במי לתלות את הכשלונות? א"י א"י | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אהרון אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם

וירא כבוד השם אל כל העם.

כיוון שראה אהרון שקרבו כל הקורבנות

ונעשו כל המעשים

ולא ירדה שכינה לישראל

היה מצטער ואומר

יודע אני שכעס הקדוש ברוך הוא עליי

ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל

אמר לו למשה

משה אחי

כך עשית לי?

שנכנסתי ונתביישתי?

מיד נכנס משה עמו וביקשו רחמים

וירדה שכינה לישראל

אז אהרון רואה

שהקריבו את כל הקורבנות ועשו את כל המעשים שצריכים

ועדיין לא ירדה שכינה לישראל

והיה מצטער ואומר

אני יודע שהקדוש ברוך הוא כעס עליי ובגללי לא ירדה שכינה לישראל

ואז הוא אמר למשה

משה אחי ככה עשית לי?

שנכנסתי ונתביישתי?

מה לא לקחת בחשבון שהקדוש ברוך הוא כועס עליי?

ובגלל זה

לא נתרצה ולא שרתה שכינה?

מיד נכנס משה עמו וביקשו רחמים וירדה שכינה לישראל

ויצאו ויברכו את העם

אמרו ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו

ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו

יהי רצון

שתשרה שכינה במעשה ידיכם

לפי שכל שבעת ימי המילואים שהעמידו משה

שהעמיד משה למשכן

בכל שבעת ימי המילואים

ושימש בו

ופרקו בכל יום

לא שרתה שכינה בו

והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה רבנו

כל הטורח שטרחנו

שתשרה שכינה בינינו

ונדע שנתכפר לנו עוון העגל

וכך אמר להם זה הדבר אשר ציווה אדוני תעשו ויירא עליכם כבוד אדוני

אהרון אחי כדאי וחשוב יותר ממני

שעל ידי קורבנותיו עבודתו תשרה שכינה בכם

ותדעו שהמקום בחר בו

רואים

שכל שבעת ימי המילואים משה העמיד למשכן, שימש בו

ופירק אותו בכל יום

וגם כן לא שרתה שכינה

קודם היה אהרון נכלם, כן?

עכשיו אנחנו שומעים שבשבעת ימי המילואים ישראל היו נכלמים

ואומרים למשה רבנו כל הטורח שטרחנו

שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתקפל לנו עבור העגל

נו

מה קרה עם כל זה?

מה שביקשת הבאנו

מה שרצית עשינו אז למה לא שורה שכינה?

וכך אמר להם זה הדבר אשר ציווה אדוני תעשו

ויירא עליכם כבוד השם

אהרון

אחי כדאי וחשוב יותר ממני

שעל ידי קורבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם

ותדעו שהמקום בחר בו

אז ראינו שאחרי שמאז ימי המילואים נכנס אהרון

וגם לא ירדה שכינה

ומה אמר אהרון?

אמר משה אחי ככה עשית לי?

כשנכנסתי ונתביישתי?

ואז מה קרה? נכנסו שניהם

וביקשו רחמים ואז ירדה שכינה

מה הם אמרו?

ויהי נועם השם עלינו, יהי רצון שתשא שכינה ומעשה ידיכם ירדה שכינה

בטבע האדם

שאם יש שניים שותפים לעסק מסוים או שלושה כמו בשס

בין העסק מצליח

שאז כל אחד תולה את הכישלון בשני

ככה זה טבע אדברי

האחד מאשים את חברו שאי הצלחה מקורה בכישלונו

או בהיעדר כישרונו

כן אני רק מספר שתיים לא מספר אחת אם הייתי מספר אחת אז היה הכל בסדר מי בראש מי בראש כן

אז תולה אבל אם זה אם היה עסק מצליח

נו מה היה אומר דורעי?

היה אומר שהכל בסדר הכל בזכותו כי הוא היה יושב ראש המטה של הבחירות

ומי קובע אם לא יושב ראש המטה?

