נציב יום: נועם בן אורנה, והילה בת טובה שיזכו לכל הסייעתא דשמיא שצריך ובריאות לכל משפחת כחלון, בכלל ובפרט אמן אמן ואמן, א מ ן!!

חיזוקים בעבודת השם ממשיכים - הקשיים שבדרך; כשבחור צעיר ניגש את הקודש, ועומד בשערי הישיבה בתחילת דרכו בעולמה של תורה, מלא הוא רצונות ושאיפות נעלות, ורק משימה אחת עומדת לנגד עיניו, להתעלות ולהגיע לפסגת הדרגות הרמות. הוא רוצה ומשתוקק בכל לבו ללכת בעקבות הרועים, לצמוח ולהיות גדול בתורה וביראה, הרצון הזה אינו דמיוני, הוא רצון אמתי וכנה. הוא נובע מנקודה פנימית הנטועה בלב כל אחד מישראל ומקשרת בן האיש הישראלי ובין אביו שבשמים.

ואומנם בדרך כלל בתחילת דרכו בישיבה - משתדל כל בחור להגיע להישגים כפי מיטב יכולתו. אלא, במקרים רבים, חל רפיון בתפקוד לאחר תקופה מסוימת, וניכר כי הרצון האמיץ שליווה את הבחור בתחילת דרכו - נחלש. על פי רוב נעוצה הסיבה בעובדה שהבחור מגלה, שהמשימה אליה הוא יצא לא פשוטה כפי שהוא דימה וקשיים רבים עומדים בדרכו. אם בתחילה הוא סבר כי ניתן לעבור על מסכתות רבות, ולהתמיד שעות על גבי שעות, ולבוז לכל צורכי הגוף - הרי בפועל מתברר שאין זה פשוט כלל וכלל.

כל קטע גמרא מהווה מאבק בפני עצמו. כל תוספות נהפך לפסגה גבוה קשה לכיבוש. לפעמים נדמה לו ששיכלו אינו מסוגל לקלוט את הנלמד. צורכי הגוף גם הם מרובים, לא בנקל ניתן להשיח את הדעת מהם. כאן מתחשק לבחור ללגום כוס משקה, שם הוא מרגיש הכרח שהוא רוצה להתאוורר, לפעמים משתלטת עליו עייפות בלתי מובנת, לפעמים סתם עצלות, כשכל אלה חוברים יחדיו - עלולים באיזשהו שלב להביא את הבחור למסקנה שהוא לא מיועד להצליח.

ואט אט מתגנבת ללבו במחשבה שאולי הוא לא נועד לגדול בתורה. מכאן ואילך הדרך להידרדרות סלולה, דרכו של הבחור ממשיכה בעצלתיים, בלי דחף בלי מוטיבציה, כל כולו נראה כאדם טועה בדרכים בלי יעד מוגדר. מובן שבמצב זה לא ניתן להגיע להישגים ראויים, וכשלא משיגים לא מצליחים. אז נקל לסתות מן הדרך ולחפש את הדשא של השכן שנראה ירוק יותר. נראה לבחורים הצעירים, שכל אלה שהצליחו ברוחניות, לא היו צריכים להתמודד מול אותם קשיים שנפלו בחלקם,

אבל טעות גדולה בידם! והיא שורש הבעיה - עליהם לדעת בבירור, כי בעולם לא נברא יצור אנוש שהצליח בדרך הרוחניות בלי שהוצרך להתמודד עם כל אותם קשיים המוכרים לכל "בר בי רב". מהותה של עבודת השם זו התמודדות ובזה חשיבותה, כמו מטפס ההרים שדיברנו עליו בדרשות הקודמות, שכל תפארתו כשהצליח להתגבר על המכשולים, ולא נלאה להמשיך בדרכו הרצופה בקשיים. כך עיקר החשיבות בדרך לשלימות ולהשגת רצון האלוקים בהיותה רצופה בהתמודדויות,

ובעובדה שדורשת היא: עקשנות, ועקביות, עד להשגת המטרה. הושמעה ביקורת חריפה מפי גדולים וטובים, על כותבי תולדות גדולי הדורות, שהם מתמקדים על פי רוב מהביטים המאירים של אותם אישים דגולים, ומשום מה העלימו את קשייהם, את היגיעה הרבה שנדרשה מהם, עד שהגיעו לדרגותיהם הנשגבות. במקרים רבים היו הגדולים האלה בעלי כישרונות חלשים, כמו שמובא על בעל "חוות דעת" על המהר"ם שיק ועל עוד רבים.

