נציב יום: שיהיה חורף בריא לכל העוסקים בתורה

"בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. כתר כהונה: זכה בו אהרון, שנאמר: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות: זכה בו דוד, שנאמר "זרעו לעולם יהיה וכיסאו כשמש נגיד". כתר תורה: הרי עומד ומוכן לכל ישראל שנאמר "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" כל מי שירצה יבוא וייטול. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר: "בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו", הא למדת שכתר תורה גדול משניהם". רמב"ם "הלכות תלמוד תורה" הלכה ראשונה.

אז מה כותב הרמב"ם? כל מי שירצה יבוא וייטול, פרוש: כולל כל אחד ואחד מישראל. יכול לזכות בכתר תורה שהוא עולה על גב כתר כהונה וכתר מלכות. בין אם הוא בעל כישרון חלש בין אם הוא עילוי. בין אם הוא זכרן בין אם שכחן. בין אם הוא עצלן בין אם הוא מתמיד. אל כל אחד ואחד מדבר הרמב"ם ומכריז: "כל מי שירצה יבוא וייטול". לפיכך גם אם נראה למאן דהוא, שהוא נולד עם כישרון חלש, הוא יכול להשיג גדלות בתורה ככל בעלי הכישרונות, ואפשרות מוטלת לגדול ולהיות גדול בתורה.

"כי התורה מחכימת פתי" ועל ידי עמל התורה והלימוד - משתבח הכישרון.

כתב הרב הצדיק מקאשוי זכר צדיק לברכה: אפילו מי שנולד עם מח חלש - על ידי לימוד התורה הוא מתעלה, כי התורה מחכימת פתי, ונותנת לו עוז ותושייה - והוא מתעלה על בני אדם שנולדו בטבע כמותו. אתה לוקח בעלי מח שווה, חלשים במוחם, אחד ילמד תורה ואחד לא - יתעלה לאין שיעור זה שילמד תורה. וכן ראיתי כמה פעמים בתלמידים, שכל אחיהם חלושי מוח, ואלה שלמדו היו כמותם - נתחכמו על ידי לימודם.

וכן שמעתי מפי קודשו מהר"ם מרן שיק זכר צדיק לברכה, בילדותו אמרו לו שיש לו חושים חלשים, ועל ידי התמדה שלו בתורה - הגיע להיות בעל תפיסה גדולה והשפיע בתורתו תורה עד קצות הארץ, המהר"ם שיק זכר צדיק לברכה. כדברים האלו אמר גם האדמו"ר מקלויזנבורג זכר צדיק לברכה: שמי שמתכוון לשם שמים, ומיגע עצמו יומם ולילה, אבל מיגע עצמו יומם ולילה - וממית עצמו באהולה של תורה - סופו שזוכה להארה, ומוחו נפתח כאולם ונעשה כמעיין המתגבר,

אפילו אם מטבעו יש לו מוח חלש, ואינו מבין כלום במילי דעלמא, כי הקב"ה עוזרו ונותן לו ומוח חדש להבין ולהשכיל. נותן לו ומוח חדש להבין ולהשכיל. ועוד הוסיף: "בעוונותינו הרבים, נכנסה רוח שטות באנשים, שנתפסים לייאוש שרואים שאין להם ראש טוב, ואין להם זיכרון, ולימוד התורה נעשה בעיניהם מלאכה קשה כמו חטיבת עצים. לומדים כמה פעמים ורואים ששוכחים, מיד מתייאשים, אלא צריך "וקנאת סופרים תרבה חוכמה"

כמו בדור שלפנינו. זכורני, בראות חברו משיג אותו ועולה במעלות הימנו - היה מתמיד יותר ויותר. ולפעמים לא עלה על יצועו עד אור הבוקר, וכך באו וצמחו גדולי תורה ומאורי ישראל". הגאון רבי יצחק וייס זכר צדיק לברכה סיפר: "שמענו על כמה גדולים, שהיה להם ראש קשה מאוד, ועל ידי רוב חשקם בתורה - נעשו גאוני וגדולי תורה וגדולי דור. כאשר מספרים על הגאון רבי זלמן בנייה זכר צדיק לברכה:

בדרשה שנשא האדמו"ר מגור בעל "הפני מנחם" זכר צדיק לברכה, ככלות השלושים (30) לפטירתו של הגאון החכם גדליה אייזנר זכר צדיק לברכה, דיבר על ענייני חינוך בין דברים הוא אמר, "גמרא בחולין צא': נחלקו האמוראים, כיצד נראה שרו של עשו בעת המאבק? אחד אמר: "כעכו"ם נדמה לו", כמו גוי עובד כוכבים ומזלות. ואחד אמר: "כתלמיד חכם נדמה לו", ובאר המרן "אבני נזר" זכר צדיק לברכה, שדברי הגמרא מרמזים לנו על היצר הרע.

