חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק י - גם בהשגות רוחניות כל אחד יכול | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו בחלק יוד חיזוקים לעלות בעבודת השם

ונציב יום זה לעילוי נשמת

מור אביה יששכר שוקר בן דוד

לא סליחה

לעילוי נשמת יששכר שוקר בן דוד

מנוחתו עדן

ולרפואה שלמה לנתנאל חיים בן שולמית.

גם בהשגות הרוחניות כל אחד יכול.

לא רק בלימוד התורה הקדושה יכול כל אחד ואחד לזכות

מעבר למה שנראה לו על פי כוחותיו הטבעיים,

אלא גם בהשגות העליונות

ובבחינות של עבודת הורה.

גם שם

אין השגה תלויה בכוחות שאותם קיבל האדם,

אלא בעמל וביגיעה.

מי שמתאמץ בתורה,

מי שמתאמץ בתפילה,

מי שמתאמץ בעבודת השם,

יזכה להשיג ולהגיע למדרגות עליונות.

מדרגות,

לא להיות למדן ומבין וכו', מדרגות.

כך כותב אור החיים הקדוש בספר ויקרא, כב יב,

בקניית מדרגות בחינות הקדושות,

הלא התעצמות באמצעות עסק התורה.

וכמו שכתב בזוהר הקדוש,

חלק ג' צדיק א',

בפסוק

שור או חשב או עז כי יוולד,

שמה הוא אומר כי האדם

יכול להשיג מה כפי התעצמותו בתורה,

אפילו יהיה במדרגה שאין למטה ממנה,

אם יטריח,

ישיג הדרגות העליונות

כפי שיעור הגיעה.

אז כל המסילת ישרים, אתה יכול לסיים אותו.

לא בקריאה ולימוד, אלא להגיע למדרגות.

אפילו יהיה במדרגה שאין למטה ממנה.

וכן כתב בבני ישכר,

הנה הקדוש ברוך הוא גוזר שתרד אצלו נשמה תחתונה,

והנה אף על פי כן

צדיק ורשע לא, כאמר הקדוש ברוך הוא.

כי על ידי התורה,

הגם שהנשמה קטנה בערכה מאוד,

עם כל זה על ידי התורה,

יכול להגביה אותה לאין שיעור.

וזה שנאמר, וייתם לסגולה מכל העמים.

מה זה וייתם לסגולה מכל העמים?

כמו הדרך של סגולה.

כי דבר שהוא סגולי,

תסוגל איזה דבר לרפואה בחיוצא מבלי טעם.

יש באבן מסוימת סגולה לרפא חולים, יש באבן מסוימת סגולה כמו באבני החושן. כל אחת יש לה סגולה.

זה מוטבע בה.

כך נשמות ישראל הן בסגולה אל התורה.

הגם, שהן במדרגות קטנות מאוד,

כשלומדים תורה, מתעלים בדרך סגולה.

עם ישראל, וייתם לסגולה,

ככה זה עובד.

זה לא משנה איזה נשמה, קטנה או גדולה,

כולם יכולים להתעצם בגלל הסגולה.

כי זה סגולתם של ישראל.

באיגרא דה פירקה, באות כט,

מובא מעשה,

סיפרו לי מגידי אמת

ששמעו מהרב הקדוש, המגיד מורנו הרב יחיאל מיכל,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא.

הוא סיפר,

כשהוא בא פעם ראשונה לבעל שם טוב,

זכר צדיק וברכה,

ציווה לכבד אותו.

ואמר, תדעו שהאיש הזה

הוא בן הרב הקדוש, מורנו יצחק

מדרביטש.

והנה אני מספר לכם

שהאביב של זה נתנו לו מן השמיים נשמה קטנה,

אשר כמעט אין בדור נשמה קטנה את הערך כמוה.

והוא הגביע אותה

למעלת התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי.

שמעתם מה זה?

כי אין זה מובא בבית אברהם,

סלונים,

פסח עמוד קכב טור א',

אמרו עליו הרב הקדוש רבי יצחק מדרביטש,

זכותו תגן עלינו,

שנשמתו הייתה פשוטה ביותר,

והוא הרימה למעלה מכל.

