אל תאמין בעצמך עד יום מותך | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציבי יום: צביה בת סלמה שולה - רפואה שלימה ועליה ברוחניות, נחת מהילדים ברוחניות ובגשמיות ופרנסה בשפע - אמן. 

תצ'ילו בן איילנש - רפואת הנפש והגוף מהרה. 

לזכות קבוצת 'שערי תשובה' רפואה שלימה להדסה בת דקלה אמן. 

זמירה סבגי מבקשת: לזכות לחתֵן את הבנים והבת שלה בזיווגים הגונים וצאצאים הגונים שיקיימו כולם תורה ומצוות בבריאות טובה בנפש ובגוף, ולעילוי נשמת בעלה: עמוס מנוחתו עדן - אמן. 

בלחש... - אמן.

התחלנו עם: 'הִלֵּל אוֹמֵר: 'אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר' (אבות ב, ד), 

ועכשיו: 'וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'. 

כתב בילקוט מעם לועז: 'אפילו אם רואה אדם שזכה להיות דבוק בהשי"ת בכל ליבו ומושרש היטב בעבודת ה', לא יהא בטוח בעצמו לומר: 'איני צריך עוד להתחזק ולהתאמץ לבל אפול ברשת היצר!' אלא יהיה ירא וחרד כל הזמן - שמא יכשל בעבירה חלילה! שהרי כח היצר הרע חזק למאוד, ואינו ישן בשום זמן, אלא עומד ומצפה: 'מתי יוכל להכשיל את האדם?' כמו שמצינו ביוחנן כהן גדול, שימש בכהונה גדולה שמונים (80) שנה! ולבסוף הכניס אותו יצר הרע ברשתו ועשהו צדוקי!!

במדרש שמואל: פרש בזה את מאמר הכתוב: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה" (תהלים טז, ג) מתי הזמן שאפשר לדעת שאדם זכה להקרא: 'הולך בדרך הישר ו: "קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ" (ישעיה ד, ג)? - רק מתי שהוא כבר בָּאָרֶץ, לִקְדוֹשִׁים מתי? "אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה" כשיביאו אותו ל: 'מנוחות' והוא יהיה משוכני הארץ, אז אנחנו נוכל לדעת אם הוא היה קדוש או לא היה קדוש... אך כל עוד נשמתו באפו, אפילו אם הוא מקיים את מצוות ה' כראוי, עדין אין אנו בטוחים שלא יתגבר עליו יצר הרע להחטיאו - רח"ל!

ומעשה שהיה, אצל אחד מבני היכל הקודש של הרב הקדוש מקוצק זצ"ל, זכותו תגן עלינו - אמן. היה מוטל על ערש דווי חולה, נוטה למות, 

שאלו אותו החברים שעמדו סביבו: 'על מה הוא חושב עכשיו בשעה זו שהוא מתכונן לשוב לעולם האמת?' 

אמר להם: 'כעת מפתה אותי יצר הרע: 'לקבל עלי 'עול מלכות שמים' באמירת: "שמע ישראל" ולהאריך ב: "אחד" באופן מיוחד - שכל הרואים יתפעלו! מגודל יראתי וצדקתי ויאמרו: 'שזכיתי להסתלק מן העולם בקדושה ובטהרה!' 

הרי אנו רואים: שאפילו בנשימה האחרונה של האדם, עדין רוצה יצר הרע להחטיאו בגאווה! ועל כן אמר התנא: 'וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ'. 

החלק הנוסף: 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'; 

פרוש המשנה בפשטות: זה כמו שפרש רבנו עובדיה מברטנורא; 'אם ראית את חברך שבא לידי ניסיון ונכשל - אל תדון אותו לחובה! עד שתגיע גם אתה לידי ניסיון כמותו ותנצל! 

לפי זה, מה זה: 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'? היינו; 'עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ' - למצבו ולדברים שעוברים עליו. 

