הבריאה מעורבת מפרי וקליפה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום הלית בת נחמה ושמואל בן רחל יזכו לזרע קודש בר קיימא בן זכר בריא ושלם מהרה

ולידה קלה כתרנגולת אמן באמן

הבריאה מעורבת מאוכל ומפסולת

הפרי

האוכל

הקליפה הפסולת

אדם מעורב מטוב ורע

הטוב

זה הפרי

הרע

זו הקליפה

אי אפשר שיזכה אדם אל הטוב הגנוז בקרבו

אלא אם כן יפריד תחילה את הקליפה מן הפרי

הבורא יתברך שמו סידר

את סדר הבריאה

באופן שיהיה מעורב מאוכל ופסולת

היינו הפרי והקליפה

האוכל הוא הפרי והקליפה היא הפסולת

כך החיטה והמוץ

המוץ הוא הפסולת והחיטה האוכל

כל זה תיקן הבורא יתברך כך

אבל רצונו יתברך שמו

שהאדם עצמו יפריד

ויברר את החיטה מן המוץ

וגם את הפרי מן הקליפה

זאת העבודה המוטלת על האדם

כמו כן ברא הבורא יתברך שמו את האדם

באופן שהוא מעורב מטוב ורע

וכל זה לפי סדר היצירה

אשר הבורא ראה והתקין

אבל רצונו של הקדוש ברוך הוא

שאדם עצמו יפריד ויברר את הרע אשר בקרבו

עד אשר יהיה כולו טוב

סיבה לדבר

כי כאשר מפרידים את הרע

אשר בקרבו

הוא יותר דבוק בטוב

אפילו אם אדם הוא בטוב אבל הוא עוד לא הפריד מעצמו את הקליפה לגמרי

אז הוא לא הכי דבוק אבל אם הוא מפריד את הקליפה

אם הוא מפריד את הרע

שבקרבו הוא יותר דבוק בטוב

כי יש בו פחות קליפה

וזה לפי הכלל כל דבר מתפעל מהיפוכו

וכאשר ידבק כולו בצד הטוב

אז תחזור נשמתו אל בוראו

לא יחוצץ

זאת תורת העבודה של האדם בעולם הזה להפריד את הקליפה את הרע

מקרבו ולדבק בטוב

אבל הטוב והרע

באים תמיד משורש אחד

כי אדם שנחצב משורש גבוה מאוד

והטוב שבאותו שורש הוא טוב גמור

ופריו מתוק מדבש

הרי שגם הרע מאותו שורש

הוא הרע הגמור

וקליפתו מרה ממרור

זאת צורת

האדם הגדול בענקים

שמעורב מן הטוב הגמור

ומן הרע הגמור

ואם הוא נחצב משורש קטן יותר

שהטוב באותו שורש אינו טוב גמור אז גם הרע לא רע גמור

וזאת צורת האדם הקטן

שמעורב

טוב ורע טוב ורע לא גמור

כי בכל שורש ושורש מצויה הקליפה באותו השורש

מכוונת כנגד הפרי שבאותו שורש באותה מידה

שיהיה שיווי

שתהיה בחירה

הדבר הזה אירע בקין

הוא היה בעל נשמה גדולה

הטוב בקרבו היה טוב גמור

וחלק הפרי מתוק מדבש

וגם הרע בקרבו רע גמור

וטעם הקליפה מר ממרור

ומצד הרע הגמור שבקרבו

הקריב קין את קורבנו מן הפסולת

וקורבנו נדחה

כמו שלמדנו בפרקים הקודמים

אבל צריך לדעת עוד

שהפרי

הוא האוכל המכוסה

והקליפה

היא הפסולת שמצויה מבחוץ

מקיפה וסובבת את הפרי

ישנם פירות רבים

שאי אפשר לאכול אותם אלא אם נקלף רק את הקליפה

וגם צורת הקליפה שונה בכל פרי ופרי

ובכל מין במין בצורה אחרת

לקליפת האגוז צורה אחת

לקליפת הרימון צורה אחרת

כמו כן

מיוחדת כל קליפה וקליפה לאותו פרי שמשמשת לה כקליפה סובבת אותה