וכן העיד על עצמו

רבי נחמן מברסלב, זכר צדיק לברכה,

שעבר גם כן כל מיני מניעות והכבדות,

ואף על פי כן זכה לשבר את הכל.

מחמת שרצה באמת בעבודתו יתברך ובחר בחיים באמת.

עד שזכה למה שזכה.

והוסיף ואמר שאפילו לא היה מזרע האלוקי הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה,

רק אפילו אם היה ממשפחה הירודה שבישראל,

היה זוכה גם כן למה שזכה על ידי עוצם עבודתו והגיעתו,

שיגע וטרח מאוד מאוד בעבודתו יתברך.

והקפיד מאוד על אנשים שסוברים,

שהעיקר מעלת הצדיק והשגתו זה מצד הנשמה לבד.

תלוי אם הוא נולד עם נשמה גבוהה או לא.

על זה הוא היה מקפיד מאוד.

הוא אמר שאין הדבר כן,

העיקר תלוי במעשים טובים ויגיעות ועבודות.

ואמר בפירוש,

כל אדם שבעולם יכול לזכות למדרגה הגבוהה ביותר,

כי אין הדבר תלוי אלא בבחירתו של האדם בלבד.

אם ירצה לרחם על עצמו וליישב עצמו היטב היטב,

מה שטוב לפניו באמת,

והכל הולך לפי רוב המעשה.

נמצא.

כל אדם יכול לזכות להיות צדיק וגדול הדור,

ואם אך ירצה,

יגיע למעלה מופלגת מאוד.

ואף על פי שנדמה לו שקשה וכבדה עליו העבודה מאוד,

ואין מניחים אותו להיכנס כלל בעבודת השם יתברך, כי התאוות והמידות רודפים אחריו מאוד,

אף על פי כן צריך להיות עקשן

בעבודתו לבלתי יסתכל על כל זה,

ואז מובטח לו שיצליח.

נו, ואם אתה רואה

שעדיין אין הצלחה,

והקושי ניצב כנגדך תמיד,

תזכור, לא עליך מלאכה לגמור,

ולא אתה בן חורין להתבטל ממנה.

כמו שכתב בשבט מוסר, הגאון בן בליהו מאזמיר.

ואל יעלה על דעתך כאשר עלה בדעת הרבה שנאבדו בידם.

אנשים שאיבדו את עצמם.

באומרם, כיוון שמכיר אני בעצמי,

שאין בדעתי להבין ולהשכיל,

אז אני עוסק בתורה.

טועהו בדבר,

שהרי הוא מחויב לעשות מה שנצטווה לעשות,

ואם יבין, יבין.

הרי כתוב בתורה, והגית בו יומם ולילה.

לא כתוב ותבין בו.

וכן, תמצא בדברי התנאה.

אם למדת תורה הרבה,

נותנים לך שכר הרבה.

לא כתוב אם הבנת הרבה,

אלא אם למדת הרבה.

ללמוד צריך,

ותשתדל להבין.

ואם תבין, תבין.

ואם לא,

שכרך, שכר לימוד בידך.

כמו שאומר התנאה, לפונקציה הרא אגרא.

כמה שקשה לך ואתה מצטער יותר, תקבל שכר יותר.

אחד שמבין מהר מקבל אחד כנגד אחד, ואתה תקבל מאה כנגד אחד. לא טוב.

ומה גם שאמרו?

האדם שאינו לומד מפני שאינו מבין זה פיתוי של זליג.

לפיכך יתמיד בלימודו

בסוף הבינה לבוא.

כשהשם רואה את החשק בתורה והדבקות בה,

פותח לו מעייני החוכמה.

ככתוב משלי ב' ו'

כי אדוני ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.

מי נותן את זה? הקדוש ברוך הוא.

מה זה נותן? מתנה.

כי אדוני ייתן

חוכמה מפיו.

דעת ותבונה.

