ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום שרה מונה בת שושנה השם יזכה אותה לא להתעצבן יותר בשבתות ובחגים ובכלל,

ותזכה לקיים מצוות כיבוד הורים ועידור רב יחד עם שאר המצוות

שציווה השם אמן.

דע

מאין באת

ולאן אתה הולך?

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

מעלת המעשים הטובים שאדם עושה.

נאמר, ודע

לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

זאת אומרת, אדם עתיד לקבל שכר רב

מאת השם על פעולותיו,

והביאור של הלשונות דין וחשבון.

דין

זה שהוא יקבל את שכרו על עצם פעולות המצוות ומעשים

טובים שעשה בעודנו חי.

זה דין,

על פי דין.

ומה שנמשך מהמצוות אחרי הפטירה,

גם על זה יעשו איתו חשבון.

הוא יקבל שכר מושלם.

אדם שחיבר ספרים,

ואחר מותו לומדים בהם,

הותיר לעצמו ברכה

מי שזכה

לייסד בית כנסת,

בית מדרש,

בית חינוך,

כולל,

שמתחנכים שם דורות של תלמידים בדרך תורה כראוי,

אפילו אחרי שהסתלק לבית עולמו.

יעשו חשבון מה מגיע לו.

וכן, אדם

החזיק תורה בממונו,

ויש פירות ממעשה בדורות הבאים.

אדם שחזיר בתשובה,

וואי וואי וואי, כמה שכרו.

כל אלה,

אחר פטירתם,

נדונים כל שנה בראש השנה ספרי חיים וספרי מתים נפתחים,

ונדונים בבית דין של מעלה.

מה דנים אותם?

הם כבר נפטרו.

בודקים ומתבוננים מה נוסף על ידי מעשיהם שהותירו

בכל שנה.

הם מקפיצים אותם, לפי העניין,

ומקבלים על זה שכר מרובה.

אפילו שבפועל הם לא עשו כלום עכשיו.

אבל תוצאות מעשיהם ממשיכים. השם משלם להם פרימה על עליהם.

והדבר הזה שגם המתים נדונים,

מופיע בראש השנה ל״ב.

מפני מה אין אומרים הלל בראש השנה?

אפשר מלך יושב על כיסא דין,

וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו,

וישראל אומרים שירה?

ושגם אנשים שכבר מתו נדונים, וספריהם נפתחים.

ואם אדם זיכה את הרבים,

נותנים לו בגן עדן מדור גבוה יותר מאשר היה לו עד עתה.

שהרי בשנה זו עשו מעשה פירות נוספים,

וגרם לבני אדם אחרים שילמדו ויקיימו יותר מצוות,

ובדין הוא שיטול שכרו על זאת.

עניין זה עושים בכל שנה ושנה.

ומזה נלמד,

גודל מעלת האיש הישראלי

על ידי שעושה את רצון השם יתברך,

ומסגל מצוות ומעשים טובים,

זוכה לרוב טוב הצפון בגן עדן.

אבל צריך לעשות גם מצוות שעומדות לעולמים.

טוב,

אחרי שכילה תנא לבאר רום מעלת הנשמה,

עכשיו הוא מייחד את דבריו אל הגוף,

שלא ילך אחרי הרע,

לא ייכשל במידת הגאווה המאוסה,

המביאה לעוונות חמורים.

הוא אומר לגוף, מאין באת?

מטיפס רוחה.

לאן אתה הולך?

למקום עפה, רימה ותולעה.

אז מה יש לך להתגאות?

ועוד אומרים לו,

מפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

כי גם במעשים הרעים יש את אותו דין.

עושים לו דין על פי המעשים שעשה,

ועושים גם לו חשבון

מה הוא גרם מפעולותיו אחר מיתתו שהוא הסתלק בו.

כגון אפיקורוס,

שחיבר ספרי מינות,

שאנשים ממשיכים להיות מושפעים

מדעותיו הכוזבות בקוראם את ספרו לאחר שמת.

או מי שבנה תיאטרון

שמושך את ליבותם של בני הנעורים לדברי זימה ותועבה, רחמנא ליצלן.

או שדרנים בפלוויזיה או ברדיו

שמעכמים את השכל ומהנדסים את הדעת לאנשים בשקרים ובפייק ניוז.

וואו וואו וואו, מה מחכה להם?

