הודאה על הישועה | הרב אמנון יצחק שליט"א

(עיקר הדרשה ע"פ הספר 'טיב ההתחזקות' באדיבות הרב גמליאל רבינוביץ' שליט"א ישר כוחו! פרק ג' 'הלל והודאה – פרטים ונושאים בתהלתו' עמודים קלט-קמד)

"הושיענו - להודות לשם קדשך" הכמיה לגאולה העתידה - להודות ולשבח להשי"ת

בפסוק דברי הימים-א טז, לה : "ואמרוּ הוֹשׁיענוּ אלקי ישׁענוּ וקבּצנוּ והצּילנוּ מן הגּוֹים להדוֹת לשׁם קדשׁך להשׁתּבּח בּתהלּתך:

יש לבאר (ע"פ רד"ק), 'ואמרו הושיענו אלוקי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים', אתם בני ישראל תבקשו מאת הקב"ה, הושיענו מגלותינו כדרך שהיית רגיל מעולם להו שיענו, ותקבץ אותנו מגלותינו ותצילנו מהגויים, והתכלית בזה, 'להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך', בכדי שנוכל להודות לך ולשבחך. 

ומכך נלמד יסוד גדול, עיקר בקשת האדם לגאולה העתידה תהא עבור כבוד השי"ת, ולא יבקש עבור צערו וכבודו, היינו, מפני חסרון הפרנסה או בסיבת הצרות, ר"ל, וכמו שאנו רואים, שנשתרש אצל בני אדם לומר מתוך יגון הצרות והיסורים, אין עצה אחרת המשיח חייב לבוא, וענין זה נמשך, כיון שהאדם רוצה להיפטר מצרותיו ואינו זוכר מהשי"ת, וצריך לידע, כי תכלית הגאולה היא, בכדי שנוכל להודות ולשבח להשי"ת.

גם הישועה מהקליפות והדחק - בכדי שנוכל להודות להשי"ת

ויש לרמז עוד, אנו מבקשים מאת השי"ת, 'ואמרו הושיענו אלוקי ישענו', תושיע אותנו כדרך שהיית רגיל להושיענו, 'וקבצנו והצילנו מן הגוים', תציל אותנו מהגויים, היינו, מקליפות הטומאה הנקראים 'גוים ', וכן משאר צרותינו ברוחניות ובגשמיות, והתכלית בזה, 'להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך', בכדי שנוכל להודות ולשבח ולפניך.

ומכך נלמד יסוד גדול, עיקר בקשת האדם להיגאל מצרותיו ברוחניות ובגשמיות, תהא, בכדי שיוכל להודות ולשבח להשי"ת, והענין הוא, כיון שכל זמן שהאדם מוקף בצרותיו, אין בכוחו להודות ולשבח לפניו, מאחר שהם מעיקים עליו, אך כשיזכה להיגאל מצרותיו, יוכל להודות ולשבח לפניו.

עיקר ההודאה והשמחה תהא בישועת ה'

בתפלת ועל הנסים: ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה.

יש לבאר, אנו מודים ומשבחים להשי"ת, 'ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך', על ידי הניסים והנפלאות שעשית עמנו במלחמת היונים, נתגדל כבודך ונתקדש שמך בעולם, ולאחר מכן נאמר, 'ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה', לעמך ישראל עשית ישועה גדולה והצלה.

והנה כשאנו מודים ומשבחים להשי"ת על נס ההצלה במלחמת היוונים, בתחילה הננו מזכירים את ישועת ה', ורק לאחר מכן אנו מזכירים את ישועת ישראל, והטעם, כי עיקר ההודאה והשמחה היא בישועת ה'. 

ומכך נלמד יסוד גדול, כשהיחיד או ציבור זוכה להיוושע מצרה, עיקר השמחה תהא בישועת ה'. והענין הוא, כיון שכל תפילותיו של איש הישראלי בעת צערו, צריכים שיהיו עבור צער השכינה, וכמו שביאר הבעל שם טוב (צואת הריב"ש אות עג), את דברי המשנה (ברכות ל:): 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'. היינו, כשהאדם מתפלל לא יתפלל עבור צערו, כי כשמתפלל עבור צערו אינו נענה בתפילתו, אלא יתפלל על הצער שיש לשכינה מצערו. וכיון שכן ברור הדבר, כשזוכה להושע עיקר שמחתו תהא בישועת ה'.

שירה והשמחה בישועת השכינה - בחינה מסוימת בבנין בית המקדש

בפסוקי דזמרה: ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה כי גמל עלי. מזמור שיר חנכת הבית לדוד.

יש לבאר דרך רמז, 'ואני בחסדך בטחתי', הננו בוטחים בחסד ה' שיושיענו מכל צרותינו, ומכל מקום, 'יגל לבי בישועתך', עיקר שמחתנו תהא בישועת ה', היינו, שהשכינה תגאל מגלותה, וכיון שהשכינה תיגאל מגלותה, 'אשירה לה' כי גמל עלי', נשיר ונזמר להשי"ת, והענין הוא, כיון שישועתו של הקב"ה היא ישועתנו.

ותכף לאחר מכן אנו אומרים , 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד', ונרמז בזה, כי כשנשמח בישועת ה', על ידי כן נוכל לשורר ולזמר לכבוד בנין בית המקדש, והענין הוא, כי כשהאדם שמח בישועת הקב"ה, בבחינה מסוימת לפי מדרגתו זכה לבנין בית המקדש. 