מאשר גם מונעת את האדם ואת הבהמה מאכילת הפרי

עד אשר יפרידו את הקליפה

אי אפשר לאכול

אתה לא יכול לאכול אגוז ככה, אתה חייב להפריד

אבל יש פירות של קליפה דקה כמו תמר,

כמו משמש,

שזיו

שאתה יכול לאכול

וזאת צורת האדם

הנשמה היא הדוגמה לפרי

והנשמה מכוסה בגוף

שזה הקליפה

שמקיפה אותו

והיא מסובבת, הקליפה הזאת, הגוף

את הנשמה מבחוץ

ונקודת הרע המיוחדת ביותר

בתוקפה ובגבורתה

שמצויה בכל אחד ואחד

והיא כמובן נמשכת מצד הקליפה מהגוף

זוהי הנקודה שמבטלת ממנו את נקודת הטובה שגנוזה בקרבו

שהמקור טהור מן הנשמה טהורה, שזה הפרי

ואי אפשר אדם לזכות אל אותה נקודה טובה גנוזה בקרבו מצד הנשמה

שזה הפרי

רק אם יפריד את נקודת הרע

שזה הקליפה שמונעת את האדם ממנה

זאת אומרת אם אדם לא יסיר ממנו את הגוף, את החומר, את התאוות ואת כל מה שהוא משתוקק אחרי יצרו הרע, אחרי הקליפה

הוא לא יגיע אל הטוב שבנשמה בשביל שתצא לפועל עם כל כוחותיה הנפלאים הטמונים בה

אז חייבים לעבוד על הגוף

חייבים לסלק את הקליפה

בלי זה אי אפשר להגיע לפרי

זה הדבר שאירע לקין

כי הטוב אשר היה גנוז בו

מצד היצירה

זאת הייתה מעלה שהתתה אותו להקריב את הקורבנות כדוגמת הפרי

אך כיוון שאי אפשר לאדם שיזכה לאותה טובה גנוזה בקרבו אלא אם יפריד מקרבו את הרע הקליפה

שערי הקליפה מונעת האדם מאותו הטוב הגנוז בקרבו

והקליפה מבטלת את מעלת הקרבת הקורבנות

מה כוחה של הקליפה אצלו היה? מידת עין הרעה

שבגלל זה הקריב קין את קורבנו מן הפסולת ולכן נדחה קורבנו

עכשיו

צריך לדעת

הרבה מן הפירות

צומחים עמהם שתי קליפות

אחת חיצונית

ואחת פנימית

ואם לא יקלפו, אי אפשר לאדם לאכול את הפרי.

נגיד, שקד

יש לו קליפה ירוקה מבחוץ,

אתה מקלב את הקליפה הירוקה מבחוץ שהיא ירקה יחסית, אתה מגיע לקליפה הקשה של השקד

ואז אחרי שאתה פותח את זה אתה מוצא את השקד עצמו.

אז יש פירות

עם שתי קליפות

חיצונית ופנימית.

ואם לא יקלפו את שתיהן אי אפשר להגיע לפרי לאכול אותו.

כמו כן הרע,

שהוא הקליפה המונעת את האדם מן הטוב הגנוז בקרבו,

הטוב הגנוז בקרבו זה הפרי,

לפעמים יש לו שתי קליפות,

אחת מבחוץ

ואחת מבפנים.

דבר זה משתנה

בכל אחד ואחד.

האדם אשר מטבעו כלי מוכן לזכות ביותר למעלות של השגת התורה,

זאת הנקודה הטובה הגנוזה בקרבו שזה הפרי,

ייתכן לפעמים

של הקליפה סובבת מבחוץ,

שסובבת קליפה מבחוץ את הנקודה הטובה,

יש לה מצד היצירה נטייה יתרה

אחר חוכמת אומות העולם,

כמו הזמיר,

שהולך אחר המדע ואחר הטינופת ומערבה בזה כאילו עם התורה.

הפוך, הוא משליט את הקליפה יותר על הפרי.

והיא מבטלת ממנו מעלת השגת התורה,

שזה הפרי,

והפרי צריך להיות טהור, בלי קליפה.

והנטייה אחר חוכמות העולם

היא הקליפה מבחוץ.

