רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רימה - א | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת רבקה בת שמעה שושנה נוחתה עדן

מיכאל יעקב בן נטלי איווט

יזכה ליישוב הדעת ורפואת הנפש והגוף

תשובה שלמה מתוך שמחה ואושר

יזכה להקים בית בקדושה וטהרה מתוך דבקות אמיתית

השם יתברך

אמן ואמן

רבי לויטס איש יבנה אומר מאוד מאוד הביא שפל רוח שתקוות אנוש רימה

רשי אומר

אף על פי שבשאר מידות

הדרך האמצעית היא המשובחת

במידת הגאווה אינוכם

אלא יתה לקצה האחרון של שפלות הרוח

לפי שהגאווה היא מאוסה ביותר

ועוד

שרוב בני האדם נכשלים בה ולא בדלי מנה,

לא בדלים ממנה

לכן צריך לחסות להרחקה יתרה

ועל זה אמר רבי לויטס

מאוד מאוד הביא שפל רוח שתקוות אנוש רימה.

כתב אספת אמת

שאין פירוש הדבר צריך אדם להיות מאוד שפל ברוחו

שאם כן היה צריך לומר הביא שפל רוח מאוד מאוד

ומזה שאמר מאוד מאוד

הביא שפל רוח

הקדים את המאוד מאוד

נלמד שכוונתו היא שהאדם צריך להשגיח היטב

בדרכי הענווה ולראות איך להתנהג בשפלות הרוח תמיד

וזה שהוא אומר מאוד מאוד מדובר על רוב הזהירות

שצריך האדם להיזהר כאשר יבוא להשלים את עצמו במידת הענווה.

זאת אומרת, אדם שרוצה להגיע לדרגת ענווה צריך מאוד מאוד להיות זהיר

כדי להגיע אל המידה הזו.

מה טעם הזהירות?

כמו שכתב רבנו יונה

על הגמרא

אודות מידת הגאווה בסוטה ה'

אמר רבא

בשמתה אי דאית בי ובשמתה דלית בי

היינו אדם שיש בו מידת הגאווה יהיה בנידוי

וגם זה שאין לו ממידה זו בכלל יהיה בנידוי

משום שאף שהגאווה מידה מגונעת מאוד

עם כל זאת צריך אדם שלא יהיה שפל בתכלית

עד כדי שיבזו בני אדם

ולכן יהיה בנידוי מי שאין לו אפילו מקצת גבהות הלב.

בזה יובן היטב גודל הזהירות הנצרכת במידת שפלות הרוח.

כיוון שמוטל על אדם לאחוז בשני דברים מנוגדים זה לזה

מצד אחד עליו להתנהג בשפלות הרוח

מצד שני צריך שיהיה לו קצת

גבהות הלב

ויש לו להיזהר שיהיה הכל במידה נצרכת,

מדויקת,

לא פחות ולא יותר.

וילכוד מעם לא עז באר ששפל רוח

מדבר על מחשבות האדם בליבו

שגם בליבו יהיה אדם שפל רוח

ואוחז בענווה

כי גם מחשבות של גאווה

חטא נקרעים

וגם עליהם נענש מתגאה.

מי שמתגאה בליבו גבה לב

תועבת השם

ופעמים הרבה מצוי אדם

שהנהגותו בענווה בפעולות החיצוניות בלבד

אבל בליבו פנימה יש גאווה מעושה

אבל משום שהוא חפש שישבחו אותו על הענווה

אז הוא עושה פעולות שמורות ענווה

בא תנא ומזהיר מאוד מאוד הביא שפל רוח הכוונה במחשבות

למה אמר פעמיים מאוד מאוד

פעם אחת כנגד ההנהגה בפעולות החיצוניות

ופעם אחת בפנימיות של הלב

שזה יהיה באמת ובתמים

ובעניין זה נביא מעשה

שהיה עם החסיד רבי אלעזר מביאליסטוק

והוא היה מתלמידי הרב הקדוש הקוצקי רבה זכר צדיק וקדוש לברכה

בעיירה שלו היה דר יהודי בשם רבי ירוחם

שהיה מתנהג בחסידות ופרישות נפלאה

והיה מתענן במשך כל ימות השבוע

ובגלל שהיה מתנהג בשפלות הרוח

ובענווה

יצא שמו כענב מפורסם

רבי אלעזר

רבי אלעזר מביאליסטוק

התלמיד של הקוצקי רבה חשש

שמא הענווה הזו לא אמיתית

והחסיד הזה רבי רוחם חושב בליבו

את ערך עצמו יותר מדי

והוא ביקש להיווכח

אם הדבר אמת

אז המתין לשעת כושר

פעם כשעמד רבי ירוחם עם כמה נשים

פנה אליהם

רבי אלעזר ואמר

מן הראוי שתדעו כי רבי ירוחם

מתענק כל שבוע

בימי שני וחמישי

כששמע רבי רבי ירוחם את דבריו אמר לא רק בשני וחמישי

אלא בכל ימות השבוע

בדברים האלה גילה לעיני כל שאין הענווה כי אם מן השפה ולחוץ

בפנימיות היה לו הרהורי גאווה

ועל כן לא היה אכפת לו שימחיתו מכבודו

לא היה אכפת לו

והיה משחק אותה ענק

כי הוא הרוויח מהענבה יותר מהגאווה

אבל עכשיו שהוא נפלט לו הגאווה פרצה החוצה

ואמרה מה פתאום רק שני וחמישי כל השבוע אני...

