חשיבות ההכנה לשבת - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, שמואל בן אסתר,

השם יתברך יוציא לאור את הצדק בעניינו,

ויראו הוא ומשפחתו ברכה בכל מעשי ידיהם, אמן.

אמן.

יצחק בן עליזה,

יזכה לרפואה שלמה מכל האיברים והגידים,

ותשובה שלמה מתוך אושר ושמחה,

אמן.

אמן.

בנימין בן מרים,

יזכה לכל טובה וברכה,

בית נאמן בירושלים, חיר הקודש,

מתוך קדושה וטהרה,

בריאות שלמה ואיתנה,

ושמחה בעבודת השם,

לו ולכל משפחתו,

אמן.

לעילוי נשמת,

לא רבת טורן,

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים,

תזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו,

ונזכה לראותה במהרה בתחיית המתים,

אמן.

אנחנו נמצאים בחלק ב',

חשיבות ההכנה לשבת.

אז כמו שעסקנו בחשיבות הגדולה בשיעור הקודם

של ההכנות

לקראת

שבת קודש,

ועל ההשפעות הנמשכות מהשבת שהיא מקור הברכה,

וכל זה תלוי בהכנות שעושים לכבודה

ומקדמים את בואה.

כך הנשמה יתרה זוכה לאדם ביום שבת,

בזכות והכינו את אשר יביאו.

איך זה נעשה?

והכינו את אשר יביאו?

כמה שטורחים יותר בגוף,

וכמה שמשקיעים יותר בממון.

אז עכשיו אנחנו נרד לפרטים

ודקדוקים של ההכנה הנדרשת,

והתבהרו לנו יסודות חשובים

מעיקרי יהדות.

הגמרא,

בבא קמא ל״ב,

קובעת

המזיק את חברו,

תוך כדי ריצה ברשות הרבים,

אם הדבר אירע בערב שבת

בין השמשות,

פטור.

מפני שרץ ברשות.

מבאר את הגמרא בערב שבת,

מהי ברשות היכה? איזה רשות יש לו?

הוא רץ בין השמשות, יש לו רשות,

הוא רץ ברשות.

אז אם הוא הזיק מישהו בריצה שלו ברשות הרבים, הוא פטור.

איך זה? כדרבי חנינא.

דאמר רבי חנינא, בואו ונצא לקראת כלה מלכתה.

ואמרי לה,

לקראת שבת כלה מלכתה.

רבי ינאי מתעטף

בקאה ואמר,

בואי כלה,

בואי כלה.

רבי ינאי מתעטף בציצית,

עומד ואומר, בואי כלה,

בואי כלה.

מצפה לשבת, מקבל את פניה.

מפרש רשי,

בואו ונצא כאדם המקבל פני מלך.

כאילו עכשיו המלך הגיע והוא עומד מפניו.

והאור זרוע, זכר צדיק וברכה.

מוסיף דברים בשם רשי,

כאדם המקבל פני מלך,

כן צריך אדם לרוץ ולתקן כל צורכי שבת.

צריך לעשות את זה בזריזות, בריצה,

ולכן אם אתה רץ ברשות הרבים בין השבשות,

אתה רץ ברשות,

ואתה פטור.

הגאון רבי יצחק איזיק שר,

זכר צדיק וברכה,

בשיחות מוסר, חלק א',

עמוד תף יד,

מלמדנו לקח בהבנת הדברים.

חכמים זכר צדיקים וברכה קבעו שבערב שבת

על כל אחד לחיות מתוך הרגשה כנה שהוא עוסק בקבלת פני מלך, מלכי המלכים.

וכתוצאה מכך

הוא עלול לרוץ ברחובה של עיר ריצה מבוהלת

ועשוי לפגוע בעוברי אורח.

הדברים הם כפשוטם,

כמו שכתב חיי אדם, זכר צדיק לברכה,

כלל א',

ס', ה',

מובאו דבריו במשנה ברורה,

וזה לשונו,

וידמה בדעתו כאילו יבוא אליו ל...

