חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק יז - מעלת התפילה תלויה בזעקת הלב | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת התלמוד תורה והילדים הנחמדים הלומדים שם.

אנחנו ממשיכים בחיזוקים

לעבודת השם

בנושא התפילה.

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק ברכה היה אומר

אין מעלת התפילה תלויה במידת הזעקה שזועק האדם בפיו,

אלא במידת הזעקה שזועק הלב.

לא הזעקה בפה כמעט, אלא הזעקה מתוך הלב.

והסמיך לזה מה שהסבא מקלם, זיכרונו לחיי העולם הבא,

מבארת הגמרא ביומן נג,

שמספרת

בצאת כהן גדול בשלום מקודש הקודשים ביום הכיפורים

היה מתפלל על מילוי כל צורכיהם של ישראל.

בין השאר היה מתפלל שלא תתקבל תפילתם של עוברי דרכים

המתפללים על הפסקת הגשמים המפריעים להם בדרכם.

כידוע פעם, לא היה כבישים, לא היה מדרכות,

וכשהיו הולכים בשבילים,

ובדרכים היו של עפר,

ואם היה יורד גשם רציני, אז היה שלוליות והיה בוץ, ואי אפשר ללכת.

ומי שנתקע בדרך, וזה לא דרכים כאילו קצרות,

אז הוא שוקע בבוץ ובזה וכולו רטוב ודלקת ריאות בדרך וכו'.

בקיצור, לא קל לעבור את הדרכים בתקופות האלה.

והנה, לכאורה, יש לתמוה מה החשש כל כך גדול שתתקבל תפילתם של עוברי דרכים,

עד שהכהן הגדול הוצליח להתפלל תפילה מיוחדת בצאתו מקודש הקודשים, שהיא לא תתקבל.

זאת אומרת, עובר דרכים אחד, יורד גשם לכל ישראל,

ועובר דרכים אחד מפלל שלא ירד גשם עכשיו, כי הוא עכשיו תקוע באמצע הדרך.

חושש הכהן הגדול שתתקבל התפילה של עוברי דרכים ותמנע גשם מכל ישראל.

אז מה החשש?

הסבא היה אומר כי כוחה של תפילת עוברי דרכים

היא כל כך חזקה,

כיוון שהיא נובעת מעומק הלב.

כי הם יודעים שרק הקדוש ברוך הוא יכול לעצור את הגשם.

אין מטריות ואין סככות ואין שום דבר.

אין שום אמצעי שיכול להועיל להם.

ותפילה כזאת, שבוקעת מכל הלב,

היא בוקעת רגיעים ומגיעה עד כיסא הכבוד.

עד שכהן גדול צריך להתפלל תפילה מיוחדת ולבקש שהיא לא תתקבל,

שלא להפסיד את כל עם ישראל, את הגשמים.

מעין זה גם מצאנו במשנה,

שמספרת

אימותיהם של הכוהנים הגדולים

היו מספקות מחיה וכסות

לרוצחים בשוגג שגלו לערי מקלט,

כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו,

כיוון שרק במיטת הכוהן הגדול הם משתחררים לצאת.

ואם הכוהן גדול צעיר, יכול להיות שהוא יחיה עוד 50-60 שנה,

אז הם יהיו תקועים 50-60 שנה בעיר מקלט, באסורים, באותה עיר.

לא יכולים לצאת, לשוב אל חיק משפחתם.

כדי שהם לא יתפללו,

אז האימהות של הכוהנים הגדולים, תמיד שהיו, היו מספקות להם מזון בבגדים.

למה? שירחמו על הבן שלהם שלא יתפללו עליו שימות.

הם רוצחים בשגגה,

והם התפללו על כהן גדול שהוא הדרגה הכי גבוהה בישראל,

ויש חשש שתפילתם תתקבל ותהרוג את הכוהן הגדול.

גם כאן יש לתמוה איך יכול להיות, מה כוחה של תפילה של רוצחים,

תתקבל וימות הכוהן הגדול,

אלא כיוון שהתפילה האמיתית מקירות הלב,

הוא נכנס בגיל עשרים לשם בגלל שהוא רצח בשגגה,

הוא יכול לצאת אולי בגיל שמונים ולמות שם,

הוא רוצה להשתחרר.