הקדוש ברוך הוא רואה שאדם עושה כל יכולתו,

נפתחים בפניו שחרי שמיים.

יש משל נפלא בזה,

מובא בספר משפט צדק לאחד מן הקדמונים.

משל לבניין גבוה מאוד, אלף קומות גובהו.

מהקומה האלף משתלשל לו חבל ארוך היורד והולך עד למטה.

משלח הקדוש ברוך הוא את נביאו הנאמן

להורות לבני אדם

רצוני שכל אחד יעלה בידיו בחבל מהקומה הראשונה עד הקומה האלף.

ומי שיגיע לקומה אלף

מובטח לו אושר גדול ונצחים אין כמוהו.

שמעו בני אדם את הציווי הזה,

באו למגדל.

איך מעפילים לשם? לעלות בידיים על חבל אלף קומות?

חלקם נואשו מראש,

לא ניסו כלל לעלות.

אמרו לו, שייך שאדם יעלה בידיו לגובה כזה.

חלקם התחילו לטפס

אחרי כמה קומות,

מי יותר ומי פחות, נשברו וירדו.

אבל היה אדם אחד שאמר,

אם הקדוש ברוך הוא ציווה,

בהכרח שזה אפשרי.

אפילו שאני לא רואה בעינייך.

ואכן, אותו אדם התחיל לעלות,

טיפס קומה ועוד קומה בזריזות,

אבל כשהגיע לקומה העשירית,

החל להרגיש שהכוחות עוזבים אותו.

אולם תכף חשב ונזכר מהציווי,

והבין כאמור,

אם יש ציווי,

בהכרח יש דרך לקיימו.

ולפיכך המשיך לטפס,

ולעלות בכוחות מחודשים.

הגיע לקומה העשרים,

הרגיש, זהו, לא יכול להמשיך.

אבל בעקשנות,

נורא, ובכוחות על-אנושיים,

החליט, אפילו אם אני אפול באמצע למטה ואשבור את כל העצמות,

זה הציווי,

ואני אקיימנו.

וכך המשיך, הגיע לקומה שלושים.

כשהגיע לקומה שלושים,

הרגיש שאין לו בשום אופן שבעולם כוח להמשיך, וגם לא לרדת.

וממילא הבין שלא יעברו רגעים ספורים,

והוא ייפול וישבור את כל העצמות.

אבל הוא החליט

שהוא לא מניח את החבל בשום אופן שבעולם,

עד שהידיים שלו כבר בפועל, לא יוכלו להזיק.

והנה הוא מרגיש שמתקרב הרגע הנורא,

ועוד רגע הוא נופל מלמעלה ושובר את כל עצמותיו.

ידיו רוטטות מרוב מאמץ,

וברגע האחרון,

כשכבר הידיים החלו נפתחות,

ועוד רגע קט הוא נופל למטה,

מה קרה?

מה?

הגיע נשר.

כביר כוח

התיישב עליו והרים אותו עד הקומה האלף.

יש בעיה לקדוש ברוך הוא לשלוח נשר?

אין לו בעיה לשלוח נשר.

זה המשל.

מה נמשל?

כאשר מאמץ האדם את כל כוחותיו

ועושה כל שביכולתו,

נפתחים בפניו שערי סייעתא דשמיא ויכול להשיג אפילו חוץ לטבע.

חוץ לטבע.

ועל פי האמור יבוהר,

מה שכתוב לא בשמיים היא לאמור

מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה.

רש״י אומר, לא בשמיים היא.

שאילו הייתה בשמיים,

היית צריך לעלות אחריה וללמוד.

זה קצת יותר מאלף קומות.

אבל השם אומר, היא לא בשמיים.

אבל אם היא הייתה בשמיים,

היית צריך לעלות בשביל ללמוד.

ויש לעיין איך שייך לצוות אדם לעשות דבר שאינו יכול,

כמו לעלות לשמיים,

אלא ביאור הוא שאילו הייתה תורה בשמיים,

היינו מצווים לעשות כל שביכולתנו, בכוחנו, לעלות אחריה,

וממילא גם ללמוד אותה,

כבר היו מסייעים מן השמיים.