זה כשמנצחים מצליחים

כשלא מצליחים זה הפוך

ואז השם כמובן איי איי

איני ישי, כן

ולהפך בעסק מצליח אז תולה כל אחת הצלחה בעצמו ולא בזולתו

ואילו כאן אצל אהרון,

משה וישראל

כאשר לא שרתה השכינה במעשה ידיהם

כל אחת תלה את הכישלון בעצמו

פה בדיוק הפוך משה תולה בעצמו,

אהרון תולה בעצמו, ישראל תולה בעצמה שהם אשמים

אהרון התבייש ואמר שהאשמה תלויה בו כי הקדוש ברוך הוא כועס עליו

ורק בשבילו לא ירד השכינה. בני ישראל נחלמים מול משה רבנו

כי האשמה תלויה בהם מפני מעשי העגל ואילו משה אומר כי אם השכינה יורדת זה רק בזכות אהרון

שהוא כדאי וחשוב יותר ממנו

כל אחד מייחס את הכבוד והחשיבות לזולתו

ואת אי ההצלחה תולה בעצמו

אם היו מנהיגים אמיתיים שמה היו אומרים אני אשם אומר מה פתאום אני אשם מה פתאום אני אשם

אבל מה אומרים הוא אשם הוא אשם הוא אשם

ובאותם המצליחים וזוקפים כל הצלחתם לא לעצמם

מסופר בגמרא

אה,

אלה שמצליחים

וזוקפים כל הצלחתם לא לעצמם,

בדיוק הפוך מהם,

מספרת הגמרא

ההיא בר תביא דעתה לברש גלותא דאבה מפסק קרען בתרייתא

בתקרע בצומת הגידין ואכשרה.

סבר למיכל מיני באומצא.

אמר לי שמואל, אלוהי ישמר לי ניקורי.

רש״י אומר שמא נשכה נחש ואסורה משום סכנת נפשות.

אמר לי, מאי תקנתם?

נותוה בתנורה דאיהו בדי כנפשי.

אטוה בתנורה נפל תלחת תלחת.

היה מתפרק ונופל חתיכות חתיכות.

קרא שמואל עלי דרב לא יאונה לצדיק כל עוול.

קרא לרב,

קרא רב עלי דשמואל כל רז לא אניס לך.

אז אותו צבי שהגיע לביתו של ראש הגלות

והרגליים שלו היו מופסקות האחוריות.

אז בדק אותו רב בצומת הגידים

ורב הכשיר אותו.

חשב לאכול ממנו.

אמר לו שמואל,

אתה לא חושש לניקורי?

אתה לא חושש שהנחש

נשך אותו, מה שאתה רואה שמפסקן קרעה?

אז יש פה סכנת נפשות.

אז אמר לו רב לשמואל, מה התקנתם? מה נעשה?

אמר לו, תשים את זה בתנור והוא יבדוק את עצמו.

שם אותו בתנור ונפל תלחת תלחת.

היה מתפרק ונופל חתיכות חתיכות.

מה התברר?

שהוא קש על ידי נחש.

אז היה פה עצור לסניפושס.

מי הציל את מי?

שמואל הציל את רב,

שאמר לו לא חיה ישמר לניקורי.

אז הוא אמר לו, מה התקנתם? מה נעשה?

אמר לו, בוא נבדוק אותו בעצמו וכו', ומצאו שאכן הוא צדק.

קרא שמואל על ידי רב. שמואל שהציל את רב,

קורא על רב, לא יאונע ונצדיק. זה הכל בזכותך, אני אומר לך.

אם לא הזכות שלך,

איך היית ניצל?

לא יאונה עוול לצדיק.

לא יאונה לצדיק כל עוול.

איי, איי, איי, איי.

ורב קורא על שמואל,

כל רז לא אניס לך.

אין, אם זה לא אתה, שאתה יודע הכל ומבין הכל,

אני הייתי כבר בעולם האמת.

אז כל אחד משבח את השני.

בדיוק הפוך מהשלישי הידוע.

והלא זה שמואל.

הלא זה שמואל שרב ניצל על ידו ממוות ומאיסור.

ואילו היה קורה עובדה כזאת אצלנו,

היינו מיד מכסים לעצמנו את ההצלחה.

זוקפים זאת לחוכמתנו.

ובוודאי שישנם כאלו שבמקרה כזה היו אומרים בעצמם,

בעלי רוח הקודש,

חוזה נסתרות.