אז אדם שרוצה לטבל את התורה כל הזמן עם מדע והכול בשביל למכור הרצאות ולהרוויח כסף,

הבן אדם הזה לא אומר תורה,

הוא אומר, חוכמת האומות משולבת עם התורה והפוך, את התורה הוא מסמיך על המדע שהמדע מצדיק, ואם הוא לא מצדיק אז התורה עדיין אין לה הצדקה.

לפעמים הקליפה הפנימית,

מה שיש אצל הזמיר גם,

זה המידות הרעות של האדם מצד היצירה.

וזה נראה אם הוא מקנטר את חבריו

או את ריבותיו.

זאת אומרת, יש לו תורה לקנטר,

ולכן אינו זוכה לקדושת התורה.

רואים את טומאתו על פניו.

עליו אמרו חכמים זיכרונם לברכה, נוח לו שלא נברא.

ובאמת ישנן הרבה קליפות אחרות,

הן מבחוץ והן מבפנים,

שהן מונעות את האדם לזכות על קדושת התורה.

ודבר זה משתנה בכל אחד ואחד.

יש קליפות שנאכלות

ביחד עם הפרי,

ויש קליפות שאינן נאכלות לעולם,

אפילו בשעת הדחק.

וזהו ההבדל בין הלומד תורה,

על מנת שיכבדוהו,

שזה מותר באופן שמתוך שלא לשמה בא לשמה,

ובין מי שלומד לקנטר,

שזה אסור בכל אופן,

ואלבואי ונהפכה של יטוע על פניו.

זאת אומרת,

יש קליפות הנאכלות,

זה לא צריך אותן,

היה עדיף בלי,

אבל הקליפות הנאכלות אכילות בשעת הדחק.

זאת אומרת, אדם

הוא לומד תורה בשביל כבוד, אז זה נקרא עם קליפה.

זה לא הפרי, הפרי זה ללמוד לשמה,

אבל הוא לומד לשם כבוד, זה קליפה.

אבל חכמים אמרו שמותר לעולם ילמד אדם מתוך שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, בסדר.

אז בינתיים הוא אוכל עם הקליפות, בסוף הוא יאכל בלי.

זה כמו אדם שאוכל ענבים, אז הוא אוכל עם הקליפה,

והיין זה הטוב, הכי טוב בענבים, זה בלי הקליפה.

אבל מי

שלומד בשביל לקנטר, להראות שופוני,

כן, להראות את הדפים, הכל, כל הדפים, הוא יודע את כל הדפים,

אז זה

חבל על הזמן.

אמרו ריבותינו

במדרש הנעלה פרשת בראשית, מאמר קין בהבט.

אמר רבי יהודה,

קין בה בגסות הרוח,

בהבל בנמיכות הרוח.

ככתוב בתהילים נא, יט,

זבחי אלוהים רוח נשברה.

זאת אומרת, זבחי אלוהים, אם אתה רוצה להקריב זבח לשם, תבוא ברוח נשברה,

ברוח נמוכה, לא בגסות הרוח.

קין בה בגסות הרוח,

ההבל בה בנמיכות הרוח.

זבחי אלוהים רוח נשברה.

מה כתוב? ויהי שע אדוני אל הבל ואל מנחתו.

ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

זאת אומרת, למה הוא לא קיבל

את הקורבן? שתי סיבות.

אחת זה היה מהפסולת,

ושתיים זה בגסות הרוח.

שתי קליפות.

ביאור הדברים,

שהנה הטוב אשר היה גנוז בקין מצד היצירה,

שזה היה מעלת הקורבנות וזה הפרי,

ומצד הטוב בקרבו היה שקול כאהרון הכהן ממש,

כמו שכתוב בירקוט ראובני, פרשת שמיני.

אך אי אפשר שיזכה אדם אל אותה טובה גנוזה בתוכו,

אלא אם יפריד מקרבו את הרע שזה הקליפה,

כי היא מונעת האדם מן הטובה הגנוזה בקרבו.

לא נותנת להגיע לפנימיות.

הקליפה מכסה ולא נותנת להגיע לפרי.

ואם אתה רוצה להגיע לפרי החשוב, הקרבת הקורבן, צריך להסיר את הקליפה.

והקליפות שתיים אינן,

אחת

חיצונית ואחת פנימית.

