הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקימת - חלק ב' | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום, לעילוי נשמת אורה בת מרים,

תהיה נפשה צרורה בצרור החיים.

מורן בת שושנה,

תלד עובר בריא ושלם,

הריון יהיה תקין,

בתלד בלידה טבעית קלה כטורנגולת.

אנחנו ממשיכים, חלק ב',

הוא היה אומר, כל שמועשה מרובין מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת.

במדרש שמואל כתב לבאר בדברי המשנה

שזה מדבר על לימוד התורה.

מידת החוכמה של האדם נגזרת מן השמיים,

כדברי החכמים, זיכרונם לברכה, בני דאטוס,

מלאך הממונה על ההיריון,

נוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו.

טיפה זו, מה תהיה עליה?

גיבור או חלש?

חכם או טיפש?

עשיר או עני?

אז זאת אומרת, מראש נקבע אם יהיה חכם או לא.

ומה שדיבר התנא על מעשיו של האדם,

זאת אומרת,

מי שחוכמתו קודמת למעשיו, או מי שמעשיו קודמים לחוכמתו,

מעשיו מתפרש על עמלו בתורה,

שזה תלוי בפעולות שלו.

זה לא תלוי באם הוא חונן בחוכמה או לא.

ועל זה אמר התנא, כל שמעשיו מרובין מחוכמתו,

היינו שהוא לא סומך

בהשגת התורה לחוכמה שנגזרה עליו מן השמיים,

אלא הוא מרבה במעשים, לעמוד, להתייגע בתורה, ללמוד אותה,

להשיג בה יותר מכדי חוכמתו.

אז חוכמתו מתקיימת.

ויזכה שתישאר התורה בקרבו לאורך ימים,

על אף שגזרו עליו חוכמה מועטת.

למה?

כיוון שהוא השיג את זה ברוב יגיעה וטרחה.

אך אם חוכמתו מרובה ממעשיו,

הוא לא מרבה במעשים לעמוד, להתייגע בתורה, הוא סומך על החוכמה שנגזרה לו מן שמיים, אז הוא לא מתאמץ.

אין חוכמתו מתקיימת.

שהרי הוא לא עמל על זה, והאדם לעמל יולד.

והחוכמה שהקציבו לו,

היא תהיה לשאר ענייני העולם.

כמו אנשים, יש אנשים חכמים,

אבל הם הלכו לתחומים עסקיים, הלכו לפוליטיקות,

הלכו לשטויות,

במקום להשתמש בחוכמה

למה שניתנה להם.

בעניין זה מובא בשם המביט

זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן.

אדם שאינו עוסק בתורה כפי יכולתו בשלמות,

אלא נותן לחוכמה להתמעט מעליה,

בסוף היא תתמעט לגמרי.

דבר זה רואים בחוש.

יש ילדים שנתברכו בכישרונות מעולים,

מבינים את התלמוד, זוכרים אותו,

בלי לעמול,

בלי להתייגע הרבה.

כעבור שנים מתגלה שהחברים שהיו בעלי כישרונות בינוניים,

ואפילו החלשים ביותר,

עולים עליהם

הרבה בהשגת התורה,

אף שהיו צריכים לעמול הרבה, להבין, לקלוט את הלימוד.

בעליבא דאמת,

דווקא עמל והיגיעה,

שמרבים,

הם מוצרכים להשקיע.

זה מה שמועיל להם שתתקיים התורה בידם. כמו הרב חיים קנייבסקי, זכר צדיק לברכה,

שבתחילתו היה בינוני, נגיד,

והוא אמר לאבא שלו שהוא לא מבין,

לא צריך להבין, צריך ללמוד.

הוא המשיך, המשיך, המשיך, ותראו מה יצא ממנו.

בטח שהיו יותר כישרונים ממנו בכיתה,

כמו שאומרים, בתלמוד תורה.

וכמו שנתבהר בדברי התנא,

מי שמעשיו מרובין מחוכמתו

מתייגע וטורח על התורה,

יזכה שחוכמתו

תתקיים בידו.