שאף על פי שכבר דנים אותו בשעת המיתה בבעל עונש כראוי לו,

עם כל זה דנים אותו שוב בכל ראש השנה,

ופרי מעל עליו ישלמו לו כפי הפעולות שהשפיעה לאחר מותו.

כך מוסיפים בעונשו רחמנא ליצלן.

מרן החפץ חיים זכר צדיק וברכה,

זכותו תגן עלינו אמן.

עם שלמשל,

כשיש יריד גדול,

משתתפים בו אלפי אנשים.

ושם בעלי היריד מכינים אוכל מכל הסוגים בכל הרמות,

לעשירים, בינונים ועניים.

וההמון שבא ליריד מורכב מאנשים חכמים, בינונים וטיפשים.

כולם סוחרים,

כל אחד לפי השכל שחננו השם.

אבל גם הטיפשים

הכי גדולים,

שמנהלים את העסק בסכלות,

גם הם לא סבורים שהם באים ליריד בשביל לאכול.

לאכול זה רק בשביל להחזיק מעמד ביריד. אתה שוהה שם שבוע, שבועיים, כמה שיש.

הם מבינים שזה רק לאכול בשביל להתקיים, לא באים בשביל לאכול.

כל העניין זה לעשות מסחר ולהרוויח,

ולכן הם לא מאבדים את הזמן.

לא יושבים במסעדות עכשיו, אוכלים טייק אווי, יאללה.

ומקדישים את כל הזמן לעסוק במסחר ולהרוויח יותר. זה הטיפשים ביותר יודעים.

אה,

אומר רבנו,

שבאים לעולם הזה דבר ברור כשמש שלא עשינו את כל המסע הגדול משמי השמיים העליונים למטה, לפה,

בשביל

לאכול פיתות.

ברור שבאנו לפה למסחר,

לעשות רווחים,

לקיים את רצון הבורא ולמלא אשפתנו וצידתנו,

כדי שנחזור לשם מלאים ועמוסים.

ועל כן,

אלה שעושים את כל ימיהם כחגים וממלאים את שולחנם באבלי העולם,

או כמו הטיפש הזה,

מיליארדר שהיה עכשיו בצוללת ששקעה ולא מצאו אותה.

צוללת קטנה, הוא רצה לצלול,

לראות את הטיטניק למטה באוקיינוס. לא מספיק לו מה שהסריטו כבר וזה, וזה כבר נמצא. הוא רוצה לראות.

מיליארדר.

עשרות מיליארדים.

נכנס לבפנים ועוד כמה חבר'ה, וזהו, ניתק הקשר.

לא יכולים להוציא אותם מהמצולות.

סתם, אני לא מבין.

אם יש לו אישה, יש לו ילדים,

למה הם לא אמרו 10 מיליארד למי שיוציא אותו?

אני בטוח שהיו גם צוללים למטה בשביל להביא אותו.

אבל זהו, הלך כל הכסף, הוא מת.

הוא עשה כמה שיאי גיניס, מג'נום כזה.

אז זה השיא האחרון שלו.

אנשים באים בשביל הבלי העולם,

היה לו מיליארדים.

כמה זכויות הוא יכול להשיג בזה?

כמה?

מיליארדים, מיליארדים זכויות.

יא בביי.

אין שכל, נישט.

ולזאת באו דברי התנא ואמר דעמיין באת.

באת מן השמיים, ממעון קודשו של הקדוש ברוך הוא.

ולאן אתה הולך?

מה המטרה שבאת לעולם?

לעסוק בסחורה טובה,

כי לקח טוב נתתי לכם.

תורתי אל תעזובו,

תקיים מצוות, תעשה מעשים טובים,

כדי שתשוב הביתה

לעולם הבא,

בידיים מלאות, לא רקניות.

אז מה אתה מתעסק כל כך בעולם הזה?

אלא רק סיפוק צרכים,

כדי שתוכל לעבוד את השם.

על בסיס דבריו של החמץ חיים אמרנו פעם,

אני מעלה על הדעת שאדם נמצא באילת ונגמרו פיתות שם. אין, הוא לא משיג פיתות, והוא אוהב לאכול פיתות בצהריים.

לנגב חומוס הוא אוהב,

ונגמרו הפיתות, אין.

אז הוא מצלצל, וזה בסוף הוא גילה שבטבריה יש.

מה אתם אומרים?

הוא ייסע, יטוס, יעשה משהו, להגיע לטבריה ולחזור בשביל שיאכל ארוחת צהריים,

כבר יהיה ערב.

