דברי נרגנים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ותרגנו בה אהליכם ותאמרו

בשנאת אדוני אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורים להשמידנו

בגמרא בשבועות ממזל

ותרגנו בה אהליכם

שמעון בן טרפון אומר

טרתם וגיניתם באהלו של מקום.

פירש רש״י, טרתם

את הארץ

וגיניתם את המקום שהשכין את שכינתו בניכם.

ובספרי

ותרגנו בה אהליכם ותאמרו,

מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ואומרים דברים כמתלהמים,

שנאמר דברי נירגן כמתלהמים,

אבל סכין ירדה מן השמיים ובקעה את קריסם,

שנאמר והם ירדו חדרי בטן.

דבר אחר,

מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ובוכין ומבכין כמת להם,

נוטלים את בניהם ואומרים להם,

אוי לכם דבויים,

אוי לכם שגופים,

למחר יהיו צולבים מכם על הצלוב,

ונוטלים את בנותיהם ואומרים להם,

אוי לכם דבויות,

אוי לכם שגופות,

ומחר יהיו הורגים בכם ושובים מכם ומעמידים מכם בקלון.

ופרש רש״י בתורה,

או תרגנו לשון הרע,

וכן דברי נירגן, אדם המוציא דיבה. עד כאן דברי הגמרא.

הנה ביתר ביאור מבואר בשוחרי תשובה לרבנו יונה,

סוף שער ג', ר', למד א',

וזה לשונו.

אמר שלמה מלך עליו השלום, דברי נירגן כמתלהמים והם ירדו חדרי ועתן.

פירוש הנירגן

הוא האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם.

וימצא טוענות על חברו תמיד, על מעשיו ועל דבריו,

ואף על פי שחברו בתומו מתהלך עמו,

וידון כל דבר לחובה ולא לזכות.

וכל שגגה ישים לזדון,

וייתן את עצמו כמו עשוק והלום,

והוא המכה וההולם.

כי דבריו יורדים חדרי בטן.

כי מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו,

וכאשר עשה עמו רק טוב,

זה סער מתחולל על הלב,

והנהו כי יורה זיקים חדרי בטן.

עד כאן לשונו הטהור של רבנו יונה.

זה הטיפוס שקוראים לו נירגן, דברי נירגנות.

מה שאצלנו קוראים קוטר,

אדם שמקטר כל הזמן,

ומתאונן כל הזמן בתואנות על כל חבריו,

מוצא בהם רק שלילי, לא מוצא טוב,

ותמיד מתבכיין שהוא המסכן והמוגבל,

והם הגורמים לו.

הפלא ופלא, עם ישראל שיצא ממצרים בית עבדים, מעבדות פרך.

כך כתוב, ויענחו בני ישראל מן העבודה,

ויזעקו בתעל שמעתם אל האלוהים.

והם ראו את כל הטובה אשר עשה ה' לישראל, אשר הצילם יד פרעה ומיד מצרים.

אם כן, נשאלת השאלה, איך אחרי כל זאת הם יאמרו,

בשנאת ה' אותנו,

הוציא אותנו מארץ מצרים,

לתת אותנו ביד האמורים להשמידנו.

הלא עשה ניסים ונקמה בפרעה,

על אשר עינה את עם ישראל,

אז איך ימסור אותם ביד האמורים להשמידם?

הרי את פרעה הוא יקב מכות נוראות,

בגלל שהוא עינת ישראל.

אז איך הם אומרים? שהוא ימסור אותם ביד האמורים להשמידם?

ואפילו המידה הרעה של נרגן,

איך יתפוס את האדם, דבר שטויות כאלה.

זאת אומרת, בשעה שהם אוכלים את המן, ונהנים מהענן, מהכל, כל הדברים טובים, במים, וזה וזה וזה,

אומרים שהשם שונא אותם ורוצה למסור אותם ביד האמורים להשמידם.

אז מה, כל האותות והמופתים היו בשביל להשמיד אותם?

והנה איתה בהמשך דברי הספר, בשנאת אדוני אותנו אפשר שהקדוש ברוך הוא שונא את ישראל?