ישר היו מעמידים תור, עד ז'בוטינסקי

ואילו שמואל

שם עצמו לגמרי בצד, שמואל

תלה את כל סיבת ההצלחה של המעשה הזה ברב

כי רק מפני צדקתו הוא ניצל

ואילו רב

התרחק מלהטעות את עצמו ולומר שנזה נעשה לא בזכותו בצדקתו

אלא ייחס את כל ההצלה לחוכמתו של שמואל

ושכל זכות קיומו והצלת חייו תלויה בשמואל ובחוכמתו העליונה שכל רז לא אניס לי

וההפך, מצינו אצל הרשעים וגסי הרוח

ויאמר בלעם אל בלק

בנה לי בזה שבעה מזבחות

ואכן לי

שבעה פרים ושבעה אלים, איזה דרמטיות

ביעש בלק

כאשר דיבר בלעם

ביעל בלק

ובלעם

פר ואיל במזבח

ויאמר בלעם לבלק

התייצב על עולתך באלך

אולי ייקרא השם לקראתי

ודבר מה יראני

והגדתי לך

וילך שפי

וייקר אלוהים אל בלעם

ויאמר אליו

בלעם אומר לקדוש ברוך הוא

את שבעת המזבחות ערכתי

ועל פר ואיל במזבח

יא מחריד

שקרן המים

איי איי איי בוא תראה את אותו רשע בלעם

כל מעשיו היו לרע בגאוות ליבו

שניהם העלו את הקורבנות

שכן כתוב היה על בלק ובלעם הוא בטח נתן לו לסחוב

הוא רק הלך איתו

ואמר לו והיא נועם השם עלינו ולא לא לא לא כן

בכל המזבחות בלק היה עורך אותם

וזה הרשע היה משבח את עצמו ואומר

את שבעת המזבחות ערכתי

הוא ערך אותן

ועל, אני לבד

פר ואיל במזבח, אבל מי הוא אומר? לקדוש ברוך הוא,

יא רמאי, על מי אתה אומר?

ואת בלק לא שיתף עמו,

אמר הקדוש ברוך הוא רשע,

הכל אני יודע,

הכל אני יודע,

זוהר הקדוש פרשת בלק ודי למבין.

אז רואים פה שמשה ואהרון וישראל היו

בדרגות גבוהות מאוד מאוד מאוד.

וכל זה אחרי מעשה העגל, כל אחת תלה את הפאשלה כביכול, כן? במושגים שלנו,

ששכינה לא ירדה,

כל אחת תלה בעצמו.

אהרון בחסרונו,

משה בחסרונו או ביותר נכון במעלתו של אהרון,

ישראל בחסרונם,

כל אחת תלה בעצמו.

אבל אצל חכמי ישראל האמיתיים כל אחד תולה את ההצלחות בזולתו.

ואת החסרונות בעצמו.

אצל הרשעים, כמו שראינו, כמו בלעם, הפוך.

אז עכשיו אדם יזהה את עצמו.

למי הוא שייך?

לבלעם או למשה ואהרון?

לרב ושמואל או שוב פעם לבלעם?

אם אתה תמיד רואה שאתה בעצם לא זה שעשה כלום,

נו, אז אתה במצב טוב מאוד.

ואם אתה מסוגל גם לתלות את הזכות בחברך, זה עוד יותר מעלה.

לתלות את החסרון בעצמך

זה פחות בעייתי מאשר להגיד שהשני עשה הכול.

זה יותר קשה להגיד.

אדם מוכן להגיד, אני לא עשיתי כלום, גם אתה לא, אבל.

אבל יש מקרים שהרשעים באמת... איך אנשים שואלים אותם לפעמים שאלה?

אומרים, יש לי שאלה, אבל אתה גם לא יודע את התשובה.

הוא עוד לא שאל את השאלה, הוא כבר אומר, גם אתה לא יודע.

אז מה אתה שואל אותי?

אני לא יודע.

אז תעבור לשאלה הבאה.

העיקר שגם אתה לא יודע.

יש מקרים שהרשעים באמת מכשילים את הרצליקים.

הרצליק רוצה להצליח לעשות משהו ברשעים משהו?

כן, כן, כן. מכשילים אותו. כן, אבל זה לא הנוגע שלנו. הנוגע שלנו, במי תולים את ההצלחות?

ומי תולה בעצמו את החסרון?

וזה משלים למה שלמדנו בבוקר בשיעור, מה ההבדל בין

משה רבנו לבין ירבעם בן נבט.

שמשה רבנו היה ענב גדול,

ורואה רק את חסרונותיו, ולכן אמר לקדוש ברוך הוא, שלח נא ביד תשלח.

כל אדם נשוק יותר הגון ממני לשליחות.