אם השם מצווה משהו,

אין דבר כזה שאין בכוחך.

ואפילו אם תעשה את כל הכוחות ולא תגיע,

הוא יגיע אותך.

כי לא עליך המלאכה לגמור.

אתה צריך לעשות את כל ההשתדלות בכל הכוחות.

אבל אתה לא יכול להגיד שאני בן חורין להיבטל ממנה, כי אם אני לא יכול,

אני יודע, אני עמדתי את כוחי, אני לא יכול.

אם אני לא יכול, אז חבל להתחיל. בשביל מה אני אתחיל?

אין דבר כזה.

אתה חייב לעשות עד כלו את הכוחות.

ואז מראי לי.

אתה מגיע.

גם אתה, ידידי,

לא עליך המלאכה לגמור,

ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.

עליך לעשות כל שביכולתך,

ולבטח תזכה לסיעתה דשמיא עצומה,

ותשיג מעל ומעבר לכוחותיך,

ותגדל בעזרת השם להיות גדול בישראל.

מספר לכם סיפור.

אתמול היינו בבריכה,

ובאו כמה חבר'ה מהקנישטה.

אני שואל אותם, אתם יכולים לעבור בצלילה 25 מטר לצד השני?

לא, לא יכול.

לא יכול.

אמרתי, אין, לא יכול.

עכשיו אני אלמד אתכם

איך אתם יכולים לעבור את כל הבריכה בצלילה.

בטח צחקו בלב,

אבל טוב, לא נעים. אמרנו, אמרנו.

אמרתי להם כמה תרגילים, לא משנה לעשות.

אחר כך אמרתי להם, כל אחד עכשיו, יצוף.

יצוף.

חייב להיות מתחת למים 40 שניות.

אני סופר, כל 10 שניות אין מכה ביד,

לא קמים לפני 40 שניות.

טוב, אחד עשה 15 שניות,

אחד עשה 25. עוד פעם,

רפיון, לעשות, לא להתאמץ, ראש למטה,

מורכן.

התחילו לעלות.

אמרתי, עכשיו אתם יכולים גם לבזבז אוויר.

יש לכם עוד אוויר.

אתם יכולים להוציא כל פעם, כל 5 שניות,

שחרר קצת, עד שיתרוקן לגמרי, אז אתם יכולים.

אחד שלא חשב שהוא מסוגל עשה דקה ו-10 שניות

מתחת למים.

אחרים עשו 40 וזה.

אמרתי עכשיו, תקשיב,

בצלילה עד שמה זה 20 שניות,

אז אתה מבין כמה עודף של אוויר יש לך?

אחרי שאמרתי את זה, הם עברו את זה כמו דגים.

הם לא האמינו קודם שהם מסוגלים.

הם אפילו לשים את הראש, מתחתם, ואולים למעלה, כאילו הולכים למות.

פעם אחת, תרגיל אחד, לא יותר.

אז פירושו של דבר,

אדם לא מאמין בכוחותיו, אדם חושב שזה, אדם מתיירא, אדם פוחד, יש לו חרדות,

יש לו דמיונות,

יש לו...

מה אתה, מה אתה מבלבל את המוח?

מה אתה, זה?

אם אתה מאמין בעצמך,

זהו. אם הוא עשה, למה אני לא יכול לעשות?

מה, הריאות שלו יותר נפוחות משלי, יותר גדולות?

גם אני יש לי ריאות.

אם ילדים קטנים עושים את זה, שיש להם ריאות קטנות, למה אתה לא יכול? הם ריאות גדולות.

אבל כל אחד יש לו את החסימה, חסימה,

שהוא אומר, זה אני לא, זה לא, מה פתאום, זה אני לא יכול, זה לא, זה כאילו מוגבל, מסכן, זה... אין דבר כזה, אין דבר כזה.

אין דבר כזה מוגבלות, אין שום מוגבלות.

