נציב יום: .......... ברפואה שלמה לכל הבעיות שיסורו ממנה מהרה אמן, א מ ן!!

והפעם: "השעה ששנתה את חיי" דוגמא לאדם שלא החמיץ הזדמנות בחייו, שקרתה לפניו דווקא מחוץ לכותלי בית המדרש, התגבר ועמד בניסיון וזכה שנפתחו שערי תורה ועבודת השם לרווחה, נוכל למצוא במעשה הבא: "שנים על גבי שנים יכולות לעבור על אדם ובכל הולך פחות או יותר כרגיל, כמו מסלול מתוכנן מראש חריגה פה חריגה שם, אבל שינויים דרסטיים את הפתעות, כאלה היו חיי עד גיל חמישים וכמה.

החיים עברו פחות או יותר המסלול הרגיל, בגיל צעיר לא גיליתי ניסיונות מי יודע מה, ומאחר ולא ידעתי כי לא הכל תלוי בכישרונות - לא חשבתי לרגע שאוכל למצוא מקומי ועתידי בהיכלה של התורה. בכל אופן אחר החתונה חיפשתי מקצוע שיהיה לי פרנסה בכבוד. המשימה לא היתה קלה, התברר לי כי מאחר והנני חסר השכלה לחלוטין בכל תחום אחר מלבד לימוד התורה, וגם בתחום הזה לא היה מצבי מרשים במיוחד, אז מגוון העבודות שעמדו בפניי מצומצם מאוד.

שבועות חיפשתי לחפש עבודה במקום אפשרי, לא התביישתי, פניתי לידידים ומכירם לבקש עזרה ולא בחלתי בשום עבודה, לאחר תקופה מצאתי עבודה מתאימה. לא נצרך ידע מוקדם לא ניסיון ולא הבנה מיוחדת. עבודת כפיים מייגעת, על אף ה--- הכרוך בה והמאמץ הגופני הכבד, היה בה מעלה אחת, השכר היה מכובד, ידעתי: בסוף החודש אני מביא סכום מספיק לפרנס משפחתי הקטנה בכבוד. הייתי מרוצה,

גם מבחינה רוחנית ניתן לומר שמצבי היה יציב, תפילות שלוש פעמים ביום במניין, לא וויתרתי על דף היומי, והקפדתי לעשר כל סכום שהרווחתי לצדקה. יחד עמי יצא אל שוק העבודה צעיר נוסף בגילי, גדל באותו רקע שגדלתי, מצבו הרוחני זהה לשלי, גם הוא אחר חיפושים מצא עבודה, ויחדיו עבדנו זה לצד זה.

לאמיתו של דבר מהרגע הראשון לא חיבבתי אותו, שידר חוסר אמינות, ואני שונא אנשים לא ישרים, לא נוצר בינינו קשר, לא היה בינינו חלילה מריבה גם חיכוך, היינו עוזרים זה לזה בעניינים קטנים שיגרתים, חלקנו את הידע והניסיון שצברנו, חיינו נחו על מי מנוחות, אבל קשר של חברות לא נוצר. עברו שנים, אני מרוצה ממקום העבודה, גם המעסיקים מרוצים, לאט לאט קודמתי לתפקיד בכיר יותר והמשכורת עלתה בהתאם.

דבר אחד! אחד מנע ממני את ההנאה השלמה, אותו בחור שנכנס עמי לעבודה גם הוא התקדם אין עיני צרה בהצלחתו חס ושלום להפך, אני מטבעי אדם במפרגן מאוד ושמח מאוד בהצלחת השני, אלא שסברתי שעם הקידום משתחרר מהצורך לעבוד בכפיפה אחת עם אותו אדם, והמציאות טפחה על פני ושוב שבצו אותנו שנינו ביחד, אותו חדר זה לצד זה. משגדלה המשכורת יכולתי כבר לחשוב על חסכונות, התחלתי להפריש כל חודש סכום לצורך העתיד, ומקץ תקופה היה לי סכום לא מבוטל.

