אנחנו ממשיכים בחיזוקים בעבודת השם:

"כוחה של תפילה!"

"כוחה של תפילה!" - סיפור זה, הוא אחד הסיפורים החביבים על המגיד מישרים הגאון רבי מרדכי דרוק, והיה משתמש בו כדי להוכיח עד היכן מגיע כוחה של תפילה, שהיא מצמיחה בנים ובני בנים העוסקים בתורה לשמה. אלא גם בכדי ללמד שומעי לקחו - שהחיים הם לא אינסטנט, ובכדי להבין שהמושג "קדוש מרחם" אינו מגדר זכות בניתנת משמים ליחידי סגולה, אלא יש לעמול ולהשקיע על כך בתפילה ובתחנונים. בלי תפילה? קשה לזכות למאומה!.

הגמרא אומרת במסכת "נידה" ע': "שאלו את רבי יהושע: "מה יעשה אדם ויחכם?" אמר להם: "ירבה בישיבה וימעט בסחורה". אמרו: "הרבה עשו כן ולא הועיל להם?", - "אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו. שנאמר ב"משלי" ב': "כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". הרי לנו דבר פלא! אנשים עם מסירות נפש רבה עבור תורה, עשו לילות כימים, והרבו בישיבה, ולא רק זו בלבד אלא אף מיעטו בסחורה, ובטלו מקרבם כל טרדות העולם הזה במסירות נפש, ואף על פי כן לא הצליחו בלימודם, הכיצד?

מגלה לנו רבי יהושע הסיבה: בגלל שהם לא התפללו, לא שחרית מנחה ערבית, לא התפללו על זה. כיוון שלא ביקשו רחמים ממי שהחכמה שלו - לא הועילה להם כל יגיעתם ועמלם. וגם לא מסירות הנפש שנפנו מכל ענייני העולם הזה לעסק התורה, כי בלי תפילה לא משיגים כלום. לאחר כל ההשקעה ועמל הנפשי של האדם שהוא שוקד על דלתות התורה - עדיין הוא זקוק לעזר ממרום, ולסיוע של "החונן לאדם דעת", בכדי "להבין ולהשכיל", דברי תורה לאשורם, ולזה אין זוכים אלא על ידי תפילה.

רק אם יתפלל האדם בפני מי שהחכמה שלו, יזכה שתלמודו יתקיים בידו. כך כותב גם רבי יונתן אייבישיץ בספרו "יערות דבש" עמוד כח' טור ב' וזה לשונו: "ובדוק ומנוסה, אם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכוונה - בו ביום יזכה לדבר מצווה ויצליח בעסקו. ואף שלשעה יחשוב שאינו, שסופו ימצא שכן הוא, ואין צריך לומר שיצליח בו ביום בתורה, ומצווה גוררת מצווה. וכן להיפוך: אוי לי על שברי, בעת שאיני מתפלל בכוונה כראוי, כל היום אין שמועתי בתורה מכוונת וקרעים אלבוש.

ולהיפוך: אם אזעק ואשווע להשם מקירות לבבי התפילה לחונני דעה, כי דלותי עד מאוד בעוונותיי הרבים - אף הוא ירחם עלי להאיר עיניי בתורתו". אתם שומעים? מדובר על אחד הגאונים! שאומר: "אם אני לא זועק ואני משווע להשם מקירות הלב בתפילה לחונני דעה" למה? "כי דלותי מאוד בעוונותיי הרבים, אז בזכות זה הוא ירחם עלי להאיר עיניי בתורתו!". והוא מבטיח: "מי שמתפלל תפילה וקריאת שמע בכוונה - אין דבר כזה שהוא לא יזכה לדבר מצווה באותו יום, ויצליח בעסקו!