אכסן מלך בשר ודם.

כמה היה מכבד הבית

ומציע עמיתות.

בכל שכן שבת מלכתה.

כאשר נכנים

ונכיר שההכנה לקראת בוא שבת המלכה,

כמוה, כהכנה לקראת קבלת פני מלך,

אין ספק

שהמעשים והמחשבות הכרוכים באותה הכנה

ייעשו בזריזות יתרה ומתוך מחשבה וכוונה ראויה.

ונביא כמה דוגמאות.

כותב אור חיים הקדוש,

זכר צדיק וברכה,

על הפסוק, ושמרו בני ישראל את השבת,

לעשות את השבת לדורותיו.

וזה לשונו.

עוד ירצה על דרך אומרו

ואביו

שמר את השבת.

ואביו שמר את הדבר.

אבל זו הכוונה, שאביו שמר את השבת, עכשיו נביא.

פירוש ממתין ומצפה, מתי יבוא?

מתי יבוא הדבר ויתקיים?

הכוונה בזה לצוות שלא יהיה שבת דבר טורח.

לצד מניעת מלאכת הרצון ומצוא החפץ,

אין הצליחים לסמוך בה בשלמות הרצון והחפץ בדבר.

ותמיד יהיה ממתין ומצפה מתי יבוא.

אז אומר אורחיים הקדוש ככה,

כמו שכתוב, ואביו שמר את הדבר.

ממתין לראות איך יתקיים הדבר, איך יגיע הדבר הזה.

גם כאן יהיה ממתין ומצפה מתי זה יבוא, מתי כבר תבוא השבת.

והכוונה בזה לצוות,

שלא יהיה שבת דבר תורח.

למה יכול להיות ששבת תהיה דבר תורח?

הוא עובר לצד מניעת מלאכת הרצון.

יש אנשים שיש להם רצון להמשיך לעבוד,

לעבוד, להרוויח כסף, לעשות עוד, עוד, עוד, עוד.

ומצוא החפץ, ויש להם כל מיני רעיונות לעשות כל מיני דברים וחפצים ועניינים,

וחפצים בכל מיני דברים.

והשבת כאילו תוקעת אותם,

פתאום צריכים להפסיק מכל אלה הדברים ש...

רוצים וחפצים.

אז הוא אומר, הכוונה בזה לצוות שלא יהיה שבת דבר תורה לצד מניעת מלאכת הרצון ומצוא החפץ,

אלא צריכים לשמוח בו בשלמות הרצון והחפץ.

אדרבא, הרצון והחפץ צריך להיות שהשבת תבוא סוף סוף המלכה,

ותמיד יהיה ממתין ומצפה מתי תבוא.

מספרים על הרב אברהמסקי,

זכר צדיק וברכה,

שבאמצע השבוע היה שואן מתי שבת.

מה השואן? הוא לא יודע איפה הוא נמצא, הוא לא,

כשלומדים כל הזמן תורה ברצף,

אתה כבר מאבד את הזמן, כמו שאומרים. אז הוא היה שואן מתי שבת, מפחד, אולי כבר הגענו לשבת.

מתי שבת?

וזה בגודל ההשתוקקות והערגה

לבואה של השבת.

על דרך זו יש להבין את הגמרא בשבת ק״י ח׳

ואמר רבי יוסף

יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי.

רש״י מפרש

מפני שטבריה עמוקה

אז מחשכת מבעוד יום

וסבורין שחשכה

וממוציאי שבת בציפורי

שיושבת בראש ההר

ובעוד שהחמה שוקעת

נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת.

זאת אומרת, ככה מרוויחים את השבת הכי ארוכה.

הרי מגש, זכר צדיק ברכה, בשו״ת סימן מ״ה.

מפרש את הדברים כך.

טבריה וציפורי

הם בתחום שבת אחד היו

ולכן שימו לב,

נהגו חלק מהאנשים

בכניסת שבת היו בטבריה

וכך קיבלו את השבת לפני כל השאר

ולקראת צאתה של השבת הלכו לציפורי כי זה היה בתחום שבת

על מנת לאחר את צאתה.

