הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו - חלק ב' | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום,

אליאס בן חווה רפואה שלמה, החלמה מהירה, מהניתוח יצא ללא פגע בריא ושלם.

אמן.

קסיה בת גורקנש,

לידה קלה כתורנעולת,

תצא בידיים מלאות בבריאות שלמה ואיתנה,

היא והעובר, אמן ואמן.

אמן.

אנחנו ממשיכים.

הוא היה אומר כל שחוכמתו מרובה ממעשיו חלק ב'.

החסיד יעבץ,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

זכותו תגן עלינו, אמן. אמן. העיד עדות נאמנה

בעת שהיו גזירות שמע

בספרד

המון העם

והנשים

שהיו בעלי אמונה פשוטה ותמימה

עמדו בניסיון הקשה ומסרו נפשם על קידוש השם

ולא המירו דתם.

וכל אותם חכמים

בעלי חכירה

שעסקו בחוכמות חיצוניות

והכירו במציאות השם יתברך ברוב גדולתו

בכוח שכלם מהכרתם העצמית

אחרי שבחנו בחקירות רבות

כשהגיע המבחן

לא עמדו בניסיון והמירו דתם

כדי שלא יהרגו.

וזה רק

על ידי אמונה תמימה

וקיום התורה בפשטות

אפשר לעמוד בניסיונות.

על כל אלה שמתפלספים בכל מיני דברים שנוגעים לעניינים.

אותו אחד שאומר שהעולם פיתה

הוא אומר שמי שלא מאמין שהעולם פיתה הוא אפיקורוס.

ולא רק זה,

אלא שאסור לשמוע אותו הוא לא כלום.

חייב להודות שהעולם פיתה.

מי שלא מודה שהעולם פיתה חייבים למחות בו ולרדוף אותו ממש.

חייבים. חובה על כל יהודי לעשות זאת.

והוא אומר שהוא הוכיח לי שהעולם פיתה. לא קראתי שום דבר ממה שהוא כתב. בלבל לי את המוח.

בכל מיני אימינים. אמרתי לו, אני לא קורא לא אותך ולא את הצד השני וזה לא מעניין אותי. ואמרתי לכם, תרדו מזה לטובתכם. זה רק יצמיח בעיות.

אז הוא אומר לי, שעה אחת תשמעי.

הוא איש שקר.

למה?

בגלל שאני הוכחתי לו.

והוא לא מודה על זה.

אז הוא איש שקר.

גמרנו.

נגמר.

שלום, הוא איש שקר.

כי אם אני שלחתי לו את ההוכחות,

הוא היה חייב לחקור.

ואם הוא לא חקר, הוא איש שקר.

אז בוא תראה

איך אני מוכיח שאתה שקרן ואיש שקר.

אני אשלח אותך עכשיו למנות לי את מספר הכוכבים,

וחובה עליך לענות לי כמה יש.

ואם לא תחקור,

אתה איש שקר.

כי יש מספר לכוכבים.

המוציא במספר צבעיו

לכולם בשם מקרא.

ואני רוצה גם את השמות של כל כוכב וכוכב.

אם אתה לא יודע ואתה לא תחקור את זה,

כי אני שלחתי לך עכשיו

בקשה לחקור,

כי יש אמת בדבר,

הפסוק מעיד שה' יודע, ואתה יודע הרי הכול.

אם לא תהיה איש שקר גמור,

ואסור יהיה לשמוע אותך כלל וכלל.

זהו.

בשפת אמת

באר מפני מה כוח המעשים בפועל

גדול יותר מכוח החוכמה.

משום שהמצוות המעשיות שאדם מקיים משפיעות על גופו ועל עצמיותו,

ונמצא שהוא עצמו מתקדש ומתרומם.

מה שאין כאן החוכמה,

שאין לה כיצד להתקשר עם עצמיות האדם,

ולכן כאשר נושבות הרוחות הן עוקרות הכול.

זאת אומרת, כשאדם עושה מעשים בפועל,

המצוות המעשיות משפיעות על גופו ועל עצמיותו,

והוא מתקדש ומתרומם.

הייתה אישה אחת ששאלה אותו,

למה אין לך פאות?

הוא אמר לה, לבן איש חי היה?

