פרקי אבות חלק ה | הרב אמנון יצחק

פרקי אבות חלק ה'

נציבי יום:

v      שלום בית נאמן ואיתן לאהרון בן רבקה.

v      לעילוי נשמת סעדיה בן מנצור ונדרה דמארי מנוחתו עדן.

v      בנימין דן דלית וכל משפחתו יזכו לחזרה בתשובה שלמה ואמיתית לראות פני משיח ולהיות יחד עם כל עם ישראל בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

v      דוד יהורם בן ימימה ויפת וכל משפחתו יזכו לחזרה בתשובה שלמה ואמיתית רפואה שלמה ופרנסה טובה ובנקל ולעלות במעלות התורה ולזכות את הרבים ולראות פני משיח בבנין אריאל במהרה בימינו אמן.

v      לעילוי נשמת הרב יגאל בן יחיא זכר צדיק וקדוש לברכה שהיום יום השנה לפטירתו נפטר בא' אייר תש"פ תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.

ממשיכים בפרקי אבות משנה י"ב. הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

הלל ושמאי קיבלו משמעיה ואבטליון. הלל אומר הווי מתלמידיו של אהרון, תלמד ממידותיו של אהרון הכהן, תהיה אוהב שלום ורודף שלום, תאהב את השלום תרדוף לעשות שלום בין איש לאשתו, בין איש לרעהו, כפי שאהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום. כך מובא במסכת אבות דרבי נתן פרק י"ב, כשראה אהרון שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה היה הולך ויושב אצל אחד מהם ואומר לו 'בני ראה מה חברך, ראה מה הוא אומר עליך, מכה את לבו, בוכה בדמעות שליש ואומר אוי לי שפגעתי בחברי, איך אשא עיניי ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שחטאתי לו'. והוא יושב אצלו עד שמסיר הקנאה מלבו, דהיינו אהרון יושב אצל השני ומדבר ככה על לבו עד שמסיר הקנאה מלבו. ואז הולך אהרון ויושב אצל השני ומדבר על לבו כדברים הללו עד שמסיר הקנאה והכעס גם מלבו. ומתוך כך כשהיו נפגשים היו מחבקים ומנשקים זה את זה. כך היה משכין שלום.

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, תאהב את הבריות ועל ידי כך תקרב אותם ללימוד התורה ולקיום מצוות הבורא. כפי שאהרון היה עושה כשהיה יודע באדם שאין תוכו כברו, הוא לא בדיוק כמו שהוא נראה, היה מקדים בשלומו ומראה לו חיבה יתרה עד שאותו אדם היה מתבייש ואומר 'אוי לי אילו היה יודע אהרון את מחשבותיי ומעשיי הרעים לא היה מדבר עמי'. ומתוך כך היה אותו אדם חוזר למוטב. וזה מה שהעיד עליו הנביא מלאכי 'בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון'.

הלל היה מגדולי חכמי ישראל ומנהיגיה כמאה שנה לפני חרבן בית המקדש השני. מצאצאי דוד המלך. נולד בבבל בשנת 3648 לבריאת העולם. למד תורה מפי שמעיה ואבטליון מתוך דוחק הפרנסה כפי שמסופר במסכת יומא ל"ה אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עוסק במלאכה ומשתכר בטרעפיק אחד, מטבע קטן משקלו חצי דינר כסף, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, כי השומר היה מקבל כסף, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.

פעם אחת לא מצא להשתכר, הוא היה חוטב עצים, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס. אין בהקפה אצלו. מה עשה? עלה ונתלה על פי הארובה של בית המדרש כדי שישמע דברי אלוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת הייתה, גשום, חורפי, וירד עליו שלג מן השמים וכיסהו עד שקפא. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון 'אחי מפני מה בכל היום הבית מאיר והיום אפל? שמא יום מעונן הוא?' הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלוש אמות שלג. הסירו את השלג מעליו, הרחיצוהו במים חמים וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה עד ששבה אליו הכרתו. אמרו 'ראוי זה לחלל עליו את השבת'. פיקוח נפש. ומהיום ההוא והלאה נתנו לו רשות להיכנס לבית המדרש בלא שכר.

