פרפראות וחידושים לפרשת נצבים תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, שילה בת אסתר,

לידה קלה ותצא בידיים מלאות,

יזכו היא ובעלה לברכה והצלחה בכל, אמן.

אמן. שי מאיר בן אליס,

יזכה לתשובה שלמה מתוך שמחה,

שמירה והגנה מכל המזיקים,

ירבה נחת

וירבה נחת להוריו,

ויזכוהו בכל משפחתו לכל מילי דמיתיו,

בתוך כלל עמו ישראל, מהירה, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים.

פרשת

מצווים

שנת תשפואו.

אתם ניצבים.

סיפר כבוד קדושת האדמו״ר, בעל הבית ישראל מגור, זכר צדיק וברכה,

כאשר אביו האמרי אמס היה ילד קטן,

בן שלוש.

שאל אותו אביו,

אספס אמס,

איזו פרשה קוראים היום?

הוא ענה לו, ניצבים בילך,

ילד בן שלוש.

שאל אותו אבא,

אבל זה שני דברים סותרים,

ניצבים בילך, או עומדים

או הולכים.

אז הסביר לו הילד,

שספר משנה תורה הם דברי תוכחה.

משה רבנו הוכיח את בני ישראל.

אז גם כאן אמר להם משה רבנו, תראו את המצב שלכם.

אתם ניצבים.

אתם עומדים במקום.

אתם לא מתעלים ברוחניות.

אבל בילך, מוישה,

הוא עולה ומתעלם מעלה-מעלה.

אם בחוקותיי תלכו, הוא כל הזמן הולך.

אז הוא הוכיח אותם.

ניצבים בילך, אתם ניצבים ואני בילך.

זה ילד בן שלוש ענאי, יא חביב.

הקדושים נדרש פסוק זה על ימי הדין שבאים עלינו לטובה,

אתם ניצבים היום

לפני אדוני,

היום.

קודם כל היום זה ראש השנה תמיד, היום, הרת עולם וכו',

אבל היום זה חמישה ימי דין

שהם ניצבים למשפט לפני השם.

שני ימי ראש השנה,

יום הכיפורים,

או שנה רבה בשמיני עצרת.

אז אתם ניצבים היום.

חמש פעמים אתם ניצבים לפני השם.

איזה ימים? שניים ראש השנה, כיפור,

או שנה רבה בשמיני עצרת.

והכתוב מכין את ישראל.

בשבת הזאת, בפרשת ניצבים,

קחו בחשבון עכשיו,

שלפני ראש השנה תשובו בתשובה כראוי,

לפני שתעמדו בחמשת ימי המשפט,

בירח איתנים.

יפה מאוד.

מדהים.

אתם ניצבים

כנגד שלושה שערים שנפתחים מראש השנה.

צדיקים,

בינונים ורשעים.

אתם.

מי זה אתם?

הצדיקים,

הבינונים והרשעים.

האלף,

כנגד הרשעים.

שלא מקיימים אפילו מצווה אחת.

זה האלף.

המם,

כנגד הבינונים.

שזה באמצע האלף-בית.

בינונים.

והטו,

כנגד הצדיקים, שמקיימים את כל התורה, מא' ועד תו.

אז כל אלה ניצבים לפני השם. האתם.

הצדיקים,

הבינונים והרשעים.

זה מביא בלקט יושר.

מחוטב עציך עד שואב מימיך.

במדרש.

אתם ניצבים היום זה ראש השנה.

ראשיכם שבטיכם זה צדיק.

שנכתבים לאלתר לחיים

כל איש ישראל זה בינונים שתלויים ועומדים עד יום הכיפורים

מי חוטב עציך עד שואב מימיך אלו רשעים גמורים שנכתבים לאלתר למיתה

לעברך מברית אדוני אלוהיך ובעלתו זו שבועה

מה פשר המדרש התמוה הזה?