על אותם אלו יתבטא רבי יוסף וישתוקק שחלקו יהיה עמיים.

זה הפרשים של כמה דקות יכול להיות.

אתם שומעים? אז כל המוסיף

מחול על הקודש

זכות גדולה.

שמקדים,

אנחנו מקבלים שבת

בין שעה לארבעים דקות לפני, נכון בערך?

לפני בירושלים בדרך כלל מקבלים ארבעים דקות לפני.

בפרשת יתרו נאמר, זכור את יום השבת לקדשו.

ודרשו במחילתם,

תהא זוכרו מאחד בשבת.

כבר אתה צריך מיום ראשון

לזכור את השבת.

רק היא יצאה, כבר אתה מתחיל לזכור את השבת.

איך עושים את זה?

אם יתמנה לו מנה יפה,

תהא מתקנו לשם שבת. יוצא לך איזה משהו

מיוחד

לכבוד שבת, אם זה מאכל,

או חפץ, או משהו,

אז אתה יהיה מתקן אותו כבר לשם שבת.

כבר אתה מכריז, זה לשם שבת, לכבוד שבת,

זה לכבוד שבת.

ומי יצחק אומר,

לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין,

אלא תהא מונה לשם שבת.

מה פירוש?

אנחנו אומרים, אחד בשבת,

שני בשבת,

כל דבר מזכירים את השבת.

כי באמת כל הימים הולכים לקראת שבת.

ונביא את לשונו של בעל החרדים, זכר צדיק וברכה, שכתב בעניין זה,

כתוב שמור

את יום השבת לקדשו, איפה זה מופיע?

בדיברות האחרונות.

בדיברות הראשונות

כתוב זכור את יום השבת לקדשו.

אמרו ריבותינו,

זכרונם לברכה,

זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו.

וכתב הרמב״ן,

מהתיבה הזו שכתוב, לקדשו,

שמור את יום השבת לקדשו, זכור את יום השבת לקדשו.

מהמילה הזאת, מהתיבה לקדשו,

רמזו חכמים, למדו חכמים,

שזה מצוות עשה מתרייג,

והיא אמירת קידוש בשבת.

אבל העיקר של הפסוק, הוא אומר,

עיקר הפסוק,

אומר בעל החרדים,

מדבר שבכל הימים נזכור את יום השבת בלב ובפה.

כדי שתהיה האמנת

חידוש העולם בלבנו עד עד.

כל השבת

זה העדות שהשם ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

זה אמונה בהשם יתברך שהוא ברא את העולם בשישה ימים

ובשביעי שבת.

אז אנחנו צריכים לזכור את השבת.

ברגע שאנחנו שומעים את ה...

זוכרים ושומרים

את העניין של השבת בלב ובפן,

אנחנו מאמינים

שהעולם מחודש על ידי הבורא יתברך

בשישה ימים בשביעי שבת,

וזה יהיה בלבנו עד עד.

ואז לא יזוז זיכרון השבת מאיתנו לעולם.

וכשנמנה את הימים,

לא נמנה אותם כגויים, לוניש, מרטיש, מרקוליש,

אלא אחת בשבת,

שני בשבת,

שלישים בשבת,

כמו שמובא במחילתא.

וכן, כל כיוצא בזה,

ועל ידי זה לא ימוש מפיו בכל יום

זיכרון השבת.

זאת אומרת, אין יום שאתה לא זוכר את השבת.

אז אתה יכול לקיים מצוות שבת

ביום חול.

עכשיו, מה מבואר בזה?

יש מצווה מיוחדת מן התורה לזכור ולהזכיר את השבת בפה

במשך כל ימי השבוע.

לכן, עלינו לתת ליבנו לכך כל יום התפילה,

ואומרים קודם אמירת שיר של יום,

היום, יום אחד בשבת קודש.

אנחנו זוכרים ומכוונים, שימו לב, לצאת ידי מצווה דאורייתא.

