נציב יום: להצלחת התלמוד תורה וכל הילדים הלומדים שם.

אנחנו ממשיכים בחלק יח חיזוקים בעבודת השם – מה עלינו לעשות כדי שהתפילות שלנו יתקבלו, ויקבלו עוצמה רוחנית, מעומק הלב? למה הלב אטום למה התפילה יוצאת כמו גיבובי דברים בעלמא, בלא לב בלא כוונה? כדי להבין את התשובה נקדים ונספר. מעשה בענירעב וכואב, חיכה שנה שלמה לחתונה של בן העשיר, שאליה הוא יובל לאחר כבוד יחד עם כל עניי העיר ויסעד סעודה גדולה כסעודת שלמה בשעתו. העשיר הזה מפורסם מאוד, כשהוא משיא אחד מצאצאיו, הוא שולח מרכבה מיוחדת לאסוף את כל העניים שבעיר, ודואג להושיבם על שולחן מלכים מלא וגדוש מכל טוב הארץ.

הגיע היום הנכסף בבוקר, החל העני את ההכנות, מה ההכנות? לא טועם כלום, להשאיר מקום, שיוכל להכניס לתאבון את כל הסעודה הגדולה שתהה מזומנת לעת ערב. בצהריים הציק לו הרעב, הסתפק כזית פת ומים במשורה, שיאכל על ריק. מעיים מצומקים שיוכלו להכיל את כל המנות ממנות שונות שיגיעו אליו. סוף סוף הגיע הערב, העני כבר רעב, האצטומכא מקרקרת, מצפה מתי תגיע הכרכרה והיא בוששה לבוא, הרעב מציק מאוד, היום נוטה לערוב, הסעודה לבטח כבר החלה, שום עגלה לא נראית באופק.

עיניו כלות, גופו נמצא כאן ולבו בחתונה, הוא רואה בדמיון את שולחן המלכות, מאכלים כריבים שאין כדוגמתם, שהוא רק אוכל משמיטה לשמיטה, וכך הוא יושב ומצפה, פני המערב כבר השחירו, קרני השמש ירדו נוטלות את זיקי התקוה האחרונה, ואיש לא בא לקחתו לחתונה. לילה, הסעודה החלה מזמן, ולעני מר לו מר, מרוב ייאוש הוציא מהסל שיירים של לחם שחור שנותר לו מאמש, מירכתי הבית לקח שני בצלים קטנים, וככה בלחם יבש ובצל חי השביע את נפשו הרעבה. עיניו נוטפות דמעות, שאפילו ביום הזה שמשיא העשיר את אחד מבניו - הוא לא זכה ליהנות משולחנו,

מאחר והעני היה רעב מאוד, אכל הפעם יותר מצורכו. פשפש ומצא עוד חתיכות משלשום של לחם שחור והרשה לעצמו לקחת עוד שני בצלים, וכשסיים בטנו עמדה להתפקע. איך שסיים נקשו בדלת שני שלוחים מתנשפים מרוב ריצה, פיהם מלא התנצלויות בשם העשיר על ששכחו לקחת אותו לסעודה. "הכרכרה בחוץ ממתינה!" אמרו לו, "ואנחנו מחכים לך שתבוא עמנו!". עיניו חשכו, בלבו חשב איך אוכל להכניס דבר מאכל אל פי אחרי אכילה גסה כזאת של בצלים ולחם שחור? אבל השליחים מאיצים בו: "העשיר מחכה! הוא רוצה לראות את כל עניי העיר בסעודה בל ייפקד ולו אחד מהם!!".

העני לא יכול לעמוד בפיתוי, מאכלים אשר לא שיערום אבותיו, מוגשים ככל דיכפין, איך יוותר עליהן? ואז שקל את הצדדים והחליט לבוא לחתונה. התלווה לשלוחי העשיר ולאחר דקות ספורות נמצא כבר באור יקרות, באור אולם מואר, תופס מקומו ליד השולחן, יושב וצופה בכל העניים שבעיר, אביונים יושבים, אוכלים וטועמים מטעמים בתיאבון רב, עיניהם כשמש וכירח. אבל הוא לא יכול להכניס שום דבר אל פיו, מפוצץ בצלים ולחם שחור, אחרי מספר רגעים שהוא צופה בחבריו שממלאים את כרסם, החליט לנסות בכל זאת ואומר לעצמו "תבשיל כזה אי אפשר לבטל עליו".