על זה אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

נדרים פה-א',

היזהרו בבני עניים

שמהם תצא תורה.

הגאון מוילנא,

זכר צדיק לברכה,

אותו תגן עלינו אמן,

אמר מפנה,

שעבור בני עניים לא היה מי שישלם ממון

לסחור להם מלמד, שילמד אותם, ישכילם, בדברי תורה.

ובלית ברירה הוצרחו הם

לעמוד ולהתייגע בכל כוחם,

ועל כן הם זוכים להשגת התורה.

אבל בני עשירים,

שהוזילו ממון אבותיהם מכיסם לסחור להם מלמדים מומחים,

שעשו מלאכתם באמונה,

והוסיפו לקחת עוד מלמד פרטי,

שילמד אותם לקח וסברה באופן אישי, לפי טבעם ומזגם.

אבל כיוון שהם סומכים על המלמדים,

שילמדו אותם היטב,

ולכן הם לא צריכים לעמול ולטרוח,

לא עושים להם את הכול, מביאים להם את זה כל מוכן,

לכן הם לא מצליחים כל כך בלימודים.

זה מה שהגמרא אומרת,

היזהרו בבני העניים שמהם תצא תורה.

למה?

אין להם מי שילמד אותם, אין להם כסף לקחת מישהו שילמד אותם.

אז הם מתייגעים לבד,

ואז היא מתקיימת בידם.

בספר לב אבות

מבארת המשנה שרבי חנינא בן דוסא מדבר על המלמד תורה לאחרים.

הוא עצמו מקיים יותר ממה שהוא דורש משומעי לקחו.

זהו שמעשיו

מרובים מחוכמתו.

היינו מרבה במעשים טובים יותר ממה שהוא מלמד לתלמידים,

אז לכן חוכמתו תתקיים אצל אחרים שמקבלים ממנו.

זה מודל ודוגמה לחיקוי.

כי אז ילמדו ממנו ויקיימו דבריו, רואים בפועל שהוא עושה הכל.

אך אדם שדורש

ואינו מקיים,

והחוכמה שלו יותר מרובה במעשים, רואים שהוא מדבר ביטחון ואין לו ביטחון, הוא מדבר זה ולא עושה.

אז אין חוכמתו מתקיימת, ולא יקבלו דבריו אצל השומעים.

לכן, זה כמו צפצופי עופות בעלמא, כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף.

הוא בעצמו לא מאמין בדבריו,

ואינו רואה לנכון לקיימא.

רשי פירש,

אדם כזה לומד,

ואינו מקיים

דומה לאישה יולדת

וקוברת את בניה,

ודומה לאדם שזורע ואינו קוצר.

על זה אמרה המשנה שאין חוכמתו מתקיימת,

ופירש בשפת אמת,

שחלק התורה שהוא למד מרובה יותר ממעשיו,

לא יתקיים בידו.

כי אמרו במשנה, לא המדרש עיקר,

אלא המעשה.

עצם גוף האדם גשמי.

חוכמה היא רוחנית.

אי אפשר למשש ביד.

וכיוון שחוכמה וגוף

שני הפכים,

אינם יכולים להתקיים יחדיו.

ולכן הגוף

לא יכול להחזיק חוכמה רוחנית.

אבל כשאדם מקיים מצוות בפעולות גופניות,

שזה הדבר הממוצע

בין הגשמיות לרוחניות,

והמצוות, סיבה השם, שנעשה אותן עם הגוף,

אז יש בכוח

הגוף

להחזיק את החוכמה בגוף.

אם חוכמתו מרובה ממעשיו,

כלומר, אין מידת המעשים שווה לחוכמה,

החוכמה נותרת

שאין נגדה מצוות גופניות

באוויר ועובדת ממנו ואינה מתקיימת,

כי הוא לא השתמש עם הגוף

להכיל את החוכמה של התורה.

חוכמת התורה אומרת, צריך לקיים מצוות. איך מקיימים? בגוף.