הסיבה שגרמה לפרסום חכמתו ולעלייתו לנשיאות הייתה על פי המעשה הבא: פעם אחת חל 14 בניסן להיות בשבת, כמו השנה שהיה לנו. ולא ידעו בני בתירה נשיאי ארץ ישראל אם הקרבת קרבן פסח דוחה את השבת או לא. אמרו להם יש כאן אדם אחד שעלה מבבל והלל שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, ויודע הוא אם פוסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו 'האם אתה יודע אם קרבן פסח דוחה את השבת אם לאו?' התחיל לדרוש להם מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שווה שקרבן פסח דוחה את השבת. ולא קיבלו ממנו עד שאמר כך שמעתי בפירוש משמעיה ואבטליון. כיוון ששמעו ממנו כן, עמדו ומינו אותו לנשיא עליהם והיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות פסח. גמרא בפסחים ס"ו.

מעשה בשני בני אדם שהמרו ביניהם, התערבו. ואמרו מי שיצליח ללכת ולהקניט את הלל ייטול 400 זוז. אם מישהו יצליח להכעיס אותו, להרגיז אותו, להקניט אותו, יקבל 400 זוז. אמר אחד מהם אני אקניטנו. אותו היום ערב שבת היה, והלל היה חופף את ראשו. הלך האיש ההוא ועבר על פתח ביתו. אמר 'מי כאן הלל, מי כאן הלל?' נתעטף הלל ויצא לקראתו. אמר לו 'בני, מה אתה מבקש?' אמר לו 'שאלה גדולה יש לי לשאול'. אמר לו 'בני, שאל.' 'מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלים?' יש אומרים לא עגולים כל כך, ויש אומרים עגולים. אמר לו 'בני שאלה גדולה שאלת!' פששש איזה שאלה ערב שבת לפני השבת, חשוב לו למה הראש של הבבליים סגלגלים. והוא אמר לו 'מפני שאין להם חיות פיקחות', אין להם מיילדות פיקחות 'וכשמיילדות אותם נוגעות בראשם הרך ונעשה ראשם סגלגל'.

הלך והמתין שעה אחת, נתן לו לחזור למקלחת, חזר ואמר 'מי כאן הלל, מי כאן הלל?' נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו 'בני מה אתה מבקש?' אמר לו 'שאלה יש לי לשאול'. אמר לו 'שאל בני, שאל'. 'מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות?' רכות וחולניות. אמר לו 'בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שהם דרים בין החולות והחול נכנס בעיניהם וגורם להם מחלות בעיניים'. הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר 'מי כאן הלל, מי כאן הלל?' נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו 'בני מה אתה מבקש?' כאילו לא מכיר אותו. אמר לו 'שאלה יש לי לשאול'. אמר לו 'שאל בני שאל'. 'מפני מה רגליהם של אפריקאים רחבות?' אמר לו 'בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שהם דרים בין בצעי המים והולכים יחפים ומתפשטים רגליהם'. רש"י מפרש מי שלובש נעליים, הנעל דוחק את הרגל ומעמידו על הדפוס שלו, מה שאין כן אלו שהולכים יחפים, יחפים מתרחבות הרגליים.

אמר לו 'שאלות הרבה יש לי לשאול ומתיירא אני שמא תכעס'. נתעטף וישב לפניו ואמר לו 'בני, כל שאלות שיש לך לשאול תשאל'. אמר לו 'אתה הלל שקורין אותך נשיא ישראל?' אמר לו 'הן'. אמר לו 'אם אתה הוא, שלא ירבו כמותך בישראל!' וואו! אמר לו 'בני, מפני מה?' כאילו למה זכיתי לברכה הזאת? אמר לו 'מפני שאיבדתי על ידך 400 זוז'. אמר לו 'הווי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל שתאבד על ידו 400 זוז ו-400 זוז והלל לא יקפיד'. אם אני לא הלל, זה מישהו אחר, היה מקפיד עליך, היית גומר. אז 400 ועוד 400 גם, לא נורא העיקר שאני לא אקפיד. שבת ל'.