כשהבן הגיע לבר מצווה, במחשבה על הסכומים האסטרונומים שאצטרך להשיג כדי לראות אותו לחופה בכבוד - זה לא נתן לי מנוח. אז התחלתי לחפש אפיקי השקעה שיניבו תשואה גבוה, וההצלחה האירה לי פנים, אחרי תקופה הכפלתי את ממוני. ידידי גם הוא נהג כמוני, גם לו היה סכום כסף שחסך במרוצת השנים, ובעקבותיי השקיע גם הוא באותו אפיק שאני השקעתי בו וגם הוא הרויח יפה. בתחילה לא היתה לי כוונה להפוך את האפיק הזה למקור פרנסה, עסקתי בזה מחוץ לשעות העבודה,

המטרה היתה להגדיל את הסכום של החסכונות שאוכל לחתן את הצאצאים תחת חופה בכבוד ונחת ולא להזדקק לטובות בשר ודם. אבל אחרי עסקה טובה ורווח נאה, מצאתי עצמי מחוץ לעבודה מגלגל סכומים לא מבוטלים, ומתפרנס בכבוד בעיסוקי השקעות. אט אט שקעתי בעולם הזה הבורסה ניירות הערך מילאו את כל חלל מוחי, בסייעתא דשמיא ראיתי ברכה בעמלי והרווחתי היטב. וגם לידידי האירה ההצלחה פנים, בעקבותיי גם הוא עזב את מקום העבודה ומצא את פרנסתו בהשקעות שונות.

אמנם מאז שעזבתי את מקום העבודה לא נפגשנו, אבל אם אני אשפוט על פי השמועות שהגיעו אלי - מצבו זהה למצבי, שמחתי בשמחתו בלב שלם, ובלבי חשבתי: "למה לא?, כל ישראל יהיה להם רווחים כאלה!". וכשהגיע רכושי לסכום נכבד מאוד, הגעתי למסקנה: שעלי לקפוץ מדרגה, החלטתי להשקיע את כל כספי בעסק מכניס מאוד, נטול סיכונים כמעט לגמרי עם פוטנציאל כלכלי אדיר, ידעתי שאם לא אצליח בעסק הזה בפועל - אשאר עם הרכוש שיש לי כעת,

אבל אם זה יצא לפועל - אהפוך בבת אחד לגביר אדיר! בקיצור הזדמנות חד פעמית, שאין סיכוי שתחזור עוד פעם. עבדתי על הפרויקט שנה וחצי, השקעתי בו נשמתי, החלתי אותו ביום וישנתי איתו בלילה, וכמעט ולא היה אפשר לדבר אתי על שום נושא אחר מלבד הפרויקט הזה. המעלה של הפרויקט היתה בכך מלבד הסייעתא דשמיא לא הייתי לתלוי בשום גורם אחר, שכן היה לי את כל הסכום של ההשקעה הנצרך, ואת כל הידע הדרוש.

מעלה נוספת היתה בכך: שאף אדם אחר מלבדי לא היה יכול להצליח בפרויקט הזה, כיוון שההצלחה בפרויקט הזה היתה תלויה במידע סודי שהיה רק ברשותי. וידעתי כי אם מישהו אחר ינסה לחקות אותי - הוא יפול מהר ויצא נקי מנכסיו!. זה שהתעסקתי בפרויקט זה לא היה בגדר סוד, אבל דאגתי לפרסם את העובדה שכל העסקה הזו תלויה במידע סודי שנמצא רק ברשותי, כדי שלא יפלו אחרים וינסו לחכות אותי.

כאמור נראה כי הצלחה של העניין בסייעתא דשמיא אינה תלויה אלא בי, ולא האמנתי שמשהו עלול לשבש את המהלך, אלא שלהפתעתי הרבה זה בדיוק מה שקרה. בשלב מסוים שמתי לב שהכול מתחיל לחרוג, שיבושים צצים מכל עבר, העסקה נדחית עוד ועוד, לא יכולתי להעלות על דעתי מה מעכב את כל הדבר מלחתום איתי, אולם הרגשתי בבירור שמושכים לי את הזמן עם כל מיני תירוצים, כל פעם שהעניינים התקרבו לידי גמר - נוצר עיכוב חדש והכל נעצר.

בתמימות אפילו לא העליתי על דעתי אפשרות שהסיבה לעיכוב תלויה במישהו אחר, שהצלחתי להיות לצנינים בעיניו, והוא מנסה לחבל בה ולאמץ אותה לעצמו. והרי פרסמתי לכל בכל דרך אפשרי שהמידע להצלחה תלויה במידע סודי הנמצא אך ורק בידי, אז מי הולך להסתכן לשים את כל הונו על דבר שהוא לא יצליח?! ערב אחד לגמרי במקרה, עמדתי על האמת המרה, ערב שיגרתי, דופקים בדלת שני עסקני צדקה ידועים, מבקשים ממני לפנות עבורם זמן, הדבר נחוץ מאוד, ניכר על פניהם שהדבר רציני ודחוף,

הנחתי את כל עיסוקיי והתפניתי לשמוע מה בפיהם. לאחר שביקשו ממני לשמור בסוד את הדבר, התחילו לגולל בפניי את הסיפור מראשיתו:

"יש יהודי אחד גביר, לא רצו בשום אופן לגלות את שמו, השקיע את כל רכושו, עם רכוש של הרבה יהודים אחרים בעסקה כושלת, הדבר עדיין לא התגלה, והיהודים לא יודעים שכל ממונם ירד לטמיון, ובעצם הם עניים מרודים!".