נזכור את יום השבת בכל יום.

מקיימים בזה מצווה דאורייתא.

כי מי שאינו נותן דעתו, סתם אומר, מפסיד.

קיום המצווה, כי מצוות צריכות כוונה.

בואו ראה מה שכתב רבנו יהודה החסיד בספר חסידים, סימן קמט.

מאוד מאוד יש לו לאדם להיות זריז,

לתקן צורכי שבת,

ומהיר וזריז כאדם

אשר שמע שהמלכה באה להתאכסן בביתו,

או הקלה בכל בני חבורתה באים אל ביתו.

מה היה עושה?

ודאי ששמח שמחה גדולה ואומר כמה כבוד עושיני כשבאים בתל קורתי ואומר לעבדיו

תקנו הבית ופנו אותו וכבדו אותו ותקנו את המיטות

כבוד המלכה באה אליי

אני רץ לקנות עכשיו בשר ודגים כל מה שאני יכול להשיג לכבודם

וטורח בתיקון מאכל

ואפילו אם יש לו אלף עבדים הוא בעצמו טורח

ומי לנו גדול משבת שהיא קלה ומלכה

והיא קרועה ענוגה

על אחת כמה וכמה

שיש לו לטרוח להיות

בעל הבית בעצמו מתקן

כל דבר לכבוד שבת

אפילו יש לו אלף עבדים

כמו רבה שהיה מולח בעצמו את הדג שיבוטה

מרן

וזכר צדיק וברכה בשולחן ארוך, סימן רש נון

אומר ישכים בבוקר ביום השישי

להכין צורכי שבת

ואפילו יש לו עבדים

לשמש אותו

ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצורכי שבת

וכותב במשנה ברורה

הכתוב אומר והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו

והוא אומר

הכנה דומיה דהבאה

הבאת המן

הייתה בבוקר לאלתר

ככתוב וילקטו אותו בבוקר בבוקר

אז גם ההכנה על שבת תהיה מייד בבוקר

אחרי קריאת שמע ותפילה מייד

לכן ראוי להקפיד להכין

דבר מה לכבוד שבת מייד אחרי התפילה, מייד, איך תעשה מייד?

איך תעשה מייד?

אז היה מי שעשה ככה בתום התפילה

לוקח מברשת

ומנקה את הכובע לכבוד שבת.

אז כבר הוא מתעסק בצורכי שבת מייד אחר התפילה, כי לכבוד שבת צריך בגדים נקיים.

אני אמרתי לכם שכל יום חמישי

לעשות הברשה של כל הכובעים,

כן? שלא יהיו דבק ולא יהיו כבר כמו שהרגילים לראות במחוזות מסוימים.

אנחנו מקפידים על צחצוח נעליים

ועל

ניקיון הקובעים תמיד.

למרות שהשולחן ערוך אומר,

ישכים ביום שישי בבוקר להכין צורכי שבת,

על פי הפסוק, והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו,

אז נראה מזה שיש לערוך קניות החל מבוקר יום שישי.

זה מדובר רק במוצרים

אשר במידה וירכשו קודם לכן,

יש חשש שהם יתקלקלו או יתייבשו.

אבל אם אין חשש כזה,

ודאי שראוי להזדרז לקנותם במהלך השבוע קודם לכן.

והדבר מפורש בפוסקים.

לכן אמרתי לכם, קונים קניות לשבת ביום רביעי,

אז גם לא נתקעים

וגם לא שוכחים,

ויהיה זמן לתקן אם קרה משהו.

ביום חמישי, שולחן ערוך,

הכול מסודר כבר לכבוד שבת,

ומכינים תבשילים שאפשר שהם לא מפיגים את הטעם.

וסלטים שיותרים, עושים אותם מיום שישי מהבוקר

עד הצהריים, ומשאירים זמן גם לנוח,

כי זה גם הכנה לכבוד שבת.