מבאר בעל שם יעקב

בספרו פעמי יעקב

הגמרא דן על גבי חובת העמידה של בעלי דין

בזה לומדים

מהפסוק ועמדו שני האנשים

מבואר שם שלכו לאלמא

על בעלי הדין לעמוד בשעת גמר הדין

וכשפסקו בית דין שבועה

צריך לעמוד אפילו בתחילה

דה וגמר דין

ומילא עכשיו מבואר ראשון המדרש

אתם ניצבים היום

עליכם כולכם להתייצב בעמידה ביום הדין בראש השנה

אבל קשה

תנח ראשכם שבטכם זה צדיקים גמורים שנכתבים לאלתר לחיים אז כלפיהם זה כבר נחשב גמר דין

ולכן עליהם להתייצב בעמידה

אך כל איש ישראל זה בינונים שהם תלויים בעומדים עד יום הכיפורים

אם כן זה רק תחילת דין

מדוע הם חייבים לעמוד אתם ניצבים

כולכם, למה?

לפיכך מסיים מה כתוב, הוא אומר לעברך בברית אדוני ובעלתו זו שבועה

ואמרנו ששבועה הדין שלה כגמר דין שמחייב עמידה אפילו בתחילה

אז לכן כולם צריכים לעמוד

אלה שצדיקים אם מיד נגמר הדין שלהם לטובה

אז ודאי שהם שומעים את הגמר דין צריכים לעמוד וגם כשיש שבועה

צריך לעמוד ויש פה לעברך בברית

ובעלתו זו שבועה אז לכן צריכים לעמוד אפילו שעוד לא נגמר הדין

בזוהר הקדוש

כתב שהיום מכוון על ראש השנה שבו כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרום.

מונה הכתוב מי ומי הניצבים לפניו

ראשיכם שבטיכם וכל איש ישראל

ולפי זה מפרש הצמח דוד את ההמשך.

הכתוב מונה את הימים המסוגלים לתשובה כדי לצאת זכאי בדין

שזה מיטו באב

שהוא הזמן שבו מוסיפים על הלילות

ובו פסקו לחטוב עצים למערכה.

זהו מי חוטב עציך מהזמן שמפסיקים לחטוב זה מיטו באב ועד הושענה רבה שזה עד שואב ממך שאז יש שאיבה וניסוך המים.

אז אומרים לנו בעצם ממתי עד מתי

צריך להתכונן בימים המסוגלים לתשובה

מטו באב שמפסיקים לחטוב עצים

עד שואב ממך שזה בזמן או שענה רבה.

מפליא, זה הצמח דוד אומר.

כתב החתם סופר,

פרש רשי, לפי ששמעו מאה קללות חסר שתיים

מלבד מ'ט,

שבתורת כהנים הוריקו פניהם, אמרו מי יכול לעמוד באלו.

יש לבאר

השנים שחי יעקב אבינו, מאה ארבעים ושבע.

וכתב התוספות בפרק הרבה פסחים קופיות זין,

שכנגדן יש מאה ארבעים ושבע מזמורים שבתהילים.

זאת אומרת יש בתהילים קמאז פרקים ולא מאה חמישים

כמו שמחולק אצלנו.

אנחנו מחולקים למאה החמישים ויש קמאז.

והם יכולים להגן

על מ'ט הקללות,

כל התהילים יכולים להגן.

על ה-98 פלוס 49 שזה נותן

מאה ארבעים ושבע אז זה ההגנה שיכול להגן.

יש שמחברים את אשרי הראשון עם השני שזה כאילו מזמור אחד וכן הלאה.

אך היות שבקללות שבמשנה תורה כתוב

עוד תוספת קטנה,

גם כל חולי וכל מכה

אשר לא כתוב בספר התורה הזאת ייעלם.

אם כן,

יש לנו עוד שתי קללות, חולי ומכה.

ולא כתב מה הם.

מה הם הכל חולי וכל מכה? לא כתוב.

והם עוטפים על המספר קמז.

ועל כן אמר, כיוון שהם מאה

חסר שתיים,

ולא אמר, צח,

אלא מאה חסר שתיים,

אז פירש באמת הם מאה,

אלא שחסר שתיים ולא גילה לנו מה.