לכן הזהיר התנא בכפל אמריו לומר מאוד מאוד

הביא שפל רוח

גם בחוץ וגם בפנים

הרב הקדוש רבי בוני מפרשיסחא

זכר צדיק וקדוש לברכה

זכותו תגן עלינו אמן אמר בדרך צחות

איש ישראלי מכונה יהודי

ביידיש קוראים לו ייד

יוד יוד כמו אות יוד

למה?

כי היהודי

הוא מחשיב את עצמו כמו הקטנה של האותיות

אבל אם יאריכו את הרגל

תעקר השם יוד ותהיה וו

ואם ירחיבו את הגג היא תיקרא דלת

יוד

ייד

יהודי זה רק אם נשאר

בקטנותו בצורה אמיתית

זאת אומרת זה נקרא ייד

כמו יוד

אבל אם הוא יתגאה יעריך את עצמו או ירחיב את עצמו

זה כבר לא ייד

זה כבר דלת, וו

זה לא ייד

יש שגרסו במשנה הביא שפל רוח בפני כל אדם

בילקוט מעם לועז אמר את הכוונה של הגרסה הזו

יש על אדם להתנהג בשפלות הרוח לפני כל מיני בני אדם

ולהחשיבם במעלה יתרה ממנו

כי לכל אדם יש מעלה מיוחדת

ואם יתבונן אדם במעלה זו שיש לחברו שלו אין

ישפיל עצמו בפניו

למשל

אם חברו חכם וזקן

יחשוב שוודאי מצא חן בעיני השם יתברך

כי נתן לו חוכמה וגם זקנה

ואם הוא צעיד ימים ממנו

יאמר כיוון שימיו מועטים עדיין, עוונותיו מועטים גם כן

ולכן יש לו להכניע את עצמו בפניו כי עוונותיו מועטים

ואם חברו עני ובעל ייסורים

יחשוב

לחברי יש התנצלות לפני הבורא יתברך

שאם הוא לא עבד את השם כראוי

זה מחמת העוני והייסורים המלפפים אותו

אבל מה יהיה מענה לי

שאיימות לתת דין וחשבון לפני הבורא

ועל כן ודאי

הנני שפל יותר ממנו

ואם מדובר באדם שיש לו מום

יחשוב בדעתו שפלוני בגלל המום רחוק ממידת הגאווה ולא ייכשל בה

בגלל המום

ואנוכי עלול ליפול ברשת הגאווה המאוסה

כי העניין זה יחשוב על כל אדם את המעלה שיש לו

ובזה יוכל לקיים מביא שפל רוח בפני כל אדם

כי בכל אדם יש מעלות שלך אין

מסופר על הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זכר צדיק וקדוש לברכה

שהיה משגיח רוחני בישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים

פעם בימי זקנותו

לן בביתו אחד מהתלמידים

לקראת עלות הבוקר

השכים התלמיד וראה שהרב עומד

ליד החלון

ואומר בפיו דבר מה במשך זמן ארוך

אבל לא מרים את קולו אלא ממלמל בשקט

כדי שלא יתעורר האורח מהשינה

האורח רצה מאוד לדעת מה אומר הרב בשעה זו

התקרב אליו בלט

והצליח לשמוע שהוא חוזר על הפסוק

ולא תביא תועבה אל ביתך

והיית חרם כמוהו

שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו

כי חרם הוא

הוא חוזר על זה עוד ועוד ועוד

התלמיד התפלא מאוד על הדבר והמתין לשעת הכושר

כדי שישאל את הרב לפשר העניין

בהזדמן לו

אמר לו רבי אליהו

אני יוצא להתפלל תפילת שחרית בישיבה

וכשאני נכנס להיכל הישיבה

קמים לכבודי כל התלמידים

ואחר כך ממתינים עליי עד שאסיים לקרוא קריאת שמע ותפילת העמידה

חושש אני שמא יפול חס ושלום ברשת הגאווה

והרי כתוב במשלי טז תועבת אדוני כל גבל לב

הרי כי הגאווה מכונה תועבת השם כמו שנקראת עבודת אלילים

ועל כן אני משנן שוב ושוב את הפסוק ולא תביא תועבה אל ביתך

כדי שאזכור גודל גנות הגאווה וכמה יש להתרחק ממנה

ועל ידי זה אני מחזק את ליבי לא להיכשל חס ושלום

בהרהורי גאווה מתועבת

בעיני השם יתברך.

אז אתם רואים שגדולי ישראל ידעו מה הסכנה הגדולה בלהיכשל בגאווה

כי אדם יכול להפסיד את כל זכויותיו בגאווה.

אז לכן כל אחד ייתן לליבו להיות מאוד מאוד שפל רוח

ולזכור גם שתקוות

אינו שרימה.

אדם הכי חושב את עצמו והכול בסוף

בלי לשאול אותו.

כל התולעים והנמלים וכל מה שיש שם מתחת לקרקע

יבואו אליו ויתחילו לכרסם בו.

אז אם הוא יראה את התמונה הזאת, איך הוא ייראה בסוף,

על מה יש לו להתגאות?

על מה יש לו להתגאות?

על זה נדבר מחר,

בלי נדר.

בעזרת השם, השם ייתן חיים, אמן.

צודק, אמן. הרי אני מחווה לקיים מצוות

חכמים.

רבי חנניהו ברגע שיאמר,

עושה גודש ברוך הוא זכות ישראל לפי כוך,

ירבו להן תורה ומשמאל שנה, אמר אדן עובס למען של גוי, הרגיל תורה ויהאדיר.

הרי אני מחווה.