הוא לא יודע,

כמו הרבה דברים שהוא לא יודע.

של בן איש חי היה לו פאות.

ולא רק זה, הוא אמר שצריך לגדל.

ויש גם תמונה שרואים אותו,

שיש לו פה הרבה סערות שיוצאות מלבן הלאה.

הוא רק אמר שלא יהיה יותר ארוך מהזקן,

אבל שיהיה פאות.

הוא שיבח את מרדכי.

ואם הוא מורה ככה,

אפילו איציק בילקוט מביא את הבן איש חי, שככה הוא מורה שצריך.

הוא אומר שהם הספרדים לא נהגו,

אבל הבן איש חי היה מביא אותו שכן.

אז הוא אומר שאין לו. אז הוא לא מתקדש מספיק.

ולמה יש לך זקן שטוח? היא שאלה אותו. למה אין לך זקן?

אז הוא אמר בשביל שלום בית.

אז אשתו אמרה שהיא לא רוצה שיהיה לו זקן.

מה יהיה לך מנוח אחר אשתו?

כי הוא שאל את כל הגדולים. הוא הלך לכל הגדולים ושאל אותם,

וכולם פסקו לו שהוא צריך להוריד את הזקן

בשביל להתחתן.

נגיד,

כל הגדולים, למה צריך? אחד גדול כבר אמר לך, למה צריך לא עוד גדול? מה, אתה לא סומך על הראשון?

או שאתה רוצה להיות בטוח שאין אחד שלא אומר לך.

אז בוא אני אגיד לך, יש אחד שאומר לך שלא עשית טוב.

קוראים לו החפץ חיים.

כשבא אליו בן אדם שהתעכב משידוכים,

וכל החברים אמרו לו, תשמע, אתה תהיה זקן.

אלתר, אלתר, אתה תהיה אלתר.

אתה לא תמצא שידוך.

אז הוא נכנס לחפץ חיים ואמר לו, מה אני עושה?

אני כבר מבוגר,

וכנראה שהזקן שלי גורם שלא רוצות אותי.

אז הוא אמר לו, אל תשמע לאף אחד.

אתה יודע למה זה דומה?

לאחד שראה קטר

עם שישים קרונות

והוא צופר.

אהה! אהה! אהה! והוא שמע אותו צופר, ריחב עליו, ואמר מסכן, צוחף שישים קרונות,

אני חייב לעזור לו, והלך מאחורי השישים,

התחיל לדחוף, לעזור לקטר לסחוב את השישים קרונות.

הקדוש ברוך הוא מזבל זיווגים,

ואתה רוצה להתחוות אותו, אם זה שתוריד את הזקן,

כאילו הקדוש ברוך הוא לא יכול לסדר לך אישה וזה,

אז היית זוכה באישה שכן רוצה זקן, ולא אישה שלא רוצה זקן, כי כתוב פה,

כתוב פה שכוח המעשים הוא מקדש את האדם, את גופו ואת עצמיותו,

אז אתה מקודש פחות,

יותר מחורבש מאשר מקודש.

ובשפת אמת

אמרנו שהוא ביאר את זה.

עכשיו ביאר במדרש שמואל,

כי בדבריו,

שאומר ברוח באה

בו עוקירתו

בו הופחתו

רומז התנא על מלאך המוות

שבא אל האדם

כשמגיע איתו

וממית אותו ועוקר אותו מן העולם.

מה זה והופחתו על פניו?

יש שני מיני עקירה באילן.

אחד,

שחותכים את האילן ממקומו

והוא נופל לארץ.

אבל השורשים עדיין טמונים באדמה,

ויש להם כוח יניקה,

ויש בן שני,

עוקרים את האילן לחלוטין, וגם השורשים יוצאים מהקרקע.

וזה מה שאומר המשל של התנא.

והרוח עוקירתו

והופחתו על תניו.

השורשים יוצאים

ועומדים גלויים כלפי השמיים.

וזה מובן גם הנמשל.

אדם שחוכמתו מרובה ממעשיו,

הנה בעת מיתתו מגלה השם יתברך את חרפתו,

והשורשים המועטים שלו,

חוסר המעשים,

נראים לעיני כול.