שנו רבותינו, מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו 'כמה תורות יש לכם?' אמר לו 'שתיים, תורה שבכתב ותורה שבעל פ'ה. אמר לו 'שבכתב אני מאמינך, שבעל פה איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב'. גער בו שמאי והוציאו מבית המדרש בנזיפה. בא לפני הלל ואמר לו את אותם דברים, וגיירו. התחיל ללמדו את האותיות, א' ב' ג' ד'. למחר הפך לו, אמר לו סדר תשר"ק, ת' ש' ר' ק', הולך איתו רוורס. אמר לו 'והרי אתמול לא אמרת לי כך!' אמר לו 'לא עליי אתה סומך? ב-א' ב' ג' ד' אתה סמכת עליי, אז גם בתורה שבעל פה תסמוך עליי'. כשאני אומר לך גם הפוך, אתה צריך לסמוך עליי, זה תורה שבעל פה.

שוב מעשה בנכרי שבא לפני שמאי. אמר לו 'גיירני על מנת שתלמדני את כל התורה כולה, אבל כשאני עומד על רגל אחת.' דחפו באמת הבניין שהייתה בידו, הוא היה בנאי. בא לפני הלל, גיירו. אמר לו 'ואהבת לרעך כמוך, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה והשאר פירוש הוא, לך ותלמד'.

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת, ושמע קולו של מלמד תינוקות שהיה אומר "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד" (שמות כ"ח ד'). אמר 'הללו למי הבגדים האלה?' אמר לו 'לכהן גדול'. אמר אותו הנכרי לעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי ואמר לו גיירני על מנת שאהיה כהן גדול. דחפו באמת הבניין שבידו. ובא לפני הלל וגייר אותו. אמר לו 'כלום מעמידים מלך אלא למי שיודע תכסיסי מלכות. לך ולמד תכסיסי מלכות'. אתה רוצה להיות כהן גדול? אתה רוצה להיות כמו מלך? אין בעיה אבל צריך ללמוד תכסיסי מלכות, לך תלמד. הלך וקרא, התחיל ללמוד את התורה. כיוון שהגיע לפסוק "והזר הקרב יומת" (במדבר י"ח ז') אמר לו 'מקרא זה על מי נאמר?' אמר לו 'אפילו על דוד מלך ישראל'. נשא אותו הגר קל וחומר בעצמו ואמר 'ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם הקב"ה הוא קרא להם בני בכורי ישראל, עליהם נאמר "והזר הקרב יומת", גר הקל שבא במקלו ותרמילו על אחת כמה וכמה!'. הבין לבד שלא שייך שהוא יהיה כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר לו 'כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא נאמר בתורה והזר הקרב יומת'. בא לפני הלל, אמר לו 'ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שקרבתני תחת כנפי השכינה'. לימים נזדווגו שלושת הגרים האלו למקום אחד. אמרו 'קפדנותו של שמאי ביקשה לטרדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה'. לפיכך אמרו חכמים לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי זאת אומרת, אם הם היו שומעים בקולו של שמאי היו נטרדים מהעולם הבא לא זוכים. בזכות הלל זכו לעולם הבא.

פעם שאלו תלמידיו של הלל להיכן הוא הולך, אמר להם 'אני הולך לעשות מצווה', אמרו לו 'איזו מצווה?' אמר להם 'לרחוץ בבית המרחץ'. אמרו לו 'וכי זו מצווה היא?' אמר להם 'כן! ומה אם איקונין של מלכים (הכוונה פסל אנדרטה בדמות המלך שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות) מי שנתמנה עליהן הוא מורקן ושוטפן והם מעלים לו מזונות', זאת אומרת יש כבוד בתפקיד הזה, הוא שוטף מייפה את הפסל כל הזמן, שומר אותו נקי שזה כבוד מלכות, מקבל על זה מזונות, יש לו משכורת, יש לו כבוד מזה, 'ולא עוד אלא שהוא מתגדל אצל גדולי מלכות', זאת אומרת יש לו תפקיד של רחיצת האיקונין והוא נחשב מאלה שמופקדים על הצרכים החשובים של המלכות והמדינה. אז הוא אומר 'ומה אם איקונין של מלכים ככה עושים לאנדרטאות שלהם, אני שנבראתי בצלם ובדמותו של הקב"ה, ככתוב כי בצלם אלוקים עשה את האדם, על אחת כמה וכמה שכבודו של הקב"ה שארחץ בניקיון את גופי!' אז מי שמתרחץ ורוחץ את גופו עם הכוונה הזאת לכבד את הצלם אלוקים שבו, מגיע לו שכר גדול, הוא מקיים מצווה, מצווה גדולה וחשובה.