אז הוא התפלל מקירות ליבו, ואם ככה, זה יכול להיות שהתפילה תתקבל.

מכאן רואים

שתפילה של עוברי דרכים

על הפסקת הגשם,

ותפילה של רוצחים

בעיר מקלט,

שימות הכוהן הגדול,

מאותן תפילות

שאין ראויות להתקבל,

אף על פי כן הן עלולות להתקבל בגלל שהן נובעות מעומק הלב.

אז אם אנשים כאלה יכולים להתפלל ותפילתם תתקבל,

אחד שימנע טובה מכל ישראל בזה שיתבטל הגשם,

ואחד שיהרוג את הכוהן הגדול בשביל שהוא ישתחרר.

אם זה מעומק הלב,

ומאנשים כאלה זה יכול להתקבל,

אז אם אחד מאיתנו מתפלל על דבר הגון,

והוא גם בן אדם הגון,

ומעומק הלב,

הרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי 500. אז רק צריך לדעת ללמוד להתפלל מעומק הלב.

כמו שמצינו בחזקיה המלך,

כשבא אליו ישעיה הנביא ואמר לו, צב לביתך, כי מת אתה.

כתוב, ויישב פניו אל הקיר והתפלל אל אדוניי.

החכמים שואלים בברכות יוד,

מהי קיר, איזה קיר, על מה, איזה קיר.

אמר רבי שמעון בן לקיש מקירות ליבו,

הוא התפלל מקירות ליבו,

ואכן התקבלה התפילה, והוסיפו לו 15 שנה לחייו.

נגזרה גזירה בשמיים, שהוא ימות.

שלחו אליו את הנביא, שהיה, להודיע לו שהוא מת.

ובגלל שהוא התפלל מכל הלב, מקירות ליבו,

הוא קרע את הגזר דין,

והוסיפו לו 15 שנה לחייו.

והנה מעשה מזמננו, כמו שאומרים.

אברך שבא לרב פינקוס,

הרב שמשון פינקוס, זיכרונו לברכה,

הוא היה רב של אופקים,

בכה בדמעות שליש,

שנים רבות לא נפקד בילדים.

אמר לו, תבוא אליי בשתיים בלילה,

ונראה מה תוכל לעשות.

האברך בא בשתיים בלילה,

והרב לקח אותו מן הבית, נכנס לרכב, יצאו מחוץ לעיירה למדבר, מקום שמם וחשוב.

יצא מהרכב ואמר לו, תקשיב,

עכשיו אתה לבד במדבר,

רק אתה וריבונו של עולם.

תבכה אליו,

תתחנן אליו,

כדבר אישר רעהו,

ורק כך תבשע.

אז אני משאיר אותך כאן, עוד חצי שעה אני חוזר.

אחרי חצי שעה הוא חזר,

הסתכל עליו, אמר לו, לא,

לא בכית מספיק, לא ככה בוכים.

תבכה,

תתחנן מעומק הלב, תפציר בכל הכוח, בכל הנשמה,

ותזכה לבשע.

אמר לו, אני חוזר עוד חצי שעה.

חזר,

ראה כבר שכבר הבגדים ספוגים בדמעות

של תחינה ותפילה,

אמר לו, או, זה מה שהתכוונתי,

ועכשיו תראה שתבשע.

וכך היה.

מאיפה הוא יודע שככה יהיה?

אלא נפש החיים.

בשער ב' אומר,

ולהטות אל הכוונה השלמה לתיבות התפילה בלבב שלם

ומעומקה דליבא,

כמו שכתוב בברייתא,

ריש פרק אין עומדין,

המתפלל צריך שיכוון את ליבו לשמיים,

שנאמר, תכין ליבם, תקשיב אוזניך.

וכמו שלומדים מהפסוקים של חנה, וחנה מדברת, היא מדברת על ליבה.

מכאן למתפלל שצריך לכוון את ליבו.