על כן הוריקו פניהם?

לא יודעים עכשיו מה.

חכמים גילו לנו שזה מיתת תלמיד חכם,

רחמנא ליצלן,

או ייסורים שהוא מכפר על הדור,

כמו שכתוב בברכות ס״ב, טול הרב שבהם.

זאת אומרת, זה כל חולי ומכה.

החולי זה שהוא סובל ייסורים בשביל הדור,

או שלוקחים אותו וזה המכה.

בזה שפייס אותם משה ברמז ואמר,

כיום הזה שהוא מאפיל

ומאיר כך האיר לכם ואתם קיימים.

אתם ניצבים היום כמו היום.

נכון שהיום מאיר וגם מאפיל?

אבל הנה אתם קיימים למרות כל הקללות.

פירוש אותו היום

היה יום מיתתו של משה רבנו.

והיה תחילת הנשיאות של יהושע בן נון.

והוא מאפילו מאיר.

זאת אומרת,

כבה שמשו של משה והאיר אורו של יהושע.

זה וזרח השמש ובא השמש.

זרח שמשו של יהושע וכבה שמשו של משה.

ועל ידי מיתת תלמיד חכם אתם קיימים.

אתם קיימים היום.

היום כמו שהיום.

מאיר ומאפיל.

היום אני נפטר, הוא אומר,

ביהושע מאיר.

בזכות זה, זה הכל חולי מכל מכה שכתוב שם בתורה.

לכן אל תדאגו.

על זה שאתם לא יודעים מה זה השתיים האלה, החסרות,

אז זה הסיפור.

מבהיל.

מבהיל.

הדור גורם שתלמידי חכמים גדולים יתייסרו או ייפטרו בשביל לכפר על כל הדור כולו.

ועוד אחד, מחוטב עציך ועד שואב ממך, בספר פניני רבנו אבי עזרי,

עמוד קסום,

מובא

שכשהרב שך זכר צדיק וברכה הספיד את הגריז זכר צדיק וברכה

הוא סיפר שכל יום שישי

היה שואל ממנו כל מה שהתעורר לו בלימודו כל השבוע.

ופעם אחת

בערב שבת ניצבים שאל את כל השאלות,

בעל הקול השיב לו הגריז, בסוף

שאל פשט

בפרשת השבוע ניצבים מחוטב עציך עד שואב ממך.

קשה לו היה.

קשה לו.

היה צריך לומר עד המלך.

מה זה המלך?

מה זה לשון הפסוק?

על זה ישיב הגריז אינני יודע.

ואמר מרן שבתשובה הזו הייתה לו שמחה עוד יותר גדולה מאשר התשובות.

למה?

כי הוא ראה שהוא שואל היטב.

עד כאן היו דבריו של מרן הרב שך. מה זה המלך?

מה?

כן, צריך לומר עד המלך.

למה לא אמר עד המלך?

אבל הוא הלך וירד.

הלך וירד. ראשיכם, שבטיכם, זקניכם וכולי, ירד.

הולך ויורד. אז איך יגיד בסוף המלך?

לא הבנתי.

באחד הרומדים,

שיש פירוש של רבי שמשון רפאל הירש, הרש״ר.

בפרשת לך לך בפסוק אם מחוט בעט שרוך נעל,

שכן דרך הלשון לראות כאילו הכל נמצא בעיגול ומקיפים את הכל.

מתחילים בחוט,

וסחור סחור עד שחוזרים לשכנו שרוך הנעל, כמו מחוטב עציך עד שואב מימך.

עד כאן דברי הרש״ר.

הבנתם את זה?

בעיר אחד הלומדים,

שבמסכת מגילה כתוב שאחד אמר מאוד דובעת כוש שהם סמוכים אחד לשני,

וכשם שמלך על הסמוכים כך מלך על כל העולם.

ולמה לא פרשו בפשיטות שמתחילים מהודו ומסובבים את כל העולם כולו עד שמגיעים לכוש הסמוכה להודו?

ולכאורה עדיף טפה, מה כשם שסמוכים כך כל העולם?