ותמיד התחמק מהשליחות,

ותמיד תלה את החסרונות בעצמו, ותמיד ראה מעלת ישראל,

ואמר, טיפול, לא תיפול ציפורן אחת מציפורנינו של ישראל. יתבטלו אלף כיוצא במשה רבנו,

ולא תתבטל. ואמר, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת,

כל כולו רועה נאמן לעם ישראל וכו'.

וגם זה בדיעבד שלא מרצון, בורח מן הכבוד. לעומתו היה ירבעם בן נבט,

בעל גאווה סרוחה שאין כדוגמתה, רואה רק

בגבהות ליבו את עצמו, לא רואה אחרים כלל.

את שלמה הוא מוכיח איך הוא סיתם את הפרצות שפרץ אביו בחומה כדי לעלות עולי רגלים בקלות מכל צד,

והוא סיתם אותן בשביל בת פרעה כדי לקחת ניסים בעבורה,

והוא זכה להיות מלך על עשרה שבטים,

ורחבעם היה על שני שבטים, אבל בגלל שהוא חשב

שמה יקרה,

הרי ההלכה היא שאין ישיבה בעזרה רק למלכות בית דוד,

ואז הוא יעמוד,

ורחבעם המלך יושב, ואז יאמרו,

היה עבדה והיה מלכה.

אז איך יכול להיות דבר כזה, מה הוא נהיה מלך בשביל שישבו שהוא עבד, שהוא עומד ליד המלך?

אז הוא העמיד עגלים בדן ובית אל, ואמר לישראל, לא צריך לעלות יותר לבית,

אלה אלוהיך ישראל משתחווים ועוזרים בחזרה.

זה אותו אחד שהוכיח את שלמה המלך?

כנראה זה היה בהפרש מזמן המלאכה עד לרגל הראשון.

אז כמה זמן זה יכול להיות?

חודשים ספורים, הוא כבר לא עמד.

הוא מוכיח את שלמה החכם מכל האדם,

תוכחת צודקת.

ואחרי זה, שמגיע הרגע שהוא צריך לעמוד במצב אמיתי,

כמובן שהיה לו לומדס,

כן, שאם הוא...

איך אתה מגיע ליצב כזה? איך הוא מגיע? באופן נורמלי הוא נולד עם גאווה.

כן. ואחר כך הוא נשאר עם גאווה.

עד שמשה רבנו,

הגאווה כבר הייתה ממנו בהתחלה.

לא ברור לי למה האדם נולד עם גאווה. אני צריך... כמו ילד נולד עם גאווה.

לא, לא, לא. ילד עם גאווה, לא.

כל שלי.

לא, שלי זה לא אומר גאווה, זה רכושתנות.

הכל שלי זה לא...

ילד

אומר הרבנו בחייה שהקדוש ברוך הוא עושה חסד לתינוקות שלא נותן להם דעת עד כמה חודשים.

אין להם דעת.

שאם היה להם דעת והיו רואים מה הם עושים במיטה,

אז היו מתים.

מהפדיחה.

אתה מבין?

למה? הוא עושה צרכים ומחייך.

אם הוא היה יודע מה המצב שלו, הוא לא היה מחייך.

אבל...

ואחר כך הוא רואה שהוא חסר. אומרים לו, תגיד,

אה, בא עד שהוא מגמגם משהו, אז מה יש לך להתגאות? אתה לא יודע אפילו א', ב'.

ואחר כך מספרים, אחר כך כיתה א', ואחר כך המורה כותבת לו, המורה כותב לו, תאמין, תמחק, תמחקי, תזה.

לא יודע כלום, כל הזמן הוא רואה שהוא לא יודע. כל החיים שלו זה לימוד, כל החיים שלו זה לימוד, הוא רואה שהוא חסר, חסר, חסר. אז על מה הוא מתגאה?

שהוא יודע כבר א', ב'? שהוא אומר גדי, מה הוא יודע?

אבל

זה לא הגאווה, זה לא הגאווה.

אדם לא רוצה לראות, למה? כי ההורים,

הם נוטעים בילד את הגב, והם אומרים לו, כל הכבוד, איזה יופי, איזה גיבור, איזה חזק, והוא כבר התרגל.

ואם לא משבחים אותו, הוא מתחיל להיפגע.

מה קרה? עברה שעה, לא אמרו לגנום.

