חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק מג - ניצול הזמן | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אברהם יהודה בן תקווה, משה בן תקווה,

זיווגים הגונים במהרה, תקווה בת רחל ואלכסנדר בן רייזל,

תשובה שלמה, עלייה לארץ במהרה,

תסכול תשובה שלמה, בבריאות ואריכות ימים,

שלמה שלום בן גיטל דנה,

יוזכה לעלייה רוחנית ועלייה לארץ,

ובכל אחיו ואחיותיו, מהרה, אמן.

אמן.

המשך החיזוקים בעלייה, בעבודת השם.

בעת הלימוד אין להתעניין בכלום.

אדם צריך להביא את עצמו למצב שהוא לא מתעניין בכלום.

שום דבר לא נוגע לו,

לא פוליטיקה כללית, לא ארצית, לא מקומית,

לא תורנית ולא ישיבתית, שום דבר.

כל הדברים האלה לא יוסיפו לו מאומה,

לא יביאו לו תועלת,

רק ישבשו את השכל ויטמטמו את המוח לגמרי,

עד שלא יוכל להבין בלימוד כחפצו.

ממילא יישבר.

כללו של דבר.

חובה לשוב ולשנן.

אין לאדם אוצר יותר יקר מאשר הזמן.

הקדוש ברוך הוא נותן לאדם בכל רגע ורגע זמן,

ועליו להיזהר, לא לבזבז אותו.

לפעמים פוגשים שקדנים אמיתיים,

שההתבוננות בהם ממחישה לנו מעט את סיפורי אבותינו,

אודות השקדנים של הדורות הקודמים,

רבי יצחק אלחונון, הנציב מוולוז'ין וכדומה.

כל אלה שאת השמות שלהם אנחנו מזכירים בירה ורעד,

ואין לנו כלל מושג

על גודל שקידתם בתורה.

בהזדמנות מסוימת פגשתי אברך שקדן, אמיתי מהסוג הנזכר.

שאלתי אותו, איך נהיית השקדן?

אמר לי, כאשר התקרבתי לבר מצווה, נכנסתי עם אבי לסטייפלר, זכר צדיק ברכה, לקבל ברכה.

הוא אמר לי רק משפט אחד, אם אתה רוצה להצליח בחיים,

אתה צריך להיזהר לא לבזבז את הזמן.

זהו הרצפט והמרשם הטוב ביותר,

לא לבטל את הזמן.

והילד הכת,

שם עמד אותי רושם, בא להימחה בנפשו הרכה,

לקח את הדברים ברצינות,

מאז הוא לומד כל הזמן.

יש לו זמן שכן הוא לא מבזבז אותו.

הוא יכול ללמוד ביום אחד עשרה לימודים בעשרה עניינים,

שכן הוא מקדיש את כל זמנו רק למטרה אחת ויחידה,

שקידת התורה והעמלה.

הוא לא יודע מה זה עיתון,

ובכל מקום שהוא נמצא הוא רק יושב ולומד.

צריך לדעת

שיש דברים כאלו,

ובכוחה של עצם הידיעה להשפיע על האדם מול רוממו.

הנה, היודע את כל זה ומשתדל ליישם עניינים אלה,

נמצא כל ימיו בשמחה,

ועל ידי זה יכול להגיע לדרגות גבוהות.

כמו שמצאנו בדברי הנציב בפרשת כי תבוא,

שהדרגה הגבוהה הנדרשת והנרצית מהאדם,

שיהיה קשור לתורה בלי התעניינות בכלום,

שירגיש כי שום דבר לא נוגע אליו.

וממילא שום דבר לא יצליח להסיח את דעתו מהשקיעות בתורה.

בפרשת כי תבוא נאמר,

והיה אם שמעו תשמע בקול אדוני אלוהיך.

בהמשך, ונתנך אדוני עליון

על כל גויי הארץ,

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך,

כי תשמע בקול אדוני אלוהיך.

לכאורה,

מתפלא הלומד,

כבר נאמר בתחילה,

והיה אם שמוע תשמע.

מה בא כתוב ללמדנו כשהוא חוזר ושונה בסיום של הפסוק,

כי תשמע בקול אדוני אלוהיך.

