נציב יום: קובי יעקב ערן וברק בני זוהרה, יזכו להתחתן השנה מקפ"ז (קהילות פז) מהרה אמן, א מ ן!!

צריך לדעת הלימוד בזמני הירידה ערכו גבוה אלפי מונים מהלימוד בזמני העליה. דהיינו כשקשה לאדם הערך יותר גבוה ממש שהולך לו בקלות, ודוקא לימוד התורה בעת הזאת - הוא זה שיזכה אותו בסייעתא דשמיא לגדול ולהיות גדול הדור. כמו שאמר רבי חמא בר פפא במדרש זוטא קהלת פרשה ב': "תורה שלמדתי באף נתקיימה בי" כך היה הגאון רבי חיים קרייווירט זכר צדיק לברכה מתבטא תדיר: "שיש גמרות וסוגיות מסוימות שהוא שולט בהן באופן ברור, יותר מסוגיות אחרות,

והטעם לדבר: הגמרות הללו למדתי במסירות נפש ובזמנים קשים ביותר ונתקיים בי מה שנאמר במדרש זוטא: "כל תורה שלמדתי באף נתקיימה בי". נזכיר ש"אברבנאל" כתב שלושה ספרים; על שמואל ועל מלכים ועוד ספר, כתב בחצי שנה שהיה בתלאות אחרי גירוש ספרד. בדוחק הזה, ונישלו אותו מנכסיו, בחצי שנה כתב פירושים על ספרים הכי קשים!. חצי שנה. כשיש חשק זה לא חוכמה ללמוד, החכמה היא ללמוד כשקשה,

כשבחור מרגיש שכבר אינו יכול לשבת ליד הגמרא, ובכל אופן הוא שובר את מידותיו והוא מתגבר על עצמו - זו המעלה האמתית, על ידה הוא מתעלה לדרגות גבוהות ונשגבות מאוד. אז אם נתקלים בקשיים כאלה, בעת גישתנו ללמוד, יש להתאזר בעוז ותעצומות, ולא להגיע למצב שבו הקשיים ישברו את לבנו. אדרבא: נדע נאמנה כי שווה להשקיע בתורה הנקנית באף, וכי אם נתאמץ ונתגבר נגד כל המשברים - התורה הזו תעמוד לנו לנצח נצחים, יותר מן התורה שלמדנו שלווים ורגועים.

איננו יודעים כמה חשובה בפני השם יתברך כל התאמצות קטנה שעושים, ואיזה ערך לעליה, ודוקא שלך ודוקא כעת, אם אתה מתגבר ומתעלה כעת אפילו מעט - אתה מסוגל להגיע לדרגות נישאות ומופלגות. גם אדם הנמצא בשאול תחתית, שיצרו מפילו בפח יקוש, ערך כל התחזקות והתקרבות, היא אלפי מונים יותר מאשר מי שעובד את הבורא בקדושה ובטהרה, בלי צורך להתגבר ולעמוד בניסיון. והמליצו על זה רבותינו בפסוק בתהילים: "הנה ברכו את השם כל עבדי השם העומדים בבית השם בלילות"

אמרו שעיקר הנחת רוח שיש לקב"ה ממה שיהודי עושה ומתחזק בעבודת השם אפילו בשעה שהדבר קשה לו. {זאת אומרת מתי שזה לילה אצלו}, כי אם גם בעת הזאת בחשך כזו ממשיך לעמוד בבית השם - עולה ומתעצמת חשיבותו בעיני הקב"ה. נמצאנו למדים שהעבודה החשובה ביותר והיקרה בעיני השם - מה שאנו עובדים אותו בזמני הירידה, דוקא בעת החשכה שנופלת על האדם יכול להשיג מדרגות גדולות ביותר, ואם יתאמץ ויתקרב אל הבורא ולו במשהו,

למרות התחבולות שדל היצר הרע - מעלתו חשובה בעיני השם. שכר ההתאמצות ולו הקטנה, שכרו של הצעד הקטן, שמתקדם האדם לעבר הקדושה הוא בורח מן העבירה - ממש לאין ערוך. לפעמים יקר בעיני השם צעד זה יותר מעבודה של אותו אדם במשך שנים רבות בקדושה ובטהרה. כל העולמות לא נבראו בשביל איש זה, שמעלתו וחשיבותו מחמת שיש לו יצר הרע גדול ומתחזק כנגדו. העבודה הרוחנית הזו היא יקרה וחשובה מאוד מאוד אצל הקב"ה,

דוקא משום שמדובר באדם שחטא אולי אפילו הרבה לחטוא, כל התחזקות שלו שווא לפני הקב"ה יותר מאילה ניביות שהוקרבו לפני הקב"ה במקדש. מעשה נורא במרן הסטייפלר זכר צדיק לברכה: היה בחור בעל כישרון מאוד חלש, במשך שנים נישא ללמוד ולהתעלות בתורה ויראת שמים, אבל לא ראה ברכה בלימודו, כשהגיע לגיל 20 הסתיים כל הידע שלו בהבנה – חומש רש"י קצת משניות וגמרות קלות. הבחור הזה היה שבור עד מאוד! והמצב הגיע לידי כך שהיה מוכן לקחת נפשו מרוב ייאוש.

