חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק יט - אין תפילה שחוזרת ריקם | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום שיהיה לזכות בניית

סמינר לבנות, בעזרת השם.

ובכן,

אנחנו ממשיכים בחלק יוטט

בעניין החיזוק

בעבודת השם.

אנחנו צריכים לדעת

שאין תפילה שחוזרת חינם.

הפסוק אומר, כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו, כדוני אלוהינו,

בכל קוראנו אליו.

המדרש בדברים רבה, פרשה ב' אומר,

יש תפילה שנענית לארבעים יום,

ויש תפילה שנענית לעשרים יום.

ויש תפילה שנענית לשלושה ימים.

ויש תפילה שנענית ליום אחד.

ויש תפילה שנענית לעונה אחת.

ויש תפילה שעד שלא יתפלל אותה מפיו, הוא נענה.

שנאמר, והיה טרם יקרא וואני יענה.

אמר רבי, חייא רבה.

כתוב בתהילים כף זן.

כבל, אדוני.

חזק ויאמץ ליבך בכבל, אדוני.

הביא מתפלל וחוזר ומתפלל.

ויש שעה שיתנו לך.

מדברי החכמים, זיכרונם לברכה, אלו אנחנו למדים.

כי תפילה לעולם נענית.

במוקדם

או במאוחר.

ועל כן,

אם אדם רואה שלא נענה בתפילתו הראשונה,

אל יתייאש,

אלא עליו להמשיך ולבקש.

כמו שאומרת הגמרא בברכות ל״ב,

אמר רבי חמא ברבי חנינא.

אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה,

יחזור ויתפלל.

שנאמר, כבל אדוני,

בכבל אדוני.

וכן נפסק בתלמוד ירושלמי,

מסכת ברכות פרק ג'.

ויהי כי הרבתה חנה להתפלל מכאן שכל המרבה בתפילתו נענה.

אז זאת אומרת,

צריך להרבות בתפילות. אתה לא יודע מתי זה,

אבל תמיד זה נענה.

העניין בזה,

כדי לסכול דיישועה נדרשת מאדם כמות מסוימת של תפילות.

ועד שלא ישלים חוק תפילותיו כשיעור הזה,

הוא לא יקבל מה שביקש.

ועל כן עליו להוסיף להתפלל עד שתתמלא מכסת התפילות,

ואז תבואי ישועה.

כמו שמצינו אצל אברהם אבינו ושרה עימנו,

לא נפקדו מבין עד היות אברהם בן מאה שנה,

ושרה תשעים שנה.

מדוע?

הקדוש ברוך הוא מתאבה לתפילתן של צדיקים.

מהי התאווה הזאת?

האם זה לא עצם הדבר שדיברנו?

שהקדוש ברוך הוא קוצב שיעור של תפילות שהוא מתאבה להן.

ועד שלא יושלם השיעור,

לא תיענה הבקשה.

הן הן הדברים.

ולכאורה יש לתמוהה.

מדוע אמרה הגמרא שאם לא נענה אדם, יחזור ויתפלל?

ומשמע שבזה ודאי ייענה בסוף.

אולי הקדוש ברוך הוא רוצה להושיעו?

אולי הוא לא רוצה לתת למבוקשו?

אז מה יועיל ריבוי תפילה?

אלא מוכח מדברי הגמרא שאין דבר העומד בפני התפילה.

בכוח תפילה לשפר רקעים,

לקרוע גזרות,

להשיג מילוי כל הבקשות.

דוגמה לאדם שהתפלל וחזר והתפלל.

עד שלבסוף כאילו כפל הקדוש ברוך הוא למלא רצונו.

איך נוכל למצוא זאת?

כמו אצל משה רבנו.

משה יורד מהר סיני, רואה את העגל והמחולות,

משבר את הלוחות ומיד

מתנפל

לפני השם על עם ישראל.

מתפלל עוד ועוד ועוד

ולא מתייאש.

ארבעים יום וארבעים לילה.

מתפלל בלי הפסקה.

כמו שמתארת לנו הגמרא ברכות ל״ב. ויחל משה

מלמד שחמד בפילה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאכלה הוא עד שניה חולה.

אחילו עצמות היה לו.

ועוד כתוב שם, שתפס משה רבנו לקדוש ברוך הוא כאדם שתופס את חברו בבגדו

ואמר לו, ריבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם.

זה מבין?

להתבונן מה כוחה של תפילה?