מבאר זאת הנציב,

שסיום הפסוק כי תשמע בקול אדוני אלוהיך,

אין זה תנאי להתגשמות הבטחת הברכה,

אלא היא חלק מהברכה ושיעורה.

וככה היא משמעות הדברים.

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך,

אפילו בזמן שכי תשמע בקול אדוני אלוהיך.

זאת אומרת, אתה יושב ושומע בלימודים,

וישיגו אותך כל הברכות.

אה, לא יצאת לא לעסק, לא לפרנסה, לא לשום דבר.

איך אתה תזכה לכל הברכות האלה?

הוא אומר, כן, כן.

אתה תשמע,

וזה חלק מהברכה, כשאתה שומע את הדברי תורה ולומד תורה,

כל הברכות ישיגוך.

והנציב אומר, וישיגוך,

אינה מובנת המליצה הזאת, וכי אדם

הוא בורח,

והברכות צריכות לרדוף אחריו,

עד שאמר, והשיגוך?

ועוד, מה זה מסיים?

עוד הפעם כי תשמע.

הרי מדבר בתנאי על אז אם שמוע תשמע. אם זה עוד פעם התנאי, בשביל מה? כבר כתוב בהתחלה אם תשמע.

אלא העניין שבשעה שאין האדם עסוק בשקידת התורה,

מתפעל ומרגיש שמחה כשמגיע לו איזה רווח וברכה בעולם.

מה שאין כן,

בשעה שעסוק בתורה ודעתו גבוהה,

אז הוא לא מתפעל.

מאיזה רווח קל?

שראה דעתו גבוהה ממנו.

מה שאם כן, אם יגיע לו רווח גדול,

משיגו אפילו בשעה שהוא עסוק בתורה.

וזהו מליצת הכתוב.

וישיגוך כי תשמע.

אפילו בשעה שתהיה עסוק בהבנת התורה,

הוא בורח מאבלי העולם הזה.

מכל מקום תהיה כל הברכה גדולה.

כל כך תהיה הברכה הגדולה

עד שהיא תשיג אותך.

זאת אומרת, הברכה תבוא אליך עד לבית המדרש,

ויודיעו לך שאתה הרווחת רווח עצוב בגדול.

הנה אדם יושב ושקד על תלמודו,

הראש שקוע בעומק של הסוגיה,

והוא מרגיש את עצמו בגוביה מרומים.

לכאורה כלום יוכל כעת להרגיש

ולהתפעל מאיזה רווח או תועלת בגשמיות

כשהוא מצוי בפסגת הרוחניות.

וכדי שירגיש האדם את הרווח והתועלת שבברכה וייהנה ממנה,

עליו לקבל את הברכה.

בשפע רב הוא עוצמה גבוהה עד מאוד.

שהרי מה מדבר אל האדם השקוע בשקידת התורה?

שום דבר לא מדבר אליו.

כדי שידבר אליו משהו וישמח אותו,

צריך הדבר להיות בעל תועלת גדולה ורווח מופלג מאוד.

רק אז זה יזיז אותו.

דבר אחר,

אינו שווה אצלו מאומה,

שכן כעת

נמצאו בגוביה מרומים.

לדוגמה,

אדם יושב ולומד.

באים ואומרים לו,

בוא תניח את הלימוד

ותעסוק כמה שעות בעסקה,

ותרוויח חמישים אלף דולר.

מה זה מעניין אותו?

הוא שקוע בלימוד,

הוא לומד גמרא,

לומד רמב״ם,

עסוק בקצות החושן,

בעומק דברי הנחל יצחק,

ממש בפסגות הגבוהות ביותר שאדם יכול להעפיל עליהן.

וגם אם נבוא ונציע לו סכום יותר גדול,

או אפילו נציע לו רעיונות סגולים לעשירות,

ודאי שהדבר לא ידבר אליו.

ואם ננסה לשכנע אותו, הוא יגיד לנו, שותים,

אינכם מבינים שכסף לא מדבר אליי?

נו, אז ננסה משהו שונה.