אתה לא עושה עם הגוף, אז היא לא מתקיימת אצלך.

אז היא לא נשארת החוכמה בגוף. אין כלום.

בספר מגן אבות הביא את דברי אבות דרבי נתן

בעניין זהה ואין לדבריו.

משל, למה הדבר דומה?

אחד הלך אצל החנווני,

אמר לו, תן לי רביעית יין.

אמר לו, תביא לי כלי.

פתח, אני לוקח את חיכו, מציא מכאן,

ואמר לו, תן לי שמינית שמן.

אמר לו, עביר לי כלי.

פתח לו את המשפלת.

זה כלי שעשוי מסיבדקל, אבל לא מחזיק נוזלים.

כמו סל נצרים כזה.

אמר לו, בן אפלה,

יעני חשוך השכל,

כלים אין בידך, ואתה מבקש ליטול שמן ויין.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לרשעים,

מעשים טובים אין בידכם, ואתם מבקשים ללמוד תורה?

אמר דוד מלכנו בתהילים נ' טוז,

ולרשע אמר אלוהים,

מל לך לספר חוקיי,

ותישא וראתי על אפיך,

ואתה שנאת מוסר,

ותשלח דבריי אחריך.

ראינו את המעשים הטובים,

השלחת, שהם הכלי שמחזיק את חוכמת התורה.

וכן מי שחוכמתו מרובה ממעשיו,

ואין לו מספיק מעשים טובים להחזיק את חוכמתו,

אין לו כלים,

אין חוכמתו מתקיימת. איפה היא תתקיים?

אדם עושה מצוות בגופו,

אז קדישנו במצוותיו, הגוף שלו מתקדש, הוא נהיה קדוש,

אבל אין לו כלי להכיל, אין לו כלום, לא מתקיים שום דבר.

בשפת אמת טמא.

כיוון שאמר התנא, כל שחוכמתו מרובה ממעשיו, הן חוכמתו מתקיימת.

מה יעשה אדם שהשם יתברך העניק לו חוכמה רבה עד מאוד,

כמו שלמה המלך עליו השלום, החכם מכל האדם?

איך הוא יוכל להרבות מעשים כנגד חוכמת אדירים כזו?

הרי לעולם הוא יהיה בבחינת חוכמתו מרובה ממעשיו.

מה התירוץ?

אומר דברי המשנה אמורים לגבי סתם בני אדם.

הוא באמת חכם גדול כזה?

כמו שלמה המלך, לא תזיק לו החוכמה המרובה

שלא תתקיים בידו.

אבל ראינו שעם הכל החוכמה המרובה,

היה לו שלוש פלטות.

הרבה נשים, כסף וזהב וסוסים.

ועוד ארץ, כי השם יתברך שהוא הכל יכול,

נותן לאדם הזה כוחות מיוחדים

שיוכל להרבות במעשים,

ואז תהיה חוכמתו מתקיימת.

מרן החפץ חיים,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן.

ביאר את המשנה על פי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בסוכה נ״ב,

כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.

אם תגדל מעלת האדם בתורה,

יתגבר יצרו גם עליו להכשילו בחטאים,

ואז יש לו להילחם עמו ביתר שאת

ולהתאזן נגדו בכוחות רבים ועצומים.

ומה עם הכלי זין שעם מהם אפשר לנצח ולהתגבר על היצר?

יראת שמיים ומעשים טובים.

אבל החוכמה לבד לא מספיקה למלחמה זו.

על כן,

ככל שמתרבה

באדם חוכמה,

יש לו להוסיף יותר ויותר ביראת שמיים,

כי יצרו מתגבר כנגדו.

וצריך להרבות בקיום מצוות ומעשים טובים.

אדם זוכה בעולם העליון לפי רוב המעשה.

אנחנו באנו לעשות, לא המדרש עיקר, אלא מעשה.

וזה שאתה עושה, עושה, עושה, אתה דוחה אותו ודוחק אותו.

מרחיק אותו ממך.