אה, מה אתם אומרים?

שווה להשקיע בשביל פיתה עד שמה להגיע.

אז אם זה לא שווה, איך אתה בא מחרר קעים למעלה, למעלה, למעלה, נוחת פה וישר מגשת, איפה יש פיתות?

בשביל זה באנו?

רק אכילה, ושתייה, וטיולים, וזה וזה, מה זה?

מה זה?

ניש שכל, אפילו הטיפשים של היריד

יודעים שזה לא המטרה.

דע מאין באת

ולאן אתה הולך.

חפץ חיים אומר שהתנא מדבר אלינו בלשון נוכח.

לאין באת?

לאן אתה הולך?

כשאדם הולך ללוות מת

או כשהוא הולך לבית אבלים,

הוא יודע ברור כי מקרה כל האדם יקרה הוא.

גם הוא בדרך.

בעתיד להשיב את הנשמה בבוא העת.

אבל הפעולה הזאת של הנשמה לא פועלת.

הידיעה הזאת לא עושה מאום משהו, הוא יטיב את דרכיו.

כולם אומרים, אתה רואה מה זה סוף האדם המסכן? עוד לא גמר קומה שנייה, כבר הלך.

ראית רק התחיל עסק חדש, וזה,

ראית רק נולד לו זה והארץ.

ראית זה, וכולם יודעים לדבר.

אבל

הוא אומר, שמע, אני מחברת תהילים,

אני מחברת משניות, אני לא מחברת המתים.

אני אומר, אה, יש לי עוד זמן, אני...

לכן מזהיר התנת האדם,

הלו,

דע

מאין באת ולאן אתה הולך.

מרגע שבאת, תדע לאן אתה הולך.

מיום שאדם נולד, הוא הולך לבית קברות.

זו הכתובת.

בדרך הוא הולך לפה, הולך למכולת, הולך שם, הולך שם, הולך עתונה, הולך זה, זה, זה, זה, אבל כל הדרך זה בעצם לבית קברות.

לאן אתה הולך?

לאן אתה הולך? שואלים אחד, לאן אתה הולך?

מה הוא יגיד?

הוא הולך לבית כנסת, הוא הולך לפה.

הוא הולך לבית קברות.

רק בדרך נכנס לבית כנסת, וזה, לא, לאן אתה הולך?

לאן אתה הולך?

אז לכן יזכור האדם

שכולם הולכים

לאותו מקום,

ועל כן תחזור בתשובה כל זמן שאתה יכול למלא המתחתך במצוות ומעשים טובים.

ועוד מדקדק,

חפץ חיים.

למה לא אמר, ולאן תלך

לשון עתיד?

למה אומר לו, לאן אתה הולך?

אומר, כי בזמן חיותו של האדם

יש כבר בגופו מקצת מן המוות,

כיוון שכל יום כוחותיו פוחתים.

ומתמעטים

הלכות

בשורשי הסערות ומתלבנים.

חפץ חיים שראה את הסערות הראשונות הלבנות, אמר, וואווווווווווווווווווווווווווווווו, צריך להזדרס, כבר מסמנים לי שאני בדרך.

נמצא שכבר בעודנו חי מתקרב אל הקבר.

ולכן,

נכון להגיד, לאן אתה הולך? עכשיו כבר אתה הולך, הולך, הולך, הולך, לאן אתה הולך?

כל יום אתה הולך, כבר הולך, הולך, מתמעטים הכוחות,

מתמעטים הכוחות, הלכות נגמרות,

וזהו,

מתחילים להחזיר ציוד.

ובן אדם,

ואיפה התחנה הסופית?

עפר, רימה ותולעה.

וואי, וואי, וואי, איזה סיום.

וואי, וואי, וואי.

אבל רק אם בן אדם יהיה צדיק גמור, או בעל תשובה גמור,

לא יהיה לו דין של תולעים.

הוא יישאר שוחרר ככה, כאילו ישן.

אבל אם לא, יא חביבי, הם באים בכמויות,

בכל עבר ועבר,

שפגם ולא תיקן,

הם אוכלים אותו.

למה? כדי להדיר את החטא שבלוע בגוף.

אז לכן אדם צריך לזכור זאת,

ולדעת, אם אתה לא מחפש, זה לא נעים.

זבובים אנחנו לא יכולים לסבול, שהם באים לרגע רק.

יתוש אחד אנחנו לא יכולים. וואי, איך זה מגרד, מגרד.