משה רבנו הרבה כל כך בתפילה ותחנונים,

עד שהקדוש ברוך הוא לא יכול היה לעמוד בפני תפילתו?

וזה כמו מישהו שתופס את חברו בבגדו

ולא נותן לו ללכת עד שימלא רצונו.

עכשיו צריך להבין מה סוד הכוח הכל כך נשגב של התפילה.

את זה לומדים מהמשך הגמרא.

הגמרא מספרת

שאפילו שאמר הקדוש ברוך הוא משה, הרף ממני ואשמידם.

הבין משה רבנו

שהדבר הזה תלוי בו.

הוא מיד עמד ונתחזק בתפילה וביקש רחמים.

הגמרא ממשילה זאת.

משל למלך שכעס על הבן

והיכה אותו מכה גדולה,

ואוהבו היה יושב לפניו

ומתיירל אמר דבר.

ראו את המלך כזה עצבני, פחד להגיד משהו.

והמלך אומר לבן

אלמלאו אוהבי היו יושב לפניי הרקתיך.

אה הבין האוהב אם כן הדבר תלוי בי

מיד עמד והצילו.

אם השם אומר הרף ממני

ואשמידם כאילו זה תלוי בך מי יחזיק את הקדוש ברוך הוא? מה אתה אומר לי הרף ממני? עזוב אותי.

עזוב אותי ואני אשמיד אותם.

אז אתה אומר זה תלוי בי.

אז לא הניח משה רבנו עד שנתמנה בקשתו.

הרי לנו שכבר מלכתחילה היה מצב

שאין הדבר תלוי אלא בי,

כבר מההתחלה.

ובעצם מה רצה הקדוש ברוך הוא? רצה את התפילות של משה רבנו

וחיכה להן.

כי הוא קבע שהמציאות תהיה, שהישועה תהיה תלויה בהן,

ועל ידן יהיה ניתן להציל את עם ישראל.

ככה הדבר אצל כל אדם מישראל.

אין הדבר תלוי אלא בי.

הקדוש ברוך הוא מחכה לתפילות של האדם כדי שיוכל להושיע אותו,

להשפיע עליו שפע ברכה והצלחה בכל העניינים.

אבל מה שמותר על האדם, להתפלל בלי הרף,

עד שיענה.

מדעים גדולים-גדולים שמספרים שהם לא היו מבינים והיה קשה להם בלימוד ולא היה זה.

עמדו לידי אחד.

והיו בוכים, בוכים, בוכים, עד שנרדמים.

מרוב עייפות של הבכי.

ואז היה בא להם בחלום,

והם אומרים להם, מעכשיו, ככה וככה, וכל אחד עם סיפור דומה ושונה, שונה ודומה.

וככה זה היה.

אבל אם אדם מגיע למצב כזה עד כלות הכוחות, מתוך תפילה,

היא בוקעת שערים.

והנה, כמידתו של משה רבנו, כשהתחנן והתיר עבור צאן מרעיתו, עבור עם ישראל,

כך הייתה מידתו גם בשאלותיו האישיות,

כשהתחנן לפני הקב'-הוא, אני יכול להיכנס לארץ להנהיג את בני ישראל

בבואה מלאה.

וכך מובא במדרש, בדברים רבה, פרק יא'-יוד.

תקטו תפילות, התפלל משה בפני הקב'-ברוך-הוא כמניין ואתחנן.

515 תפילות שונות,

אחת אחרי השנייה.

התפלל בשביל להיכנס לארץ.

וזה אחרי שנאמר לו, לא תעבור את הירדן הזה.

ואמרו חכמים, שאם היה מוסיף עוד תפילה אחת,

516 היה נענה.

אלא הקב'-ברוך-הוא הפסיק אותו ואמר לו, רב לך!

אם אתה תעבור עוד תפילה אחת,

תהיה לי בעיה.

זהו.

אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

עוד תפילה אחת היה מכריע.

אחרי גזירה,

שלא ייכנס.

רואים מה זה הכוח של התפילה?

כל תפילה סופה להתקבל.

נכון, לא תמיד עונה הקב'-ברוך-הוא מיד.

לפעמים צריך להתאזר בסבלנות אישה היא,

עד שתתמלא המשאלה.

אך אין להתייאש.

אם אדם יתמיד בלא הרף,

יתפלל עוד ועוד ועוד ועוד,

ועוד ועוד ועוד.

ועוד.

