חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק כח - מי יעלה בהר השם? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום נדרה בת סעידה להצלחה באירוסין, חופה וקידושין,

בבריאות שלמה ולמזל בת סעידה וליומן יהודית שלום בית ופרנסה בשפע

סעידה בת סועדה כל יוצא חלצי הרפואה שלמה בכל רמ״ח בשסה גידים ואיברים

ובפרט בת אל בת סעידה וזיווגים בהצלחה לכולם, אמן.

אמן.

ממשיכים בחיזוקים

מי יעלה והר השם

דוד המלך

אומר בתהילים מי יעלה והר השם

לא בכדי הוא אומר כך

שכן עבודת השם יתברך משולה לטיפוס על הר

כשם שטיפוס אל מרומי הר

קשה מאוד

ויש אבני נגף ומכשולים רבים בדרך

מכשולים שמעכבים את המטפס

ומאיימים להפיל אותו מטה במדרון התלול

כך הטיפוס במעלה הר האלוהים

כרוך בקשיים רבים

והמטפס

ימצא בדרכו מכשולים רבים

מכשולים אשר יקשו עליו את הדרך העולה בית אל.

אבל צריך לדעת

שחובה לטפס,

זכות לטפס

ולהגיע אל העל.

אבל קודם שניגשים למלאכת טיפוס הרים

צריך להקדים ולהכין את עצמו כראוי

שאם לא כן עלול כל העמל וההשקעה לרדת לטמיון.

הטיפוס בהר השם

אינו יוצא מהכלל הזה.

גם הוא דורש הכנות מתאימות,

הכנות

שאם מתעלמים מהן

נפגעו קשות בסיכויים של המטפס.

ואם נתבונן נמצא שהכנות הנדרשות למי שעולה בהר השם

מקבילות להכנות הנדרשות

על טיפוס שרים.

הכנה ראשונה,

הכנה נפשית.

אדם עליו להכין את עצמו לקשיים העומדים לפניו,

לשנן ולזכור

כי כל קושי

שעמו הוא יתמודד,

כל אבן נגף

שאותה הוא עובר,

יקדמו אותו בדרך אל הפסגה.

וצריך זהירות יתרה שלא להחליק.

יתר על כן,

צריך לדעת

ככל שמתגברים הקשיים,

ככל שהרגליים כבדות,

הנשימה קשה יותר ויותר,

זה סימן שהוא הולך ומתקרב אל הפסגה.

כמוהו,

העולה בהר השם

צריך להכין את עצמו לקשיים הרובצים לפתחו,

להצטייד באורך רוח,

לדעת ולזכור כי כל התמודדות

מקדמת אותו בדרך העולה לפסגה.

ואדרבה,

ככל שהקושי גדול יותר,

ודאי קרוב הוא יותר אל הפסגה,

כל הגדול מחברו, יצרו גדול המנו.

אז דבר ראשון זה הכנה רוחנית.

הכנה נוספת שהטפסן צריך

להצטייד בציוד דרוש.

בראש ובראשונה,

מפת השבילים והדרכים בהר.

בלא מפה זו הוא עלול לגלות שסטה מן הדרך הנכונה.

במקום לעלות, הוא ירד.

או גרוע מזה, עלול לטפס למקום שאינו ראוי לטיפוס,

ומשם הוא ייפול ויתרסק.

נוסף לכך, זקוק המטפס לפנס,

כדי שיסייע לו בשעת החשיכה

או במקומות אפלים.

נו,

נו,

מאשר בעזרתו יוכל להישמר את אם המכשולים הניצבים לפניו.

כיוצא בזה,

אף המעפיל

אל הר האלוקים,

הוא נזקק לציוד מתאים.

זקוק למפה שתכוון אותו אל דרך הישר,

ותציל אותו מהדרכים השבילים שאינם מגיעים אל מחוז חפצו.

איזה מפה הוא ישתמש?

בהלכה.

כי שמה כן היא,

מדריכת האדם כיצד עליו להלך.

כמו כן הוא זקוק לפנס.

מה זה הפנס?

ספרי היראה והמוסר

שיכולים לסייע לו בגילוי המכשולים העומדים בדרך.

אם לא יקפיד להצטייד היטב בציוד הנדרש,

יקשה עליו מאוד להצליח במשימתו ולהגיע לפסגה.

צריך הלכה וספרי מוסר.

זה המיפוי מהפנס.

זה הכנות מקדימות.

להן נזקק העולה בהר השם.

בזה לומדים גם עם מטפסי הרים.

אבל כשנתבונן ונמצא,

כי גם באמצעים הנדרשים לעצם הטיפוס יש הקבלה

מרובה בין טיפוס הרים לעלייה בהר השם.

מטפסי הרים רגילים לקשור את עצמם בחבל

לסלע גבוה ואיתן,

שאם תמעדנה רגליהם, חלילה,

החבל יבלום את נפילתם ולא יידרדרו במדרון.

בלי חבל, הסכנה גדולה מאוד יכולה להסתיים בריסוק איברים.

אל התהום הפעורה.

ככה עולה בהר השם.

נדרש חבל.

חבל שישמור עליו במקרה של מעידה חד פעמית

או כישלון חלילה.

והחבל ישמור עליו שלא יתרסק בתהומות הייאוש.

החבל הזה קוראים לו חבל האמונה והתקווה.

בהם יכול אדם להיאחז בשעה של נפילה.

תמיד יש לאנשים נפילות.