אולי נציע לו לנסוע לקברי צדיקים,

לקבר של הגרו,

או רבי חיים וולוז'ינר,

שהיו מייסדי עולם התורה.

אולי לקבר של החפץ חיים,

ענק המידות,

להפיל תחינות ותחנונים בפני יושב מרומים, בזכות הצדיקים שוכני עפר.

כלום יקבל את הצעתנו?

ודאי שלא.

מה הוא יאמר?

מה לי? לנסוע לווילנה.

יש לי פה בגמרא, בשולחן הארוך, את הגרו.

יש לי פה את רבי שמואל סלנטר.

יש לי פה את החופץ חיים, המשנה ברורה.

אני צריך לנסוע עד אליהם לשם?

פה, כל יום אני פוגש אותם.

הם מדברים איתי, אני מדבר איתם.

נסוע עד שמה?

זוהי הברכה העצומה שנתברכנו.

אם נקיים את דברי התורה,

וזה השיעור של הנפלא, שיבואו עלינו ברכות בשפע ובעוצמה,

כך שנוכל להרגיש בהן.

והן ישיגונו כל הברכות אפילו שנהיה במצב,

כי תשמע בקול אדוני אלוהיך,

כשאתה בתוך הלימוד יגיעו אליך כל הברכות עד אליך הגדולות,

לא קטנות.

ומדברי הנציב,

שהיה אבי כל תופסי ישיבה,

אבי כל שוקדי שקידה ואבי כל הלומדים,

מבואר כי זוהי אמת המידה הראויה לאדם.

וזהו סימן ההיכר,

אם הוא בן תורה אמיתי.

כשבחור יושב ולומד,

ושני החברים עומדים לידו,

ומספרים את החדשות בידיעות האחרונות,

האם הוא מפסיק מלימודו ומטה אוזן לדברים,

או שהוא שקוע בלימודו ושום דבר אינו מעניין אותו.

אני הכרתי אחד כזה,

קראו לו הרב דויטש בישיבה, בכולל, בחזון איש.

והיה יושב בפרונט,

פניו כלפי ההיכל בצד,

שום דבר בעולם לא הזיז אותו. רק את הגב שלו ראית, יממה שלמה.

זהו.

וסיפרתי לכם שבסוף השיגו אותו כל הברכות,

שאדם נפטר בשווייץ

והשאיר לו את כל הכסף שלו,

עשרות מיליוני דולרים,

הכול. לא הכיר אותו, לא ראה אותו, רק אמרו לו, זה השקדן,

זה הבן אדם הזה.

כתב צבא,

כשנפטר,

הכול הגיע אליו.

כל הברכות השיגוך, כי תשמע,

אפילו בשעה שאתה שומע דברי תורה ולומד דברי תורה, ואין לך שום קשר עם העולם, אתה לא מכיר את האנשים,

ואתה לא יודע איזה גביר ביקר בישיבה ובכולל.

אין לך שום טראח, הכול מגיע, והשיגוך.

אין, מה לעשות?

הרב מפונוביץ'

היה מספר בהתלהבות קודש את אשר אירע עמו בשנת תשח,

כשרעשה הארץ מהמאורעות שהיו,

עד שביום פרוץ המדינה היו מבולבלים שרקדו ברחובות מרוב שמחה.

מאז נכנסנו להיכל הישיבה בשעה שתיים בלילה,

ומצא שם את ריבי נתן קרליבך,

זכר צדיק לברכה,

שהיה עדיין בחור בישיבה,

שהוא יושב לבדו ולומד.

כל העולם בחוץ רוקדים.

יש מדינה ליהודים.

לאחר שעמד לידו זמן מה,

שאל הרב את הבחור,

מה אתה אומר על המצב?

נתן הצעיר לא התבלבל.

אמר לו, לי לא נוגע כלום.

אני ממשיך הלאה ללמוד.

ככה צריך, רבותיי, שיהיה לכם יום טוב.

רבי חנן יאמר, כשהוא אומר, עושה גודל ומחוז הכל ישראל.

לפי כוח ירבו יום תורו ומספור שנעמור.

אדוני אמר סלמאן סדגו יגדיל תורו ויעדיר.