חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק מא - יש קונה עולמו בשעה אחת | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אני מוכן, אני מוכן, אני מוכן.

נציב יום אליהו גרינברג בן לאה יזכה לכל מידה טובה, בריאות והצלחה, מעשה ידיו.

חיזוקים המשך

רבי בכה,

יש קונה עולמו בשעה אחת.

מצינו מספר אנשים שעליהם מסופר כי זכו לקנות עולמם בשעה אחת.

כך מסופר במסכת העבודה זרה, דף יוד,

יצתה בת קול ואמרה, קטיעה ברשלום, מזומן לחיי העולם הבא.

ועוד שם יצתה בת קול ואמרה,

רבי אלעזר בן דורדיה, מזומן לחיי העולם הבא.

וכן, יצאה בת קול ואמרה, רבי חנינה בן טורדיון

וקלצטנורי מזומנים לחיי העולם הבא.

שאומרים קסטנרו.

בכל אותם המקומות

מצינו גם כששמע רבי הדבר, בכה ואמר,

יש קונה עולמו בשעה אחת,

ויש קונה עולמו בשנים הרבה.

מי זה קטיעה ברשלום?

זה היה גוי מחשובי מלכות רומא העתיקה,

והוצא להורג בעקבות דברי סנגוריה שהשמיע על היהודים בפני הקיסר.

טרם מותו

הומל את עצמו ועל כן זכה לחיי העולם הבא.

יש מזהים אותו,

את קטיעה ברשלום, עם טיטוס פלאביוס.

שהוצא להורג עם אשתו בשל שאימץ מנהגים של היהודים.

הקיסר שנא את היהודים

ופנה לחשובי המלכות

ושאל אותם בדרך משל

מי שעלה לו נמק ברגלו

האם יקטע אותה ויתרפא

או ישאיר אותה ויסבול?

הכוונה שלו

האם להרוג את כל יהודי האימפריה הרומית

או להשאירם בחיים ולסבול מהם?

חנו לו, יקטע אותה ויתרפא.

זאת אומרת, תהרוג את כל היהודים.

אמר לו קטיעה ברשלום,

ראשית,

לא תוכל להרוג את כל היהודים.

שנית,

אם תשמיד את כל היהודים יכנו אותך מלכות קטועה.

אמר לו הקיסר, יפה דיברת.

מולם אדם שמנצח את המלך, דינו להיענש במוות

ויושלח לתנור.

כשהובל אל מותו פנתה אליו מטרוניתא,

גבירה רומית, ואמרה לו,

אוי לה לספינה שמפליגה בלי לשלם מכס.

זאת אומרת,

אוי לך,

הואיל ועליהן אתה נהרג כשלא מלת את עצמך ותיטול חלק עמהם.

בשביל שאתה תיכנס לחיי העולם הבא אתה צריך לשלם מכס, לימול.

כאשר קטיעה שומע זאת ומל את עצמו והפטיר,

נתתי את המכס.

כשהשליכו אותו אל מותו,

אמר כל נכסיי נתונים לרבי עקיבא וחבריו.

יצתה בת קול ואמרה, קטיעה ברשלום מזומן לחיי העולם הבא,

ורבי יהודה הנשיא, רבי, אמר יש קונה עולמו בשעה אחת, יש קונה עולמו

בכמה שנים.

זה היה קטיעה ברשלום.

רבי אלעזר בן תורדיא, כולם מכירים את הסיפור,

וקסטנרו של רבי חנינה בן תורדיון, זה היה התליין הממונה עליו,

ששרפו אותו באש עם ספר תורה, את רבי חנינה בן תורדיון,

ונתנו ספוגין

של מים על החזה שלו בשביל שתתארך מיטתו ויסבול.

ואותו קסטנר אמר,

אם אני אסיר לך את זה והרבה באש,

כאילו שהוא לא יצטחר הרבה וייפטר מהר,

אתה מבטיח לי שאני אהיה איתך בעולם הבא?

אמר לו, כן. אמר לו, תשבע לי, נשבע לו.

מיד אחרי שעשה את זה, הגביר את האש, הוציא לו את הספוגין,

קפץ לתוך האש איתו,

יצאה בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי העולם הבא, עם

רבי חנינה בן תורדיון.

גם על זה בחר רבי, יש קונה עולמו בשעה אחת,

יש קונה עולמו בשנים הרבה.

ביקשה בעל הברכת מרדכי,

זה הרב מרדכי אזרחי,

הייתכן,

כלום אפשר להגיע מעומק השחיתות

שרבי אליעזר בן תורדייה אישר אל העולם הבא?