פעמים כעכו"ם נדמה לו, דהיינו שאומר לאדם: "הרי אתה ממילא כבר נכשלת, יש לך ראש חלש, אתה לא תצליח, חבל על העבודה שלך!". ופעמים כתלמיד חכם נדמה לו, שאומר לו: "תשמע אתה כל כך כישרוני אתה תספיק בלי להתייגע בשביל מה לך להתאמץ?" "אבל האמת" ממשיך "הפני מנחם": "שני היצרים הם דמיון בעלמא, כי מי שיתאמץ יצליח אפילו אם יש לו ראש חלש, ואינו מוכשר לכלום, כי התורה מחכימת פתי. ומי שהתרשל, אפילו אם אינו בעל כישרון עצום - לא יצליח".

ועוד הוסיף: "שמעתי בעדות ברורה מאחד מרבותי, שהגאון הקדוש רבינו יעקב מליסה, בעל "חוות דעת" מנתיבות המשפט, בילדותו היה בעל כישרון חלש מאוד, ובעל ראש כבד מאוד, ואף על פי כן הביטו וראו לאלו הישגים הוא הגיע, הלוא הוא היה גדול הדור, גאון עולם בהבנה בזיכרון ובהכול. הרי אפילו שאינו בעל כישרון, יש ביכולתו להיות גדול בתורה. וזאת אם יעמול על כך, ולא יתייאש שהוא רואה מתחילת דרכו שהוא לא מצליח.

כמו שכתב ה"חיי עולם" בספר חיי עולם, שהסיבה המונעת את האדם ההשגה - היא הייאוש והרפיון. לא כמו שאדם חושב שבשביל שהוא לא תופס ולא מצליח - לכן הוא מתרפה ומתייאש, בדיוק הפוך, בגלל שאתה מתרפה ומתייאש - אז אתה לא מצליח. וכבר כתב המאירי על משנה יג' יא': "שלא יתרשל ויתייאש מצד ראותו קושי לבבו ומיעוט הבנתו, כי כמה פעמים ראינו אנשים קשים מלימודם מתחילתם, ומצליחים בסופם, עם רוב ההתמדה ושקידה מעט מעט".

וכמו שכתב בספר "חוסן והודע" מאמר א': "כבר כתבו החוקרים הטבעיים, שכל שלושה כוחות שבאדם והם ההשגה, בעל השגה, מה זה? יש לו תפיסה, והזיכרון, והבינה - נקנים ביגיעה ובהרגל. אפילו מי שנולד ונוצר מכוחות מזעריים בהם". להיות בעל השוגה, תפיסה, זיכרון, ובינה. והעיקר כדי לקנות זיכרון, איך קונים זיכרון? לחשוב בדברי תורה שלמד. אפילו בפנותו מתלמודו בדברים אחרים, אתה כבר הולך לעניינך - קח אתך את הלימוד בראש, תחזור על מה ששמעת, ומה שלמדת, ומה שהבנת וכו'.

"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", זאת אומרת: "תלמוד תורה עם דרך ארץ". אתה עכשיו נמצא עם דרך ארץ, מה זה דרך ארץ? אתה עובד שיהיה גם התורה בראש שלך בתוך העבודה, יפה תלמוד תורה עם! דרך ארץ. באמצע העבודה מה אתה חושב? דברי תורה. ובביאור אמרו זכרונם לברכה: "התעיף עיניך בו ואינינו" אם אדם לא משנן ולא חושב בדברי תורה - אז זה עף בשניה, מה שהיה איננו. זה נאמר על דברי תורה. לכן צריך להחזיק אותם בראש כל הזמן אחרת הם עפים. בקניית ההבנה,

איך קונים את ההבנה? מחדדים את השכל בפלפול התורה מפי סופרים וספרים המעמיקים בה לאורה זו תורה, וייבנה מהפלפולים האלה גם הוא להיות חריף, ומקשה, מתון ומשיג מרגניתא, ואז יכול למצוא את המרגניות את הפירוקים של כל הקושיות. זה קניית ההבנה. כמובן שלא תזכרו מה שאני אומר, אבל תחזרו כמו שאמרנו עכשיו, אתם תדעו איך לקנות זיכרון, ואיך הבנה, ואיך לקנות השגה. איך קונים השגה? תפיסה? להתרגל למיגרס חיש - קל, להתרגל לגרוס, לגרוס.