אומנם האברבנאל וכן מדרש שמואל בשם רבנו מנחם לבית מאיר פרשו: מה פרוש מקומו? - מקומו ממש! היינו; כשהאדם אינו נמצא בארצו ומקומו הקבוע, אלא בארץ אחרת, אפילו אם יהיה נראה כאיש הגון ביותר ובעל מידות חשובות ומתנהג בענווה ובחסידות, מה שנקרא (- ביידיש 6:03) עדין אי אפשר להחזיק בוודאות שבאמת: 'תוכו כברו'... אולי הוא משחק אותה במקום החדש שהוא הגיע אליו... מתי תוכל לדעת? - 'עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ' תבדוק: איך הוא נוהג כשהוא שוהה במקומו הקבוע! כיון שרק שמה אפשר להכיר באמת במעשיו; אם טובים המה ואם הוא מתנהג בדרך הישר. כי כשאדם עוקר ממקומו - הוא משתדל ככה להתראות משהו מיוחד...

עוד פרש האברבנאל: מה זה 'עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'? 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ' - עד שתראה אותו במקומו בעולם העליון! שהוא בא שמה על גמולו, כי אפילו אם בעיניך פה אינו נחשב צדיק, אולי בשמים מחשיבים אותו: ירא ושלם! ואולי הניחו אותו במחיצת הצדיקים!! כמעשה שמובא במדרש (בראשית רבה פרשת וישלח): 'אותו אדם שהיה מוכר בשר במקולין, קצב היה, וזכה שיהיה מקומו בגן עדן בסמיכות לגדול הדור! בגלל... 

אם אתם זוכרים, מה היה? 

- שהיה בכיבוד הורים שלו! שוטף אותם ורוחץ אותם, מאכיל והכל כל הזמן, בגלל שהיו נסעדים... 

וכן כתוב באיוב: "קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא" (איוב ג, יט) היינו; כי רק שָׁם בעולם האמת ניכר באמת מי קטן ומי גדול, לכן 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ' שמה-שמה שהמקום הסופי, שמה אפשר לדעת מי הוא היה ומה הוא היה.

בילקוט מעם לועז פרש בדברי התנא הללו דברים יסודיים שנוגעים לכל ענין שלום בין אנשים, והם שייכים בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, בין בני המשפחה או אנשים שעוסקים בצוותא לחייהם. 

דבר ידוע ומפורסם, המחלוקות והקטטות הפורצות בין בני אדם, מפני שאין שני הצדדים נדברים זה עם זה בשיחה מלב אל לב, אלא כל אחד מתבצר בעמדתו וסובר: 'שהוא הצודק, הוא החכם! והשני אינו צודק כלל...' אבל אם היה שומע את דברי השני וטענותיו עם רצון לשמוע ולהבין את דעת חברו, היה רואה: שאינו צודק לגמרי בדבר וגם בדברי חברו יש אמת וצדק! זאת אומרת שהוא אינו צדיק גמור! וגם חברו אינו רשע גמור!! 

על כן בא התנא להזהירנו: 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ' רוצה לומר; אל תחרוץ את משפט חברך אם יש לך מחלוקת עמו 'עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ' תגיע אליו, תדברו ביניכם, תשמע מה שיש בפיו, אולי יתגלו לך פרטים שלא ידעת קודם! ועל ידי זה ישרור השלום במעונכם. 

זה הבעיה! שכולם "חכמים" לדון בצ'יק צ'ק הם מבנים ענין וזה... - 'עזוב! אין לי מה לשאול אותו, אני יודע בדיוק מה היה, הכל בסדר...' וזה המצב שגורם את כל הנזקים הגדולים ביותר! - צריך לשמוע את הצד השני, לברר, לשאול, ופתאום יתבררו לך דברים שלא ידעת ולא חלמת...! 

אז לכן מזהיר אותנו הלל שהיה איש שלום! והיה יודע בדיוק מה צריך לעשות, לכן הוא אמר, הופה! לא לדון את החבר 'עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים: 'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".