הרי כבר נאמר במלאכי א', אהבתי אתכם, אמר אדוני.

אלא הן ששונאים את הקדוש ברוך הוא.

משל, הדיוט אומר,

מה דבליבך על רחמך

אתה אומר שאוהבך חושב עליך?

תמצית דברי הספר.

הם היו מבינים

שהקדוש ברוך הוא אוהב את עמו,

אבל הם היו שונאיו כביכול.

והטבע הוא מה שבלב

על אוהבו,

הוא אומר

שבלב אוהבו עליו.

וזה יהיה קצת מובן על פי הכלל ששנאה מקלקלת השורה,

ואיבדו הבנתם, ואמרו מה שאמרו.

זאת אומרת, מה שיש לך בלב, אתה אומר שהשני גם כן יש לו בלב עליך.

וזה גם כן דבר נפלא בכוחות הנפש של האדם, כי ייתכן שכזה שיהיו שונאי השם.

איך ייתכן שכזה שיהיו שונאי השם?

מאחר שכתוב, ויאמינו באדוני ובמשה עבדו.

אבל מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה.

ייתכן

אמונה וביטחון ושנאה.

מעלות,

בחסרונות,

בשפלות, הכל ביחד.

מקום יש בראשו של אדם לדברים מנוגדים הללו.

וכמו שכתוב, ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך,

ובספרי ואהבת עשה דבריו מאהבה,

אינו עושה מאהבה, אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה.

העושה אצל ריבו מיראה, כשהוא מטריח עליו,

מניחו והולך לו.

מה ההבדל בין מאהבה ליראה?

מאהבה לא עוזבים את השם לעולם.

את מי שהוא אוהבים לא עוזבים,

אפילו אם יש ריבו וסכסוך.

אבל אם הוא עובד את השם מיראה, אם הקדוש ברוך הוא מטריח אותו, הוא עוזב אותו והוא הולך לו.

כמו שאמר לוט, איפשי באלוקי אברהם, איפשי באלוקי אברהם. לא יכול, לא יכול, זה מוגזם, זה יותר מדי.

בכל לבבך פירש רשי

לא יהיה לבך חלוק על המקום.

זאת אומרת, יכול להיות מצב שהאדם לבו יהיה חלוק על השם.

וראה זה פלא, אחרי שאדם בא למדרגה ואהבת,

צריכים להגיד לו בכל לבבך,

שלא יהיה לבך חלוק על המקום.

באותו לב שהוא אוהב,

יכול להיות שהוא יהיה חלוק על המקום.

בכל אופן, לומדים מזה איך צריך אדם חיזוק תמיד,

וצריך לחשוב תמיד בטובת השם על ברואיו,

ומבשרו יחזה אלוהו,

איך הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס אותו ומטיב איתו.

ואם לא יחשוב כך,

אין הוא בטוח שאין ליבו חלוק, חס ושלום, על המקום.

ואיננו מן הנרגנים,

צריך לדאוג שלא יהיה מן הנרגנים,

שלא יעשה חס ושלום מחסדי השמר איתו,

אשר איתו,

לשלם רעה תחת טובה.

ואפילו עוד שמיים יגיע.

וכל שכן נבנה אדם,

שלא ידון אותם לכף חובה אלא לכף זכות.

אז רואים שנרגן זה דבר איום ונורא.

הפסוק אומר על עם ישראל, ותרגנו באהוליכם.

ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים, לתת אותנו מיד האמורים אשר מידנו.

ואנחנו שואלים איך זה ייתכן.

אחרי כל הטובות והניסים והמופתים, איך אפשר לחשוב ככה?

אז אני שומע מספר אנשים שבאים אליי ואומרים, למה הקדוש ברוך הוא לא אוהב אותי? למה מה שאני מבקש הוא לא עושה? למה שזה, ולמה זה, ולמה זה?

נו, אז אני צריך להתחיל להסביר להם מחדש. אתה רואה?

כן. ואתה שומע? כן. ואתה מריח? כן. ואתה טועם? כן. ואתה הולך? כן. ואתה נושם? כן.

ואתה... הכל כן.

זה כלום, נכון? זה שום דבר, נכון?

