מעשה הגביע | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: לעילוי נשמת אהרן חיים בן יחייא, זכרונו לחיי העולם הבא, נשמתו עדן, יהיה בכלל הרחמים והסליחות ונאמר אמן.

-      אמן.

"ויאמר חלילה לי מעשות זאת, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד ואתם עלו לשלום אל אביכם".

על הכתוב הזה אומר מדרש רבה צב' ט':

"בשעה שאמר יוסף: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד ואתם עלו לשלום אל אביכם"

יצאה בת קול צווחת: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול",

מה הקשר בין הפסוק: "האיש אשר נמצא הגביע בידו" לבין בת קול שצווחת: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול"?

מי שיודע את התשובה – 500 שקלים!.

אומר המגלה עמוקות: בואתחנן אופן קעב': "הנה ידוע שישנם שלוש עשרה מידות רחמים, "השם השם אל רחום וחנון ארך אפיים וכו'". היות ושלוש עשרה מידות אלו הן חסדים גדולים, לכן הן נחשבים לשלוש עשר מידות של חסד".

מוסיף המגלה עמוקות: "חסד גימטריה עב', 72, והנה יוסף הצדיק רצה להמשיך על השבטים את הנהגת שלוש עשרה מידות החסד והרחמים, כדי שיתכפר להם על חטא מכירתו, לכן הניח את הגביע באמתחת בנימין. שכן גביע הם אותיות -יג' עב', לרמוז על שלוש עשרה מידות הרחמים, שהם שלוש עשרה פעמים חסד, עב' זה חסד.

ולכן אמר לאחיו: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם"

יוסף רמז להם: הסיבה שבגללה הוא הניח את הגביע כדי להמשיך עליהם שלוש עשרה פעמים חסד, כדי שתוכלו לעלות אל אביכם בשמים לשלום, יתכפר לכם חטא מכירתי, ובבוא זמנכם להיפטר מן העולם - תזכו לעלות לשלום, שלמים בלי עוון אל אביכם שבשמים.

לכן! יצאה בת קול וצווחה: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול", אחרי שהוא עושה איתם את השלום ומכפר ומסכים - אז הם יעלו בלא מכשול, ואין שום נקמה, ויגיעו לעולם האמת שלימים".

מוסיף המגלה עמוקות: "ידוע ששורש כלל ישראל, השורש זה שלושת האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, מהם יצאו שנים עשר שבטים, ומהם נתהוו שבעים נפש של בית יעקב שירדו למצרים. אלה השורש של ישראל. שלושה אבות, שנים עשר שבטים, ושבעים נפש. כל זה בזכות יוסף הצדיק שהוריד אותם למצרים ככתוב: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, ראובן שמעון וכו', ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים",

מי גרם שכולם יהיו במצרים? יוסף שהיה במצרים. כלומר: הקשר בין יעקב שכולל את שלושת האבות ובין שנים עשר השבטים ושבעים נפש - זה על ידי יוסף שהיה במצרים.

והנה, מה שהניח יוסף הצדיק את הגביע באמתחת בנימין, זו הסיבה שעל ידי ירדו יעקב ובניו וכל בני ביתו למצרים, בגלל העלילה של הגביע, כי על ידי הגביע הוצרך בנימין להישאר במצרים, בעקבות זאת נכנס יהודה לעובי הקורה והבטיח לאביו שיביא אותו, והוכרח יוסף להתגלות בסוף לאחיו, ואז נתקשרו יחד: קדושת שלושת האבות, עם שניים עשר השבטים, ועם שבעים הנפש.

לכן יוסף הצדיק שהניח את הגביע באמתחת בנימין, עשה פעולה דמיונית, כדי לקשר את כל הקדושות האלה על ידי הגביע.

איך זה? איך זה? איך הוא עשה את זה על ידי הגביע?

ג': שלושת האבות.

בי' זה שתים עשרה השבטים.

וע' - זה שבעים נפש שיצאו ממצרים.

כולם מקושרים יחד על ידי הגביע.

זה מה שרמז להם יוסף: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם". כלומר: הסיבה שעשיתי מעשה זה היא כדי ש"ואתם עלו לשלום אל אביכם" כדי לעשות שלום ואחדות בין הקדושות: ג' אבות, יב' שבטים, ושבעים נפש, הרמוזים בגביע. כי הוא החזיק את בנימין, כי על ידי זה ירדו כולם למצרים וכולם נתחברו.

אכן יצאה בת קול ואמרה: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול", המעשה שעשה יוסף עם הגביע היה לעורר שלום רב בין כל - כל הקדושות ואין למו מכשול, והוא לא עשה חלילה מעשה לא טוב, אלא כוונתו היתה לייחד את קדושת ישראל ולעשות שלום רב ביניהם.

איזה עומק של דברים מגלים לנו חכמים זכרונם לברכה, במעשיהם שלכאורה פשוטים, של הראשונים האבות הקדושים והשבטים וכו'. מה אנחנו יודעים? סתומים אנחנו! לא מבינים בין ימיננו לשמאלנו. אם לא הצדיקים האלה שנחתו לתוך עומק הדברים ולהבינם ולהביא ראיות עליהם, וחיבורים וכל הסודות

- הרי בשביל זה יש שבעים פנים, בפשט, ושבעים פנים ברמז, ושבעים פנים בדרש, ושבעים פנים בסוד, וזה רק ההתחלה! זה השבעים זה הכללים, אחר כך יש התפשטות עד בלי סוף, עד כמה הדברים האלה נאחזים בשורשים העליונים, והזזת כל העולמות כולו, ועתיד עם ישראל תלוי בפעולות האלה,

הרי כל פעולה שנעשתה פה בין האחים, זה גרם שעם ישראל יהיה עם ישראל, אם משהו משתבש, לא יוצא, לא עובד כמו שכתוב כמו הסדר - אין עם ישראל, העולם לא מתקיים, כי בלי עם ישראל - העולם לא מתקיים!, אז הכל מתוכנן בדיוק בדיוק, אין שום דבר פשוט כמו שחושבים שהוא פשוט. אין.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".