הוא רוצה שתתבטל, תתעצל,

תנוח, תהיה שלם, וזה.

החוכמה של האדם

זה להרבות במעשים.

זה שאמר התנא, כל שחוכמתו מרובה ממעשיו.

ראינו שהוא מרבה בחוכמה,

אז על ידי זה מתגבר עליו יצר רע יותר.

מכיוון שאין בידו מספיק מעשים טובים,

כדי להתגבר על יצרו, איך אני דוחה את היצר במעשים טובים שאני עושה.

אז הרי החוכמה שלו יוצא מרובה ממעשיו.

אין חוכמתו מתקיימת, לא יהיה לו כוח

להתאזר נגד יצרו הרע.

בילקוט מעם לועז הבין שהמשנה רומזת

על חכמי אומות העולם,

אף על פי שיהיו ביניהם חכמים גדולים.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

בעיכה רבה בית יג,

אם יאמרו לך חוכמה בגויים,

תאמין.

אכן, כשמגיע ניסיון לידם,

לא מתנהגים כראוי,

כפי חוכמתם שהשיגוה.

כידוע על אריסטו,

היה חכם גדול מחכמי אומות,

בדרכו תמיד לדבר בגנות התאוות האסורות,

ובסוף הוא בעצמו נכשל בעבירה מגונה.

וכששאלו אותו לפשר הדבר,

הרי אתה בעצמך אמרת גודל גנות הדבר.

אמר להם, נכון,

חוכמתי ושכלי גדולים ביותר,

אבל כוח תאוותי חזק יותר משכלי.

במילים אחרות הוא אמר,

עכשיו אני לא אריסטו.

אריסטו זה כשאין תאוות,

יכול להיות חכם גדול. בעל לא תאווה,

אין אריסטו, הלך.

על זה רמזו חכמים ואמרו, כל שחוכמתו

מרובה ממעשיו,

יש לו רק חוכמה,

אבל אין בידו מעשים טובים, אין חוכמתו מתקיימת.

בשעת ניסיון החוכמה לא תועילו.

מה הוא היה צריך לעשות?

הרחקות.

אם אתה חכם,

אתה יודע שעומדים לתקוף אותך,

תעשה הגנה, תעשה ביצורים,

תעשה מקלט,

תעשה ממ״ד,

תעשה משהו.

אתה מבין שהולך להיות משהו. בשביל מה אתה חכם?

אז מה אתה נשאר הפקר?

שאם תבוא התאווה, תוכל להגיד, מה אני עושה?

אני לא יכול.

תל אביבי.

בספר מגן אבות כתב

פירוש נאה בדברי המשנה,

ולפי דבריו,

לא יתפרש מעשיו מרובין בחוכמתו מרובה שהם מרובין באמת,

אלא בעיני האדם הם נראים כמרובין.

וככה הוא מפרש.

כל שמעשיו מרובין,

היינו בשעה שהוא עוסק במלאכה ובהגיעה כפיו,

הוא סבור שהוא כבר עסק יותר מקפיץ צורכו.

מחוכמתו.

היינו מפני שחפצו אז

לעסוק בחוכמה ובתורת השם,

ולכן הוא עושה תורתו עיקר ומלאכתו תפלה.

אדם כזה יזכה שחוכמתו מתקיימת,

בתורה תתקיים בידו.

זאת אומרת, אחד אומר, די, די, עשיתי יותר מדי מלמעשים.

אני עבדתי היום, מה זה, שמונה שעות גוזמה, וזה וזה וזה.

מעשיו מרובין, מחוכמתו, איך יכול להיות שאני עובד יותר מדי ותורה פחות?

אז אדם שמבין

שמעשיו מרובין מחוכמתו,

אז הוא עוזב את המלאכה והוא הולך לחוכמה,

אז חוכמתו מתקיימת.

למה? כי הוא מבין מה עיקר ומה תפל.

אולם, כל שחוכמתו מרובה בעת שהוא עוסק בתורה,

נראה לו, כבר למדתי הרבה שעות, שעתיים.