ועוד ועוד.

ועוד ועוד ועוד ועוד. ודאי יענה לסוף.

לפעמים אדם הרבה מפציר בתפילה ואינו נענה.

ונדמה לו שהקב'-ברוך-הוא אומר לו,

עזוב אותי בחייאת, די, תניח לי.

זה לא נכון.

כאילו הקב'-ברוך-הוא נועל שערי תפילה.

זה רק ניסיון.

המטרה לבחון אם האדם יתייאש או שיגביר חיילים ויוסיף אומץ להרבות בתחנונים עד שיפרוץ את השערים ותפילותיו תתקבלנה.

לכן אין להתייאש חס ושלום.

אדם יתפלל ולא ענו לו,

לא מתייאשים.

ידה כל תפילה ותפילה נשמעת בשמיים.

ואפילו אם לעת עתה לא נתמלאה בקשה,

זה מחמת ניסיון

שהקב'-ברוך-הוא רוצה לנסותו,

או מחמת שטרם נתמלא שיעור התפילות שצריך

כדי למלא משאלות ליבו לטובה.

אם אח ימשיך להתפלל ולעתיר,

אין ספק כי לבסוף ייענה.

סתם ניקח

הדמיה,

כשהולכים לצבא,

אז יש כל מיני

טירונויות.

יש לה שריון,

יש של צנהנים,

יש של סיירת,

יש של טייסים.

זה לא דומה.

כל אחד בשביל לקבל את העיטור,

או את הסמן,

או את החריט,

הוא צריך לעבור

טירונות שונה.

יש כאלה חודשיים, יש שלוש,

יש חצי שנה, יש שנה,

יש חמש שנים.

תלוי.

לאן אתה שואף? מה אתה מבקש?

מה אתה רוצה להיות?

אם אתה רוצה להיות בשמיים,

טייס,

אתה צריך להשקיע יותר.

אז אם נשווה את זה ככה, נמשיל את זה בחזרה,

אתה רוצה להיות שמיימי, רוחני,

זה פה, שם. צריך להשקיע הרבה תפילות. זה לא,

כמו אחד רוצה להיות נגר.

זה לא צריך הרבה תפילות.

קח איזה קרש,

קח איזה פטיש, קח מסמר,

תשתדל לא לדפוק את האצבע, ותתחיל.

נראה מה יהיה איתך בסוף.

אבל אם אתה רוצה להיות משהו

רציני בהתאם,

אז יש סך של תפילות שכל אדם צריך לעבור,

ואז האדם יכול לזכות.

אבל אין דבר כזה שתפילה חוזרת ריקה.

חנה, אנחנו לומדים את התפילות ממנה.

וכתוב כי הרפתה להתפלל.

מה זה הרפתה?

היא הייתה בוכה, בוכה, בוכה. מה זה בוכה? עד שחשב אותה עלילי שיכורה.

וכמה היא בכתה בשביל שיהיה לילד?

תשע עשרה וחצי שנה.

אה?

יש אנשים שיכולים להתפלל תשע עשרה יום?

בלי החצי.

יכולים.

אחרי פעמיים, שלוש, ארבע, הוא כבר זהו. הוא כבר אומר, הקדוש ברוך הוא לא נותן, לא זה, זה, זה.

תשע עשרה וחצי שנה.

בסוף קיבלה את שמואל.

שמואל הנביא.

איזה תפילות, יא חביבי, איך בנו אותו?

שקול כנגד משה ואהרון?

מה זה, צעוק?

אז זאת אומרת, אתה לא יודע כמה זמן צריך,

אבל אם אתה באמת חפץ,

אם אתה באמת רוצה, אתה לא מפסיק.

ניגש אליי בן אדם ואומר לי, תשמע,

אני כבר שנים מנסה בעסק, מנסה פה, לא מצליח.

יוסף הצדיק, כל מה שעשה, השם הצליח בידו, אני, כל מה שאני מנסה, לא מצליח בידי.

עשרות שנים אני כבר ככה, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן.

מה אתם אומרים על זה?

אבל הוא לא הפסיק, הוא לא התייאש.

מה פירוש? הוא ממשיך עוד פעם, עוד עסק, ועוד ניסיון.

עשרות שנים הוא מנסה, הוא לא אמר,

אה,

אם השם לא רוצה לענות לי, אני הולך לכולל.