החל לטעום טעמים משובחים, "וגם זה אי אפשר לוותר, וכאן התחיל להאביס את עצמו, בכל רגע מוגש עוד מעדן משובח מקודמיו, והוא בחלומות לחלום שיש מאכלים כאלה, ולא הצליח להתאפק. לרגעים כבר חש בחילה, אבל העיניים הרעבות מזה עידן ועידנים תבעו את שלהן, והוא התעלם מכל קנטורי הגוף שהוא עומד להקיא, יכול להיות שהיה ממשיך ככה עד הבוקר. אבל יש גבול לכמות של מזון לגוף של אדם שיכולה להכיל, ובשלב מסוים כשהוא דוחס נתח משובח אל פיו - הרגיש כבר תחושת קבס עמוקה עולה ומפעפעת בו,

ולאחר שני רגעים כבר ניצב מסביבו שלולית של סחי ומאוס, הקיא והקיא והקיא עד שהוציא כמעט את נשמתו עם האוכל, כרסו נשארה ריקנית ומשמימה. כולם נדים בראש לאותו עני לא יוצלח, שמילא קודם את בטנו בלחם שחור ובצלים. ארבעה בצלים ולחם שחור מאתמול ושלשום, בשעה שארוחת מלכים היתה מזומנת לו, והוא הכין את עצמו, שנים הוא חיכה ליום. אנחנו משולים לעני הזה. מאחר והלב שלנו מלא בלחם שחור ובצלים מהם? הקנאה, התאווה, הכבוד, הלב מפוצץ! בצלים עם ריח - תאווה, כבוד, קנאה, לא נשאר מקום,

אין מקום בלב, להכניס עוד קצת, מנה, מנה של רוחניות. איפה נמצא מקום לתפילות ותחנונים? אם הלב מתחנן לתאוות קנאה כבוד גאוה, איפה יש עוד מקום שמה לדחוס, איך אפשר לבכות באמת? כשאין לב - אין דמעות, כשאין לב אין תפילה, וזו היא התשובה שלאלה שלנו, למה אין לנו לב להתפלל, למה אין לנו לב לבכות, למה אנחנו לא מתפללים מעומק הלב? הוא סתום, לחם שחור בצלים, מפוצץ, הדור שלנו זה דור האבן, לב האבן. הנביא יחזקאל מדבר על בני הדור של המשיח ואומר: "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר"

זאת אומרת: כל הדור הזה זה עם לב של אבן. הרחוב נורא, מלא תאוות, פיציות, פיצוציות, מעדנים בהשגחת הבד"ץ, הכל בהשגחת הבד"ץ עם אי ועוד אי ועוד אי, אי אי אי. יש שלל בטאונים דתיים, כמו של הידרדרות (הידברות) שאמר הרב אליעזר בן דוד, על "הזמיר" שהוא "מין ואפיקורוס!" למה? הוא אומר כאן של הבטאונים הדתיים עונים לכותרת: "אשר קרך בדרך" דינם כעמלק לקרר את האנשים, לתת להם עוד חומר עוד בצלים עוד לחם שחור, עוד טינופת למלא את הלב,

בדימיונות פנטהאוז ועוד כל מיני דברים ורעיונות, והפעם נהיה במלון כך כך, ונהיה עכשיו ביוון, ונהיה באומן ונהיה פה ונהיה שם, העיקר לא במקום, העיקר לטרטר את האנשים, לקחת להם את הכסף לבזבז אותם, לטייל אתם לעשות להם הכל, להניא אותם מלעבוד את השם באמת. ללוות את הליצנים בדרכם את הבנק. מטמטמים את הלב של האנשים. ומה פלא שלא נותר אפילו פירור למקום רוחני, אי אפשר לדחוף בתוך הלב מקום לשום דבר.