ומחשבה זו באה לא ממעשיו,

כי הוא רוצה ללכת לעשות

ביזנס פרנוסה ומלאכת כפיים,

אז הוא נוטש את הלימוד כדי לעסוק בפרנסה.

ואז הוא עושה מלאכתו עיקר ותורתו תפלה.

אז ודאי שאין חוכמתו מתקיימת.

למה?

הוא אומר, חוכמתו מרובה, אבו ענק, אתה יודע כמה למדתי היום,

בלי עין הרע שעתיים.

איפה אתה הולך? לעבוד. צריך לעבוד, צריך לחיות, צריך לפרנס, יש ארנונה, יש עבוד, יש זה, זה.

אין חוכמתו מתקיימת, לא יישאר ממנו כלום.

שיש טייס.

תראו כמה חוכמה

יש בחוכמה.

אה?

הקב' ברוך הוא חונן לאדם דעת, הוא מלמד לאנוש בינה.

אדם צריך להבין,

אבל צריך להפנים ולעשות.

צריך להיות מאלה שדומים לחנינא בן דוסא, ריבי חנינא בן דוסא.

לאן הוא הגיע?

צדיק יסוד העולם.

הוא פשוט קיים כל מה שכתוב.

כל מה שכתוב הוא קיים,

לכן הוא יכול להגיד את זה,

וזה התוצאות.

אין דבר כזה שבן אדם לא יכול להגיע להיות גדול הדור.

אין דבר כזה. רק אם הוא ישאף.

אם הוא לא שואף, הוא לא יגיע לכלום.

אבל אם הוא שואף

והוא לא עוזב את זה כל הזמן, כמו שרב חיים היה.

הוא לא זז מהספר.

לא זז.

לא זז.

הוא החליט שהוא לא זז.

הוא לא זז.

הקראתי לכם כמה קטעים ממנו,

איך היו לו התחייבויות שהוא חייב לגמור אותן. אין דבר כזה לא לגמור את ההתחייבויות.

יש לו התחייבויות לכל יום.

זהו, כשבן אדם יודע מה משימת חייו,

הוא יגיע. אין דבר כזה להגיע. בפרט אם השם רואה שאתה רציני,

הוא עוזר לך או נושא אותך על כנפי נשארים.

הוא יביא אותך אליו עד לכיסא הכבוד.

אבל אתה צריך לשאוף.

זה לא מספיק לשאוף.

לשאוף ולעשות.

מי שמעשיו

מרובין מחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

הכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יאמרו.

והכול והכל והכל והכל יאמרו והכל והכל יאמרו. הכל יאמרו. הכל והכל והכל והכל יאמרו.

אין קדוש כשם. אתם מאמינים?

כן, תשמחו

במלאכותך שומרי,

שומרי, שומרי שמבד וקוראי עונג שם,

יסמכו במלאכותיכם שומרי שומרי שבת מקורעי עונג שבת עם

מקדשי מקדשי מקדשי שבת עם מקדשי מקדשי שבת ישמחו במלאכותיכם שומרי שבת מקורעי עונג שבת

יסמכו במלאכותיכם שומרי שבת מקורעי עונג שבת עם מקדשי מקדשי שבת

מקנדשה, מקנדשה שמשבת, רק יצאנו משבת, כבר מגיעים לשבת.

זה אומר שהחיים עפים.

חיש גז, בנעופה.

תשימו לב, תחסכו בימים, תנצלו אותם.

תרבו בחוכמה ובמעשים טובים, במעשים טובים ובחוכמה.

כל הזמן בלי הפסקה.

ורק להודות לשם כל הזמן, על כל רגע בחיים.

הרי אני מכוון כי המצוות חכמים,

רבי חנניה ברגל שיעור אומר,

עשו הקדוש ברוך הוא עושה קודת ישראל,

לפי כוח ארבונם תורה ומסוות.

שנה אמר אדונו וסלמה אנשי גיא יגדיל תורה ויאדיל.