חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק לב - ולא אותי קראת יעקב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום היא אוכבת בצעדה שיפתחו לה שערי שמיים, שערי רפואה שהביופסיה תצא תקינה שערי זיווג רק מקפז מהרה שערי פרנסה בשפע ונקל שערי שמחה שתהיה לה שמחת חיים ובריאות שלמה ושערי תשובה תשובה שלמה לה ולכל יוצא חלציה במהרה אמן

אמן

חיזוקים, המשך

ולא אותי קראת יעקב

המגיד מדובנה מביא משל על הפסוק הזה ולא אותי קראת יעקב

כי יגעת בי ישראל

וכך הוא אומר

יהודי סוחר יהלומים

גמר בדעתו לנסוע ליריד הגדול בלייפציג

על מנת לסחור ביהלומים

ארז היהודי את היהלומים העיקריים במזוודה המיועדת לכך

עלה לרכבת,

התיישב בנוחות

במקום שהזמין בראש במחלקה ראשונה,

הצמיד את המזוודה אל הגוף

על מנת שלא תיגנב או תאבד חלילה ונרדם.

הרכבת נסעה שקשוק הגלגלים,

נדמה לו כמנגינת חרס ערבה,

נם את שנתו להנאתו במשך כל הנסיעה.

לא קצרה הייתה הדרך, יממה שלמה ארכה נסיעה,

כל אותו הזמן נמנם לו הסוחר,

מלבד יקיצות

קצרות שנצרכו לתפילה ולאכילה.

משהגיע לבסוף אל מחוז חפצו,

ירד מהרכבת רגוע ורענן,

צעד בצעדים מאוששים לעבר פתח התחנה.

עודו הולך לתומו ולפתע הכתה בו הכרה,

משהו חסר לו.

והנה הוא שם לב כי המזוודה היקרה בה טמון כל רכושו איננה עמו.

הביט ימי, נפנה ראשו לשמאל, הסתובב לאחור,

והוא מה?

המזוודה היקרה לא נרד באזור.

את התחושה של הסוחר באותו רגע אין צורך לתאר.

ברגע הראשון, כמובן, חרב עולמו,

אולם מייד התעשת והחל נוקט צעד מעשי מתבקש,

פתח בריצה פעולה בחזרה אל הרכבת,

שבה סבר אולי שכח את המזוודה.

טרם הגיע הסוחר למחצית הדרך, נכזבה תוחלתו,

שמע את השריקה הצורמנית של הקטר,

שבישרה לכל המעוניין כי בזה הרגע הרכבת נסעה לדרכה.

בייאוש רב

החל הסוחר פונה לעוברים ושבים,

מנסה לברר.

מישהו ראה את המזוודה?

אולי מישהו בטעות נטל אותה מן הרכבת?

אולי שכח אותה על הרציף?

אף אחד לא שם לב למזוודה הנטושה.

הסוחר לא יודע מה לעשות,

סיכוייו למצוא את המזוודה נמוכים ביותר,

אולם במצב של חוסר אונים,

מנסה אדם כזה להיאחז בכל שביב של תקווה,

וזה מה שהוא עושה,

ולפתע ציפתה לו

הפתעה משמחת.

אחד הנושאים

התעניין

על אודות המזוודה,

הסחלו לפי תומו ששמע שני אנשים משוחחים עם מנהל התחנה ומספרים לו שהורידו מהרכבת מזוודה ששכח אחד מהנוסעים.

פניו של הסוחר אורו, נשימתו שבה לתקנה, ליבו שב לפעום כסדר.

מייד לאחר שבירר את המיקום המדויק של משרד מנהל התחנה, פנה בצעדים מהירים

כאשר בעיני רוחו הוא כבר רואה את עצמו אוחז שוב במזוודה הכל-כך יקרה,

מלאה יהלומים.

ואכן מנהל התחנה היה אדיב מאוד,

הושיב את הסוחר על הכיסא במשרד,

ופנה לשני גברתנים שעמדו בסמוך

ואמר להם,

גשו אל המחסן

ותביאו את המזוודה של האדון הנכבד היושב כאן.

באותו רגע שהוא אמר את זה,

התרחש מאורע שהמנהל התקשה להבין.

הסוחר התעלף מיד במקום.

לאחר שהצליחו לעורר את הסוחר מחלפונו,

פנה אליו מנהל התחנה ושאל,

מה קרה שהתרגשת כל כך עד שהתעלפת?

הסוחר הצביע על המזוודה הגדולה

שנצבע עכשיו לפניו ואמר לו, המזוודה הזאת לא שלי.

כששלחת שני גברתנים להביא את המזוודה מן המחסן,

הבנתי שזה לא מדובר במזוודה שלי,

שכן המזוודה שלי קלה היא.

אף על פי שהערך שלה רב מכל הסחורות הנמצאות בתחנה גם יחד,

ואין צורך יותר מאשר אדם חלוש ורפא כוח כדי לשאת אותה,

אם כן מזוודתי היא עבדה אפוא בלי שוב,

מעימה קול ממוני,

סיים הסוחר

ותעלף שוב.

כך אומר המגיד מדובנה.

הנביא פונה ואומר לישראל, לא אותי קראת יעקב.

מה הראייה?

כי יגעת בי ישראל.

אתה יגע מלקרוא לקדוש ברוך הוא.

אתה יגע מללכת בדרכה ולראה אותו.

אתה יגע מלקיים את המצוות ולשמור את תורתו.

אין מתעייבים.

אם יגעת בי ישראל,

אותי כי לא אותי קראת יעקב.

אם אתה לא מתעייף,

אז אתה קורא אותי יעקב.

אבל אם אתה

מתעייף,

אז זה סימן שלא אותי קראת. זה לא המזוודה.

זה לא זה.

כל אחד יודע

כמה שתהיה עבודה קשה ככל שתהיה,

כל עבודה שתעשו בחוץ,

היא קלה בהרבה לעומת עמל שנדרש ליישב רמב״ם מוקשה או תוספות תמוה.

יכולים לשבת שבועות.

בכל זאת,

הרי זה פלא.

מעמל התורה, מההגיעה בדברי הרמב״ם,

מתעמקות מדברי התוספות, אין מתעייפים.

ואנשים יושבים

שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, ולא מוותרים.

אם רואים בן תורה עייף יגע,

תדעו לכם שהוא לא יתעייף מעמל התורה,

כי עמל התורה זה החבילה שלנו.

זה לא מעייף.

היא יקרה עד מאוד,

מלאה פנינים יהלומים.

אבל ממנה לא מתעייפים.

היהדות כולה, כל מה שיש בה,

התורה כולה, על סוף דבריה, עד סוף דבריה, מצוותיה וענייניה,

זה מבוע של רעננות.

זה נותן חשק לקום,

לעבוד את הבורא, לעשות רצונו.

אם יש עייפות והגיעה,

זה מזוודות לא שלכם.

אתם סוחבים מזוודות אחרות,

של חשבונות,

ודאגות,

ואיסורים,

וטרחות,

ובלבולים,

ודמיונות, מזוודות כבדות, כבדות.

המזוודה שלנו היא מזוודה קלה.

ולא אותי קראת, יעקב, איך אני יודע,

אם יגעת בי, ישראל,

אם אתה מתייגע,

אם אתה עייף, ולא ירא אלוהי.

אין קונצים.

אדם צריך להיות רענן מהתורה.

רבי חננין יובה רגשי אומר,

נשא הקדוש ברוך הוא זה קודת ישראל, לפי כוח,

ירבו לעם תורו ומשואות,

שנאמור אדונו חופש למען סרגו,

יחדיל תורו יד.