אבל אם יש את החבל הזה שקוראים לו אמונה,

אז הוא מחזיק כשהאדם לא יתרסק.

ועליו לזכור כי אם יתמיד וימשיך לנסות לעלות,

בוודאי ייפתחו בפניו שערי שמים ויזכה להגיע לפסגת ההר.

עוד הקבלה בין טיפוס הרים ועפלה לפסגת הר האלוקים.

ניתן למצוא בעובדה כמו שבהר

אין דרך סלולה,

אלא שבילים רבים

הראויים לטיפוס,

כולם מעוקלים עם סלעים באבנים,

באבנים מחליקות,

וכל מטפס בורר לו לפני העלייה באיזה שבילים בדיוק הוא בוחר ללכת.

כך אדם

שרוצה לעלות בדרך הסלולה בהר השם,

כל אחד ואחד ודרכו שלו,

כל אחד ואחד ומאבקיו.

לסיום,

צריכים להתבונן.

כל הקשיים העומדים בפני הטפסן

זה רק בשעת הטיפוס,

עד שמגיע לפסגה.

אחרי שמגיע אל ראש ההר,

כל הקשיים נגוזים ולא נותרת אלא תחושת סיפוק מתוקה,

כאשר הוא מביט לאחור

וסוקר את הקשיים שעבר,

שואף אל קרבו שאיפה עמוקה

של אוויר הרים צלול שווה צערי,

ויודע בבירור

כי הכל היה כדאי.

כמוהו,

בקל וחומר בן בנו של קל וחומר,

אדם המעפיל בהר השם ומגיע לפסגה,

הלא לבטח התגמדו בעיניו כל הקשיים,

וליבו התמלא בסיפוק רוחני כביר מאין כמוהו.

הוא השיג את פסגת העושר בעולם הזה,

ובעולם הבא, לנצח.

זאת אומרת, מטפסי הרים

בדרך כלל לא מטפסים הר אחד.

אחרי שמטפסים הר אחד,

הם הולכים לחפש עוד הר,

אחר כך עוד הר.

יש כאלה שעולים שבע הרים, שמונה הרים, עד שהם מתרסקים.

אצלנו מספיק שאתה עולה פעם אחת.

הגעת למעלה,

אתה מסודר לעולם הזה ולנצח.

פעם אחת רק תעלה את ההר.

נכון,

יש זמנים קשים,

יש רגעים מלאי ייאוש,

אתה חושב שדי, אין לך כוחות יותר להעפיל,

אתה לא יכול לעלות יותר, זהו, עד כאן. אני, זה, זה הגבול שלי, לא יכול.

אין דבר כזה.

הכול צריך בלי להתייאש.

כל הקשיים זה רק בשעת הטיפוס.

אבל כשמגיעים לפסגה,

יש אור כביר ורוחני, צח ונפלא מאין כמוהו.

הלב הנשמה מוארים באור נצחי.

כשאדם יביט לאחור,

אין ספק שיכיר שהכל היה כדאי,

שכן הקשיים עברו לבסוף.

ומה נשאר לו?

כל הנצח

שרכש בעמלו.

לא כסף,

לא בתים,

לא בגדים, לא מאכלים.

מכל זה לא נשאר כלום.

רק התורה והמצוות והקניינים הרוחניים,

הם יעניקו לו אושר ושמחה

לעולמי עולמים.

עצה טובה,

אנחנו יכולים ליטול גם כן ממטפסי ההרים,

כל רגע לעלות.

להתאמץ עוד קצת

ועוד קצת,

עד שמגיעים אל ראש ההר.

לא לזלזל בשום מאמץ.

כל טיפה של מאמץ מקדמת אותנו לפסגה.

גם מאמץ קטן ביותר,

אפילו פסיעה אינו הולך לאיבוד.

הכול מקדם אותך לפסגה.

אבל צריך לזכור,

כשמטפסים בהר

או בהר השם,

אין קיצורי דרך.

אין פטנטים.

יש רק דרך אחת,

דרך של עמל ויזע.

בלי זה לא מצליחים לטפס.

צריך להתגבר על הקשיים.

צריך להתמודד עימם.

צריך להתפלל ולייחל לקדוש ברוך הוא.

וכך לצעוד בבטחה צעד

אחרי צעד.

עד שזוכים לבסוף

להגיע לפסגת האלוהים.

כל אחד יכול,

כל אחד חייב,

וזו הזכות שהשם נתן לנו,

שנוכל לטפס בהר האלוהים.

תעבדון את האלוהים, איפה?

בהר האלוהים.

צעד ועוד צעד,

צעד ועוד צעד. אפשר לנוח בינתיים.

ואחר כך עוד צעד.

נדוע.

מעוד צעד.

אבל להתקדם.

כל הזמן. להתקדם.

מי יעלה בהר השם?

אורח חיים למעלה למשכיל.

למען סור משאול מטה.

ואתם רואים.

התקדמתם.

צעד, מעוד צעד, מעוד צעד. אתם לא נמצאים באותו מקום שהתחלתם לצעוד, נכון?

וואו, איזה גובה הגעתם.

אבל עדיין יש לטפס.

עד שמגיעים לפסקה.

רבי יחנן יום הנגשי אומר.

נושא הקדוש ברוך הוא זה כל ישראל.

לפי כוח רבו לעולם תורה ומצוות.

שנה אמרו אדוננו בסלמאן סולגו יגדיל תורה ויעדיל.