ואפילו אם הוא לא רואה כן, ימצא שכך הוא, וכל שכן בתורה שהצליח, ומצווה גוררת מצווה!". "ולכן", הוא ממשיך: "עם נבון וחכם, אל תאמרו: "זה עדיף מחברו לרוב שכלו ועוצם חכמתו ובינתו, לא כן הוא, שקר נחלתם! רק מתת השם הוא, כאשר נוחיל לטובו ולחסדו הגדול, ברוב תפילה ותחנונים, ואין לך דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה, ולפענח מצפונים בדרכי יושר ואמת, אלא להתפלל להשם בדמע, שישוב וירחמהו כי אלוקים שומע תפילה הוא וקרוב לכל קוראיו באמת".

דוגמא חיה לדבר, אנחנו מוצאים בתולדותיו של פסח מקוברין, שם מסופר מעשה שהיה בצעירותו, מעשה שהביא למפנה הגדול בחייו וכך סיפור המעשה: "בתחילת לימודיו של רבי פסח, בשיבת סולוצק, לא היה הוא מהמצטיינים בגאונות תורנית, מעשה שהיה וכמה צורבים את בחירי הישיבה, התנצחו בסוגיה מן הסוגיות בנוכחותו, תוך כדי שקלא וטריא, משא ומתן, הוא השמיע הערה בלתי חשובה בנושא הנידון, הערה זאת הקיצה על קוצר המשיג, {הראה שהוא לא בכוון לא מבין בכלל מה מדברים, בימינו אומרים "מדבר שטויות}"

ההערה גרמה לגיחוך בקרב הנוכחים בפניו, והם לא כבשו את תחושותיהם, {וכשהוא אמר את הדברים אז כולם העלו חיוך על שפתותיהם} התקרית הזאת שברה את רוחו של רבי פסח באופן מזעזע, הוא התיישב ליד הגמרא, התייפח בבכי, דמעות שליש מרוב בכי הוא נרדם. ויחלום חלום, והנה בחלומו התגלה לו בחזיון: שמבטיחים לו סייעתא דשמיא והורו לו שיתחזק ברוחו, ויתחיל מעתה ללמוד בעיון, החל ממסכת "בבא קמא" ויאורו עיניו בתורה.

ויהי בהקיצו זכר את דבר החלום, תכף ומיד פתח בלימוד מסכת בבא קמא, מתוך עיון נמרץ הדק היטב, ואכן הרגיש איך הוא חודר למעמקים, ונעשה במעיין הנובע, מפליג בהגיונו הנוקב והבהיר ושופע חידושי תורה למכביר. התמסר לשקידת התורה במשנה מרץ, ותוך זמן קצר רחש לו בקיעות והבנה יסודית, בשלושת הבבות בנזיקין, והתחיל לפזר מאוצרות רוחו לאחרים, עד שבמשך הזמן עלה ונתעלה להיות מגדולי ראשי ישיבות וגדולי הדור. הוא היה תלמיד של "החפץ חיים" של כמה גדולים, הסבא מסלובודקא, הסבא מקלם וכו',

ומי נמנה בין תלמידיו? זה שהיה חלש ודיבר לא לעניין, מי נהיה מתלמידיו? הרב משה פיינשטיין גדול הדור באמריקה, פוסק הדור. זה תלמיד שלו. כשבוכים באמת וכשרוצים - הקב"ה! "שערי דמעה - לא ננעלו!". מסופר גם כעין זאת על הגאון רבי יצחק מפוזנא זכר צדיק לברכה שהיה גאון הגאונים. בצעירותו לא היה לו לב ושכל להבין דברי התלמוד, אף על פי כן ישב ולמד בהתמדה עצומה ונוראה. והיה אחיו רבי יוסף נוזף כפעם בפעם. בגלל שאבא נפטר אז הפקידו אותו בידיו של אחיו יוסף.

