נציב יום: אילן שמעון בן אורה נדרה, רפואה שלמה, לא יזדקק לרופאים ולתרופות, הצלחה בלימודים, ופרנסה בתוך כלל עמו ישראל, אמן, א מ ן!!

ממשיכים לחיזוקים בעבודת השם. אמרנו שביד כל אחד ואחד תלוי הדבר אם להיות כמשה רבינו, וכשאר גדולי ישראל שעשו כל מה שהיו יכולים לעשות, והכל תלוי בעצמו ואך ורק בעצמו. את היסוד הזה לומדים מרבי אלעזר בן דורדיא. הדבר קרה לפי כ-1500 שנים, הימים ימי המרד, רומאים הסתובבו בכל הארץ, ודיכאו כל ניצוץ של תורה, וכל רצון טוב לחזור בתשובה. באותם הימים הסתובב לו יהודי בשם אלעזר בן דורדיה ומועקה בלבו.

חוטא היה האיש חוטא גדול מאוד, ונתעורר בו הניצוץ שבקרבו, ורצה לחזור בתשובה לפני ולבקש מחילה על מעשיו הגרועים. אבל איך מוצאים את הדרך לעשות תשובה שלמה? אז כתוב במדרש, הלך אלעזר בין הרים הגבוהים, צעק מנהמת לבו: "הרים! בקשו רחמים עלי!", שומע קול: "עד שנבקש רחמים עליך - נבקש קודם רחמים על עצמנו", {ועל זה יש פסוקים} אנחנו בעצמינו זקוקים לסליחת השם. הבין אלעזר שאין לו מכאן ישועה.

הלילה ירד הלבנה האירה במרום, סביבה כל צבאה רבבות כוכבי אור, "ירח וכוכבים - בקשו רחמים עלי!" נשמעת הזעקה במרחב ההרים, - "עד שנבקש רחמים עליך - נבקש קודם רחמים עלנו גם אנחנו זקוקים לסליחה" כך חוזרת הזעקה ונשנית, לכל מי שניתן להעלות על הדעת, והוא פונה: "בקשו עלי רחמים"! פונה לתהום, פונה אל הגיהינום! לכולם הוא פנה, וכולם השיבו לו את אותה תשובה עצמה: "עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמנו"

משנכזבה תועלתו למצוא עזר מהסובבים אותו, הגיע להבנה ברורה ואמר לעצמו: "אין הדבר תלוי אלא בי!". למה לבקש עזרה מאחרים? אבקש בעצמי. וקול בכי גדול שהדהד בין הרי הגליל, זעק אלעזר מקירות לבו: "סלח לי מלכי! מחל לי!"", הניח ראשו בין ברכיו, געה בבכייה עד שיצתה נשמתו. ובת קול הכריזה מן השמים: "רבי אלעזר הנך מוזמן לחיי העולם הבא!".

יש להתפלא: האם הוא סבר באמת שההרים והגבעות יכולים לעזור לו? האם חשב לשים מבטחו בירח או בכוכבים? למה עלה על דעתו כי התהום והגיהינום יתפללו עבורו ויתחננו עליו? לפי אברבנאל אפשר להסביר, איך נסביר אתם זוכרים את ההסבר?

ש. (לא שומעים)

הרב: בדיוק, הוא פנה לארבע יסודות שמהם הוא מורכב, אוח, אש, מים, ועפר. {תסתכלו באברבנאל שוב ותבינו} אבל פה מבאר ביאור הדבר, ההרים והגבעות כשהוא פנה אליהם הוא מרמז על ההורים שבאדם. כמו שאבותינו הקדושים נקראו "הרים", והאמהות נקראו "גבעות", אז הוא פנה את ההורים כאילו, מרמז על ההורים. מה פירוש? בקשו עלי רחמים למה? בהתחלה הוא ניסה להטיל את האשמה שכל השחיטות בפעולות שלו הלא מוסריות – זה על ההורים שלו.

"איך נהייתי כזה שאני חוטא? זה הכל בגלל ההרים – ההורים!, אז תבקשו עלי רחמים, אני לא אשם!". אבל ההסבר הזה לא התקבל. אז הוא שוב ניסה להאשים את השמים ואת הארץ, העביר את האחריות לסביבה, האשים את הישיבה ואת האחרים, השמים וארץ - הרוחניות והחברים הגשמיים, גם זה לא נתקבל ונדחה. עדיין התייאש והצביע על היקום כאילו היקום גורם למעשיו, וטען שנולד במזל רע, ולפיכך הוא לא אשם בהתנהגות, גם הטענה הזאת לא התקבלה.

