חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק יא - כסיל מי שחי על ליטופים | הרב אמנון יצחק

נציב יום: ברכה בלומה בת יהודית תזכה לרפואת הנפש ולרפואת הגוף, ללא חרדות כלל, ותזכה לזרע חי וקיים מהרה אמן, אמן ואמן. אמ. ן. !!!

כוחה של תפילה!

מעשה שהיה בר"מ בישיבה קטנה, שבחן בחור ביקש להתקבל לישיבה. התרשמותו מן הבחור היתה עמוקה ומהלך השיחה עם המועמד, התגלה בחור כי יודע ספר, בעל הבנה עמוקה, ובעל סברה ישרה. תהיה קלה נוספת על קנו, גילתה שמדובר בעלם חמודות, עדין נפש ובעל מידות מצוינות, בחור נפלא מכל בחינה. ככל שהתארכה השיחה ביניהם הלכה התפעלותו של הר"מ וגברה, לילד כזה מתפלל כל הורה וכל מחנך. בישיבת הצוות, כשסיכמו כולם את ההתרשמות מן הנבחנים, לא הופתע הר"מ לשמוע ששאר הצוות התפעל כמותו מהבחור, וכאן הוא קם וביקש את רשות הדיבור. "הייתי רוצה לספר לכם סיפור" אמר הרב המגיד, וזה סיפורו כפי שסיפרו באותה ישיבת צוות: "בימי בחרותי שלמדתי בישיבה, למד עמי בחור מוצלח ביותר, בחור יראי שמים, למדן ונעים הליכות. רציתי מאוד ללמוד חברותא עם הבחור הזה, ולא עבר עלי יום מבלי שנשאתי תפילה לקב"ה שיעזור לי להגשים את משאלתי, ואכן השם עזר, והפכנו לחברים לחדר, נקשרו בינינו קשרים טובים, התחלנו ללמוד ביחד ונעשינו חברותא קבועה, לא היה מאושר ממני באותם הימים. בעיקר למדנו ביחד בליל שישי, שעות ארוכות, עד אור השחר, היינו יושבים ולומדים, מסכמים את החומר הנלמד בישיבה לאורך השבוע כולו, ואת לילות שישי הללו אני לא אשכח כל ימי חיי, הם מהווים עבורי זיכרון מתוק, ודוגמא ללימוד שמחיה את הנפש. והנה נפל דבר בשגרת הלימוד, יום אחד גילה ידידי את אוזני, שהלילה הוא בא אם ירצה השם בברית האירוסין ואני התמלאתי שמחה בשמחת לבו מצד אחד, ומלא צער על האובדן העתידי של הלימוד המשותף מן הצד השני. לאחר נישואי חברי הטוב, התחננתי לפניו שנמשיך ללמוד בליל שישי, רעייתו נתנה הסכמה, וכך מידי יום חמישי בערב הייתי בא לביתו וביחד היינו צוללים אל תוך ים התלמוד. באחד השבועות משהגעתי לביתו כהרגלי, קרה דבר מוזר, דפקתי על הדלת - לא היתה תשובה, דפיקה נוספת - אותם תוצאות, מתוך הבית עלו רחשים אבל הדפיקות לא נענו. אט אט התחזקו הקולות מתוך הבית וכעת כבר יכולתי לזהות בבירור את קולו של חברי הטוב, שאומר תהילים ברגש פרק אחר פרק. רעד חלף בי שקלטו אוזניי קול בכי נורא שמצטרף לאמירת התהילים, חששתי שהוא נמצא בצרה גדולה, שכן לא יכולתי להעלות על דעתי סיבה אחרת, שיגרום לכך שימרר בבכי ויקרא תהילים בקול תחנונים, ולפיכך מתוך חשש שהוא נמצא במצוקה אמיתית אולי הוא זקוק לעזרתי, לחצתי על ידית הדלת שהיתה נעולה ונכנסתי לבית פנימה. משהבחין בי החברותא התעשת קם ממקומו, קם ואמר: "מגיע לי "מזל טוב!", נולד לי בן!", בשלב זה הייתי בטוח שהרופאים בישרו להורים בשורה קשה הקשורה ברך הנולד, שמא חולה הוא, או אולי חיי היולדת נתונים בסכנה, "מה המצב?" שאלתי בבהלה, והאב הצעיר השיב: "ברוך השם ברוך השם הכל בסדר", - "אז למה אתה בוכה?" עדיין לא הבנתי, את התשובה שקיבלתי ממנו לא אשכח כל ימי חיי. "מה פירוש "למה אני בוכה?" אני מתפלל לקב"ה: שהרך הנולד יגדל להיות יהודי יראי שמים בסתר ובגלוי, ושתבער בו אש התורה תמיד, ושיהיה תלמיד חכם ועבד השם באמת, על זה אני בוכה!" הילד הזה שנולד שהוא בכה עליו - זה הבחור כליל המעלות שפגשנו היום במבחנים". אם אתם מבולבלים אז אני חוזר להתחלה. "מעשה שהיה, בר"מ בישיבה קטנה, שבחן בחור ביקש להתקבל לישיבה". איזה בחור זה? זה הבחור שנולד בתפילה ההיא עם התהילים. "התרשמותו מן הילד היתה עמוקה ובמעמד השיחה התגלה בחור כי יודע ספר, בעל הבנה עמוקה, ובעל סברה ישרה. ותהייה קלה נוספת על קנו, גילתה שמדובר גם בעלם חמודות, עדין נפש ובעל מידות מצוינות, בחור נפלא מכל בחינה. ככל שהתארכה השיחה ביניהם, הלכה התפעלותו של הרם וגברה, לילד כזה מתפלל כל הורה וכל מחנך". – לא! מה פתאום?, "כל הורה מתפלל?" הכוונה בלשון השאלה, היה רוצה שהיה לו כזה, מתפלל? אבל לא מתפלל!. אבל אם מתפללים באמת!! עם דמעות וכמו שצריך - אז זוכים. "כוחה של תפילה".