אז הוא מתחיל למשוך את אחיו, לצוות אותו, שישימו לב אליו.

אז זאת אומרת,

גאווה באמת אין לנו על מה, הרי תכלית הידיעה שלא נדע.

אז ממילא, אז מה תתגאה?

אפילו אם תלמד כל מה שידע רבן יוחנן בן זכאי, אתה לא יודע כלום.

הוא אומר שהוא לא יודע כלום.

הוא שידע הכל, אומר לא יודע כלום.

אנחנו מה יכולים להגיד? לא יכולים להגיד שום דבר.

אבל הגאווה הזאת היא גאווה סתם.

סתם.

אנחנו חומר,

אחת הסיבות שכתוב,

קדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא דאג

שאפילו מלך

צריך להיכנס לשירותים כמה פעמים.

להזכיר לו, אתה מבין, מי אתה?

והוא צריך להיכנס לשם, מה לעשות?

לא יכול להתחמק.

היה פרעה שניסה ככה לצאת המימה בלי שידעו.

אבל משה רבנו ייבש אותו קצת שם.

עמד איתו ופתח איתו שיחה.

האום מסכן, תמין.

בכל אופן

הנקודה היא שאין לנו על מה להתגאות אבל אירועם התגאה, התגאה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד והוא זכה להיות

גדול מחטיאי הרבים

חטא והחטיא את ישראל

אין דרגה יותר נמוכה מזאת

ואילו משה רבנו זכה להיות גדול מזכי הרבים

למה? בגלל הענמה שלו

כי כשצריך לשרת ציבור

אתה חייב להיות עניו, אם לא, לא תאכל.

עם זה תגיד, עזוב, זה לא מפרגן,

זה לא אומר ככה, זה לא אומר ככה, זה לא אומר ככה,

תשאר לבד.

אתה צריך להתבטל, אתה צריך לרוץ,

אתה צריך לבוא ולפעמים אין אף אחד, אתה צריך לבוא ולפעמים יציקו לך, לפעמים יבזו אותך, לפעמים יגידו לך ככה, אבל יזלזלו בך.

אתה צריך להמשיך.

אם אתה באמת מתכוון לזכות את הרבים,

אז שום דבר לא צריך להפריע לך.

אבל אם אתה מחפש תפקיד,

אתה לא מחפש זכות הרבים, אז אתה אומר, רגע,

אם אנחנו באופוזיציה, אני הולך לראשות העיר בירושלים.

ואם אני לא הולך לראשות העיר בירושלים, אז אין דבר כזה, אני חייב לעשות משהו. אז אני או אצל מעסיקים או שאני חוזר למעשיהו.

אני לא אשאר ככה.

אין דבר כזה.

זאת אומרת, אדם הפוך.

אם הספינה טובעת, רבח עובל, קופץ אחרון.

אז אם הבאת אתה את הספינה לטבוע, ואתה גרמת נזק לכל העולם החרדי,

ואתה הפסדת אותם, כי הרי את ההתגאית, אני מנעתי מאמסלם ואמנון יצחק שלוש מנדטים.

שוייטה.

אתה מנעת? מנעתם ממך.

מי הפסיד את זה? הסחר הכולל הפסיד את זה.

מי הפסיד? מנעת? מה הפסדת?

אתה מנעת מלפיד שלוש מנדטים?

אתה נתת ללפיד לטפס כי לא טיפלת בו.

אבל במי טיפלת? במי שיכול להביא עוד מנדטים.

אפשר להעמיד את הנגב בזה, הוא בחוץ.

כן, בסדר, זה לא מפריע לנו שבחוץ, לא בחוץ.

אבל בסך הכללי הנקודה היא פשוטה.

לפי מה שלמדנו,

אדם צריך לתלות את החסרונות בעצמו ואת הצלחות בחברו.

זו המעלה האמיתית

של בן ישראל שהולך בדרכי התורה.

ומה לנו יותר גדולים ממשה ואהרון?

בעם ישראל,

דור דעה, שלא היה דור כמותו.

כולם ידעו מי צודק ומי לא צודק.

אבל מי שהוא שייך לבלעם,

או שיש לו תלמידים של בלעם,

אז התוצאות ברורות. הכל הוא תולה בעצמו כשיש הצלחה,

וכשאין הצלחה אז הוא תולה באחרים.

האשם זה איי-איי, אלי ישי.

תהיו בריאים.