ואז מצא את האומץ והכוח לומר: "בכל אני אשם!, הכל באשמתי, אני לא יכול להאשים אף אחד אני לוקח אחריות על מעשיי!!". ורק אז נתקבלה החרטה, ובת קול הכריזה: "רבי אלעזר הנך מזומן לחיי העולם הבא!". מי שתולה כל הזמן את האשמה, כשהוא היה קטן היכו אותו הרביצו לו לא התייחסו אליו, זרקו אותו, הפלו אותו מהאחים האחרים, הוא מעולם לא יצליח, הוא לא יכול לעשות תשובה, כי תמיד הוא תולה בזה בזה... הוא לא אשם, הוא אף פעם לא אשם,

מי שתולה בסביבה; "אף פעם לא פרגנו לי, לא עודדו אותי, לא זה..." הוא לא יצליח, הכל זה אתה יא חביבי, גם אם נכון כל מה שאתה אומר - אלה הניסיונות שהייתה צריך לעבור בחיים ומהם היית צריך לצאת. מה, אתה יותר טוב מעשו? עשו אומר: "אני כבר מהבטן הייתי ככה, לא הייתה לי בחירה בכלל, אני מהבטן יצאתי ככה מה אתה רוצה? אני כבר שמה חיפשתי עבודה זרה". נו אז הוא יכול לטעון את הטענה הזאת ולצאת נקי?

והוא נחשב כמו יעקב? לא, אתה הסטארט שלך התחיל ככה ויעקב התחיל ככה, הוא יהיה יכול להתקלקל ואתה היתה יכול להיתקן, כל אחד צריך לעשות את העבודה שלו. אין תירוצים הכל זה אתה! מההתחלה עד הסוף זה אתה. את היסוד הזה היה הרב הקדוש בעל ה"דברי חיים" מצאנז זכותו יגן עלינו אמן. אמן!! מסמיך על הפסוק שנאמר לאברהם אבינו "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, ונברכו בך כל משפחות האדמה".

ואלה דבריו הקדושים כלשונם, "פי צדיק" מאמר ז': "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" אם אדם מישראל מהרהר בלבו, שהוא מלא כולו מידות רעות, שהגשמיות התגברה בו חס ושלום, אומר לו הקב"ה: "לך לך מארצך... תעזוב את הפחיתות שלך... תתרחק מן התאוות המתגברות... ואל תחשוב כאילו חס ושלום שאי אפשר להתגבר עליהם, כי בודאי אתה יכול להתחזק ולנצח את התאוות". אז לך לך מהארציות שלך, ולך לך זה לטובתך,

אם אתה הולך מכל הארציות שלך מכל התאוות מכל החומר ומכל הגשמיות - אז קודם כל אתה יכול ודבר שני זה יכול ודבר שני זה יהיה לטובתך. ואם אתה תולה הפחיתויות שלך במולדתך, שאתה נולדת לא בקדושה, ולכן קשה להתגבר על החומר, או שאתה מרגיש שאתה נכה רוח, ותולה את זה בבית אביך, "זה החינוך שקיבלתי כאילו" ואתה גם טוען שלא היה לך רבי טוב, לא היה רב שילמד אותך, אילו זכיתי ברבי כמו ימים קדמונים

– אה! לפחות הייתי משיג לפחות שמץ מהקדושה, אבל איפה אפשר למצוא בשנים האלה כמו בשנים הקודמות "רבה, רבי, מורי משהו"? אומר לו הקב"ה: "לך לך מארצך" - מכל הטעונים האלה, "וממולדתך ומבית אביך" - תפסיק עם הטענות האלה, כי אם אתה תרצה באמת להיטיב את דרכך מכאן ואילך "אל הארץ אשר אראך", אני אראה לך באיזה דרך כדאי לך וטוב לך לעבור בה כדי להגיע למה שצריך. אני אראך מה הבעיה?

רק תראה שאתה מוכן, מה אתה תולה כל הזמן טענות, "אני לא זה הם זה הוא זה הם מה זה?" ואם תבוא בטענה "אני נבער מדעת אין לי שכל - "ידוע תדע ואעשך לגוי גדול" - אני אתן בקרבך נשמה גבוה שתסייע לך, ואז תוכל להגיע רחוק בעמלך, עד שתהיה בחינת "והיה ברכה"! תזכה לדרגת מברך! ויקויים בך – "כל היוצא מפיו יעשה". אני אשמע לקול שלך מה שתגיד אני אעשה! אם אתה רוצה אבל. ולא עוד "ונברכו בך כל משפחות האדמה" - כל העולם יצביעו עליך ויאמרו: "זו הדרך לחובה, תלכו אחריו!"

ככה אומר רבי חיים מצאנז זכר צדיק לברכה. על פי אותו היסוד, היה הגאון בעל "ברכת מרדכי" אם ניישב את דברי הילקוט, על בפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". ה"ילקוט" כותב בספר דברים תתק"מ זה לשונו: "פעם אחת היו רבותינו יושבים בבית המדרש ואומרים: "אליהו מהיכן הוא?" יש מהם אומרים: "מזרע לאה", ויש מהם אומרים: "משבט גד", ויש מהם אומרים: "מזרע רחל". וכשהם יושבים ועסוקים,

בא אליהו זכור לטוב ועמד בפניהם, ואמר להם: "רבותי! מפני מה אתם מצטערים? אין אני אלא מזרע לאה". פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד, היה מתלוצץ ומלעיג בדבריי, אמרתי לו: "מה תשיב ליוצריך ביום הדין?" אמר לי: "בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה". אמרתי לו: "בני! מה מלאכתך?" אמר לי: "צייד אני". אמרתי לו: "מי לימדך שתיטול פשתן, ותארגנה מצודות, ותשליכן לים, ותעלה הדגים מן הים?" אמר לי: "בינה נתנו לי מן השמים".