והעסקנים מסבירים לי שמשפחות רבות עלולות להיפגע מהפרשה הזאת, ויהיה בזה חילול השם גדול, "מיידוף" כזה!! וברור שהנפגעים מהקריסה הישירים - יגררו אחריהן יהודים אחרים נוספים, ומי יודע לאן יתגלגלו הדברים...

אז השאלה שלי היתה: "מה אוכל לעזור בדבר?"

השיבו העסקנים: שאם אתן הלוואה גדולה לקרן גמילות חסדים מסוימת, הגמילות חסדים יוכל להעמיד על הרגליים את כל המעורבים בפרשה, ובכך תתרכך במידת מה הנפילה כה כואבת של כל כך הרבה משפחות. אז אם יתגייסו עוד כמה בעלי הון - ייתכן שיוכלו להשתיק את כל הפרשה. מכיוון שהיה מדובר בסכום רציני, התייחסתי לעניין בכובד ראש,

שאלתי עוד פרטים: "מה היא תכנית השיקום? בררתי היטב מי הרבנים שעומדים מאחורי העניין, מי הערבים?",

וכך בתוך הדברים נפלטו אי אילו מילים מיותרות מפיו של אחד העסקנים, הוא בעצמו לא קלט מה אמר, אבל אני תפסתי הכול בבת אחת... עשיתי אחד ועוד אחד והפאזל כמעט מושלם, פתאום הבנתי - למה פרויקט שאני עמל עליו שנה וחצי לא יוצא לפועל. למה? אותו אדם שעבדתי אתו שנים, החליט להיכנס לאותו הפרויקט במקומי, תוך ידיעה ברורה שהוא מסכן את רכושו ואת רכוש כל היהודים, ובלבד שהוא יצליח להתקדם כלכלית - אני לא, קינאה שפלה!, ותו לא.

כולם יודעים שאני עוסק בפרויקט, והזהרתי, לא יצליח בזה אדם כי חסר להם מידע שרק לי יש, והוא בכל אופן ניכנס. קשה לתאר את ההרגשה באותה שעה, עבורי זו היתה שעה קשה, כואבת מהממת ומדהימה, שקעתי בערפול חושים מוחלט, ואחר כך התפלאתי איך לא קיבלתי במקום התקף לב, שנה וחצי עובד על פרויקט שברור שאני הולך להיות עשיר אדיר, ומי מחבל לי בכל זה זה? הקנאי הזה! פרשתי לחדר צדדי, ביקשתי סליחה מהעסקנים, אחרי שנרגעתי והצלחתי לרכז את המחשבות,

הבנתי בדיוק מה קרה: אותו אדם חשב, שהסיפור שאני מספר ש"יש לי מידע סודי" זה טריק, שנועד למנוע מאנשים להיכנס לפרויקט, והוא סבר שאם אפילו נחוץ מידע כלשהו לצורך העניין - בטח הוא יגלה אותו במשך הזמן, וכל ניכנס לפרויקט של התאבדות ויצא נקי מנכסיו וגרר עמו אנשים רבים!. באותו רגע חלחלה למוחי הכרה שכל ההשקעה שגם אני השקעתי במשך שנה וחצי - ירד לטמיון, החמצתי את ההזדמנות הזאת שהיתה בגדר הזדמנות פז שלא תחזור לעולם, הכל רשעות וקינאה.

במחשבה ראשונה סברתי לצאת לעסקנים שממתינים לי להסביר להם: מי הוא האדם, "אני יודע מי הוא, ואתם מבקשים ממנו לעזור לו?!" שידעו מה חלקי במפרשה העגומה, ולהניח להם להחליט לבד האם אני צריך לעזור לרשע מרושע כזה שפגע בי כה קשה?... אולם ברגע האחרון נעמד מולי יצר הטוב ועיכב אותי, לחש לי בתוך תוכי, "לא תיקום ולא תיטור", אה! ניסיתי להתעלם ממנו הכעס בוער בי כמו אש והא מגיע לי עם לחישות כאלה?