כל העולם ידעו שמיתתו הייתה בעוונותיו,

כיוון ששר ליבו

מהשם

ושורשיו ומעשיו הטובים מועטים.

אפילו שהייתה חוכמתו מרובה,

וראה בזה סימני טהרה כחזיר,

אמנם היה נאה דורש, אבל לא נאה מקיים,

וכדי שלא יתחלל שם שמיים במיתתו,

שיאמרו הבריות,

וכי זו תורה וזו שכרה,

חכם כזה שידע את כל הדפים,

ואמר דפים, דפים, דפים,

יותר דפים מהדרשה,

יותר.

ואדם כזה יאמרו עליו, וכי זו תורה וזו שכרה,

שימוד חכם כזה שהייתה חוכמתו מרובה,

על כן הופך אותו השם יתברך על פניו,

ומגלל עין כול את דרגתו האמיתית,

שיעידו כולם כי צדיק השם וצודקים דיניו.

אין מעשים מאחורי החוכמה.

יש שטויות בהבלים, בהמצאות, שלא היו כדוגמתם.

שגעון גדלות.

זהו.

הוא אמר שהוא יכתוב ספר,

הוכחות על הפיתה,

שיכתוב שאפשר יהיה להכחיש את כל השטויות שלו.

לא יאומן כי יספר, ילד קטן,

בין 26.

מישהו קרא לו ילד,

לא רק אני, יש עוד מישהו שקרא לו ילד.

אז אמר לו מישהו,

איך אתה אומר ילד על בחור בין 25 זה היה בגיל 20. ויש לו ילדים?

איך אתה אומר עליו ילד?

גם כן חכם גדול.

ולעדרה מלא חכמים יש בסביבה.

לא יודע איך אנחנו לא נתקלים בכולם.

והחסיד יעבץ

באב

שני דברים לכת התנא.

אחד עוקרתו

והשני עופכתו על פניו.

ועולים על שתי פעולות

נפרדות

שעושים לאדם הזה.

הנה,

כנגד האחיזה המעוטה שהייתה לו בקדושה,

בגלל שיש לו קצת מעשים טובים,

שהם נמשלו לשורשים, המעשים הטובים,

אז כנגד זה באה הרוח ועוקרתו.

לא צריך פעולה מיוחדת.

עוקרתו.

צ'קיצ'ן.

כי אין שורשים מרובים, אז זה לא בעיה.

באה רוח ועוקרתו.

אתם יודעים מה זה?

לעקור אילן שהוא נטוח או שתול, תכף נבין.

וזה,

זה לא קל.

רוח יכולה להזיז את העלים והכל, אבל עץ.

עץ, לעקור אותו.

רק עץ שאין לו שורשים מרובים.

אז באה הרוח,

מועוקרתו.

וכנגד החוכמה הוא משתמש עימה לרעה,

שהרי תכלית החוכמה מהי? יראת השם.

התכלית של כל החוכמה זה יראת השם.

ואילו אצלו היא נהפכת להיות מרא כלענה.

כי על ידי חוכמתו הוא יזיק לבני אדם אחרים

וימשוך אותם לאמונתו הכוזבת.

והחוכמה היא גם סיבה לירידתו.

ועל זה נאמר והופחדתו על פניו.

כי הוא משתמש בחוכמה לרעה, לא לבנות אלא להרוס,

לחבל,

לחלוק,

להמאיס,

לקלל.

להפריד!

לאייץ!

וכן הלאה.

ועל כן הופכת אותו הרוח על פניו לאבדו לגמרי.

והיינו שלא די ששכלו וחוכמתו לא מביאים תועלת,

אלא יתהפכו לו לרעה.

בדומה לריבוי הענפים שבאילן,

שגורמים לנפילתו

מחמת שאין לו שורשים מרובים,

המסוגלים להחזיק ענפים רבים.

ככה השכל שלו יגרום לו ליפול.

אלישע בן אבויה היה גדול, חכם, עצום.

עצום.

אבל כיוון שתחילתו לא היה לשם שמיים, נדבר בזה.

אז הוא כפר בסוף בכל.

כפר בסוף בכל, בו היה ריבו של רבי מאיר.

לא יאומן כי יסופר, עד שנקרא אלישע אחר.