ב"תנא דבי אליהו" כתוב: שהיה אבא אחד שהיה משתטח כל שני וחמישי על הרצפה, משתטח על הרצפה בהשתחוויה גמורה לפני האלוקים בתענית, ומתפלל שצאצאיו יהיו צדיקים וקדושים וכו', כל שני וחמישי, שנים רבות - כל זרעו היו מבורכים בדיוק כמו שהוא ביקש, ולמעלה מחמישים (50+) גדולי תורה יצאו ממנו. כל שני וחמישי תענית ועל הרצפה, משתטח לפני האלוקים".

כסיל! מי שחי על ליטופים...

מביאים מעשה הפוך שם: "שהיה אחד שהיה מביא את הבן שלו לבית הכנסת, והיה משתולל ורץ וזה וזה... והיה מפריע, והעירו לו: "תשמע ילד קטן שלא יודע את הכללים בבית הכנסת והכל, לא להביא אותו זה מבלבל את המתפללים, אם זלזול בבית כנסת זה לא מגרש משחקים". – "הוא עוד ילד, הוא עוד ילד, הוא עוד ילד!" לא שעה לכל המבקשים, לא עבר זמן קצר הילד נפטר. אז זאת אומרת תלוי איך מסתכלים על הילדים, יש כאלה שרוצים לחנך את הילדים בליטופים, בליטופים – "אני לא גוער בילד שלי, אני לא זה... אני ככה, אני לא זה...". נו, אז מה הוא יהיה? שחקן כדור רגל, מה הוא יכול להיות? עם ליטופים כאלה, לפעמים צריך: "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה (100)", עדיף שיתחיל בגערות ולא יצטרכו להכות אותו מאה (100) פעמים, כי מאה (100) פעמים כבר לא יבין שום דבר, כי כסיל, מי שגודל כסיל - כי הוא חי על ליטופים, אז מאה (100) מכות שהוא יקבל בפעם אחרת זה לא יועיל לו כבר. אבל מי שמבין כבר ניכר "גם במעלליו יתנכר נער" גם כשהוא... רואים. אז אם "תחת גערה במבין" אז סימן שהוא מבין, אם הגערה עשתה את המסקנה - אמרו פעם: "אל תבוא עם בגד כזה", ואחרי זה הוא עם הבגד עוד פעם - זה נקרא לא מבין. אבל יש לו תירוץ כמו כל הילדים שמתרצים תירוצים, "זה אמא אמרה לי", - "אז תגיד לאמא: "אני לא רוצה את הבגד הזה, אני לא רוצה את הבגד הזה, כי אם אמרו לי שהבגד הזה לא יפה - לא הגון לא ראוי, בן תורה לא הולך ככה!" צריך לשמוע, אם זה נכון - הוא צריך לשמוע, אז מה התירוץ "אמא אמרה"? אתה תגיד לאמא: "אני לא רוצה. לא רוצה!" מותר להגיד לאמא על דבר שהוא לא נכון, מותר להגיד לאמא על דבר שהוא לא נכון, אם אומרים: "לך לעבור עבירה!" - אתה צריך לשמוע להורים? מה פתאום! דבר שהוא לא הגון צריך לעמוד עליו, ככה גודלים, אבל לא עם ליטופים, ליטופים, ליטופים כל הזמן ליטופים. אני לא אומר שלא צריך לחבק, ולנשק ולאהוב והכל ודאי שצריך, אבל לא במקום שמדברים על דברי על מצוות על דברים כאלה, פה אין "לעגל פינות", צריך שידעו שהמצוות הם מרובעות, מה זה מרובע? אין עיגולים, לא מעגלים פינות, מרובע נכון? בפסח יש ארבע (4) כוסות, ובסוכות יש את ארבעת (4) המינים, נכון, נכון? בפסח יש ארבע (4) ילדים, ביניהם יש אחד רשע גם, גם בסוכות יש ארבעה (4), ארבעת (4) המינים כנגד ארבעה (4) ילדים, אבל צריך להיות מרובע! לא עגול. צריך לדעת, מי שמתפלל על הילדים באמת, ולא מכשיל אותם בגלל רגש בגלל כל מיני חשבונות - יכול להוציא אותם בדיוק כמו שהוא התפלל, והקב"ה הוא המסייע הראשון לדבר. יש לי הרבה דוגמאות לתת, זה לא הזמן אבל קחו זה לתשומת לב. מי שרוצה ילדים - צריך להשקיע בהם, ואם צריך לקחת מישהו שילמד איתם, מי שיקדם אותם - להוציא כל כסף שאפשר רק בשביל זה. "עמלנו - אלו הבנים", והדוגמא האישית זה הכי פועל. "אבא שלי היה ככה, אבא שלי עשה ככה, אבא שלי לא עשה ככה!", זה מה שהילדים קולטים, "אבא שלי, אבא שלי, אבא שלי, אבא שלי, אבא שלי", שימו לב! - בהצלחה.

שיעור הבא בעוד דקות.