אבל אט אט נעמד מולי הלאו הגדול, "לא תיקום ולא תיטור", לא... תיקום ולא... תיטור! לא!! לא תיקום ולא תיטור!, אסור לנקום, ואסור אפילו לנטור!! שנאה בלב. מזכיר לי יצר הטוב, אסור!! הקב"ה אמר שאסור!!!!!!!!!! אז זה אסור!!!!!!!!!!! לא!! תיקום ולא תיטור!.

קמתי במהירות לפני שאספיק להתחרט, פרצתי לעסקנים ואמרתי מיד: "בסדר בואו ואתן לכם הכול מיד ונגמור עם זה!!"

העסקנים הביטו בי פעורי פה, לא הצליחו להבין מה קורה כאן, לפני 20 דקות חקרתי וחקרתי: "מי הרבנים, מי הערבים?", פתאום אני רוצה לגמור את הכול, בלי כלום, בלי בטחונות, בלי שום דבר, אולם ידעתי שאם לא יגמור עם זה כעת, שאני נתון עדיין תחת ההשפעה הברוכה של היתר הטוב, לפני שהמלך הזקן והכסיל יבוא ויתחיל עם הטענות הצודקות שלו, הוצאתי את הסכום המבוקש! ספרתי את המזומנים על השולחן! וגמרנו.

נלחמתי קשות עם הפה שלי שלא יפלוט חס ושלום את השם של המשקיע, ביקשתי מהעסקנים בכל לשון של בקשה: "ששום בריה בעולם לא תדע שאני קשור לעניין שאני יודע מזה, כי אם כבר אני עושה מצוה - אז שתהיה עד הסוף!" ובזה לכאורה נגמר העניין. אלא, למעשה, כל השתלשלות העניינים עד כאן לא היתה מבחינתי אלא הקדמה לחלק העיקרי. ברגע שעזבו העסקנים את ביתי, אותו רגע התחלתי להרגיש הארה עצומה,

כל העולם שהר מול עיניי באור יקרות, היתה לי הרגשה מאין כמוה, אשר מי שלא חווה אותה לא יוכל להבין לעולם, הרגשתי שהמוח שלי נפתח, איך משמים לוקחים את הלב שלי ונותנים לי לב אחר, לה טהור מאין כמוהו, הרגשתי נותנים לי את כל התורה במתנה, קיבלתי חשק עצום להיות עבד השם אמיתי. כמה שאני אספר, כמה שאני אתאר לא אגמור, היתה זו הרגשה שאין לתאר במילים, מיליוני מיליונים של מילים, נמלצות ונשגבות ככל שיהיו לא יגיעו לאלף אלפיות ממה שאני הרגשתי.

ואני בן אדם בן 50+ כל השנים שהייתי בישיבה, לא למדתי הרבה במיוחד, לא חידשתי חידושים בתורה, פתאום הכל השתנה, קיבלתי את החשק לגמור את הש"ס, לדעת את כל התורה בתכלית העיון, והמוח שלי נפתח לרווחה, עד היום לא הרגשתי מעולם משהו מיוחד בתפילה, לא ידעתי מה זה הארה, פתאום הרגשתי אותה, מששתי אותה בידיים, שבת קודש היה עבורי יום מנוחה גשמי, אכילה מסודרת, שינה בשעות הצהריים, וזה קיבל אצלי משמעות חדשה,

פתאום קיבלתי שבת עם לב בוער! תענוג עצום של "הנשמה יתרה" אש של קדושה, בקיצור נהפכתי מן הקצה אל הקצה. גמרתי עם עסקים!! סכום הכסף שנותר בידי הספיק לי לחיות את חיי מעתה ואילך על מי מנוחות, עזבתי את הכול, התחלתי ללמוד, בבד אחת צללתי לעומק ים התלמוד, אני היום מבין הכול, מחדש חידושים נפלאים, מעלה אותם על הכתב, וכולי מלא סיפוק עד אין קץ. כמה שנים טובות, מאז שנהפכתי למתמיד,

והיום אי אפשר לנתק אותי מהגמרא, כל רגע תענוג מאין כמוהו. היום אני יודע: שהכול היה כדאי!, כל העסקה שנכשלה, כל הסיפור ההוא - הכל היה כדאי, והיום אני מבין מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "יש קונה עולמו בשעה אחת".

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".