הקליפה המבטלת את מעלת הקרבת הקורבנות מבחוץ, מה היא?

זו הייתה מידת עין הרע,

שמכוחה הקריב קין את הקורבן מן הפסולת,

ולמעשה נדחק קורבן.

ומהי הקליפה שמבטלת את מעלת הקרבת הקורבנות מבפנים?

זה מידת גסות הרוח.

אז אפילו אם הפריד קין מעצמו את הקליפה החיצונית

של מידת עין הרע והביא תמרים משבעת המינים,

גם כן היה נדחק קורבן.

למה? כי עדיין הייתה לו הקליפה הפנימית

שהיא דוחה את מעלת הקרבת הקורבנות, גסות הרוח.

וצריך לדעת

שמידת עין הרע אשר גרמה לקין שהקורבן שלו יידחה,

זאת הייתה דחייה מצד

עצם הקורבן,

שהקורבן היה מן הפסולת ומן הגרוע, וקורבן כזה לא ראוי ולא נקרא שם קורבן,

ולכן הוא נדחה.

וזה מה שאמר הפסוק במלאכי א' ח'

וכי תגישו פיסח וחולה אין רע.

ואומר ועבאתם גזול ואת הפיסח ואת החולה

ועבאתם את המנחה הארצה אותה מאתכם, אמר אדוני,

אז זה בגלל שהקורבן עצמו פסול מצד איך שהביאו אותו,

פגום.

ומידת גסות הרוח

אשר דחתה את קורבנו של קין,

באה דחייה מצד האדם המקריב את הקורבן,

לא מצד עצם הקורבן.

זאת אומרת,

יש דחייה שדוחים את הקורבן מצד שהקורבן לא ראוי עצמו, בעלמום,

או לא ראוי.

זה צד אחד.

יש מצד האדם,

שהמקריב את הקורבן,

הוא גורם לתחיית הקורבן כי הוא בא בגסות הרוח.

שהרי צורה אחרת יש לקורבן הבא ברוח נמוכה

ולקורבן שבא ברוח גבוהה.

וההבדל בינם

אינו אלא מצד האדם המקריב.

אבל צורת קורבן שהיא באה ממידה של עין רע,

מצורת קורבן שבאה ממידת נדיבות, זו צורה אחרת.

כי זה מקריב את הקורבן מבכורות צונו ומחלביהן, וזה מקריב את קורבנו מן הפסולת, מן הגרוע.

זהו ההבדל בין קליפה שמבפנים לקליפה מבחוץ.

מבפנים זה המידות,

מבחוץ

זה האיכות

של הקורבן.

האם הוא ראוי או לא ראוי.

מצד עצמו הקורבן.

נאמר בפסוק, וישע אדוני אל הבל ואל מנחתו ואל קרבן ואל מנחתו לא שועם.

הכוונה היא, ישנן שתי סיבות

בעבורן נדחק קורבן של קין.

ושתי סיבות למה התקבל הקורבן של הבל.

סיבה אחת זה מעצם הקורבן,

שהקורבן של קין לא היה ראוי ושל הבל כן.

הבל הקריב את קורבנו מבחורות צאנו ומחלביהן, וקין הקריב את קורבנו מן הפסולת והגרוע.

סיבה שנייה זה מצד האדם המקריב.

הבל הקריב את קורבנו ברוח נמוכה וקין הקריב ברוח גבוהה.

וזה מה שנאמר בפסוק, וישע אדוני אל הבל ואל מנחתו.

הקדוש ברוך הוא שעה אל הבל מצד המקריב,

מצד הבל שבא בין מנחות קומה ואל מנחתו מצד שהקורבן היה ראוי, מבחורות צאנו ומחלביהן.

אז משתי סיבות.

הקדוש ברוך הוא שעה להבל בגלל שהבל הקריב

ברוח נמוכה ומצד המנחה שהייתה ראויה.

ואל קין ואל מנחתו לא שעה

בגלל קין עצמו שבא בגסות הרוח,

וגם למנחה שלו בגלל שהיא הייתה מן הפסול.

ואילו היה נדחה קורבנו של קין

רק מעצם הקורבן בלבד

שהוא הביא פשטן,

ולא מצד קין המקריב שהוא בא בגסות הרוח,

אז איך היה צריך להיות כתוב?