מה הפלא שמגיע בחור כמו אתמול להרצאה "בבני עיש" והוא אומר שהוא לא יכול לשמוע לשון הרע על הזמיר. אז אומרים: "תשמע, כל גדולי ישראל יוצאים נגדו במילים הכי קשות שרק אפשר, ועובדות!" והבן אדם לא חוזר בו. אדם אכזר! יש לו אבא עני, מקשקש בקופת צדקה, והוא יושב על מיליונים ולא דואג לאבא "תגידו לו שיקפוץ לבקר!". לא יאומן כי יסופר. "לא! אני רוצה לשמוע מה מרן הרב עובדיה יוסף אומר אם מותר לדבר לשון הרע?" הרמב"ם אומר, - "לא! מה שמרן אומר!" טוב מרן לא יכול לזוז מהרמב"ם, ביקשתי שישלחו לי, אני כרגע לא מצוי ליד ספרים,

טררררררר התחילו לשלוח חומרים, אני מקריא לו תשובות של הרב עובדיה, ובמי הוא משתמש בכל פסק - בהרמב"ם. "מחטיא הרבים - אין לו חלק לעולם הבא!", להחזיק אתר של זנות, שכל אישה שמה – "צפה בי", תראה אותי, הנה אני, קח אותי. בעיקר לקחת כסף, מה אכפת לו? 22 אלף איש אנשים נשים וטף כמו שאומרים, הכל מעורבב העיקר לקחת כסף, תכפילו כמה כל אחד נותן כפול 22 אלף ויש מתחדשים כל הזמן, אחלה עסקה - זה סרסור לעבירה, הוא לא יותר טוב מהסרסורים האחרים, מה זה סרסור? מתווך, מתווך בין הגבר לאישה,

והוא מבטיח שכל מי שיכנס לאתר - יש "שמירת נגיעה", וכבר באו לשמה מעשים איומים, אשת איש וכל זה כמו שמעיד הרב בן ציון, שהגיעו אליו דברים עד לשולחנו דברים איומים! לכן הוא קורא לו: "כת השטן!" ולכל אלה שמצורפים אליו, רפורמי, דברים קשים ביותר. הוא לא זז, ממשיך, מתנדנד, ומנדנד את הכסף מבנק לבנק, מעמותה לעמותה, 6 עמותות יש לו והוא עוד פותח..., לא יאומן כי יסופר!. אז כשממלאים לאנשים את הלב בהרבה לחם שחור ובצלים - לא נשאר מקום לתפילות, אז ממלא לא מתפללים מעומק הלב וגם לא נענים.

אולי כדאי לרוקן את הלב ככה להקיא! את כל הבצלים ואת הלחם שחור, ואז יהיה מקום. אם יפסיקו לשמוע את השטותניקים האלה והליצנים האלה, כל המרצים החדשים האלה שצצו בשביל כסף. שחקן כדור רגל - עוד לא חזר בתשובה כבר קוראים לו "הרב". אני ארבעים שנה ולא קוראים הרב, אומרים הוא לא רב בכלל, ואלה רק נתנו שתי בעיטות - הורידו את הנעליים וכבר נהיה רב. כולם הרב, ושומעים אותם כאילו ורבניות יש, יש אחת ורד סיאני, "אפשר לשמוע את הרב אמנון יצחק? לא" – "למה לא?" "הוא יצא נגד רבנים". אי מרשעת!,

מה, את לא יודעת שהרבנים יצאו נגדו והוא רק ענה אחרי שנתיים וקצת? אם אסור לשמוע אותו, את מי כן מותר לשמוע? הם כולם יצאו נגדי - אז אסור לשמוע אף אחד! גם אותך לא, הנה יצאת נגדי, אז אסור לשמוע אותך, - מרשעת!. לא יאומן כי יסופר.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".