"אבל יהי זהיר ברוחו, לבל ידלג על ההרים ולא ידע מאי קאמר, לא רק ישמיע את המילים כי בכך ישקיע את כח העמקה בשיטותיהם, ואולי יפסיד יותר ממה שהרויח, והדבר לא ניתן לשיעורין", צריך להבין מה שאתה גורס. "כי כבר ראינו אנשים קטני השכל, שהיו מצערי הזיכרון - קנו דברי תורה, קנו בינה, על ידי שסבלו בתחילה אבל התרגלו בעבודתם ללמוד ולשנן. ללמוד ולשנן.

זאת ועוד, יש דרך הנהגה ניסית מיוחדת עם עמלי תורה שסופם להצליח. כמו שאמר הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק לברכה באחד משיחותיו בקובץ "שיחת השיאת" עמוד 106: "חכמים זכרונם לברכה גילו לנו בכמה מקומות, שקיימת הנהגה ניסית גם בעליה רוחנית, "יש קונה עולמו בשעה אחת, או בשעה קלה לגן עדן, או נוטל שכר כנגד כולם. וכן מצינו בגמרא: "אמר רבי אבדימי דמן חיפה: "מיום שחרב בית המקדש, נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים".

ומבאר שם הריטב"א: "ונתנה לחכמים" - שישיגו בשכלם דברים הרבה, שאין בכח השכל הטבעי להשיגם". הרי לנו שההנהגה הנסית, פותחת את שערי ההצלחה, בפני כל אחד. אפילו חסר הכישרונות - יכול לגדול ולעלות בלי סוף, ובלבד שיעמול ויבטל את המרחק בינו לבין קונו. שמעתם? תסגור פערים, תתקרב אל השם, תבטל את המרחק בינך לבינו. על ידי שאתה עוסק בתורה, תורה ואורייתא וקוב"ה חד הוא, אם אתה דבוק בתורה, אתה מתקרב לבורא יותר ויותר.

עוד פעם: "ההנהגה הנסית, פותחת את שערי ההצלחה, בפני כולם, אפילו מי שחסר הכישרונות, יכול לגדול ולעלות בלי סוף, אבל בלבד שיעמול ויבטל! את המרחק בינו לבין קונו. הכלמה וכן שאר מעלות הנפש - מתנות שמים הן, וניתנות לכל מי שמכין עצמו לקבל אותן. ואפילו אם אין האדם רואה את פרי עמלו, עמל עמל ולא רואה פרי, אין להסיק מכך שהוא לא הצליח, רק הצלחתו מוסתרת לפי שעה, ולפיכך גם אם הרגשתו במחשקים שהוא נמצא, ואין נוגה לו, יבטח בשם השם וישען לאלוקיו". אין שום עמל ויגיעה שמתבזבז,

"אי! ישבתי למדתי עמלתי לא עזר כלום לא הועיל שום דבר" - אין דבר כזה!, הכל שמור. כותב "השפת אמת" זכר צדיק לברכה: "ונראה לי עוד", בפרשת יתרו תרמ'ה, "כי הוא לרמוז, הגם שאדם מרגיש שאין תועלת בכמה יגיעות - אבל האמת בכל יגיעה זוכים לתורה בזמנים אחרים, כמו שכתוב: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" לא תמיד מה שאתה עושה עכשיו תראה את הפרות עכשיו. וזה נקרא על התורה שהיא נקראת מים, וכל הכוחות שמניחין בלימוד התורה - סוף "שברוב הימים תמצאנו", כי התורה למעלה מן הטבע.

לכן הקב"ה נתן זמנים ושעות, שנפתחים שערי תורה, וכפי היגיעה בכל עת בתורה - זוכין לזו השעה שיפתח שער התורה. אין דבר שהולך לאיבוד, שום דבר לא נאבד, לא מהזיכרון, מהסייעתא דשמיא שתבוא בבוא הזמן. ביסוד הזה, ביאר הגאון רבי חיים שיינברג זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת "תורה אור" את דברי רבינו יונה בפירושו ל"אבות": שהוא מבאר את דברי חכמים זכרונם לברכה שאמרו, תקשיבו טוב דבר מדהים מה שהוא אומר!

הוא מבאר את דברי רבינו יונה: "במקום שאין איש - השתדל להיות איש", ועוד נוכל לפרש: "במקום שאין אנשים גדולים ממך בחכמה, {זאת אומרת אתה הכי גדול, אין יותר גדולים ממך החכמה} השתדל להיות איש! ואל תימנע מלהחכים, אף על פי שלא תמצא חכם בעירך יותר ממך!" המטרה זה לא לעבור את כולם, וזהו "אני פה, ואני הגדול בדור, וכולם פחות ממני, וכולם שואלים בחוכמתי ובעצתי...." הוא אומר: "ואם אין בדור ההוא וכמותך? מה עושים? להפסיק?"

