תחזיקו חזק! דברים מתוקים מדבש - הרב אורי יצחק שליט"א

- לא מוגה! - 

טוב, עוד קראנו בפרשת שמיני. כתוב, זה חזק עכשיו, תחזיקו חזק. זה משהו מתוק. כתוב בפרשת שמיני "מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (ויקרא יא, ג) את מי אמורים לאכול? "מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה" יש, יש שני (2) סימני טהרה; (1) "מַעֲלַת גֵּרָה" (2) "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה" (ויקרא יא, ג). 

בגמרא, במסכת חולין, שימו לב, כתוב כל עוף הדורס טמא. כותב הרמב״ן, כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל. בסדר? אם אתה אוכל חיה טורפת, אתה תהפוך להיות חיה טורפת. לכן תשימו לב שאנחנו אוכלים רק חיות נרדפות. אנחנו לא אוכלים חיות טורפות.

***

 למה אנחנו לא אוכלים את החזיר? הוא גם נרדף. כאילו שהוא שקרן. הוא מראה את הטלפיים שלו שהוא כשר, אבל מה אחריו? אה, לגמרי. לא מעניין. אז הוא רמאי, הוא שקרן. אז כדי שלא נהיה שקרני, אני מאמין "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" (שמואל-א טו, כט) לא אוכלים אותו. אבל לעתיד לבוא הוא יחזור בתשובה. זה נקרא חזיר. אז יהיה איזה שהוא כנראה זן מסוים שיהיה מותר לאכול אותו. כך כתוב בחז״ל. אבל נכון לעכשיו, אין מציאות כזאת. הוא עדיין בשקריו. 

***

אז נחזור לעניינינו. כותב הרמב״ן, כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל. למה? כי איבר מחזיק איבר. איבר הנאכל נותן חיות לאיבר האוכל המקביל אליו. 

ידוע שהרי הקדוש אומר שצריך להיזהר לא לאכול דברים מסוימים. אה? זה איזה זוכרית. לא, חוץ מזה. מוח לב וכבד. כן? ששם זה בעצם המרכזים של הדם. או מלך. או לימך. או כלום. אם הלב לא, אם זה לימך או מלך. לא, לא ב... אם המוח שלך שולט על הלב והכבד, אתה מלך. אבל אם הלב שלך, הרגש שלך שולט, אז זה לימך. כי זה לב, קודם לב, ואחר כך הוא מלך, ואחר כך הוא כבד. 

אבל איפה נמצא כל הפסולת של הדם? בכבד. אז אם אתה מתחיל משם, זה כלום. כף למד, כף למד, מן. אם כן, כמו שאומר הזוהר הקדוש, שזה סוד נפש הבהמית שבאדם. והסוד של נפש החוטאת וסוד הקורבנות וכו'. 

עכשיו, תראו. כתוב שהלב בעשרת הדיברות של "לֹא תַחְמֹד" (שמות כ, יג) הוא כולל, הלא תחמוד, הוא כולל את כל הדיברות ואת כל התורה. מה כבר? דוגמא, מה שדיברנו עכשיו. העוף שטורף סימן שאין בו את מידת ההסתפקות. נאמר במסכת מכות 'בא חבקוק והעמידן על אחת (1)' (מכות כד, א) אחרי שאמרו כל מיני אופציות, חבקוק בא ואומר "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד) לא האיש בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, כמו שאומרים הטיפשים "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". 

מה הכוונה? שזה עניין ההסתפקות. הוא, יש לו את האמונה, הוא מסתפק במה שיש לו "בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" בהמה שמעלת גרה היא מסתפקת במאכל שבקרבה. לכן, היא משחקת איתו כל הזמן, מעלה מורידה, מעלה מורידה. אז אין לה צורך לאכול עוד משהו. למה? היא משחקת עם מה שיש לה בתוכה. מעלה מורידה, מסתפקת. טוב, תעזבי, תקחי משהו חדש. לא צריך, אני... זה בסדר. יש להם מה להתעסק. 