לא פיזית ולא זה, זה הכל תרגול.

הכל תרגול, אומץ, העזה, עקשנות,

מגיעים.

והנה יש פה מעשה

מהרב שך.

סיפר את זה הגאון רבי דוב יופה,

ששמע מהרב שיינין מאשדוד, שבאחד משמחות הבר-מצווה שערך לאחד מבניו

הגיע הגאון הרב שך, זכר צדיק וברכה,

ודיברו שם על גדלות בתורה, על כישרונות וכדומה.

ניגש הרב שך לילד

בר-מצווה ואמר לו, תדע לך,

היה לי ראש חלש בצעירותי,

ואת כל העלייה הרוחנית עשיתי בכוח העמל וההתמדה.

תפילות בסייעתא דשבי.

שמעתם?

ראש חלש.

הוא חי מאה ושבע שנים.

עם ראש חלש.

הוא התחיל עם ראש חלש.

ואת כל העלייה הרוחנית, להיות מנהיג דור

ומחבר ספרים,

כל זה עשיתי בכוח העמל וההתמדה.

הטפילות

בסייעתא דשמיא. לא היה לו נעליים, אתם יודעים, חוץ מכבודכם. לא היה לו נעליים.

לא היה לו נעליים.

נעליים לא היה לו.

הוא הכניס עיתונים.

היה קרוע נעליים, אז הוא הכניס עיתונים לחסום אותם, והוא הולך ככה בשלוליות ובכול.

פעם הוא התדפק על דלת של עשיר וביקש ממנו אם הוא יכול לתת לו זוג נעליים. גרושים, כמה זה בשביל עשיר? גרושים.

אמר לו, אל תלמד, מי אמר לך ללמוד? לך תעבוד.

זרק אותו.

לימים הוא הוציא את הביעזרי וזה,

ואותו עשיר שמע שיש אחד גדול בישראל ופה ושם, אז הוא בא אליו ואמר לו, אני רוצה לתרום את כל ההוצאה של הספרים.

אמר לו, מי שלא דאג לנעליים, לא יקבל גם את הספרים.

הייתה לו חולצה אחת.

הוא היה יושב בבית כנסת,

בקור של אירופה,

עם חולצה.

והיה לומד, לומד, בלי הפסקה.

כמו יתום הוא היה. היה לו הורים, אבל הוא היה כמו יתום, כאילו, לא הולך הביתה, לא כלום,

רק לומד.

דבוק, דבוק בתורה.

וזה עם ראש חלש. זאת אומרת,

אתה רואה שאין תוצאות. אתה לומד, לומד, לומד, ואתה לא רואה תוצאות.

עקשנות ועמל.

כל אחד יכול.

כל אחד יכול.

ואם פוסק הרמב״ם, שכל אדם יכול להטות את עצמו להיות כמשה רבנו,

ואם הגמרא אומרת שחייב כל אדם לא אומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותי אברהם וסבב יעקב,

אנחנו מדברים דברים ברורים.

אבל צריך להיות רציני.

אתה רוצה להשקיע בעולם הזה,

ידונו אותך לפי זה.

יגידו, הנה, פה היה לך כוחות,

פה היה לך שכל,

פה אתה התאמצת,

פה אתה עמלת, פה השתוקקת,

פה קפצת מהמיטה בשביל הביזנס,

פה רצת אחרי הכסף, פה הלכת לפה,

פה הלכת למסיבה, שם הלכת לזה.

מה זה, היה לך חיים על הכיפאק, נהנית, רצת? למה לתורה לא רצת?

למה למצוות לא רצת?

למה לא השקעת?

למה החשבת את העולם הזה שאתה עוזב אותו ולא יישאר לך ממנו כלום,

ובעולם שאתה הולך אליו לא השקעת שום דבר? מה, אתה סתום?

מה זה?

תחשבו על זה.

רבי חנניהו ברגע שאומר אוסון גוזמור זה קודם בישראל,

ויכוח הרבו לתורה מסוות שנה מורד הנאווס למען סדגו ירדיל תורו יעדים.