או, אתם יודעים מה זה נכנס לך תולעת עכשיו בתור איש כאלה? נחשים באים אליהם, יא ביי ביי.

עוד בכפל הלשון, דין וחשבון,

כתב במדרש שמואל,

על פי,

כך כותב גם רבנו הגאון

בספר כל אליהו, דף נג,

כשאדם עולה לעולם העליון אחרי הפטירה

ועומד לפני משפט,

מודיעים לו

את דיני התורה.

שואלים אותו,

מה הדין של מי שעובר על חילול שבת?

מה הדין מי שלא מניח תפילין?

מה הדין? שואלים אותו שאלות על כל דין ודין.

מה הדין?

והוא צריך לענות, מה העונש הקצור?

אחר כך אומרים לו, אתה עברת בעצמך על זה וזה וזה.

כמו שפסקת,

זה הדין, ככה אתה מקבל.

אברהם,

ברן.

אבל,

אם היה דרכו בעולם הזה,

ללמד זכות

על הזולת,

אז גם אתה הוא ילמד זכות

על בעלי העבירות עוד לפני שפוסקים את דינו.

וכיוון שהוא מקל בעונש,

למילא גם עונשו יוקל.

זה מה שאמר,

לפני מי אתה עתיד

ליתן דין?

בתחילה,

קובעים את הדין והעונש של בעלי העבירות,

תגיד לנו מה הדין,

מה העונש,

ואחר כך ייתן חשבון.

ואז יעשו לו חשבון לפי מעשיו.

ונמצא שהוא קבע בעצמו מידת העונש שעליו לקבל בגין מעשיו. אבל זה,

זה לא פטנט שאתה יכול באותו רגע להגיד.

זה אם המהות שלך הייתה כזאת,

ללמד זכות וכו',

זה האופי שלך, זה הטבע שלך.

הטבע לא משתנה שם.

אתה נשאר בדיוק כמו שהיית.

ואז שואלים אותך, אתה עונה בדיוק כמו שאתה

ענית פה.

מאן דקאפי, כף דין בהדה.

כל המרחם, מרחמים עליו.

וילקוט מעם לועז, באר בשם המהריל.

ישנם חטאים

שהאדם עובר עליהם.

מלבד עצם החטא,

יש בהם משום עוון חילול השם.

כשזו עבירה חמורה יותר משאר כל העוונות.

ומה שמחלל את השם

הוא יותר מן הפגם בחטא עצמו.

ולזאת, הזהירנו התנא,

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין,

היינו על עצם העבירה.

וחשבון,

עושים לו כמה היה חילול השם בעוון.

למה אנשים ראו

מה הוא עשה ולמדו ממה עשה.

אז יש דין ויש גם חשבון על חילול השם.

ויש עוד דין וחשבון.

אומר הגאון מווילנא,

כשעושים דין

על העוון עצמו,

ועושים חשבון.

בזמן שעשית את העוון,

היית יכול לעסוק בתורה,

או לעשות מעשה טוב.

אז דנים אותו על העבירה,

עושים לו חשבון על הזמן שהוא הפסיד, שהיה יכול לעשות באותו זמן מצווה, ולא עשה.

שלא ניגע לריק, אנחנו אומרים.

מרן החפץ חיים מוסיף על זה.

הוא אומר, הגם שהקדוש ברוך הוא היטיב עימנו עד מאוד,

ונתן לנו כוח תשובה,

שיכולים לכפר כל העוונות,

זה רק על עצם העבירה,

אך על החשבון

המבואר

שדנים את האדם גם על כך שלא מילא את הזמן עם תוכן ראוי ונכון,

וזה התשובה לא יכולה לתקן.

כי במה יוכל למלא עכשיו את הזמן שעבד?

בדומה לכובץ בגדים מומחה.

הוא יכול לנקות כל שמץ של כתם

עד שלא יישאר שום רושם מהכתמים.

אבל הוא יוכל להאריך את הבגד?

ואם חסרים כפתורים

בכביסה, לא מחזירים את הכפתורים.

חסרים, מה שחסר, חסר.

כך גם בעניין התשובה, לא תוכל למלא את הזמן החסר.

וואי, וואי, וואי.

אבל אני אומר לכם שאפשר.

אם אתה גורם לאנשים אחרים,

לעשות מצוות,

ולהשקיע זמן בלימוד תורה, מה שהם לא היו עושים,

היה חילוני,

בזבז את הזמן.