ולכאורה משמע שלא נאיכה לגמרא לפרש כך.

זאת אומרת מהודו ועד כוש

הן היו סמוכות.

אז כמו שהוא שלט בסמוכים, ככה הוא שלט על כל העולם.

אבל אפשר היה להגיד שמכאן,

מהודו עד כוש תסתובב,

הוא שלט בכל העולם. שניהם נותנים אותה תוצאה.

אבל לא נאיכה לגמרא לפרש כך.

למה?

למה?

מצאנו תירוץ נכון לזה.

בשיחתא דשמיא בדברי אמר שם,

ששואל למה כתב הפסוק

מתפסח ועד עזה,

שצריכים לפרש כשם שהם סמוכים כך על כל העולם,

ולא כתב באמת מתפסח ועד איזה מקום בסוף העולם.

אז הוא תירץ דבר ראשון, שני המקומות הללו היו ידועים היטב שמלך עליהם.

אז כשאתה אומר

את השני המקומות הידועים, ובטוח שהוא מלך עליהם,

מתפסח ועד עזה, למרות שהם סמוכים,

אז כמו שאני אומר לך שהוא מלך ככה, אז הוא מלך גם על כל העולם.

דבר שני, אם היה אומר מתפסח עד איזה מקום בסוף העולם,

היינו אומרים, דהיינו באורך, ברצועה,

ולא היינו יודעים את הרוחב, מכאן עד כאן,

אבל כמו ברצועה.

ולא היינו יודעים שגם ככה,

כל העולם כולו בעיגול.

ולכן עדיף לומר כשם שסמוכים.

וכך

יש לומר שמהודו עד כוש,

שאם נפרש בעיגול,

אז אולי זה רק באורך.

עכשיו אנחנו יודעים גם על הרוחב.

לכן עדיף לגמרא לפרש כשם שהם סמוכים.

אז ככה הוא ש...

על כל העולם כולו.

וכל זה במקומות ובשטחים שיש בעיה של אורך ורוחב.

אבל מחוט ועד צרוך נעל,

או מחוטב עציך עד שואב מימך,

אתה שפיר היטב, פירוש הרש״ר הירש,

שהכוונה לסיבוב בעיגול.

מה אמר לנו הרש״ר הירש?

שדרך הלשון לראות כאילו הכל נמצא בעיגול ומקיפים את הכל.

מתחילים בחוט וסחור סחור עד שחוזרים לשכנו שרוך הנעל.

כמו מחוטב עציך עד שואב מימך.

אם הוא מתכוון שכמו שאתה מתחיל בחוט

ואתה סובב סובב סובב עד שאתה מגיע לחוט של נעל,

אז הוא הולך סביב, כאילו זה בסדר.

זה אומר שזה שכנו,

החוט והשרוך הם בסוף שכנים כי הם מחוברים יחד.

אז אותו דבר אתה אומר ושמה הוא אומר שזה הולך בעיגול.

אז כאילו נחזור להתחלה שלא הבנו איך המלך הרי הולך ויורד,

אז זה כאילו הולך גם כן וסובב עוד פעם מראשיכם שבטיכם יורד יורד וחוזר למלך.

אז למה לא סיים במלך? זאת אומרת שאלת הרב שח

הייתה כמו בשאר המקומות,

שאומרים שסמוכים ואז מבינים שזה כולל הכל ולכן הוא שאל את השאלה הזאת כי זה הולך וסובב על כולם אבל כתוב הרי בפסוק,

כולכם

אני כתוב כולכם, אין יוצא דופן, המלך לא יוצא דופן

אז מה השאלה בעצם?

גם לא ידע גריז מה זו היה מבסוט שאלה טובה

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת

אה מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת הרי אני מכבד

אני קיים את זה דור הייתה בשמחה דור הייתה גומלת שעשרה דור הייתה כאן בין ידו וילדים מה דור הייתה

לעשות נעתרו על הקדוש ברוך הוא לעשות נעתרו, תנא הקדוש יש שבתותיו דבות, כן