כמו שאמר דוד מלכנו, בכל ליבי דרשתיך.

בכל ליבי.

ובזוהר הקדוש,

פרשת בשאלה סג',

סג', כל מאן דמצלץ לא תקמם מלכה קדישה

בעלם מבעי בעוטה ולצלעה מחומקה דליבא בגינדי

ישתכח ליבי שלים בקדשא בריחו ויכוון ליבה ורעותה.

מה אומר הזול?

כל מי שמתפלל תפילה לפני הקדוש ברוך הוא

צריך לבקש את הבקשות ולהתפלל מעומק הלב

בשביל שימצא ליבו שלם בקדוש ברוך הוא,

וצריך לכוון את ליבו ורצונו.

ולכן אמרו זיכרונם ברכה,

שהמתפלל צריך לשהות

כדי שתתכונן דעתו עליו,

וזהו שכתוב, שתהיה בכל לבבכם,

שימלא כל הלב רק בכוונת תיבות התפילה.

באחת מהדרשות באוהל מרים עמוד קלג מביא דברי הנפש החיים הללו,

וביאר אותם כך,

התרגום של דברי הזוהר שהמתפלל לפני הקדוש ברוך הוא צריך לבקש את בקשתו מעומק הלב

כדי שישתייך ליבו לשם יתברך ויכוון את ליבו ורצונו.

כלומר בעצם המתפלל ניצב בפני בעיה.

איך הוא יכול לכוון את ליבו?

הרי בשעה שהוא מתפלל שמונה עשרה,

הלב פשוט בורח.

אז מה העצה?

לבקש את הבקשות מעומק הלב.

אל תאמר מילים סתם.

תתבונן בהן בעומק הלב, ואז תוכל לכוון.

מה הכוונה?

כשלפעמים אדם נזקק לרפואה בשביל קרוב משפחה שחולה,

אז הוא צריך להתפלל ולכוון ברפאנו.

והנה ודאי, אם יקרה לו נס,

והוא יגיע לרפאנו,

כשהוא עדיין מכוון בתפילה,

אז לא תהיה לו בעיה לכוון על החולה ברפאנו.

כי זו משפחה.

הוא מרגיש צורך גדול לזה.

הבעיה שברוב המקרים לא מצליחים להגיע לרפאנו,

ומוצאים את עצמנו כבר בשמע קולנו.

מה ניתן לעשות?

הלב בורח.

העצה היא להתפלל מעומק הלב.

אם מתפללים מעומק הלב,

הלב שלך לא יברח.

הוא יישאר איתך.

עומק הלב פירושו לבקש בשיא ההתרגשות.

לרעוד.

לא לבקש באופן שטחי.

כשאומרים רחם על ציון

כי בית חיינו

יש לחוש שאם אין בית המקדש אני פשוט מת.

כי בית חיינו.

ובלי בית חיינו אפשר לחיות.

זה נקרא בקשה מתוך הלב.

ואם מתפללים כך, גם נענים.

התפילה היא נשק

שהקדוש ברוך הוא נתן לנו,

נשק שבכוחו הרב

יכול

להשיג את המטרות של המבקש גם אם אין לו זכויות.

ופעם הרב פינקוס אמר שהוא יודע את זה מגיל שבע שנים.

שמי שמתפלל כמו שצריך,

אין דבר כזה.

זה כמו נשק אם אתה יודע לקלוע ואתה פוגע.

אין פספוס.

איך הוא יודע את זה?

פעם הוא רצה ללכת למשמר

עם אבא שלו ואביו לא הסכים.

אחרי חצי שעה

האבא

חזר

לקחת אותו, כי נחמרו רחמיו עליו.

והנה הוא רואה אותו עומד במדרגות לבוש.

מחכה לו.

שאל אותו, איך אתה ידעת שאני בא לקחת אותך?

אז הוא אמר לו,

התפללתי שתתחרט ותבוא לקחת אותי, והייתי בטוח שזה יקרה.

אז התכוננתי.

בגיל שבע.