שום דבר, כלום. רק מה שאתה צריך עכשיו,

זה על זה הכל עומד, ואם השם לא זז, הוא לא אוהב אותך, הוא שונא אותך,

הוא לא חושב עליך, הוא לא מצמא, זה... ומה זה?

מה זה?

אנחנו מדברים על דור המדבר, ותרגנו בה עליכם,

ואנחנו למעשה כאלה.

תארו לכם שעל כל מה שיש לנו,

היינו צריכים לבקש כל בוקר רשות

שזה יעבוד.

והיינו צריכים, נגיד, להתפלל על כל דבר רבע שעה.

רבע שעה בשביל לראות, רבע שעה בשביל לשמוע, רבע שעה בשביל זה, רבע שעה בשביל זה, רבע שעה בשביל זה.

היינו מתפללים מעודך, כי אם תפילה לא הייתה מתקבלת לא הייתה רואה,

ואם תפילה לא הייתה מתקבלת לא הייתה שומע.

והיית צריך להתפלל בסילודין,

ורק אחרי שאתה גומר את זה,

אז כאילו הטענת את הבטריה ל-24 שעות,

כמו המזגנים של ויז'ניץ,

ואז אתה, איך קוראים לו, יש לך מיזוג.

נגמר, צריך לשים עוד פעם כסף.

אז תאר לך.

אבל זה אתה מקבל, אתה שוכח בכלל שאתה מקבל. אתה לא מקבל, מה פתאום אתה מקבל? אתה רק מה לא מקבל.

מה שאתה מקבל, פשיטא לך.

אז זה בעיה.

מה שהם אומר בבוקר, לפחות תגיד כמה ברכות, כן? שתזכור בכלל שאני פוקח עברים וזה, איזה כיפופים, מלביש ערומים. תזכור לפחות.

תזכור. איזה מהירות אנחנו אומרים את זה, אה?

היה לך אחד בנה לך בניין, עשה לך פה ושם, ואומרים לו,

תהיה בריא.

זהו,

תהיה בריא.

אחד לקח פרויקט, עשה את כל עזריאלי,

אמרו לו, תודה רבה.

בבוקר, פוקח עברים.

בקרב קבועים.

בז'רמי.

זהו.

השתחררנו.

כן.

אז זאת אומרת,

זה נרגן, דברי נרגן.

יש לנו רק טענות.

לא רואים את המעלות,

רואים את החסרונות.

אם השם היה מסתכל רק בחסרונות שלנו,

לא במעלות שלנו, לא היינו קיימים. היינו מתאדים.

אבל הנה, אתם רואים, תורה מפורשת.

אבל אצלם זה היה רק פעם אחת.

אצלנו זה כל הזמן.

כל הזמן.

טענות.

בין אומרים אותם, בין לא אומרים, בין מרגישים, בין חשים, בין חושבים.

אומרים לך, ואהבת את ה' אלוקיך, אבל תיזהר, אחרי שווהבת, שלא יהיה לבך חלוק על הקדוש ברוך הוא.

אתה עוד יכול להיות חלוק עליו.

תראה מה זה, מקבל הכל ועוד חלוק עליו.

זה כמו אחד קיבל מרצדס מתנה ואומר, כן, אבל אין פה מאפרה.

כאילו עכשיו מה?

זה לא שווה אותו.

אין פה מאפרה.

הבנת?

הבן אדם הוא כמו מרצדס, הכל עובד פיקס, עצר לו פה משהו, זה כמה דברים.

להזכיר לו שצריך לבקש ממישהו.

להזכיר לו שצריך לבקש ממישהו.

כי אם זה לא היה, הוא בכלל היה זוכר שיש אלוקים?

הוא לא היה זוכר.

מישהו זוכר שהשם נותן לו ראייה? גם כשהוא אומר פה כי העברים הוא לא זוכר.

ובכן, הבויסאי, צריך להסתכל שלא נהיה נרגנים.

למה זה דבר איום ונורא?

ומי חנניהו בממשה אומר?

חוסר הקדוש ברוך הוא חוסר כל ישראל.

וכפי כוח רבות ראשונו של נאמר אדוני חוסר מען סבדו ירדילתו.