אברך תלמיד חכם שהיה עמו בקשר קבוע, ראה את המצב הנואש ולקח אותו אל מרן הסטייפלר זכר צדיק לברכה לשאול:

"כיצד ניתן לסייע לבחור, נפשו חשקה בתורה באמת ובתמים ולא מצליח להגשים שאיפותיו".

נכנסו השניים לסטייפלר, כתבו קוויטל {הוא לא היה שומע} כתבו קוויטל - פתק, האברך תאר את המצב של הבחור: "שהוא לא רואה סימן ברכה בלימודו, וכולם מייאשים אותו", ואמר: "שהגיעו מים עד נפש, שהבחור כבר חושב לקחת נפשו בכפו מרוב ייאוש, ורגליים לדבר שאכן זה יכול לצאת לפועל".

כשראה הסטייפלר את הפתק פנה לבחור ואמר לו בזו הלשון: "אני אומר לך בוודאות, ואני מוכן להישבע על כך, שכאשר אתה לומד את התורה שאתה יכול ללמוד - הקב"ה אומר לפמליה שלו: אני פונה מכל עסקיי ואיני רוצה לשמוע אלא דבריו של הבחור הזה!". והרי לנו דבר נורא, הסטייפלר מוכן להישבע שהקב"ה עוזב את כל ענייני העולם הזה, פונה מכל עסקיו, ולא רוצה לשמוע אלא מה שהבחור הזה אומר, איך הוא לומד את התורה הזאת בקושי, זה מה שהוא רוצה לשמוע. "תורה שעמדה לי באף".

במסכת ברכות ה: "רבי שמעון בר יוחאי אומר: "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורין: תורה, ארץ ישראל, והעולם הבא". מכאן למדים כי הייסורין והקשיים הם הדרך היחידה לקניין התורה, שכן שאף צמח לא נולד מלבלב, ולכל שתיל פורה קדמה חרישה מתישה, סיקול, זיבול, כמו כן כל דמות של תורה, קדמו קשיי ההתגברות, התחבטויות פנימיות, חולשות רוחניות, ואפילו מעידות.

כי כשם שצמח פרי הילולים בלי שישקו אותו בזיעה - כך טרם נמצא תלמיד חכם, שהועלה בטללי ילדות, אל מרכבת התורה מדושן כישרונות, ומעופף רפידה של קדושה, והגיע לתחנה הסופית כשכתר התורה על ראשו. אין מציאות כזאת. ההתמודדויות והניסיונות, הם שליבה משלבות הסולם, שכל תלמיד חכם אמתי צריך לעלות בו בדרכו אל הפסגה, ובסולם לא מדלגים אל השלבים, ואין מתחילים לטפס משליבה העליונה.

כמו שדרש הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זכר צדיק לברכה, הגאב"ד דפונוביז': "אנו אומרים בתפילה ובברכת המזון: "על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות", ואשכנזים אומרים: "ועל המלחמות שעשית לאבותינו", יש להתפלא שאנחנו מודים על המלחמות? שכן כלום אוהבי מדון אנחנו? כלום על חרבנו נחיה? אנחנו שמחים שהקב"ה זימן לנו מלחמות? לכאורה היה יותר מתאים להודות על הניצחונות! שמיגרנו את האויב! אם כבר מודים אז על הניצחון ולא על המלחמה.

אלא התשובה היא פשוטה: שכן המלחמה ביוונים היתה מלחמה עיקרית בעיקרה, ולפיכך מוקדם מדי להודות על הניצחון. מלחמת הקדושה נגד מלחמת הטומאה תימשך לעד, והניצחון הסופי לא יהיה רק שיבוא מלך המשיח, לכן אנחנו חודים על המלחמות שאנחנו יכולים להילחם הקדושה בטומאה, אולם בינתיים אנחנו מודים על המלחמות, על עצם זה שאנחנו יכולים להילחם, ואנחנו נלחמים, כי אילולא אותם מלחמות - לא היינו מגיעים אל הפסגה, מלחמות הרוחניות לא נועדו רק כדי לנצח בהן,

אלא ואפילו בעיקר בכדי לזכות על ידם. עצם זה שאתה נלחם גם עם עוד לא ניצחת, המלחמה – "מלחמה להשם לעמלק" כמו שאומרים. אחת הביוגרפיות שהתיידדתי איתן בצעירותי, היא היתה פרשת חייו של העילוי ממייצ'יט זכר צדיק לברכה, שנכתבה על ידי רבי שמואל אהרן מיניקובסקי מלמדני התקופה, העילוי נחשב מאחד המוחות הכבירים מליטא ופולניה. וגם רבי חיים מבריסק עמד לפניו ביראת כבוד, הוא סחף עמו את וולוז'ין, לאווירת פסגות ממש, יחד עם ג'וניה מירר, שזה היה הגר"ז מלצר,

הוביל את הישיבה לאחת התקופות הזוהרות בתולדותיה. המחבר ביקש לתת תמונת אמת מן הצצה נועזת אל מעמקי נפשו של העילוי, ולפיכך יותר מאשר לביוגרפיה התאים התיאור לשדה קרב, שום דבר לא היה מובן מאליו, כל גדלות נפש, כל השגה רוחנית, לוו בחבלי לידה מדממים, הספר מציג דמות חבולה שכולה מאבקים, זהו ציור של אדם שהתמודד עם כל קושי אפשרי, סבל כל מרירות שיכלו החיים להמית, ומכל אלה יצא גיבור מנצח. "העילוי" קראו לו, אבל זה עבר את כל השלבים האלה.