וישע אדוני אל מנחת הבל ואל מנחת קין,

לא שעה.

זאת אומרת שהבדל בין שלהם זה רק במנחה, לא באנשים.

וישע אדוני אל מנחת הבל, רק למנחה שלו הוא שעה,

אבל לא להבל עצמו.

ואל מנחת קין לא שעה,

שהמנחה שלו הייתה פסולה כי הוא עם פשטן.

אבל לא כתוב ככה.

אבל בגלל שכתוב וישע אדוני אל הבל ואל מנחתו,

אז יש שני דברים שגורמים שהמנחה תתקבל.

צריך שהאדם המקריב יהיה ראוי

וצריך גם שהמנחה תהיה ראויה.

ולכן כתוב, ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

מפורש שיש שתי סיבות

בעבורה נדחה קורבן של קין והקורבן של אבן התקבל.

סיבה אחת מצד הקורבן עצמו,

סיבה שנייה מצד האנשים המקריבים.

וזו כוונת הזוהר הקדוש.

הנה היסוד הזה הנזכר,

שכל הבריאה כולה מעורבת טוב ורע, שווה בשווה,

כמו הפרי והקליפה.

ככה הם רוב בני האדם.

בכל זאת ישנם בני אדם הנמשכים מצד הקדושה שהוא הפרי.

בסוד, בטרם את צורך בבטן ידעתיך.

ויש אנשים, בני האדם הנמשכים מצד הטומאה, שזה הקליפה,

בסוד זור ורשעים מרחם.

ואלו הנמשכים מצד הפרי,

הם נוטים אחרי הקדושה,

שזה הפרי.

ואלו הנמשכים מצד הקליפה,

הם נוטים אחר הטומאה, שזה הקליפה.

וזה מרומז בפסוק בתהילים יב ט.

סביב רשעים יתהלכון.

סביב זה הקליפה.

רשעים יתהלכון.

היינו אלו שנמשכים מצד הקליפה והם רשעים מרחם עמם,

הם נוטים אחר הטומאה,

שהיא הקליפה הסובבת את הפרי.

סביב.

רשעים יתהלכון. איך הולכים הרשעים?

הם הולכים עם הסביב, עם הקליפה.

נמשכים אחרי הקליפה.

זה אירע בקין,

שנמשך מצד הקליפה.

בסוד זור ורשעים מרחם, כמו שביארנו,

ולכן נטע אחר הקליפה.

הן אל הקליפה החיצונה, שזה מידת עין הרע,

שביטלה את מעלת הקרבת הקורבנות, והן

הוא נטע אחרי הקליפה הפנימית,

שמבטלת גם את הקרבת הקורבנות, וזה מידת גסות הרוח.

וזה מרומז בקרא,

בפסוק,

השומר אחי אנוכי,

כותב השליל הקדוש,

שנולד קין קודם הבל,

כי הבל הוא הפרי,

וקדם קין שהוא הקליפה.

שעל זה בא הרמז, השומר אחי אנוכי,

מי שומר על הפרי?

הקליפה.

השומר אחי אנוכי,

שומר הוא מלשון שומר הפרי,

שזה הקליפה,

אומר השומר.

הקדוש.

בהיה שומר היא תמיהה מתקיימת.

כלומר, מאחר שהוא הקליפה,

זה גרם לו את העניין.

אז זאת אומרת, מצד היצירה שלו,

ככה הוא יצא.

והאמת,

שישנן הרבה פירות,

כמו ענבים,

בדומהם,

שאם יפרידו ויבדילו את הקליפות והפירות אלה מאלה,

גם מאחר שהם נפרדים ונבדלים אלה מאלה, באמת אינם נפרדים ונבדלים בתכלית ההפרדה וההבדלה,

שהרי מן אותן קליפות עצמן, הקליפות אפילו של הענב,

יזובון קצת מהפירות

שבאותן הפירות,

ומצד אחר גם נשאר קצת מן אותה קליפה

על עצם הפרי.

איך אנחנו רואים?

שאפילו כשאתה מרסק את הענבים,

להוציא מהם יין,

אז נשאר ביין שמרים.