לא יאומן כי יסופר.

או, הנה הוא מביא את זה.

והנה דוגמה שמצינו אצל אלישע בן אבויה בהתנא רביע עקימא.

אלישע נטרד מן העולם

מחמד שראשית כניסתו לעבודת השם לא הייתה לשם שמיים.

מבואר בירושלמי חגיגה פרק ב' הלכה עלינו.

בשעה שנכנס לבריתו של אברהם אבינו, עליו השלום,

ישבו חכמים,

ואש ליהתה

סביב אותם.

אמר אבויה, אבא,

מה זה, באתם לשרוף לי את הבית?

אמרו לו, לא, אנחנו עוסקים בתורה.

והדברים שמחים כנתינתם מסיני,

ולכן ירדה אש

מן השמיים, כמו בהר סיני, כשנפנה תורה.

אמר אבויה,

עם כה גדול כבוד התורה,

הרי אני מקדיש את בני הרך הנימול לתורה למשך כל ימי חייו.

וכיוון שלא הייתה מסירתו לתורה לשם שמיים,

אלא להשגת כבוד,

וכנראה שזה גם משהו שינן.

תלמד טוב,

שתרד אש ויהיה בלאגן.

אז לא היה בכוח שכלו להציל אותו מניסיונות,

ועל כן נטרד מעולמו,

והיה שכלו הרחב הסיבה לירידתו.

אבל אם היה זוכה בלימודו לשם שמיים על מנת לקיים,

היה מוצא חן בעיני הבורא, והיה מסייע לו הקדוש ברוך הוא

להתגבר על ניסיונות בשלמות.

אבל אם אדם מחפש כבוד,

אז הוא מתגאה,

ותועבת השם כל כבר לב, ומסיר השגחתו ממנו.

אבל רבי עקיבא,

הפוך.

היה בעל מעשים טובים,

כמו שאומרת הגמרא בכתובות סב,

שרחל אשתו חפצה להינשא לו,

כיוון שראתה שהוא צנוע ומעלה.

בעל מידות טובות רומיות.

והיא גרמה לו אחר הניסויים לעסוק בתורה לשם שמיים.

היא לא אמרה לו קצץ את הזקן.

ועל כן הוא מצא חן בעיני השם,

וזכה להתעלות ולהגיע למדרגות נשגבות,

עד שמצינו שאמרו עליו חכמים,

זיכרונם רחם בחגיגה טו,

שביקשו מלאכי השרת לדוחפו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי.

מה היה?

הוא היה אחד מארבעה.

שענו לפרדס על ידי שם.

הוא נכנס בשלום ויצא בשלום.

על אחי השרת, רצו לדחוף אותו.

הקדוש ברוך הוא אמר להם, הניחו לזקן זה כי הוא ראוי להשתמש בכבודי.

יא בביי.

זה מידות, מידות.

המידות שלו, של רבי עקיבא, וואי וואי וואי.

עם בלי עקיבא, עם המידות.

זה ההבדל.

אלישע בן אמויה,

בין.

זה כמו ההבדל בין ירבעם בן נבד

למשה רבנו.

זה מזכה הרבים הכי גדול, זה מחטיא הרבים הכי גדול.

כתב החפץ חיים, זכר צדיק לברכה,

אמרו על רבי עקיבא.

מדברי המשנה משמע שאדם שחוכמתו מרובה ממעשיו,

לא די בזה שאין החוכמה עומדת לו שירבה במעשים טובים,

אלא היא גורמת לו לעקור מעשים שכבר היה עושה בעבר.

שמעתם?

מי שחוכמתו מרובה ממעשיו,

לא רק שהחוכמה לא עוזרת לו,

לעשות הרבה מעשים,

אלא היא ממעטת גם מהמעשים שהיה עושה.

איך אפשר להגיד דבר כזה?

מסביר החפץ חיים.

לכאורה,

טעם הבעיה, מפני מה נעקרים מצוותיו שעשה בעבר?

למה?

למה?

הוא ביאר כי מדרך העולם,

אם אדם עומד בתשלום חובותיו

ומצליח לשלם כל נדרש ממנו,

אז הוא ממשיך להשתדל לפרוע את מה שמתחייב,

כדי שיישאר שמו עליו,

גמרא פרענא.