התעורר, החזרת אותו בתשובה,

עכשיו הוא מנצל את הזמן.

למי שייך הזמן הזה?

לך.

אז זה מחזיר לך את כל מה שאתה הפסדת.

ויהיה לך הרבה יותר זמן, הרבה הרבה.

אבל יש גם בספרים שאומרים

שמי שזוכה לעשות תשובה מאהבה,

אז הזדונות נעשים לו כזכויות.

אז כיוון שנחשב שהוא עשה מצווה בזמן ההוא, כי זה הפך להיות זכויות,

אז הוא לא איבד את הזמן,

כי זמן העבירה שהוא עשה הפכה להיות מצווה.

אז אין ביטול של זמן, זה כבר הפך להיות זמן של מצווה.

ממילא הוא לא הפסיד את הזמן.

ומי יכול לעשות תשובה מאהבה?

מי שמחזיר בתשובה.

למה? כי כתוב,

ואהבת את השם אלוקיך, ואהבת,

תאהיב את השם על הבריות, כי אברהם אבינו את הנפש אשר נעשו מחרן.

אז אם אתה מאהיב,

ובוודאי שאתה אוהב השם באמת.

כי מי שעושה רק לעצמו,

הוא לא אוהב את השם עדיין, הוא אוהב את עצמו,

כי הוא דואג לעצמו.

אבל אם הוא אוהב את השם, הוא דואג שהשם

יהיה מרוצה, שהבנים שלו חוזרים אליו.

שלא רק הוא עושה מצוות,

שעוד אנשים יעשו מצוות. הוא דואג שעוד אנשים יעשו מצוות.

רייל שעומד בשמירה,

אז הוא עושה מה שמוטל עליו.

אבל אם הוא רואה אנשים נרדמים בשמירה,

או אנשים לא מתפקדים, או לא הגיעו למקום,

והוא דואג

שיגיעו, שיתעוררו, שיהיו

בתפקיד כראוי,

זה באמת אכפת לו מהעניין של השמירה.

הוא באמת עושה את רצון המפקד.

אז ככה זה.

מי שאוהב השם באמת, הוא לא דואג רק לעצמו, הוא דואג לכולם.

ממילא אין לו עיבוד של זמן.

בספר ענף עץ אבות

מסביר את כפל הלשון באופן אחר.

ביום הדין,

כשיבוא אדם בדין על כל מעשיו,

והוא הצטדק, זה לא אני, אני לא אשם.

אז יערכו איתו חשבון,

ויוכיחו לו ממעשיו התנהגותו

שהוא לא דובר אמת.

תשאלו אותו, תגיד,

למה חילקת צדקה

כראוי לדלים, לעניים, לאביונים?

אוה, היו לי מזונות מצומצמים,

בקושי היה לי לצורכי עצמי,

אז איך אני אפזר לעניים?

ואז יראו לו שבעבור צרכיו ותענוגותיו,

וכל מה שעלה ברצונו,

הוא הוציא מעות הרבה.

וכך ידונו אותו, למה לא פיזר צדקה,

ויוכיחו לכל אחד ואחד לפי מה שהוא.

בזה שאמר התנא,

בדע

לפני מי אתה עתיד ליתן דין

על המעשים,

בחשבון,

על פי המעשים שלך,

איך התנהגת בנוגע לצורכי עצמך?

מה, אז לא יהיה לך מענה?

על כן, תראה להתנהג בכל דרכיך כראוי מחייאות,

כדי שתבוא על שכרך בעולם העליון מושלם,

ולא תענש חלילה, כי שמה לא אוהבים סיפורים.

סיפורים זה פה, זה,

פה אתה יכול לספר סיפורים.

שמה לא.

שמה לא.

אין סיפורים, יש עובדות.

בעולם הזה אומרים, אל תבלבל אותי עם עובדות.

אבל שמה, בעולם האמת,

רק עובדות.

יש לך עובדות?

הכל בסדר.

אין.

עונג'רה באסטרי.

אז אחרי שאנחנו מבינים את זה, כן, אנחנו שמענו את זה, אבל אני יודע שאתם לא תזכרו את זה אחרי זה.

כמו אלה שהולכים ללוויה, ובאותו רגע הם ממש,

אלה אפילו בוכים.

ממש בוכים.

ושוכחים, שוכחים, יצר הרע, עלוף העולם. רק נגמור עכשיו, אתם שוכחים.