אשלה הקדוש,

בסידורו עמוד קנ״ה אומר,

ונראה שזה דווקא בענייני מאכלים שהם יותר טובים ומותאמים לאכול עם קונה אותם מערב שבת,

כעניין שהתירו אוכל נפש ביום טוב.

אבל עניינים שהם טובים ומתוקנים ויפים,

גם כשקונה אותם

קודם ערב שבת,

וזה ממש כמו בערב שבת,

אדרבא, זריזין מקדימין.

ויסוד הדברים נמצא בברייתא, במסכת ביצה טוז.

תניא, אמרו עליו, על שמאי הזקן,

כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת.

מצא בהימא נאה, אומר זו לשבת.

מצא אחרת נאה, המנה,

מניח את השנייה,

באוכלת הראשונה.

אבל הלל הזקן,

מידה אחרת הייתה לו.

כל מעשיו לשם שמיים, שנאמר, ברוך אדוני יום יום.

לפי זה,

שמאי,

דעתו לקנות את צורכי...

השבת כבר מיום ראשון,

עבור השבת שתבוא.

וכל פעם שהיה משהו יותר טוב,

אז זה היה משאיר את היותר טוב לכבוד שבת.

ומה שהיה קודם לכבוד שבת, היה אוכל אותו ביום חול.

ואז הוא אוכל

אוכל של שבת, כי זה היה מיועד לשבת.

איי איי איי, בהלל הזקן לא נחלק עליו.

הוא לא אומר שהוא לא צריך לדאוג כבר מראשית השבוע,

אלא הוא סומך ובטוח על הקדוש ברוך הוא שלא יסיר מעימו חסדו,

ויזמין לו גם בערב שבת נאה הימנה.

זאת אומרת, הוא לא מפחד

שאולי הוא לא ימצא יותר טוב, כן טוב, פחות טוב, וכל פעם הוא ישפר,

הוא אומר, השם יביא לי את מה שצריך הכי טוב לקראת שבת.

אני בוטח בשם, לא צריך להמתין מהרגע הראשון מיום ראשון.

אבל שניהם מסכימים

שצריך להביא את הכי טוב

לחמוד שבת.

היה מעשה נורא עם הגאון רבי אהרן קוטלר,

זכר צדיק ברכה.

עזוב, אבי.

בחודש תשרי תשכ״ג,

בעיצומה של תפילת שחרית התעלף ראש ישיבת לכווד,

הגאון רבי אהרן קוטלר,

והעבירו אותו לבית החולים,

ואחרי עשרה ימים

החליטו הצוות

כי הוא זקוק לניתוח מסובך וקשה בדחיפות.

ואז נתנו לו הוראה חד משמעית,

אסור לרב להכניס שום דבר מאכל לתוך פיו,

וגם לא טיפת משקה.

רק נוזלים דרך הוריד

עד לאחר הניתוח שיתקיים בעוד כמה ימים.

מיותר לציין איזה יובש נוצר בפה כשלא מכניסים שום טיפה, שום לחלוחית.

והלשון של ראש הישיבה נסתכסכה בין שיניו ותנועה בכבדות,

אבל הרופאים עמדו בתוקף,

אין להכניס כלום, אפילו לא קרח.

הדיבור נעשה קשה,

הצבא עצמה כבד מנשוא,

בחינת תדבק לשוני לחיקי,

ייסורים נוקבים,

צמא היום,

שפתיים משוועות למים,

כל ההשתדלויות לא נשאו פרי,

ושום טיפת

מים לא נזלפה על שפתיו כי הרופאים ממאנים.

טוב,

יום רביעי

באותו שבוע,

הרופא נתן הסכמה שייתנו לו מקל

קטן עם סוכריה בראשו,

קמצוץ של לחות,

שירווח לו כמעה מן היובש.

שמחה גדולה, נכון? סוף סוף אפשר

לעשות משהו.

ואז מה הוא אמר?

הביאו לו את הסוכריה,

והוא אמר,

אני אשמור את זה לכבוד שבת קודש.

מיום רביעי

עד שבת קודש.

אתם שומעים?