זה אדם שפורע חובות. יש חובות? הוא פורע. יש לו שם טוב.

כולם מכירים, זה אפשר לסמוך עליו. הוא פורע חובות.

אז לכן,

הוא ממשיך כל הזמן.

אך כאשר לא יעלה בידו לשלם חוב אחד,

מחמת סיבה כלשהי,

אז הוא חושב בליבו, כיוון שממילא

אני נחשב כאחד שאינו פורע את חובותיי,

ויצא שמי כגמרא דלא פרע.

זה האיש הזה, לא פורע חובות.

אם כן, מה ייתן לי ומה יוסיף לי אם יתאמץ לפרוע את החוב העתידי?

והרי ממילא לא ילבו לי מעות מעתה, כי יצא לי שם שאני לא פורע.

וזה גורם לו להשתנות לגמרי.

והוא חדל לפרוע חובותיו לחלוטין.

הנמשל,

כי אדם שחוכמתו מרובה ממעשיו,

הוא דומה לאיש הזה.

כיוון שהוא יודע שכל מה שעלה בידו לעשות,

זה נחשב כאין מך אפס, מעומד מה שהיה מוטל עליו לפי מידת חוכמתו.

צריך להגביר חיילים לתורה, ולא למעט,

ולא לגרום לאנשים ריחוקים,

ולהגיד להם, אם אתם לא מאמינים בפיתה שלי,

אתם לא שומעים כלום.

אסור לשמוע אתכם, אסור להיות במחיצתכם כלום.

כלום.

זה גורם לו שגם למעט המעשים הללו שהיה רגיל לעשותם,

הרי הוא מזלזל בהם ומחדל להקפיד על קיומם.

כיוון שאינו מרגיש שזה יועיל לו,

שהרי גם אם יקיימם תהיה חוכמתו מרובה ממעשיו,

ונמצא שריבוי חוכמתו וידיעתו גורם לעקירת המעשים הטובים משורשם,

כפי שהענפים המרובים סיבה לעקירת האילן

משום הכובד החיצוני

ואין שורשים שיחזיקו, רוח קלה באה בעוקר.

וזה מה שקרה איתו, מסכן.

עשר שנים הוא היה מחובר אליו, הוא שומע את כל הדרשות,

מתחזק, לומד והכול וכו' וכו'.

עכשיו הוא לא מחזיק מאיתנו בכלל.

אה!

זה נקרא תוהה על הראשונות ובפרט על שטות,

ומפסיד את הכול.

זה בדיוק מה שאומר האפץ האי.

בגלל שחוכמתו,

הוא סובר שיש לו חוכמה, חוכמתו מרובה ממעשיו,

ממילא בסוף הוא לא יעשה מעשים בכלל. למה לא יעשה מעשים בכלל?

בגלל שהוא מבין

שהוא לא יכול לפרוע עכשיו. כבר גמרנו, זהו, נגמר.

אתם מבינים מה זה עושה?

כשבן אדם נכנס

לשיטיון

וחושב את עצמו מאן דעומר,

בגיל כזה צעיר כל כך מהר,

כל כך מהר, פשש.

זה לא יאומן כי יסופר. איך אנשים יכולים לפול?

אז זהו, ככה זה.

מדריך אותו בן אדם, בן 70,

45 שנה נמצא בתחום,

גדולי ישראל סמכו ידיהם עליו,

אמרו עליו דברים גדולים,

שימש תלמידי חכמים,

יודע איך להתנהל,

ובא ילד קטן ומחליט לו,

האמת אצלי מצאתי משהו

שיש לי הוכחה עליו, ואם לא תאמין במה שאני אומר,

אתה לא שווה כלום.

אתה חייב,

חייב אתה לבדוק.

טוב,

אני מחכה לתשובה על הכוכבים בשמותם,

ועד אז

אני מודה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותנו ללמוד וללמד

ולקיים מצוות חכמים.

רבי חנן, אני אמרתי שישה מאה דברים.

משואות ועד אז מה אנחנו נזכור על יושב-ראש ולפיכוח ארבוננו תראו משואות שאתה אמור אדונאו בסלמאן סיפורי ביותר לאו ביעדים.