פעם דרש הגאון הצדיק רבי משה אהרן שטרן,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

משגיע עד ישיבת קמיניץ על כוח התפילה, ואמר

תפילה מעומק הלב

מסוגלת לשבור מחיצות של ברזל בין האדם לקונו,

ועל ידי יכול אדם להיוושע

בכל מה שהוא רוצה.

והוא מספר מעשה מהגאון רבי חיים שמואלביץ,

זכר צדיק ברכה,

שממנו נלמד

מה זה תפילה מעומק הלב.

בימי המלחמה,

בשנת תשכ״זן,

שהו כל בני ישיבת מיר בחדר האוכל של הישיבה,

והוא שימש כמקלט בשעת הדחק.

כולם אחוזי אימה ופחד,

שמא חלילה תיפול פצצה על גג הישיבה,

ותחדור דרך שתי הקומות אל חדר האוכל.

והנה לאחר המלחמה בדקו ומצאו על גג הישיבה שלוש פצצות גדולות מאוד

שנפלו שם,

ואף אחת לא התפוצצה.

הדבר היה לפלא,

וכולם סחו בהתרגשות על זכות התורה שעמדה לבני הישיבה הקדושה להינצל.

כשהדבר נודע לגאון,

הרב שמואלביץ אמר לתלמידיו בני הישיבה,

אתם סבורים שבזכותכם היה נס?

לא ולא.

אני אספר לכם בזכות מי הייתה ההצלה הגדולה הזו.

בזכות

השכנה

של הישיבה.

לא היה לה מקלט,

אז היא הצטרפה למקלט של הישיבה.

הכוונה למטה.

אותה אישה היא הייתה עגונה.

בעלה עזב אותה לנפשה בעודה צעירה,

והיא נשארה לטפל בחמישה ילדים,

כשהגדול בן שבע בלבד.

לא קשה לתאר את מר גורלה של האישה המסכנה יושבת בדד וגלמודה בלי תמיכה ומשענת.

והנה, בשעה שאנחנו שהינו במקלט,

הזדמני לשהות במרחק מטרים אחדים מאותה אישה,

ושמעתי איך היא פותחת בדברים לפני הקדוש ברוך הוא,

והרי לפניכם הדברים,

מה שהיא ביקשה מהבורא מבהיל על הרעיון.

וכך היא אמרה,

ריבונו של עולם,

בטוחה אני כי ביום הדין והמשפט

יש בידי זכות תביעה גדולה על בעלי,

שהשאיר אותי עגונה ובודדה,

והטיל עליי את כל עול ההתמודדות

עם קושי גידול הילדים הרכים,

עד שאני נאלצת להשכיר עצמי לעבודות של ניקיון בית,

כדי להשיג מינימום שאני צריכה לפרנס את ביתי.

ואם אני אטען את זה לפניך,

אני בטוחה שצא זכאית בדין ובעלי יצא חייב.

אבל,

ריבונו של עולם,

נעשה עסקה.

אני מוכנה מצידי

למחול ולמחוק מליבי את כל הטינה שיש לי על בעלי,

למרות כל הכאב והצער הנוראים,

ואתה בתמורה תמחל לנו על כל העבירות שלנו,

ונצא כולנו מכאן בריאים ושלמים לחיים ולשלום.

סיים רבי חיים שמואלביץ, זכר צדיק וברכה.

המילים שלה

והתפילה שלה בקעה מקירות ליבה,

הצילו את הישיבה,

כי זאת הייתה תפילה ובקשה ממעמקי הלב.

נו,

אז התברר שיש לנו נשק סודי,

שאיתו אפשר לנצח את כל הבעיות,

את כל הצרות, את כל המחלות.

מעומקה דליבה.

צלוטה

מעומקה

דליבה.

צלוטה

מעומקה דליבה.

אשר תבוא צמד.

תצמיד את הלב לשפתיים, את השפתיים ללב,

ואם תוציא את זה ככה,

כליעבול.

רבי חנניה ברגע שאומר, עושה גוז וחוז הקודץ, רואה לפי כוכר בנתור המשורת.

שנה אמור ה' בסלמאן סטגו יגדיל תורו יעד.