בלבכי אני לא מרוויח, רק חובות, רק שרות, רק ממשלה, רק מחפשים אותי, רק זה, רק משפטים בלידה או״ם, בשביל מה אני צריך את זה? הוא הולך לכולל, מי ידבר איתי?

הוא לא מפסיק.

ממשיך עשרות שנים, ומתלונן.

לא מצליח, אז למה אתה ממשיך?

אבל אם היית משקיע את אותו זמן בתפילות, בואו, לא היית צריך לחבוד אף פעם.

היית כבר יכול להיות אחד מגאוני הגאונים, היית גומר ש״ס ופוסקים, כבר היית מי יודע מי היית.

אבל לא, לא ויתרת.

על מוות לא ויתרת. על ההפסדים,

על הצרות,

על הבעיות, ויתרת? לא.

עוד פעם ננסה, עוד פעם. מעביר מקום, עובר מקום, בסדר פה?

ככה? אולי ככה? אולי פה? אולי שם?

אולי בחו״ל? אולי בארץ? אולי בפתח תקווה? אולי ראש העין? אולי ככה?

לא עובד.

אמרתי לו איזה עצה, אבל

אם היה משקיע את התפילות

באותו קצב שהוא משקיע בעסקים,

כמה שעות הוא השקיע בעסקים? עשר שעות.

כמה השקעת בתפילות?

עשר מול עשר?

לא.

אז לא החשבת את זה שזה באמת תלוי בקדוש ברוך הוא. החשבת שזה תלוי בכוחי ועוצם ידי, בשכלי,

בכישרונותיי.

תלית בעצמך.

נתת מעשר?

לא, איך אני אתן? אני תמיד מפסיד.

לא הבנתי. אז איך התחלת עסק?

התחלת ישר עם הפסדים? או שהשקעת משהו?

לפני שהשקעת, אתה הפרשת?

לא.

נו, אז מה אתה רוצה?

אז בטחת רק בעצמך.

לקדוש ברוך הוא לא נותן את המקום. לא בתפילות,

ולא במעשרות, ולא בכלום. אז איך אתה רוצה להצליח?

לבכות לפני הקדוש ברוך הוא,

להתפלל לפניו,

להכניע את עצמך,

לדעת שהכל בידו, ורק בידו,

ושום כישרון, ושום עצה, ושום תמונה,

ושום דבר.

אפילו הלך לאדם שנחשב בעיני הציבור צדיק,

אמר לו, אתה תצליח ברכה והצלחה.

חוץ ממילים לא יצא שום דבר.

לא ברכה, ולא הצלחה, ולא שום דבר.

אין הדבר תלוי אלא בי!

אמרתי לכם, כמו שהסטייפלר זכר צדיק לברכה, היא אומרת, מה אתה בא אליי? תתפלל.

אתה חולה? תתפלל.

תפילת החולה על עצמו יותר חשובה מתפילה של האחר עליו.

למה? כי הוא יודע עד כמה זה כואב לו.

הוא יודע עד כמה הוא מסוכן.

אז אם אתה לא מסוגל להתפלל על עצמך בהיותך יודע את מצבך,

מישהו שלא מרגיש את מה שאתה עובר וחווה,

אתה רוצה שהוא יתפלל יותר טוב ממך?

אם אחרי כל מה שאתה התפללת, והכול, והכול, והכול, ואתה כבר, אין, אין, כבר אתה עשית את המקסימום,

אתה רוצה עוד סיוע, בסדר.

אבל לתלות באחר,

אני חולה, תרפא אותי.

תתפלל לקדוש ברוך הוא.

כולם מתפללים שהרפואה מאת ה'.

רופא, רחמן ונאמן,

רפאנו,

הושענו.

אבל לא,

אנשים שוכחים

ולא יודעים כוחה של תפילה. כוחה של תפילה פירושו אני בטל ומבוטל אצל כוחו של הקדוש ברוך הוא.

רק הקדוש ברוך הוא יכול להושיע, לזון, לפרנס, לכלכל,

להבריא, לעשיר,

לסדר, להצליח.

רק הקדוש ברוך הוא.

דבר איתו.

דבר עם אבא שבשמיים.

דבר איתו.

דבר איתו.

דבר איתו.

דבר איתו.

רבי חנניהו בנגשיהו אומר, עושה גדוש ברוך הוא זה קודם ישראל, לפי כוח.

הרבו לעם תורו משרות שנאמרו לעם ישלמה, הסדגו ירדיל תורו יאדיר.