למה? בשביל שהוא רוצה לכבד את השבת.

אבל אתה סובל,

אתה סובל

לכבוד שבת קודש.

הדיבור קשה עליו,

אבל הוא אמר, ברור,

אשמור זאת לכבוד שבת קודש.

אז הגאון,

הרב קוטלר קיים מצווה זו למרות שהדבר כרוך בצער גדול ובפיקוח נפש ממש.

באמת יש להזכיר את הנכתב בפוסקים,

שמיום רביעי והלאה,

הימים האלה כבר משתייכים לשבת הבאה,

ולכן

מזדרזים מאותו זמן בהכנות

לקראת שבת הממשמשת ובאה, כמו שאמרנו.

ולכן אנחנו גם שרים מיום רביעי,

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

מידוע בשער בת רבים,

לשון המגן אברהם זכר צדיק וברכה,

בסימן ר' נ',

בשם כתבי הארי הקדוש,

ויאמר על כל דבר שקונה זה לכבוד שבת.

הוא מבאר במחצית השקל

שבאמצעות הדיבור על הקדושת שבת על אותו דבר,

כי הדיבור של האדם הוא לא דבר ריק.

ובמשנה ברורה כתב,

וטוב

שיאמר על כל דבר שקונה זה לכבוד שבת

כי הדיבור הוא פועל הרבה בקדושה.

עוד דבר שראוי,

אנשים רבים

לא מייחסים הרבה חשיבות

לשינה בערב שבת.

בנוהג שבעולם

מי שמצפה לו אירוע מתוכנן בלילה

משתדל לנוח כמעה ביום שיהיה ערני ורגוע בלילה,

או כמו בערב שבועות,

או בערב פסח.

כולם מבינים שיש להתכונן לבוא הלילה במנוחה נכונה.

ככה גם אם נתבונן ונראה את החשיבות

של סעודת ליל שבת,

נגיע למסקנה המתבקשת

לישון ביום שישי

ערב שבת,

לצבור כוחות

בשביל שאנחנו נהיה ערניים בסעודה.

לא כמו שאמרתי אחד שהוא רק מתחיל את הברכה, הוא נרדם,

ולוקח לו שעה לגמור אותה.

איי איי ה' שמרחם, איזה דיבורים, איזה דברים.

הוא לא מצא עצה עד עכשיו.

המגיד ממזריץ',

זכר צדיק וברכה, אמר תמוה בעיניי מדוע לא כתוב בתורה בכתב

שיש לישון בערב שבת.

יש אומרים

בשמו שהוא לא אמר ככה, אלא הוא אמר איך זה לא נכתב בעשרת הדיברות.

אבל יש כבר שהמליצו על כך,

אכן הדברים מפורשים בתורה בכתב, זה כתוב.

איפה זה כתוב?

והכינו את אשר יביאו.

ברור שחלק מההכנה הראויה זה לנוח ולצבור כוח לקראת שבת המלכה.

יש עוד עניין בהכנה

לקראת שבת.

לטעום את התבשילים.

זה גם חלק מההכנה.

כתב החפץ, האם במשנה ברורה,

מצווה לטעום מכל תבשיל בערב שבת

כדי לתקנו יפה?

הוא מביא עוד מספר שולחן שלמה,

שכתב הטעימה בשבת מכל מין

בוודאי מצווה.

רמז לזה, טועמיה חיים זכו.

ובספר משנת חסידים

כתב שזה סגולה לאריכות ימים.

וזה מרומז מנוסח תפילת מוסף,

טועמיה חיים זכו. מי שעושה טעימות,

אז מוסיפים לו חיים.

הגמרא בביצטוס,

טענא רב תחניפא,

אחוד דרבנאי חוזאה.

כל מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד לראש השנה חוץ מהוצאות שבת ויום טוב.

מי שמאמין באמונה תמימה,

אין ספק שהקניות לשבת נערכות אצלו בגישה שונה מאמצע השבוע.