עוד מסופר עליו כשהיה נפרד מתלמידיו היה אומר להם 'עכשיו אני הולך לגמול חסד עם אורח שיש לי בבית'. פעם שאלו אותו תלמידיו 'וכי בכל יום יש לך אורח בבית?' השיב להם 'האם הנפש אינה כאורח בתוך הגוף? היום היא נמצאת כאן, מחר לא תהיה כאן'. אז זאת אומרת הוא הולך לגמול חסד עם האורח, דהיינו לסעוד, לאכול פת. אז הוא מארח את הנפש בתוך הבית. על הלל קראו את הפסוק "גומל נפשו איש חסד" (משלי י"א י"ז). הוא גומל לנפשו והוא עושה חסד.

פעם אחת היו חכמים מסובין בעליית בית גוריא ביריחו. יצאה עליהם בת קול מן השמים ואמרה 'יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך.' נתנו עיניהם בהלל הזקן. כולם ידעו שהבת קול באה להשמיע שהוא הראוי שתשרה עליו שכינה, רק הדור לא ראוי רחמנא לצלן. גמרא בסוטה מ"ח.

שנו רבותינו שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, 30 מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו שלושים מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון ועשרים בינונים, בין אלה לאלה. גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו, תשמעו מי זה הקטן, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה דקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזירות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת שיחת שדים שיחת דקלים משלות כובסין ומשלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה ודבק קטן הוויות דאביי ורבא, לקיים מה שנאמר "להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח' כ"א). וכי מאחר שקטן שבכולם כך, גדול שבכולם על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שישב ועסק בתורה כל עוף שפרח מעליו מיד היה נשרף, מרוב הקדושה שהייתה בו והתורה שלו. יש מסבירים מה זה העניין? מה ההתפעלות שהוא שורף עופות? מה זה גריל? אז אומרים כל עוף, כי עוף השמים יוליך את הכל מדובר על מלאך, מלאכים נקראים עופות, עוף. כל עוף שפרח מעליו מיד היה נשרף. הוא היה עולה מדרגה ממדרגה של מלאך לשרף. זאת אומרת היה נשרף, הופך להיות שרף. ככה היה מעלה אותו עם התורה שלו הקדושה. זה היה הגדול שבתלמידי הלל הזקן, רבי יונתן בן עוזיאל.

מעשה בהלל הזקן שביקש מאשתו שתכין סעודה עבור אדם שהתארח אצלו. ובא עני תוך כדי, ועמד בפתח ביתו ואמר לאשתו של הלל 'אני עומד לשאת אישה היום ואין לי במה לסעוד'. נטלה אשתו של הלל הזקן את כל הסעודה שהכינה עבור בעלה והאורח שבא אליהם ונתנה אותה לעני. לאחר מכן לשה עיסה חדשה ובישלה ארוחה מחדש. ובאה הניחה לפני הלל והאורח. אמר לה הלל 'אשתי, מדוע התעכבת להביא לנו את הארוחה?' סיפרה לו את כל המעשה עם העני. אמר לה הלל 'לא דנתי אותך לכף חובה אלא דנתי אותך לכף זכות לפי שיודע אני שכל מעשייך הם לשם שמים.' מסכת דרך ארץ פרק ו'.

הלל למד תורה מתוך עוני ומסירות נפש. אמרו בגמרא מסכת יומא ל"ה עני שבא לדין אצל הקב"ה אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר 'עני הייתי וטרוד במזונותיי' אומרים לו 'כלום עני היית יותר מהלל? שאף על פי שהיה בתחילה עני מרוד עסק בתורה'. נמצא הלל מחייב את העניים. בקיצור זה לא תירוץ הייתי עני וטרוד במזונות וזה, אין תירוצים.

אמרו חכמים כי להלל היה אח סוחר ועשיר גדול ושמו שבנא. כשראה שנתמנה הלל לנשיא ישראל בא אליו ואמר לו 'בוא ונחלוק את רכושנו, אני אתן לך את חצי רכושי ואתה תתן לי חצי מהעולם הבא שלך'. יצאה בת קול ואמרה 'אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו'. מתי הוא בא אחיו? כשהוא נהיה נשיא, נהיה גדול בישראל מפורסם, עכשיו הוא רוצה חצי. וכשהיה עני למה לא תמכת בו?