חשוב להדגיש שוב ושוב, משברים זה לא רק ניסיון, אלא הם כמו מחלות ילדות, הם חלק בריא ויוצר, הם יסוד מזין בתהליך הגידול האישי, אין לבעוט במשבר במרירות, צריך לצלוח אותו ולצאת ממנו בשלל גדול, כשרובץ לפתחך הניסיון, זו הזדמנות פז, {ב"פז" יש הרבה ניסיונות} זו עבורו הזדמנות לחשוף את בכוחות הפנימיים, ולזכות לאחד מהרגעים הנדירים ולהפעלות של התעוררות שיכולה להזניק אותו קדימה אל הפסגה.

וכך כתב המאירי ב"אבות" פרק א' משנה כב': "אם יתמיד האדם בקניין המעלות יזדמן שיזכה לו לפעמים למעלה גדולה בשעה אחת, שיוסיף בה מחיי העולם, יותר ממה שלא זכה בהם בכמה!". על האדם מוטל לזהות את ההזדמנויות המתגלגלות לידיו, להישמר לא להחמיץ אותן בשום אופן, שכן אמרו חכמים זכרונם לברכה ב"אבות": "אין לך אדם שאין לו שעה" אבל הם לא אמרו שאין אדם המחמיץ את שעתו,

אם לא ינצל האדם את אותה שעה שנקראת לפניו, שהיא ההזדמנות להתעלות - היא תחלוף, ונמצא שמפסיד את הסיכוי הנפלא, שהיה יכול להיות ברגע אחד מיליונר רוחני, ברגע אחד היה יכול להיות אדם גדול, יש רגע שהוא מקפצה לכל החיים. אם אדם תופס בהחלטה מסוימת, ומחליט מכאן הוא יוצא בדרך חדשה, מכאן הוא משתנה מכאן הוא זה, פה הוא מהפך את הכל יכול לצאת לעולם שהוא לא חלם!. נכון, בכדי לזכות לאותה התעלות,

צריך קודם להקריב מעצמו לאלוקיו, לא קל לפעמים קשה, קשה מאוד, אבל שה כדאי, שכן התמורה עולה לאין שיעור על ההקרבה הנדרשת. אז נזכור על פני כל ימי חיינו פזורות הזדמנויות רבות, מופיעות ללא התראה מוקדמת, לפעמים באות בבוקר לפעמים בערב, לפעמים בשעת הסדר, לפעמים בין הסדרים, לפעמים בין כותלי בית המדרש, לפעמים מחוצה להם, לפעמים בבית לפעמים ברחוב, ואדם צריך להיות מוכן בכל עת לקראת ההזדמנות שלא להחמיץ אותה בהיסח הדעת.

כמו שפגש רבי ישראל, יש אומרים שם אחר, את הסבא מנובהרדוק שהיה סוחר ברחוב,

שאל אותו: "מה שלומך, מה המצב?"

סיפר לו: שהחיים זה לא קל, צריך לעבוד צריך לפרנס, שלפרנס זה לא קל, כך וכך,

אז הוא אומר לו: "זה החיים".

אומר לו: "ועם מה מתים?"

מאותו רגע הפסיק עם המסחר, מכר את העסק, והלך ללמוד ונהיה הסבא מנובהרדוק, והקים עשרות של ישיבות, וגדולי תורה בעולם יצאו ממנו, ממה? מפגישה אחת ברחוב, מרגע אחד של החלטה אמיצה. "עם מה מתים? עם מה אתה חי - אתה יודע, ועם מה תמות?" לא לוקחים את הלוקשים, "כמה עבדתי, כמה התפרנסתי, כמה היה קשה וזה...".. צריך לבוא עם חומר אמיתי, ששם מקבלים עליו הרבה, עם כל הקשיים, לסגור עסק, ולשבת והתנאים שמה לא היו כמו היום, שמה היה קושי קושי.

אז זאת אומרת: כשמזדמנים קשיים צריך לשמוח, כי הם מקפצה גדולה מאוד לעלות למעלה, ואסור להתייאש. כי נשבע הסטייפלר! שקשה לך! ואתה לא מבין! ואתה חושב שאתה כלומניק- הקב"ה עוזב פמליה של מעלה

ואומר: "תראה איך הוא מתאמץ, זה, אני עוזב את הכל!",

רוצה לשמוע אותו.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".