מה זה שמרים?

חלקי הקליפות שנשארו.

ואתה יכול לקחת את הקליפות ולעשות מהן ערק,

אלכוהול,

עדיין אתה יכול לייצר, אתה רואה שעדיין נמצא יין בתוך הקליפה עצמה.

זאת אומרת, גם אם תבדיל ביניהם, יש פירות,

יישאר בכל צד משהו מהקליפה ומשהו מן הפרי.

הוא הדין בכל אחד ואחד.

אפילו אם הוא נמשך

מצד הפרי ומטבעו,

הוא נמשך ביותר אחר הקדושה ואחר הרוחניות,

מכל מקום יש בו איזו נטייה אחרי חומר,

מצד הקליפה שנשאר באותו הפרי.

ומצד אחר,

אפילו אם הוא נמשך מצד הקליפה ומטבעו הוא נוטה יותר אחר החומריות,

מכל מקום יש בו גם נטייה אחר הרוחניות,

מצד הפירות

שהם נובעים עדיין מן הקליפה עצמה.

ומצד זה ייתכן שיכבוש

ויכפה את עצרו ויבחר בחיים הנצחיים.

זה לא יאומן כי יסופר?

שאם נשאר אפילו לחלוחית קטנה של קדושה באדם, לחלוחית קטנה,

הוא יכול לצאת לגמרי לאור גדול.

לגמרי.

לא יאומן כי יסופר.

זאת אומרת, אין ייאוש בעולם.

אדם תמיד יכול לצאת.

תמיד, תמיד, תמיד יכול לצאת.

זה ההבדל בין העולם הזה והעולם הבא.

בעולם הזה הטוב והרע מעורבים ביחד.

הפרי והקליפה מעורבים כאחד.

גם היין והשמרים יחד נתערבבו.

שהרי היין

הוא בחינת הפרי,

השמרים בחינת הקליפה.

אבל בעולם הבא,

יהיה רק טוב

בלי שום רע, אין קליפות.

פרי בלי קליפה.

יין

בלי שמרים.

וזה סוד,

יין המשומר שמוזכר בכל מקום.

מה זה יין המשומר?

היינו יין שאין בו שמרים.

כמו שכתב בספר הקדוש,

עבודת הקודש, חלק ב', פרק כ' ז'.

ויש אומרים משומר,

לא משומר מלשון נשמר.

יין משומר מששת ימי בראשית, פירושו ששומרים אותו מששת ימי בראשית עד אחרית.

אומר, יש אומרים משומר מלשון שמרים.

כי אין יד השמרים נוגעת שם, כי יצאו ממנו, ונברא רק היין הטוב.

יין נטול שמרים.

דהיינו יהיה רק הטוב, האמת הצרופה, הקדושה,

התורה הנצחית, בלי יצר הרע,

בלי שמרים, לא נשאר שום דבר,

שום דבר, שום דבר, שום דבר.

אז אם כן,

אנחנו מבינים עכשיו טיפה יותר

איך זה עובד.

הגוף שלנו זה הקליפה,

והנשמה זה הפרי.

אנחנו צריכים להגיע לנשמה,

אבל צריכים לעבור את הקליפה.

אז יש אנשים שיש להם קליפה של אגוז,

ויש אנשים שיש להם קליפה של ענבים,

יש של מישמיש,

יש של שזיף,

יש שלו בטויח.

כל אחד עם הקליפה שלו.

צריך לעבור אותה.

מלהגיע על הפרי.

אז צריך לוותר על הקליפה.

צריך לוותר על הקליפה.

ויש כאלה שעושים עם הקליפה כל מיני ממתקים וכל מיני דברים.

כן, אפשר להשתמש גם בקליפה בשביל להחזיר בתשובה.

אתה יכול עם הקליפה להוכיח להם, אתה מבין,

שהנשמה טובה יותר מאשר הקליפה-הגוף.

אז אתה לוקח את הקליפה

ומראה שאפשר להמתיק אותה גם, אפשר לעשות

ולהפוך את הקליפה,

את החומר לעבודת הבורא.

אתה לוקח את החומר ומגייס אותו לטובת הבורא,

לטובת הנשמה.

עד כאן המשך יבוא.