מה התורה דורשת בהכרת הטוב?

ועוד אומר הפני מלך: וגם בשיא הכעס, בהצטבר כל הסיבות לפעול בנקם כנגד מאן דהוא, אם פועלת באדם מידת הכרת הטוב כלפי אותו אדם אשר פעם הטיב איתו, תכונה זו תקבע קביעה במידת נפשו של האדם, שמעל כל המידות הטובות והרעות כאחת - מעל כולן מזדקרת לה מידת הכרת הטוב, והיא אינה מושתקת מחמת מידות רעות אשר מוצאות להן משכן בנפשו של האדם! וכמו כן אין מידה טובה שתאפיל עליה, כוחה עומד לה בכל שעה, גם בעת שפועלים בגוף האדם כוחות חשוכים של נקמה ואבדון, גם אז נצבת על איתנה הכרת הטוב! 

פה אומרים לנו: שמי שפועלת בקרבו מידת הכרת הטוב, לאדם שעשה לו פעם טובה, אם פועלת בו המידה הזאת של הכרת הטוב, והתכונה הזו קובעת בו קביעה קבועה היא במידת נפשו של האדם, היא תהיה מעל כל המידות בין רעות בין טובות, ותזדקר כח מידת הכרת הטוב, והיא לא תושתק אפילו אם כרגע יצטברו אצלו כעסים עד כדי נקמה באיש הזה! אבל היא תעמוד המידה הזו גם באותה שעה, ותהיה איתנה: להכיר לו! טובה ולא יעשה לו מה שעלה בדעתו בגלל כל העצבים וכל מה שנעשה... זה רק מי שפועלת בו המידה הזו ונקבעה בנפשו. 

איפה אנחנו רואים דוגמא כזו? בתורה יש לנו דוגמא!

הקב"ה אמר למשה רבינו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים"

ומשה רבינו לא מבצע את הפעולה בעצמו, מטיל אותה על אחרים! למה? אומר: אני גדלתי במדין איך אני יכול לעשות להם כך?

אבל המדינים האלה גרמו עכשיו שימותו עשרים וארבע אלף איש מישראל! זה לא מספיק לכעוס עליהם על מה שהם החטיאו את ישראל וגרמו לכזה אובדן?

אומר: כן אבל אני גדלתי במדין,

מה אתה גדלת במדין? אתה גדלת אצל יתרו! אז נגיד יתרו וזרעו אל תפגע בהם, אבל מה זה קשור למדינים מה הם עשו בשבילך? 

הם היו אכסניה בשבילי! היו אכסניה בשבילי; כל המקום, כל האוירה, כל השוק והזה והמכולת וכל מה שהיה שם והזה, אני לא יכול לעשות את זה.

ה' מצוה אותו: נְקֹם נִקְמַת- נְקֹם אתה נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים!

- לא! הכרת הטוב...

שמעת פעם כזה דבר?

אותו דבר, כשה' שולח אותו: לגאול את ישראל, שבוע הוא מפציר בו!

אחרי שהוא השתכנע הוא אומר: אבל אני לא יכול ללכת בלי ליטול רשות מיתרו, כי 'כל הפותח פתח לחבירו - נפשו חייב לו!' איך אני יכול ללכת בלי רשות?!

מה זה, נתן לי! מי חייב למי? 

יתרו חייב למשה רבינו! משה רבינו הציל לו את הבנות מהרועים, ואח"כ "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות ב כ) אז נתן לו פיתות נו, אז מה? אז בשביל זה?! הרי אח"כ הוא זרק אותו לכלא עשר שנים! אותו יתרו זרק אותו עשר שנים לכלא, רצה להרוג אותו, רק ציפורה היתה מחיה אותו הולכת ככה מחיה אותו עשר שנים,

ואחרי עשר שנים היא אומרת לו: מה עם הבחור הזה שהיה פה?

- מה, הוא חי?! איך הוא חי בלי אוכל ושתיה? הוא לא יודע שכל הזמן היא דואגת לו, אח"כ הוא חזר והתחתן איתה. אז זאת אומרת מה אתה חייב לו בכלל? מה אתה חייב להם בכלל?! - הכרת הטוב! 

אותו דבר אנחנו רואים יותר מאוחר, רשב"י ובנו ר' אלעזר היו במערה שלוש עשרה שנה! הגוף שלהם היה חתכים-חתכים חריצים חריצים כמו אדמה חריבה! מרוב שהם שהו בתוך האדמה. והם הגיעו לטבריה ונכנסו שמה לחמי טבריה, ואחרי שהם יצאו משם שזה נתן להם חַיּוּת ריכך להם קצת את כל הגוף מכל היבשות שהיתה בגוף שלהם

אמרו: מה טובה נעשה לעיר הזאת?

אֶה...! החמאם הזה חמי טבריה זה אחד מהפתחים של גיהנם! וזה ה' מימי בראשית שם נמצא זה לא תגיד שאנשי העיר חפרו משהו, עשו משהו עשו חמאם זה טבעי של ה'

- כן אבל זה נמצא פה! 

פה זה נמצא בטבריה זה שייך לעיר הזאת, ואנשי העיר הזאת מטפלים בו מטפלים שם עושים משהו, וצריך להחזיר להם טובה לכל העיר!

אז שאלו: מה אפשר לעשות?

אמרו להם: יש כל מיני מקומות שיש בעיות עם קברים שלא יודעים; איפה יש מת איפה אין מת? התכסו הקברים וכהנים עוברים ונכשלים!

אז הם עמדו וציינו את הקברים! וכו' וכו'

מה זה? אז רואים מה זה הכרת הטוב מה התורה דורשת בהכרת הטוב - זה לא יאומן כי יסופר! לא יאומן כי יסופר, מי יכול להבין?

יש לו את כל הרצון לכעוס על האדם לנקום בו כבר על מה שהוא עושה לו, כן אבל פעם הוא עשה לך טובה! מי שיש בו את המידה הזאת, היא תזדקר מעל כל המידות, והבן אדם הזה יוכל לעמוד כנגד ולא לעשות לו כלום.