וכן, מי שהיא "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה" (ויקרא יא, ג) אז היא אינה דורסת וטורפת, אלא גדלה על אבוסה. לכן היא לא צריכה את הציפורניים כדי לדרוס ולטרוף. 

עכשיו שימו לב. מי שיש לו הרבה מאוד יותר על מידת סיפוקו. הוא עשיר, יש לו הרבה יותר ממה שהוא צריך, והוא מסתפק במה שיש לו. מה זה במה שיש לו? בכל הרזרמות גם. בוודאי שאין זה הסתפקות, זה לא נקרא הסתפקות. רק מי שמסתפק כדי סיפוקו זוהי מידת ההסתפקות. 

אז אומר הגאון מוילנא ככה "מַעֲלַת גֵּרָה" מה זה גֵּרָה? מה זה גֵּרָה? מה פירוש המילה גֵּרָה? מאיפה זה בגרה הזאת? אז הוא מקביל את זה לדבר אחר. תראו איזה דבר. 

הוא אומר ככה, נאמר בספר שמות "עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל" (שמות ל, יג) השקל, כמה הוא? "עֶשְׂרִים גֵּרָה" מה התרגום אומר על "עֶשְׂרִים גֵּרָה"? 'עֶשְׂרִין (20) מָעִין' זאת אומרת שגרה זה מעה, מטבע, שנקרא מעה. כמה זה מעה? כמה השווי של מעה? 

כתוב שמעה שווה לשני (2) פונדיון. וכמה שווה פונדיון? שני (2) איסרים. כך מובא במסכת קידושין. מה יוצא? שמאה (100) זה ארבעה (4) איסרים. כי אמרנו שמאה זה שני פונדיונים, פונדיון הוא שני איסרים, ושמאה זה ארבעה איסרים, ארבעה איסרים. בסדר? עד כאן מובן? ממשיכים. 

במסכת פאה אמרו 'מֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מֻתָּרִין בְּלֶקֶט?' (פאה ח, א) שם כתוב 'אלא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הֶעָנִי יוֹצֵא וְלֹא יְהֵא מֵבִיא בְּאַרְבָּעָה אִסָּרוֹת' (שם) וכמה זה ארבעה איסרים? שהוא מזונות לו ולאשתו ליום אחד (1), שזה מזון של שתי (2) סעודות. לא שלוש (3) סעודות ליום, שתי סעודות, מידת ההסתפקות. 

יוצא. ש: "גֵּרָה" זה מידת מזונו בצמצום של העני ליום אחד. וכמו שאמרו במסכת סוטה: 'כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר?! - אינו אלא מקטני אמנה!' וכמו שנאמר בירידת המן בספר שמות, שכל יום ירד המן לישראל, כשיעור הנצרך, ליום אחד (1). למה הקדוש-ברוך-הוא לא שם להם ככה, שיהיה להם לשבוע? יום אחד. למה? שתתרגל למידת ההסתפקות ולפתוח בקדוש-ברוך-הוא שהוא ידאג לך למזונותיך מחר. כמו שהוא דאג לך למזונותיך היום, הוא ידאג לך גם למחר. 

השאלה אם תקום מחר בבוקר זו שאלה אחרת. זה מי הבטיח לך? אנחנו כל הזמן חושבים על הפרנסה והמשכנתא והחובות ופה ופה ופה ופה ופה ופה ומי הבטיח לך שתקום בכלל מחר בבוקר?! אז מישהו בוטח בשם, אז הוא יודע. אם נקום מחר בבוקר, הוא בטוח שהקדוש-ברוך-הוא ידאג לנו למזונות. בטוח. רק מה, אז על מה צריך להתפלל? שנקום מחר בבוקר. אז אדם צריך להרגיל את עצמו למידת ההסתפקות. 

אתה רואה את זה, שזה מהפרשה, פרשת שמיני, לומדים את זה מהעניין של הבהמות והעופות.