הוא יכול לקנות בהרחבה,

כי זה לא על חשבון המזונות,

זה חוץ מהמזונות הקצובים.

הקדוש ברוך הוא, מה שאתה קונה לכבוד שבת, הוא קונה, לא אתה קונה.

הוא קונה לך,

לא אתה קונה.

הוא קונה לך.

אז אדם שנכנס לחנות

יכול לקנות קניות לכבוד שבת,

כן?

והקדוש ברוך הוא משלם.

עכשיו, יש עוד דבר שאנחנו יכולים להכין לכבוד שבת,

להיטיב את הנרות.

אמרתי לכם שאני עושה זאת במוצאי שבת,

וגם לנקות

ולהבריג את הפמותים,

לכבוד שבת קודש,

כי מכבוד השבת שהאור יהיה מתוקן בכלי נאה.

יש כאלה סמים, עוד פעם, עוד פעם, איזה שחור, וזה, וזה מהשמן של שבת שעברה, ולא שוטפים, ולא,

חבר'ה.

ולא הציון של רבי שמעון בר יוחאי.

למה הכל סמים, שחור, שחור, שחור, שחור, שחור, אחד על השני.

ובבית שלך אתה יכול לגשת ולשתוק כמו שצריך.

אז צריך שהפמותים או הזגוגיות יזהירו באור יקרות.

כל זה עניין של מצוות כבוד שבת.

רבנו החפץ חיים היה מתקן את הנרות לכבוד שבת קודש,

ופעם בחור

אמר לרבנית,

אם הוא יכול לעזור בהכנת הנרות, מה היא אמרה לו?

אפילו לי הוא לא נותן לסייע.

לא בזה.

זו הייתה מצווה מוטלת על

עופץ חיים, ככה הוא החליט.

אז אמרנו,

לטרוח לכבוד שבת, לרוץ לכבוד שבת, לקנות דברים לכבוד שבת, להכין נרות, להכין פממותים,

להזכיר בפה את השבת, להמתין לה.

אבל יש עוד הנהגה נוספת לכבוד שבת.

המשנה ברורה אומרת,

בסימן ר' נ',

בסעיף קטן ג',

כתבו הספרים,

יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו

בכל ערב שבת.

כי שבת מקרי כלה מלכתה,

וכאילו מקבל פני המלך יתברך שמו,

ואיך אפשר לקבל אותו בלבוש

בלוי סחבות

עם חלאת עוונות?

אז צריך לחזור בתשובה לפני כל ערב שבת.

ואמרנו שבשבת, אם אדם חוזר בתשובה,

שבת מגינה עליו

מכל העוונות, אפילו אלו 70 שנה עוונות כדור אנוש, עבודה זרה.

יותר מיום הכיפורים.

והמשגיח רבים, מתתיהו סלומון,

מדייק,

חפץ חיים,

כתב את הספר משנה ברורה עבור כל אחד

מבני ישראל, מהפשוטים עד הגדולים.

הוא כותב שיש לפשפש במעשיו בערב שבת ולחזור בתשובה.

למה הרבה אנשים פוסחים על זה ולא עושים זאת?

כי הם טרודים.

טרודים. הם מחכים לרגע האחרון ואין להם זמן להרהר בתשובה.

אבל,

זה גורם

שהם מפסידים מאוד.

על כן, יראה אדם לסיים את ההכנות של שבת בעוד היום גדול,

על מנת שבסמוך לכניסת השבת ירהר בתשובה.

עוד דבר שמצריך זמן ומחשבה,

אומר הרמב״ם בלכוד שבת, פרק ל', הלכה ב'.

איזהו כבוד.

איזהו כבוד שבת.

זה שאמרו חכמים.

מצווה על האדם לרחוץ פניו,

ידיו ורגליו בחמין בחרב שבת מפני כבוד השבת.

ומתעטף בציצית, כמו שאנחנו,

ויושב בכובד רוב.

מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך.

מבואר מדברי הרמב״ם.

יש ממצוות כבוד שבת לשבת בכובד ראש, להמתין לבואה של השבת.