שירת צדיקים להשי"ת – 'שיר ניצחון' על יצרו הרע

כתוב תהילים צו, א: "שׁירוּ לה' שׁיר חדשׁ שׁירוּ לה', כּל הארץ":

יש לבאר פסוק זה דרך רמז, 'שירו לה' שיר חדש', מיהו האדם אשר יכול לשורר לפני הקב"ה, לזה אמר, 'שירו לה' כל הארץ', אדם היודע ומכיר שלהשי"ת כל הארץ, ואף בענינים הגשמיים המכונים 'ארץ' הוא מכוין בהם להשי"ת, ומכניע ומשעבד אותם להשי"ת, לו ראוי לשורר לפני השי"ת, כיון שניצח את יצרו הרע, וכמו שידוע, שדרך המנצחים במלחמה לשיר שיר של של ניצחון.

העבודה המעולה ביותר - להודות כשתפילתו התקבלה

כתוב תהילים כח, ו: "בּרוּך ה' כּי שׁמע קוֹל תּחנוּני":

יש לבאר (ע"פ מלבי"ם), דוד המלך ע"ה אומר, 'ברוך ה' כי שמע קול תחנוני', מבורך השי"ת ששמע לקול תפילתי.

ומפסוק זה אנו למדים יסוד גדול, הנה, דוד המלך ע"ה כשנתקבלה תפילתו לרצון היה מודה ומשבח להשי"ת, וכמו כן, כשהאדם זוכה ותפילתו מתקבלת לרצון לפני אדון כל, עליו להודות ולשבח להקב"ה.

וכשמודה להקב"ה הריהו מראה בעצמו, שמחמת פחיתות ערכו הוא אינו ראוי למאומה, ומה שתפילתו התקבלה זהו מצד מתנת חינם, וזוהי העבודה המעולה ביותר.

ארץ חמדה טובה - מה שזוכים לשבת בארץ הקודש, זה רק בחסדו יתברך

שונאי ישראל מוצאים חדשים לבקרים סיבות ואמתלאות להציק ולהצר את צעדיהם של עם ישראל, מצד אחד ה"מתקדמים" שבשונאינו כותבים כל יומיים דו"ח על "חוצפתם" של היהודים, ולא משנה מה תהיה הסיבה, תמיד ימצאו אחת, ומנגד עומדים הישמעאלים שמחזיקים בכוח בברכתם "על חרבך תחיה", ואלמלא הקב"ה שומרנו כבר מזמן היינו למאכל בין שיניהם.

המרגלים שהיו אנשים חשובים "כולם אנשים ראשי בני ישראל" (במדבר יג, ג) מספרים לכל העם כי ארץ ישראל "ארץ אוכלת יושביה היא.. ונהי בעינינו כחגבים", מה פירושה של טענה זו ונהי בעינינו כחגבים? אלא שהמרגלים ראו שכדי לזכות בארץ ישראל צריך עבודת המדות ובעיקר ענווה ושפלות, כמו שאמרו "וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות", וכיון שאמרו "ונהי בעינינו כחגבים" דהיינו שלא רצו לסבול ולהשפיל עצמם בכדי לזכות להכנס לארץ ישראל, אלא העדיפו לדמות עצמם לחגבים, לכן לא היו ראויים להכנס לארץ ישראל, אבל יהושע וכלב כן זכו משום שאמרו "טובה הארץ מאוד מאוד", מהו לשון מאוד מאוד? במסכת אבות כתוב "מאוד מאוד הוי שפל רוח" הרי שמאוד מאוד הוא לשון שפלות וענווה, וכך אמרו יהושע וכלב: טובה הארץ – אם יהיה - מאוד מאוד, דהיינו בתנאי שמוסיפים שפלות רוח כפולה ומכופלת, אז תגלו שטובה הארץ.

גם בימינו בכדי לזכות לארץ ישראל צריך להיות בענווה ובשפלות, והדבר נאמר בפרטיות אבל גם בכלליות, כל זמן שאנחנו בגלות אין מקום ל"גאוה לאומית" או לכל סממן של כוחי ועוצם ידי, אלא צריכים לדעת שכל מה שזכינו ואנו זוכים לשבת בארץ הקודש, זה רק בחסדו יתברך ו"אם ד' לא ישמר עיר שוא שקד שומר".

דע! ארץ ישראל ניתנה על ידי הבורא ית"ש, ולא בכח המלחמות

כתוב ויקרא כג, י-יא : "דּבּר אל בּני ישׂראל ואמרתּ אלהם כּי תבאוּ אל הארץ אשר אשׁר אני נתן לכם וּקצרתּם את קצירהּ והבאתם את עמר ראשׁית קצירכם אל הכּהן: והניף את העמר לפני ה' לרצנכם ממּחרת השּבּת יניפנּוּ הכּהן:" 

ציוה השי"ת לאמר לישראל, כי עליהם לדעת, שכאשר הם בארץ ישראל, צריכים המה לחיות עם הידיעה שבאו 'אל הארץ אשר אני נותן לכם' - שהארץ הזו ניתנה על ידי הבורא ית"ש ולא לקחוה לבד בדרך זו או אחרת, אף אם לעיני בשר נראה שזכו בה בכח מלחמותיהם.

לכך – והבאתם את ראשית קצירכם אל הכהן', כי צריכים אנו להראות חוזק אמונתנו בזה, שאכן מאמינים אנו שהקב"ה הנחיל לנו את הארץ הזו, והכל שלו, ולכן אנו נותנים לכהן ממבחר תנובת שדותינו.