בלא עוד, אלא שאנו מוצאים

את הלשון מזומן,

שהתוספות אומרים בכתובות קא,

משמעותה ללא איסורים וללא צורך בשום אמצעי אחר.

זאת אומרת, מזומן בלא דין, בלא משפט, בלא איסורים, ישר לעולם הבא.

איך מבינים זאת?

כיצד מתרחשת קפיצה זאת?

מניין הכוח לזינוק הזה?

אכן, התשובה היא שתי דרכים יש לעולם הבא.

דרך של זכייה

ודרך של קניין.

דרך הזכייה מפותלת.

דהיינו, מעלות, מורדות,

מעקלים, מעקפים.

דרך של חיים של 70 שנה, 80 שנה.

הכל מושקע, נטוע, זרוע, מושקע ומצמיח.

זה הדרך העבודה.

זה דרך של זכייה, ככה זוכים.

זה חיה העולם הבא.

דרך של קניין עוקפת את כל זה.

בדרך הזאת קונה האדם את הגן עדן, את העולם הבא,

בשעה שהוא נותן

תמורתו את כל אישיותו,

את כל מציאותו.

הוא הופך את עצמו למציאות חדשה,

מרוממת ועילאית,

משיל מעליו את כל העולם הזה,

ואז אותו בן העולם הזה שמסר את נפשו.

מה שהיה כבר

מת ואיננו.

וזה שלפנינו עכשיו זה אדם חדש.

זה אדם של עולם הבא,

שקנה עולמו עד שזמינו לעולם הבא.

זאת אומרת, כל אלה מסרו את נפשם,

וממילא איבדו את כל האישיות שלהם, את כל המציאות שלהם,

החליפו את העולם הזה כדי לזכות בחיי העולם הבא,

ומזמינים אותם לחיי העולם הבא.

אז על מה בחר רבי?

כי יש דרך לקנות את העולם הבא בשינוי הגוף,

ברגע אחד של התעלות עצומה בלתי שגרתית,

והאדם זומן אחרי העולם הבא.

אז הוא שואל, אז מה הבחייה? למה צריך לבכות?

המרשע מבאר

שהבחייה

של רבי על קטיעה בר שלום, על אלעזר בן דורדיה ועל הקסטנר,

משום שחבל היה לו שהם לא זכו להגיע לעולם הבא המרומם יותר, הנעלה יותר,

שזהו העולם הבא של מי שעמל ובהשקעה.

יש עולם הבא של אלה שהשקיעו וזכו בעמל וביגיעה,

ויש כאלה שזכו בן רגע.

אז מה הוא אומר?

חבל, הוא בוכה, שלא זכו, אנשים כאלה עם כוחות כאלה,

שמתברר שהם יכולים לעשות כזה דבר,

אז הם זכו, אבל הם זכו לעולם הבא קטן

ביחס למי שזכה

על ידי עמל כל ימי חייו.

יש אומרים שעל מה הוא בכה?

אותו פרינציפ פחות או יותר,

שהוא בכה,

אם בשעה אחת הם קנו את העולם הבא,

אם היה להם שכל,

בהרבה שעות שהיו להם בחיים, כמה יכלו לקנות?

אז איזו דרגה הייתה להם בעולם הבא?

פחות או יותר אותו כיוון.

והדברים מאלפים,

בנוראים כאחד.

מתוך דבריו הקדושים של המהרשע אנחנו לומדים שתי דרכים מוליכות אותה לעולם הבא,

אבל כל אחת מוליכה לעולם הבא אחר.

יש דרך המעשים,

שזה מוביל לעולם הבא של העמלים,

ויש דרך שהיא של הקונים בשעה אחת.

וזה העולם הבא של הקונים,

שהמעלה היא פחותה אל אין שיעור.

מדוע כך הדבר?

מדוע העולם הבא זה שיש קונה עולמו נחות

מהעולם הבא של העמלים?

התשובה היא אחת,

רק העולם הבא אשר בא בעקבות מילוי המשימה של האדם כאן בעולם הזה,

הוא המקום אשר בהגיע האדם חדיו,

נמצא וממלא את יעודו.

רק על מי שהגיע לעולם הבא לאחר דרך של חיים,

מי שזכה בפעולותיו ובעמלו,

עליו ניתן לומר שביצע תפקידו ומשימתו בעולם הזה.

כי זוהי המטרה של החיים,

להביא את האדם לידי העולם הבא.