אבל זה אי אפשר לקיים אם עוסקים בהכנות עד הרגע האחרון.

הרב מבריסק, זכר צדיק וברכה, כל ערב שבת,

כחצי שעה לפני הכניסה של השבת,

נהג לצאת למרפסת של הבית,

יושב רגוע מתוך שלווה ומנוחה ואומר שהוא מחכה לשבת,

כפשטות דברי הרמב״ם.

הגאון רבי אריה לוין לא היה פותח מכתבים

אחר חצות יום,

שלא יטרידו אותו מחשבות זרות

ודאגות

לפני כניסת השבת.

והחפץ חיים לא היה יוצא מביתו כבר מיום חמישי לנסיעה,

בגלל שהשבת כבר מתקרבת.

והגאון, שימו לב עכשיו,

הגאון רבי ישראל ישראליש,

זכר צדיק וברכה,

הייתה לו חנות גדולה ויקרה לממכר מוצרי משי.

בערבי שבתות וחגים נהג לסגור את החנות

בחצות יום.

התקנא בו השטן,

בלית לנסותו.

התלבש בדמות שר גדול,

נכנס לחנות והתחיל לברור סחורות יקרות ביותר.

בודק את טיב הסחורות,

והדבר נמשך זמן.

הגיעה חצות היום,

רבי ישראל עומד לסגור את החנות,

השר מפציר בו,

תמתין, אני עוד מעט גומר את הבדיקה ואני אקנה כמות גדולה.

הוא לא הסכים בשום אופן.

והפסיד הרבה כסף,

וסגר את החנות.

בשמיים כיבדו אותו על זה.

נתנו לו מתנה,

את הבן,

ארמו.

איי, איי,

יאיי, מעורד.

ראיתם מה זה?

בן אדם שמכבד את השבת ככה שהוא סוגר בחצות ולא יעזור שום רווח ושום דבר ושום שר ושום בטיח.

מה זה שר?

אני הולך לפגש עם המלך, אתה מדבר איתי על שר?

אז נתנו לו מלך, מנמלכי רבנן, הביאו לו את הרמות.

אז כל אחד מאיתנו צריך להתחזק

בעניין הזה של קבלת השבת, הכנות לשבת, ריצה לכבוד שבת,

פטור ברשות הרבים.

איי, איי, איי.

כמה אהבה צריך להיכנס לנו, שבת המלכה מגיעה.

איזה דבר זה, איזה דבר זה.

אז זה לא, אנחנו מדברים לא על השבת,

אנחנו מדברים על ההכנות לשבת.

שבת זה בכלל עולם אחר.

יש אנשים אוהבים את השבת בגלל שיש אוכל מיוחד,

בגלל שיכולים לשון הרבה,

יכולים ללמוד את כל מיני סיפורים שכאלה, בגלל שיכולים ללמוד יותר וכו'.

אבל אנחנו דיברנו עכשיו שני שעורים שלמים רק על ההכנות שזה מצווה רבתי,

והיא מצווה דאורייתא.

ואנחנו יכולים לזכות בכל הזכרה שמזכירים שבת,

שבת,

שבת, שבת,

ישמחו במלאכותך,

שמרי שמרי שמרי שבת,

בעונג עונג שבת,

ישמחו במלאכותך,

שמרי שמרי שמרי שבת,

בקור עונג שבת,

אהה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שמשבת.

אהה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שמשבת.

שיהיה לכם שבת שלום עוד פעם.

דחינו, דחינו, אנחנו ביום חמישי, כבר אצלנו הכול מוכן.

אז

מה שנשאר זה להתרוצץ קצת, להכין

המחשבה שבת, שבת, שבת.

הרי נמכמן.

לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא, גומל נפשו יש עשר דאורייתא.

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא.

ולעשות נחת רוח לתנה כדור שיוצאת כותן דאורייתא.

רבי חנני אומר, כשהוא אומר, עשו את רוח לתנה מסוימת.

תזכו למצוות. תודה רבה.