בלילה כשנעשה בן שלוש עשרה (13) שנים, הלך לעת תפילת ערבית לבית כנסת והחביא עצמו תחת הספסל, כדי שיישאר שם אחרי סגירת בית הכנסת. השמש סגר את בית הכנסת, פתח את ארון הקודש, והתפלל בבכי ובתחנונים שיהיה לו מוח לב להשכיל ולהבין את תורתנו הקדושה. ומחמת גודל הבכי, נפלה עליו תרדמה בעת שהיה ראשו בארון הקודש, ובא אצלו אביו הצדיק {אחרי שנפטר} ואמר לו: "בני! אל תבכה, אני אמליץ עליך בבית דין של מעלה ויחזק אותך בתורה".

ומאז נפתחו בפניו שערי החכמה, עמל ויגע בתורה יומם ולילה, עד שזכה להיות מגדולי הדורות גאון הגאונים.

מה עושה בכי ותפילה.

מה עושה בכי ותפילה: גם רבי נחמן מברסלב, כבר דיברנו ממנו, עוד פעם. העיד על עצמו שכל לימודו בא לו ביגיעה גדולה, בתחילה היה לומד משניות ולא מבין לימודו, והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו, והיה בוכה ובוכה כל כך, עד שזכה שיוכל ללמוד המשניות. וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן, והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאוד - עד שזכה להבינם. וכן בלימוד זוהר וכתבי האר"י ז"ל, היה בוכה גם כן היה בוכה הרבה - עד שזכה להבין.

וכן בכל ספר וספר שלמד, בתחילה לא היה מבין והיה קשה לו הרבה לא היה יכול לעמוד על פשוטן של דברים, והיה לו יסורין גדולים מזה, והיה לימודו ביגיעה גדולה, ואף על פי כן למד הרבה מאוד כי היה מחזק עצמו מאוד. והכל זכה על ידי תפילתו ובכייתו. הגרי"ל בלוך מטלז אומר: "מה זכה רבי שלמה אלישיב בעל "הלשם" זכר צדיק לברכה" אבא של הרב אלישיב, "זה היה על רוב יגיעות במסירות נפש, ובכיות עצמות בשפיכת הנפש להשם שיאיר עיניו!".

עוד סיפור שהוא מספר על עצמו, הרב ניימן זכר צדיק לברכה ראש "ישיבת ישראל" בפתח תקוה, מספר את הסיפור בדמעות: "בשבת קודש בפרשת בשלח, שהיו בוגרי הישיבה מתאספים ובאים, הוא סיפר על עצמו. בגיל 14 לערך, נשלח הנער יעקב ניימן לישיבה בלומז'ה, לא מכבר הוא נתייתם מאביו ומאמו, נותר בודד בעולם, ללא משענת ללא תמיכה, וכעת הוא עושה דרכו לישיבה. תחושת הבדידות שלו רק העמיקה, וכעמד בפתח הישיבה הבחין, רוב הבחורים מבוגרים ממנו בשנים הרבה, הרגיש בודד בעולמו.

במשך השבוע שקע הנער יעקב בלימוד, ערבות התורה השכיחה ממנו את הקשיים והצער, אבל פעם בשבוע כשהיו מגיעות לבני הישיבות חבילות מבתיהם, ובהם מזון ובגדים לכל אחד לפי צרכיו - היו ייסורי נפשו מתגברים ועולים מעל לראש. הוא היה עומד ורואה כיצד בני הישיבה יוצאים לקבל בשמחה איש איש את חבילתו, ואילו הוא שיתום הינו - עומד מן הצד בחוסר כל, וכך מידי שבוע חוזר המחזה, והוא רואה את שמחת חבריו ולבו נצבט.

יום אחד תקפה עליו הרגשת הבדידות ללא נשוא, פנה לבורא עולם בתפילת יתום לאבי היתומים, וזעק מקירות לבו: "ריבונו של עולם על החבילות הבגדים וכל טוב אני מוותר! אך אני רוצה שבמקום זה תשלח לי חבילות של סייעתא דשמיא, להצלחה בתורה וביראת שמים!". מאותו יום הרגיש יעקב הנער, אשר גדל ברבות הימים להיות הגרי"ל ניימן, שנתקבלה תפילתו, ונתעלה מעלה מעלה ביראת שמים. אין יאוש, יש אבא שבשמים, ממתין: "תפנה אלי, מה קורה לך בני? חסר לך משהו? תפנה אלי, לא "תן לי!!"