ככה זה.

מי שלא רואה את זה לנגד עיניו,

לכן אמר, הסתכל בשלושה דברים.

כל הזמן.

הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבר.

כל הזמן תסתכל. אם אתה לא מסתכל,

אם הסתכלת,

זה לא יועיל.

והוא אמר, בשלושה דברים צריך להסתכל.

ולהסתכל תמיד.

כן?

אולי כדאי לעשות

עוד דף.

בהסתכלות.

כשאדם ישנן את זה מול עיניו כל הזמן, יא ביי.

אולי במילים שלך, לא במילים של התנא.

הם אחד מהפירושים שהשפיע עליך,

שיכול לעורר אותך.

כל אחד יכול להכין לו את השלושה דברים האלה.

כן? יצייר לעצמו ציור,

שהוא יודע שזה יזכיר לו התבן שלו.

הרי אנחנו יודעים שבחובת הלבבות כתוב שהייתה עיר אחת

שחברו קבר

לפני הכניסה לבית.

היו צריכים לעבור מעליו להיכנס לבית.

כל האנשים.

למה? כדי שיזכרו.

איך שהוא יוצא, הוא עובר מעל הקבר.

זאת אומרת, יכול להיות שמחר הוא יהיה בפנים.

חוזר עוד פעם הקבר,

וכן הלאה.

היו כאלה, כמו החפץ חיים, למשל, ועוד,

שאת התכריכים תלו בארון. איפה שהוא הולך להוציא את החליפה או הולך להוציא את הבגדים,

כל רגע שהוא פותח את הארון הוא רואה את התכריכים,

שזה המלבוש האחרון.

אז רואים מול העיניים. הם עשו יותר חכם ממה שאנחנו...

אני אמרתי לכם רק דף, כאילו, תעשו לכם ציור, תכתבו

בדף שלושה דברים שיכולים להשפיע עליכם.

ואז נקיים הסתכל.

הסתכל בשלושה דברים.

ואז אתה לא תבוא לידי עבירה.

לא משתלם. לא משתלם. אחרי שאתה מסתכל,

לא משתלם.

בשביל כמה שניות של הנאה מפוברקת,

שנשלם עליה חס ושלום, מי יודע מה.

לא משתלם. בכלל לא.

בכלל לא.

ולזכור. לא באנו לפה.

בשמי השמיים של פיתות.

וואי, וואי, וואי.

בן אדם בא לאסוף, לאסוף מצוות, יא חביבי.

כן? אז עשינו חשבון,

שכשאנחנו אומרים את הכוונות לפני הקדיש,

אז אנחנו מרוויחים

מאות אלפי מצוות על כל קדיש.

למעלה מ-300, כמה יש? 250. כמה?

214,000 מצוות. כי כל מילה זה תרייג, ולפי אותיות זה יותר, ובשבת זה פי אלף.

יא באביי, זה רק מהכוונות שאנחנו מכוונים לקיים את המצוות, 27 מצוות לפני קדיש.

ששש, השבח לאל בורא עולם.

כן?

אז אנחנו נודה לשם,

וגם נשמח.

ישמחו במלאכותך שמרי.

שמרי, שמרי, שבת וקורא עונג שבת.

ישמחו

במלאכותך שמרי, שמרי,

שמרי, שבת וקורא עונג שבת.

עם מקנדשי מקנדשי מקנדשי שמי שבת

שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת ביקורת עונג שבת עם מקנדשי מקנדשי מקנדשי שמי שבע עם מקנדשי מקנדשי

וישמעת הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כזה הכל יאדוך והכל ישבחוך

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קסים

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש קסים

הכל יודוך והכל ישבחוך

והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם.

תהיו בריאים.

שיהיה לכם שבת שלום.

והרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים.

רבי חנני אומר למה שאומר.

עושה הקודש בו, עושה הקודש בישראל לפי כוח.

ירבו לעולם תורו ומשפחות שנה אמר אדם אסלאמה וסדגו.

יגדיל תורו ויאדיר. הרי אני מכוון.

אגייה משוות אלו בגדיש באהב וביראו ובשמחו ובזריזות

מול עבדו ובחלבו ובחלבו ובחרתו בחיים ובחי בוהם.

בשם כל ישראל וכל המשפחות הקרובות בוהם ובקשר לסיבוב אדוני ובתלמוד תורו כנחת כולו ולא תחלנו.

תודה רבה.

תודה רבה.