מסופר על הרב שך זכרונו לחיי העולם הבא, הוא היה עני מרוד, כל המלחמה הוא היה עם חולצה אחת, שנִים. לא היה לו נעליים חוץ מכבודכם והמקום, והיה קרוע לו הנעליים, אז הוא הכניס עיתונים בשביל למלא את החסר. והיה גשמים, אירופה, קשה מאוד. יום אחד לא הייתה לו ברירה כבר אז הוא הלך לעשיר אחד דפק בדלת, וביקש ממנו אם יכול לעזור לו לקנות לו נעליים. אז החצוף הזה העשיר אמר לו 'לך תעבוד, מה אתה יושב ללמוד, לך תעבוד'. טוב, לימים הוא נהיה הרב שך, וחיבר ספרים, וההוא שמע שיש אחד הרב שך גדול דור וזה ויש לו ספרים. בא אליו ואמר לו שהוא רוצה לתת לו את כל הסכום בשביל לעשות את הספרים, שיהיה לו זכות. אמר לו 'לא, אם היית משקיע בנעליים', הוא לא זכר אותו כמובן, 'אם היית משקיע בנעליים היה לך בכל התורה שלי היה לך חלק. עכשיו אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו', יאללה תעוף מפה.

באה אצלי אישה לפני כמה זמן, אמרה שהיא רוצה להוריש לי את הבית שלה. למה את רוצה? מה קרה אין לך ילדים? אין פה, שאלתי כל מיני שאלות להבין מה קרה ולמה היא לא רוצה זה, 'לא אין לי ואני רוצה לזה וזה'. טוב, אמרתי לה 'בסדר, אז אם את רוצה ככה וככה אז תדברי עם זה וזה'. היא אומרת לי 'אתה יודע אבל יש לי תנאי, אני רוצה חצי מהזכויות שלך!' הא הא, אמרתי לה 'את הצחקת אותי את יודעת? אם תביאי לי כל הון שבעולם, כל חללו של עולם', איי איי איי, לא יאומן כי יסופר.

טוב, אמר ריש לקיש בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה. חזרה ונשכחה, עלה הלל הבבלי ויסדה. בשעת מותו הספידוהו, הוי חסיד הוי עניו תלמידו של עזרא. עזרא היה ראוי להביא תורה לישראל, כמו משה רבנו. הוא חי 120 שנה. והלל גם כן ניצוץ וחי 120 שנה.

אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה היה אומר 'אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן'. יש הרבה פירושים לזה. והוא רצה לעורר שיעלו לשמחת בית השואבה בבית המקדש, שכל יחיד יראה את עצמו כאילו הוא הכל. יש מסבירים שהוא אמר 'אם אני כאן הכל כאן', אם אני פעם אחת לא אעלה יגידו 'הא, אם הלל לא עולה אני אעלה?' אז הוא אומר 'אם אני כאן הכל כאן אבל אם אני לא כאן מי כאן', זאת אומרת כבר יתחילו לרדת אנשים ויגידו 'אם הוא לא עולה לרגל...' יש אומרים 'אם אני', אני זה הקב"ה אז הכל כאן וכולי, יש עוד כמה פירושים.

ועוד הוא היה אומר 'למקום שאני אוהב שם רגליי מוליכות אותי'. ואף הקב"ה אומר 'אם אתה תבוא אל ביתי' הכוונה לבית המקדש 'אני אבוא לביתך, ואם אתה לא תבוא אל ביתי אני לא אבוא אל ביתך שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'.

מה הייתה אחריתו של הלל? שהוא עלה לארץ ישראל ונתמנה נשיא של ישראל ועיטרוהו בעושר וכבוד כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ימיו של הלל היו 120 שנה בדומה לימי משה רבנו. הלל נולד בבבל בשנת 3648 לבריאת העולם, עלה מבבל לישראל כשהיה בן 40 שנה, שימש חכמים 40 שנה ופרנס את ישראל כנשיא ישראל 40 שנה. הציון של הלל נמצא במירון סמוך לקברו של רבי שמעון בר יוחאי 150 מטר בערך מקבר רבי שמעון בר יוחאי בשביל היורד משמאל. אשריהם ישראל ואשרי גדוליהם ואנחנו צריכים ללכת בעקבותיהם וללמוד ממידותיהם, וזו המשנה באבות ונמשיך מחר אם ירצה ה'.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מ"ב, כ"א)

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787