- בא נראה עד כמה זה עמוק אצלך הדרישה, שאתה מוכן לבכות, לבכות? לא כולם מסוגלים, יש גאווה לבן אדם, מה זה "לבכות" מה, אני חלשלוש? אני בחורה? אני אבכה? מה פתאום אני אבכה? זה מראה על חולשה!, גאווה סרוחה, לא בוכה - מפסיד. בוכה - לא בכי של מפונק. בכי שמבין שחיים תלויים בזה, או שיש עולם הבא או שאין עולם הבא, או שיש גן עדן או שיש גיהינום. אדם נמצא לפני פסק דין והשופט צריך להכריע, או שהוא נכנס לכלא כמה שנים או שהוא יוצא זכאי, הוא נשאר אדיש? זה רק כמה שנים.

ואם זה לעולם לנצח, והכל בזה שאתה באמת מנסה הכל ולא מצליח, אז מה נשאר לך? להתפלל למי שבידו להצליח אותך. יש אבא בשמים, הוא שומע ורואה, נוב פרובלם. נוב פרובלם. אתם זוכרים את הבחורה שהיתה "בפתח תקוה", היא באה וחרטתה אותי כאילו עוד אין לה תשובה וזה...? ואחר כך היא באה ל"ראש העין" היא פתחנה את פיה ודיברה כהוגן כמו שאומרים, ותבעה: "איפה ההבטחה שלך? שאמרת! "שיהיה בשורות טובות!" היא אמרה שעוד מעט יהיה לה עוד בדיקה, היא מבקשת! שאני אגזור! ש..."

ואני אמרתי לה: "תעשי מה שאני אומר - זה תלוי בך, ואם תעשי מה שאני אומר ו – בעזרת השם!...". היום בא אלי זה שהביא אותה להרצאה, והוא אומר: שהיא הלכה לבדיקה השלישית (3), והרופא אומר לה: "מה את רוצה? רואים ברור שיש לך את ה"מחלה"!", - "מה פירוש? תעשה עוד בדיקה! תעשה עוד צילום!" מה זה "תעשה?" מה? רואים!" היא אמרה: "לא משנה! תעשה...". אתם ראיתם איך היא יודעת לדבר! כן? אז עשו לה עוד בדיקה - - - ולא נמצא סרטן - - - אפילו אם היא לא בסדר, אפילו אם היא עזת פנים, אפילו אם היא תובעת שלא כהוגן.

יש אבא בשמים וכשהוא מחליט להראות - שהכל בידו, היום יש! מחר אין, יכול להיות אין ומחר יש, תלוי, נותנים צ'אנס מן השמים לבן אדם, עכשיו היא צריכה לעמוד בזה. הוא מספר עוד סיפור: "שאחרי שגילתה שאין לה כלום, היא החליטה שהיא רוצה לצאת עם כמה חברים, ל"סיני"! ומגיעים לגבול, את העשרה (10) מעבירים ואותה לא מעבירים, מחזירים אותה אחורה, יש לה הכל; דרכון בתוקף ו... "תחזרי אחורה!" החזירו אותה הביתה. איפה יש "יורה חטאים בדרך, טוב וישר השם על כן יורה חטאים בדרך", יש לך עוד יותר טוב מזה?

"תעופי הביתה! מה את הולכת אתם!?" אתם מבינים איך זה עובד? יש אבא בשמים, - צריך לדבר איתו!, ואם צריך לבכות אז בוכים, לא על שוקולד - על החיים! על הנצח, תתחילו לתרגל. ניפגש בעוד כמה דקות.