אמרתי לו: "מה ליטול פשתן, ולארוג מצודות, להשליכו לים, לעלות בדגים מן הים, נתנו לך דעה ובינה מן השמים - ודברי תורה שכתוב בהם "כי קרוב אליך הדבר מאוד!" - לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים?!" מיד הרים קולו ובכה! עד שאמרתי לו: "אל ירע לך, שכל באי עולם משיבים תשובה זו, אבל מעשיהן יהיו מעידים בהן!". תדע לך את התירוצים האלה וההתחמקויות האלה כל העולם משתמשים בהם בבית דין של מעלה,

אבל תדע לך המעשים שלהם יעידו בהם, "איך היה לך שכל לזה? איך ידעת פה לעשות? ואיך פה אמרת? ואיך הוכחת אותו ולא עשית? איך ידעת פה מה לפסוק? ואיך פה... אההההה אין תירוצים! אין תירוצים. עכשיו שאלה: המעשה הזה טעון ביאור, מסופר שיושבים חכמים בבית במדרש, מצטערים "מהיכן אליהו? מזרע רחל מזרע לאה?" מאי נפקא מינה? למה הם מצטערים? עד שהוזקק אליהו הנביא לבוא לבית המדרש! ולגלות להם: "אני מזרע לאה",

וגם שאלה כזאת בבית המדרש, יושבים ודנים מאיזה זרע אליהו? זה לא ביטול תורה? זה מקום בית המדרש? אחרי שלומדים אתם רוצים לדון, מה אתה אומר, מאיפה אליהו? מה אתה אומר? וגם טעון: מה הקשר בין התשובה של אליהו הנביא לחכמים אודות המוצא שלו לבן המשך הדברים, שפתאום הוא מספר להם על הצייד? איזה שייכות מצא אליהו בין השאלה של החכמים לבין מעשה הצייד? אנחנו כבר אצל ה"ברכת מרדכי"

אכן התשובה היא: שהחכמים סברו שאליהו הנביא זכה לדרגה לה זכה בזכות מוצאו, בזכות הוריו ומשפחתו, ולפיכך ישבו ודנו, "אליהו מהיכן הוא?" מי היו ההורים שלו? שבזכותם הוא הגיע לדרגה הנוראה שלו, מהיכן יצא אליהו הנביא?! מאיפה הכוחות האלה שהוא הגיע למדרגה כזאת?! רצו לתלות את זה בהוריו. על זה השיב להם אליהו: "זה לא משנה מאיזה זרע אני, מרחל או לאה, נכון אני מזרע לאה, אבל לא זה מה שהביא אותי לאן שהגעתי,

אם ברצונכם לדעת איך זכיתי להיות אליהו הנביא? - תמצאו את התשובה במעשה של הצייד. אדם לא זוכה בזכות הוריו, גם לא בזכות נתונים שקיבל מן השמים, נתונים אפשר לקבל טובים, אין בעיה!, רק בזכות המעשים. המעשים שלו הם הקובעים, אפילו צייד פשוט יכול לדעת תורה כמו כל הגדולים. רק אם יעמול! כמו שהוא עמל עם הרשתות! לדוג דגים! הוא יכול לדוג פסוקים, מאמרים, ממרות, הכל הוא יכול לדוג הכל. כל אדם הכי פשוט - יכול, אותה בינה שנתנו לו לשאר הדברים, חוץ משוטה שאין לו בינה - הוא פטור,

אבל כל מי שיש לו שני גרם בינה, בעל שוטה והוא לא שוטה - יכול להיות גדול שבגדולים, אפילו אם אין לו את הנתונים, אבל - השאיפות, הבקשות, התפילות, המאמץ, העמל, הרצון! אין דבר כזה גדול שבגדולים, כבר למדנו הרבה דרשות על זה. אז זאת אומרת: לכן הוא הסמיך להם מיד אחרי שהוא ענה להם מאיזה מוצא הוא - אמר להם: "אבל זה לא קובע כלום, מה שקובע זה המעשה כמו הצייד!". אין סיפורים, יש בינה אין בינה, יש ישיש אתה יכול להיות, כמו שנתנו לך לזה גם לזה,

לכן רבותי! כל אחד שידע, יגידו לו את הסיפור של הצייד עוד פעם למעלה, מי נתן לך בינה לזה? שאתה תעשה זה וזה וזה וזה... אותו דבר, אותה בינה ויותר מזה. פה לא בטוח שיתנו לך סייעתא דשמיא שתהיה יותר מצייד, לא בטוח. אבל פה בתוך התורה - כל מה שתבקש ברוחניות יתנו לך, כל מה שתבקש!, אם זה אמיתי - יתנו לך, אין דבר כזה שהשם מונע כלים בשביל להתקרב אליו. שבת שלום.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".