הוא אומר: "לא, תראה עצמך כאילו אתה נמצא בדור חכמי התלמוד עכשיו, ועמהם אתה במקום אחד, ותשיג גם מעלתם, ותחשוב כאילו אתה עומד עם הנביאים ועם משה רבנו עליו השלום, ומתי תשיג למעלתם ולחוכמתם. ובזה לא תתרשל מעולם מללמוד, ובכל יום התתקן במידותיך, ותוסיף על חוכמתך ותהיה כמעין הנובע. והשאלה עולה מאליה: האם אדם מן השורה יראה עצמו כאילו הוא מחכמי התלמוד? עם הנביאים? עם משה רבנו עליו השלום?

ובכלל האם מישהו שייך להגיע למעלתם ולחוכמתם? האם זה אפשרי לטפס למדרגות עליונות של אבות האומה?...!" על זה הוא מתרץ ואמר כך: "אכן, לו היה מוטל על האדם, בכוחותיו הוא, ללמוד כל התורה כולה - ודאי לא היה מסוגל לזה! אבל הרי כל הכוחות והכלים לעליה הם כידוע מהקב"ה, ועל האדם לא מוטל רק לבחור בטוב, ואז יזכה לסייעתא דשמיא, ויוכל באמת ללמוד ולדעת - את כל התורה כולה, כי עם סייעתא דשמיא הכל אפשרי".

איך האר"י הגיע למדרגה שתנאים לא הגיעו? והוא סיים את חייו בגיל שלושים ושמונה (38), ואיך המשיח התעלה מעל כולם? כתוב שהוא יהיה יותר חכם משלמה המלך, וקרוב למשה רבנו בנבואה, איך? אם זה תלוי בסייעתא דשמיא - הכל אפשרי. ובאמת יסוד זה מבואר כבר בדברי רבי יצחק בגמרא במגילה ו': "אם יאמר לך אדם: "יגעתי ולא מצאתי" - אל תאמן, "לא יגעתי ומצאתי" - אל תאמן, "יגעתי ומצאתי" – תאמן".

ומקשים העולם: אם ידע אדם - והשיג, למה זה נקרא "מציאה"? למה זה לא נקרא השגה שהוא השיג, יגעתי והשגתי, למה אומרים "יגעת ומצאת"? הגאון רבי אלחנן ווסרמן זכר צדיק לברכה השם יקום דמו אמן! אומר בשם מרן הגר"ח מבריסק, זכר צדיק לברכה: "שהגמרא באה לומר לאדם, שאפילו אם הוא יגע הרבה והשיג, אל לו לטעות ולחשוב, שהוא השיג מה שהשיג בגלל היגיעה, אלא צריך לדעת שמה שהשיג בגלל שמן השמים זימנו לו זאת, ועדיין זה בגדר מציאה.

ומעתה מכיוון שהתורה היא מציאה שמזמנים מן השמים - אבל למי שיגע בה, בגלל שהוא ייגע, אם כן על כן הדבר אינו תלוי בכישרונות כלל, אלא רק אם ראוי לזכות למציאה הזו או לא! ואכן הוא ראוי - ודאי הוא יכול לזכות יותר מהכוחות הטבעיים, שכן באו - ה כי הוא לא זוכה בגללם, אלא בחסד וברחמים ומתנת שמים - חינם! ואחר שזוכה מן השמים, לגבי השמים אין הבדל אם זה דרך הטבע או חוץ לדרך הטבע, הכל תלוי על פי מה שמכין עצמו להיות ראוי למתנת חינם, וזה תלוי ביגיעה.

איך יביא אדם את עצמו להיות ראוי למציאה כזאת? זה גילה לנו רבי יצחק באומרו: "יגעתי ומצאתי - תאמן". אם יהיה יגעת - אז יהיה מצאת. ואם יהיה לא יגעת - אז לא יהיה מצאת. אבל זה מתנה מהשם, זה יהיה בגלל היגיעה - מוצאים. היגעה גורמת שהשם יחפוץ ליתן לך מתנת חינם, ולא יגיעה אם יגעים מקבלים, היגיעה גורמת שאתה ראוי, הכנת את עצמך לקבל מתנה וסיוע מן השמיים, וכפי שאתה יגעת. כפי שמתפעלים בשמים היגיעה שלך - אז אתה זוכה לקבל בהתאם.