אחרים היו תוססים במיוחד, לא יכלו לשבת על יד הגמרא, כמו שמסופר על מי? על העילוי מרוגוצ'וב, הרוגוצ'ובר אחד מגאוני הדור הקודם. בהיותו נער רך בשנים, הוא היה נשמט דרך חלון ביתו של המלמד ומטפס על עצים, {באמצע השיעור עוזב את השיעור דרך החלון ומטפס על עצים}. ולא עמדה לו אלא חוכמתו וסבלנותו של אותו מלמד - שהיה לוקח כיסא, יושב מתחת לעץ, ומשנן לו את לימודו בצורה הזאת, לא וויתר עליו ונהיה גאון הגאונים.

הרוגוצ'ובר הוא קשר את השערות שלו, הוא גידל אותם וקשר אותם עם חבל לתקרה - שהוא לא יירדם, ואם היה נרדם אז החבל היה מרים לו את הראש. גאון הגאונים הוא היה. ואיך הוא היה בהתחלה? תוסס, מה שקוראים היום "היפרקטיבי" בלי ריטלין, מטפס על העצים, והרבי הולך אחריו ללמד אותו מתחת לעץ, לא וויתר עליו תראו מה יצא מזה. גם על גדולים בדור האחרון מסופר שעברו תקופות של משברים, כידוע מהחזון איש בצעירותו,

וגם על פוסק גדול רבי משה פיינשטיין, בעל "האיגרות משה" שהיה ידוע כמתמיד עצום, היה טורח לשנן השכם וערב באוזני נכדיו - שאת התמדתו קנה על ידי יגיעה עצומה שאין לתארה, ואל להם לדמות כי לא היה קל להשיגה. הוא חזר מאות פעמים על "שולחן ערוך" כל דבר הוא למד מאות מאות פעמים, לא קטע שולחן ערוך כל השולחן ערוך. הכלל הוא שאין הישגים בלי יגיעה. מעתה ברור, כי הקשיים שנערמים בדרכו של בחור, אינם הוכחה לאי התאמה להיות גדול ולהצליח,

להיפך - אם יש קשיים זה מוכיח שהוא בדרך הנכונה, ושהוא מתקדם אט אט למסילה העולה בית אל. אמרנו "מטפס הרים" - הוא לא רץ, הוא עולה צעד ועוד צעד, מבסס את הצעד ועוד צעד, מבסס את הצעד ועוד צעד. אומנם עליו להתחזק ולהוסיף כל הזמן כיוון כמאמר דברי חכמים בברכות לב': "דברי תורה צריכים חיזוק!" וכמו שכתב מרן "הבית יוסף" בשולחן ערוך בסימן הראשון, "התגבר כארי לעבודת הבורא".

אך אם יחליטו להתאזר בגבורה, ולהתמודד עם המשימה - מובטח שיקבל סייעתא דשמיא מרובה, יראה ברכה בעמלו, יגיע להישגים שלא שיער כלל בתחילה. וכמו שהבטיחו חכמים "בשבת" קד': "הבא להיטהר מסייעין לו" וכל מטרת האדם בעולם הזה זה לעמוד בניסיונות. לא ניסיון אחד עומד בדרכו, שרשרת של ניסיונות לאורך כל חייו. היצר הרע מנסה להטותו מהדרך הנכונה, לפתותו ללכת בדרך עקלתון, ועליו להתגבר ולהתמודד כנגדו.

הווי אומר: שמעלתו של האדם נבחנת על פי כושרו לעמוד בניסיון, ככל שהשליטה העצמית גבוה יותר - דרגתו ומעלתו מרוממת יותר. מעתה שומה עלינו לברר, מה היא הדרך שבה אדם יוכל לרכוש את השליטה העצמית, ואת היכולת הנכבדה לעמוד בניסיונות? התשובה היא: להתגבר על הפיתויים. זה מעניק למתגבר את הגבורה. ברגע שאדם מתגבר על הפיתויים - הוא יתגבר בגבורה. מי זה המתגברים? אלה שמושלים ביצרם, הם אדונים על עצמם, הם יוכלו להתמודד מעתה טוב יותר עם פיתויי יצר הרע.

אבל אלה שמפנקים את יצרם ונשמעים לו - הם הנשלטים ויצר הרע אדון להם לעולם. נמצא איפה: הרוצה להיות אדון לעצמו ולשלוט ביצרו-לא יוכל להכשיר עצמו בלי להתמודד עם קשיים, ומעתה ברור, דוקא הקשיים הניכרים בדרכו של אדם - אלה הם המעניקים לו את החוסן הנפשי, ואת הממשלה על עצמו ועל יצרו הרע.

