביר לו רבי אלימלך לז'ינסק, אם

אם אדם גדול, גדול, גדול, גדול,

זה בכתר, זה בכתר,

כמו

רגלי המרכבה,

בכתר.

הצדיקים הם בכתר של המלך.

ואם חלילה

הוא ממש אבן טובה, והיה לו איזה זיוף של מילימטר,

ככה זה, זה, זה פגם בכל האבן, הערך שלה נפסד.

אז לכן הוא היה קורא לעצמו כל הזמן חוטא, פושע,

מעורר את עצמו, מעורר את עצמו, שייזהר, ייזהר, ייזהר, ייזהר.

ואז נבין מה שנפתחה המשנה ואמרה בהשוואה.

יראת חטאו של האדם לחוכמתו, כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו.

היא משווה ביניהם,

כיוון שכפי גודל מעלת האדם צריכה להיות גודל יראת החטא שלו להרחיק אותו מהעבירה.

כי הוא צריך להיות זהיר ביותר, ביותר, ביותר. כל טעות ולו הקטנה ביותר, כל הצדיקים, השם מדקדק איתם כחוט הסערה.

וחטא פעוט גורם לפגם אדיר בנשמה של אדם.

הרי יעקב אבינו אפילו, שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו,

ואמר לו

שהוא ישמור עליו,

ויגן עליו בירידתו למצרים,

והפתיע לו גם שהוא יעלה אותו ממצרים,

הוא לא סמך על האבטחה.

למה? הוא אמר, שמא יגרום החטא.

ואולי אני עשיתי חטא, ואז מתבטלת כל האבטחה.

ולכן הוא פחד גם מעשיו.

ואולי גרם החטא, ואז הוא מתחייב.

אז זאת אומרת, כל בן אדם

צריך לדעת,

העיקר העיקרים זה יראת החטא,

יראת שמיים.

זה אוצרו.

אם לא נכנס כל השס וכל מה שאדם לומד לתוך אוצר שקוראים לו יראת שמיים, זה לא שווה שום דבר.

שום דבר.

יכול להיות גאון, יכול להיות זה.

אין יראת שמיים.

אבל על הזמן.

אינה מתקיימת.

כל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו,

אין חוכמתו מתקיימת.

אז זה יסוד שצריכים להבין אותו, ונמשיך מחר.

אבל תקלטו רק את הנקודות האלה שדיברנו עליהן,

ותראו אם יש לכם או אין לכם, אם אתם שואפים לזה,

רוצים את זה,

האם אתם מחפשים להיות יראי חטא,

לדעת את כל מה שצריך בשביל להתיירא מן החטא וכו'.

תבדקו, כל אחד יבדוק את עצמו.

בינתיים אנחנו שמחים שאנחנו זוכים ללמוד בתורה,

ואנחנו מודים לקדוש ברוך הוא.

והכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו

והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כסף.

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

ואין קדוש כסף.

הכל יאמרו והכל יאמרו. שיהיה לכם שבוע טוב.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים, רבי חנני אמרו, שאומר,

משוא הגדול ברור זה כל ישראל,

וכוח רבו עולם תורה ומשואות.

שנה אמרו לנו בסלומה ואין סדגו,

יחדיל תורו.