הגאון רבי דוב יפה, מספר בתלמיד אחד הישיבות הגדולות, שהוא לא נתברך בכישרונות מעולים, ואחרי שנים נשבר עזב את הישיבה הלך לעסוק בהוראה. ויום אחד התגלגל לידו מאמר של הרב דסלר, וב"מכתב אליהו" חלק א' עמוד 177 - בו נאמר: "שכל ההצלחה והכישלון בעולם - הכל בידי השם יתברך". והוא עיין בדברים עיון מעמיק, וזה העניק לו הסתכלות מחודשת בסוגיית הצלחה ואי הצלחה בלימוד,

לאור זאת הוא אמר לעצמו: "העדר הכישרון אינו צריך להיות מונע ומעכב בעד הצלחה, אומנם כישרון הוא נתון טבעי, אבל לפי מה שלמדנו - אין הצלחה דוקא תלויה בו, סיבת הסיבות ועילת העילות לכל דבר זה הקב"ה, לכן גם מפתח להצלחה נתון בידו יתברך". המסקנה: להמשיך להשתדל בלימוד תורה ביתר שאת, וביתר עוז, ולבטוח שהשם יאיר דרכו, וישלח לו ברכה והצלחה. חזר לישיבה, המשיך ללמוד במרץ ובשקידה, היה משנן פסוקים ביטחון כל יום וקיווה להצלחה. והיא לא איחרה לבוא! ולפי עדות רבותיו נעשה בו שינוי ממש!

וסיים הגאון רבי דוב יפה: "שהוא הפך להיות תלמיד חכם חשוב ומרביץ תורה באחת בישיבות". לסיכום. לכן, אם אתה מרגיש שנולדת עם כישרונות חלשים, הן בהבנה והן בזיכרון - דע, אם תייגע מעצמך בלימוד התורה - תזכה להיות תלמיד חכם וגם גאון עצום. כי ההצלחה התורה תלויה בכישרונות, אלא בסיוע מן השמים, ולזה זוכים בזכות עמל ויגיעה. אז כדאי להתחיל, פירושו של דבר, אבל בהתמדה, בעמל וביגיעה - משיגים סייעתא דשמיא, ואדם זוכה מה שאי אפשר לעלות על הדעת, אי אפשר לעלות על הדעת.

אמרתי לכם, שכשאני התחלתי ללמוד מ"שוויתי השם לנגדי תמיד" מ"קיצור שולחן ערוך" מזה הכל התחיל, שהשם מסתכל עלי ורואה במעשיי, יצאתי לדרך ולא עזבתי את הספרים, הם הלכו אתי לכל מקום, והקב"ה פתח גם סייעתא דשמיא והצלחנו להשפיע גם על אחרים. זה לא רק השפיע עלי, זה השפיע ומשפיע על אחרים, זה מתנת שמים, זה לא תלוי בכישרונות, זה תלוי רק בסיוע מן השמים, וסיוע מקבלים כמה שאתה עמל יותר, כמה שאתה מבקש את האלוקים יותר, כמה שאתה נדבק אליו יותר לא מתרחק, נדבק!

אז הקב"ה נותן לך את כל הכלים שאתה שואף להם, לפי ההכנה ככה תקבל, כמה אתה רוצה - ככה תקבל. אבל שהוא יראה שאתה אמיתי, לא לאינטרסים שלך, לא למטרות שלך, למטרות שהשם הציב לפניך, ויש עדויות בלי סוף! ספרים שלמים, רק מאנשים שהיו חלושי כח ונעשו גדולי ומורי הדור. בכל הדורות זה ככה, ואין דוגמא יותר יפה מאשר רבי עקיבא, שמגיל ארבעים (40) מא' ב' ג' ד' - הפך להיות רבן של כל ישראל, וכל התורה עד היום בזכותו אנחנו לומדים תורה שבעל פה.

אז אין אחד שיכול להגיד "אני לא יכול, אני לא כישרוני, אני חלש זיכרון, אני אני אני", אין דבר כזה! וכשאדם יגיע לעולם האמת - יראו לו שמה שאמרנו פה זה נכון, האכזבה תהיה גיהיני גיהינום, עוד לפני שמגיעים לשם, רק האכזבה. זה הרבה יותר גרוע במי שהחזיק הגרלה שהיה בה פרס של מיליארד דולר (1,000,000,000$), והיה זקוק לנסיעות ולא היה לו, אז הוא אמר למישהו: "קניתי הגרלה אני אתן לך במכירה, תן לי רק כסף שאני אוכל לנסוע". נתן לו - הוא זכה במיליארד (1,000,000,000$) והוא "זכה" באוטובוס.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".