דוגמא מעשה שהיה: יום אחד הגיעה משלחת של עסקנים מארצות הברית לביקור במחנה צבאי, בסיור שערכו עמם מפקדי המחנה, הראו להם בין השאר את השטח המשמש לאימוני החיילים. האורחים סקרו את השטח, כולו זרוע תעלות, ותיל, עמודים, גדרות, תרשים, צמחייה. והסבירו להם הקצינים שהחיילים רצים ועורכים תרגילים ועוברים את המכשולים.

אחד העסקנים במשלחת הסתכל בדאגה על השטח והציע: "אנחנו מוכנים לתרום תרומה הגונה ליישר את השטח, לרצף אותו יפה, שיהיה קל לחיילים היקרים!",

חבורת הקצינים הצליחה בקושי לעצור את הצחוק, מפקד המחנה הסביר בסבלנות: שרק מסלול כזה רצוף מכשולים ניתן לתרגל חיילים בצורה הטובה ביותר, ורק כך רוכשים את הכושר הגופני הקרבי הדרוש. כשם שחייל מרגיש שהוא חב את הכושר שלו לאותם מכשולים שהוצבו בדרכו בעת האימונים - גם אנחנו צריכים לזכור, שאנחנו חייבים את כל ההישגים שלנו ליצר הרע, הוא המכשול הגדול, והוא לא מכשול אחד, אין סוף מכשולים, בלעדיו אבל לא היינו מתקדמים ולא היינו מתעלים במשך ימי חיינו.

ההתגברות עליו זו היא המעלה שעולים. ואומנם, כאשר סקר הבורא ביום השישי לבריאה לבריאת עולמו "ראה והנה טוב מאוד", ומה אמרו חכמים זכרונם לברכה במדרש? "והנה טוב מאוד" זה יצר הרע. אין יותר טוב מיצר הרע, כי יש לו את התפקיד המרכזי בעולם, ויש לו את החלק הנכבד בהשלמת התכלית של כל אחד ואחד. הוא המכשול הגדול, הוא נקרא "מכשול" אחד מהשמות שלו, הוא נקרא גם אבן, אבל הוא מכשול והמכשול הזה הוא טוב מאוד. "והנה טוב מאוד" זה יצר הרע,

למה? כי בזכות יצר הרע אתה עולה ומתגדל, וכשאתה מתגבר עליו -אתה קונה ורוכש לך מעלות. ואכן המלאכים שאין להם יצר הרע, הם לא מתעלים, לפיכך הם נקראו "עומדים" יען כי עומדים הם באותו מצב. אין להם אפשרות לעלות. ורק לנו "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" רק אנחנו יכולים לעלות לעלות לעלות לעלות לאין סוף. אז זאת אומרת: מי שחושב שצריך לחיות ולהיות דתי, בלי שום מכשולים, בלי שום ניסיונות, ושהכול ילך חלק, וכל הזמן מתלונן: "למה זה ככה? למה יש לי כל מיני בעיות?"

יצר הרע, הוא עומד לך בכל מקום להפריע ואתה צריך להתגבר עליו, דלג מעליו, דלג דלג דלג וכל פעם שאת המצליח לדלג מעליו – אתה מתקדם, מתקדם מתקדם מטפס בהר ואפשר שתגיע לפסגה. אם תתמיד ותבין מה היא המשימה - ולא תתלונן ותבין: אדרבא! ככל שמתגברים עליך הקשיים - סימן שמצפים ממך ליותר, ואם נותנים לך קשיים גדולים - זה רק אם אתה יכול לעמוד בהם, אף אחד לא מעמידים אותו בניסיון שאינו יכול לעמוד בו,

אז אם נותנים לך יותר קשה - פירושו שאתה מסוגל, אדרבא אתה צריך להבין. אז אין להתייאש ואין להתרפות ולחשוב: "לי זה... אני חשבתי זה קל, זה נראה לי קשה, בטח זה קשה בלי זה אי אפשר להתקדם!". גם החיים הם קשים, הרבה דברים קשים, אז מה, מוותרים? ולעבוד זה לא קשה? ולהשיג את הפרנסה כל פעם זה לא קשה? והביזיונות מבעל הבית זה לא קשה? ומהעובדים זה לא קשה? ומכל מיני דברים זה לא קשה, קשה! הכל קשה! אז מה?.

אבל פה לפחות ברוחניות - הקושי הוא ההבטחה לעליה רוחנית, וטיפוס מתמיד בדרך העולם בית אל! "מי יעלה בהר השם ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר לבב". נו תקוה שאנחנו נהיה מאלה, קדימה! להתחיל לעלות.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".