אבל כשקונה האדם את עולמו

בשעה אחת,

הוא אומנם מגיע לעולם הבא,

אבל החיים שהוא חי פה לא באו אל תעודתם,

לא אל פקודתם ולא אל מילוי משימתם.

כל החיים הוא בזבז אותם.

כי תפקידו של אדם הוא לא להגיע לעולם הבא,

אלא לזכות

לחיי העולם הבא.

אבל יש להקשות שיש פה שני גויים ויש פה יהודי.

האם זה דומה?

הגוי לא היה חייב בכלל לחיות חיים כאלה, עם משימה כזאת וכו' וכו'.

אז לכאורה צריך שאצלו יהיה שכר יותר גדול.

הוא לא איבד את חייו.

הפוך, הוא נתעלה יותר בזה שהוא החליט למסור את הנפש.

זאת אומרת, יש לחלק כנראה.

לפיכך בכה רבי,

משום שסוף כל סוף,

גם אם העולם הבא בידו של קטיעה בר שלום,

אבל החיים בוזבזו, לא הביאו אותו למטרתו.

איך זה ישתלב?

הרי אמרתי כרגע שצריך להיות איזה חילוק.

אבל כתוב,

מדוע גרים באים עליהם יסורים בעולם הזה?

למה גרים באים עליהם יסורים?

משום שנתעכבו מלהתגייר.

זאת אומרת, אם הייתה לך בחינה הזאת של להתגייר,

יש לך את ההכרה הזאת,

למה התעכבת?

זאת אומרת, יכולת להיכנס תחת כנפי השכינה יותר מהר. על זה באים עליהם יסורים בעולם הזה.

זאת אומרת,

באמת, אדם שהוא מעוטד לזה,

זה נקרא שהוא בזבז את החיים.

אבל מאיפה הוא יודע שהוא מעוטד או לא מעוטד?

אז כתוב שבמעמד הר סיני,

כי עת אשר ישנו פה עמנו עומד היום, ועת אשר איננו פה עמנו היום.

אז אומרים שגם דורות הבאים עמדו במעמד הר סיני, וגם נשמות הגרים.

אז הגרים האלה,

שרואים שפתאום הם רוצים לחזור ליהדות, כמו שאומרים,

מה זה, מאיפה בא להם? למה זה כן ואלה לא?

אלה אותן נשמות שרצו במעמד הר סיני להתגייר. נו, אז למה לא התגיירו?

למה לא התגיירו?

אז כשחיזר הקדוש ברוך הוא על כל אומות העולם,

ואמר להם, קבלו את התורה, קבלו את התורה, לא הסכימו.

זה לא שכולם לא הסכימו,

האומה בכללותה לא הסכימה.

אבל היו שם כאלה שכן הסכימו, אבל היה רוב שם, והרוב מכריע, וקשה לקום ולעשות מעשים, כשהרוב ככה פתאום אתה עורק, כאילו אתה הולך.

אבל אותן נשמות שהרהרו ברצון לקבל את התורה,

אלה מתגלגלים בדורות ומתגיירים בסופו של דבר.

זאת אומרת, ההרגש הזה הוא קיים וצריכים ברגע שמרגישים אותו. ברגע שמרגישים אותו,

הם אמורים לתפוס את הרגע וכו'.

אם בזבזו את החיים עד לרגע האחרון,

אפילו שקנו עולם הבא ברגע האחרון,

בכל אופן הם יקבלו עולם הבא קטן יותר מאלה שהספיקו ועמלו במשך ימי חייהם.

לפיכך בחר רבי,

משום שסוף כל סוף,

גם אם העולם הבא בידו של קטיעה ברשלום,

אבל החיים בוזבזו,

הם לא הביאו אותו אל מטרתו.

על כן,

כל אלה שעמלים בתורה יום ולילה,

יש להם לשמוח על האפשרות שניתנה להם

לזכות לעולם הבא מתוך עמל תורה יום-יום,

שעה-שעה,

ובזה להביא את החיים לידי תיקונם,

להשלים את מילוי תכליתם.

צריך לעמול ולהשקיע כאן,

על מנת שלא נצטרך לבכות שם.

וכשנראה נכוחת התפקיד

שיועד לנו בחיים, חיותנו,

נשמח במתנת חלקנו ונעבוד את אלוקינו.

אמן.

רבי חנניה בן-הגשי אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא לזה קודש ישראל,

ופי כוח הרבו לעולם תורה ומשרות שנה אמור אדונו חפש

למען סדגו